שערי עזרה מה

יש לחוש להחטים הנמצאים בהם שהם נחמצים ע"י המים ונותנים טעם בכלי וז"ב

ועיין בס' קדשי דוד חסאן בסי' תס"ו שנסתפק לדעת הרא"ש ז"ל דשרי זיעת אדם ובתים אם הכו' דהוו כמ"פ ואין ללוש במים דממהרין להחמיץ או דהוי משקה בפ"ע ויכול ללוש במים. והבי"ד הרוקח שהביאו הטור גבי צואת תרנגולים די"ל דהוי משום מאיסותא ושכ"כ הב"ח ודלא כהרפ"ח דס"ל דהוי משום מ"פ ואין ללוש עם מים. ושוב הבי"ד הח"י ז"ל שכתב דמדברי הגהות סמ"ק ובצ"ץ בשם מוהרי"ל מבואר דכל הני אף שאינם מ"פ ממש מ"מ ממהרין להחמיץ עם מים כמו מ"פ ואם הוא מלוחלח עדין ירקדנו ויקיים המלוחלח עד אחה"פ ואם נתיבש ונתערב אין ללוש מהם ויקיימו לאחה"פ ואם לש בהם יאפנו מיד ע"ש. ולא זכר ש'ר לדברי הרפ"ח ז"ל שכתב שם בתחילה בפי' גבי זיעת בתים לדעת הרא"ש דלא הוו מ"פ וכנ"ל. באופן דלנ"ד החטים המוגבלים עם קמח אין להתירם בפסח, וכ"ן כפי מאי דפסק מרן ז"ל בסי' תס"ז כהרשב"א ז"ל אין להתיר אותם כלל בפסח וכנ"ל. ברם כפי פסקו של מרן ז"ל שבסי' תס"ו בסתם בשק מלא קמח שנתלחלח מזיעת החומה דמותר נר' דמותר לגמרי ללוש אותם עם מים וא"צ לאפות מיד כמו בלש עם מ"פ עם מים לפי שאין זה מ"פ ממש רק זו תולדה בפ"ע וכ"כ הח"י וכבר כתבנו דהאח' ז"ל הקשו דברי מרן אהדדי דסתראי נינהו וכתב הח"י ז"ל דלענין דינא כתב הרב בסא"ז דסברת המתירין עיקר והמג"א ז"ל כתב דעיקר כדעת האוסרין ועו"כ הח"י ז"ל שטוב להשהותם עד לאהחה"פ ועיין בבאה"ט סק"ז

האמנם כ"ז הוא דוקא לגבי החטים עצמם שנתבקעו והקמח שנתלחלח מזיעת החומה, אבל לגבי שאר החטים או הקמח אין לאסור מחמת שמא נשאר בהם איזה חטים שנתבקעו ומהקמח שנתלחלח. מאחר דאיכא כמה ספיקי בדבר דאעיקרא החטים שנתבקעו והקמח שנתלחלח עצמם בפלוגתא מיתנייא והרבה פוס' ומרן ז"ל בסי' תס"ו במאי דפסק בסתם הוא מכללם ויחד כולם ס"ל שהם מותרים פסח דאינם רק תולדה בפ"ע ואינם לא מים ולא מ"פ ועצהיו"ט הוא שכתבו האח' ז"ל להשהותן לאחה"פ וכנ"ל ואף את"ל דיש לחוש לס' המחמירין ולאסור אותם לפסח ספק אם נשאר בהם חטים או קמח מעורב עם שאר החטים או לא ואף את"ל דנשאר קצת מהם מעורב עם השאר ספק הלכה כמוהרי"ל וכהסכמת המג"א ז"ל בסי' תמ"ז סק"ה דכתבו דחמץ נוקשה כקרטין שאין בו כרת בטל בס' אפי' בתוך הפסח או ספק הלכה כהט"ז ז"ל דכתב שם בס"ק י"ט דאם נפל הקרטין למאכל אסור המאכל כמו בחמץ נוקשה. ונדון דידן החטים שנתבקעו והקמח שנתלחלח גרע יותר מחמץ נוקשה וכמ"ש הרשב"א ז"ל בפי' דהדבר קרוב שאין כאן חימוץ אלא עיפוש והפסד ולא חמ"נ דחמ"נ אסור להשהות מדרבנן וכו' ע"ש וא"כ בנ"ד עדיפא ביותר דגם הט"ז ז"ל יודה דבטל בס' בתוך הפסח. ואף אם נלך לצד החומרא ביותר ונאמר שדינו כח"ן ולדעת הט"ז ז"ל לא בטל בס' משא"כ האמת לפום דינא. עכ"ז פשוט הוא דכ"ז הי"ד אם הוא בתוה"פ שזהו עיקר מחלוקתם משא"כ קוה"פ אינו אוסר תערובתו ואעיקרא דדינא כבר נודע מחלו' הפוסקי' ז"ל בתערובת חמץ גמור חו"ן או לא והגם דאנן נהגינן כמ"ד חו"ן הי"ד היכא שהוא חמץ גמור ונתערב וליכא ספק אחר נלוה עמו ברם היכא דאיכא ספק בדבר אזי לא אמרי' חו"ן וכמו שכ"כ הפוס' ז"ל דאף למה שנהגו כחומרת חו"ן כי"ד בודאו ולא בספיקו ע' בס' נשמת כ"ח סס"י ט"ז ובס' זכו"ל בה' פסת ע"ע. ומאחר שכן בנ"ד שאר החטים הם מותרים למצת מצוה גם לדידן דאית לן חומרת חו"ן ולית דין צריך בושש והוא פשוט וברור

ועיין בס' נהר שלום בסוס"י תס"ו דכתב דהא דמ"פ עם מים ממהר להחמיץ לאו מילתא פסיקתא היא דהרמב"ם פסק דמ"פ עם מים מחמיצין כמו עם מום לבדם דפסק כר"ע דשרי ללוש לכתחי' ועשה בנדונו ס"ס להתיר עש"ב. דמדבריו גם אנו למדין לעשוק ס"ס בנ"ד גם למ"ד דזיעת הבתים לאו תולדה בפ"ע היא אלא דין מ"פ יש להם דעדין י"ל שמא הלכה כהרמב"ם דמ"פ ע"מ דינם כמו עם מים לבדם דבעו שימור דמחמיצין ושרי ללוש לכתחי' ולעשות שימור שלא יחמיץ או שמא הלכה כשאר הפוס' ז"ל וכו'. גם עיין בהמג"א ז"ל שכ' דבכותל של עץ אפשר דשרי ואפשר שיש בו ג"כ לחלוחית מים שקבל בעודו במחובר או שנפלו עליו גשמים ונבלעו בו ע"כ. והבי"ד ה' חמד משה סי' תס"ו ס"ג וכ' באות ב' צ"ע בזיעת הזכוכית אם יש לדמות לזיעת העץ וכן בכל זיעת המתכת שדרכן להזיע מחמת הקור עכ"ל. דמדבריו אלו יש ללמוד היתר לנ"ד בפשיטות מאחר שהוא שמור בכלי מתכת בטוב וכנ"ל. באופן דאיכא כמה צדדין בנ"ד להיתר אשר בכל אחד וא' הוא מספיק להיתר גמור וכאמור וברור. ועפי"ז עשינו מעשה והתרנו את שאר החטים לפסח. וע"צ היותר טוב הזהרנו אותם ג"כ שישימו את שאר החטים הנ"ל לתוך מטפחת אחת נקייה ויקנחום בה היטב ד' וה' פעמים ושוב אח"כ יוריקו אותם למטפחת אחרת נקיה כדי לבוררן דבזה יהיה יותר קרוב לומר דעל הרוב וקרוב לודאי שלא נשאר שום קמח מלחלוחית מעורב עם שאר החטים וברור. הנלע"ד כתבתי ויה"ר שלא אכשל בדבר הלכה וצור"י יצילני משגיאות וינחני במעגלי צדק וימ"ן הכ"ד הבוטח באל מושיע ורב: הצעיר עזרא הכהן טראב ס"ט סימן כ'

מעשה היה בקמח של פסח שהיו מונחים בכלי מתכת טאנא'ק סגורה בטוב משעה שנטחנו החטים ברחיים ע"י שומרים ת"ח כנהוג ואח"כ כשהוציאו את הקמח לנוהלו נמצא בו צואת עכבר גדול שקורין אותו ג'רדון מלובשת בקמח וליכא חשש כלל שבא עכבר אח"כ לתוך הכלי הנז' כ"א שנפלה הצואה ההיא דרך נפילה לתוך הקמח כשתיה בחנות הרחיים. מה דינו של הקמח ההוא אי מותר לפסח או לא

הנה בנדו"ז יש כמה צדדי היתר והוא ספק שכשנפלה הצואה ההיא לתוך הקמח היא היתה לחה ובנפילתה נתלבשה בקמח הכשר ס' שהיא היתה יבשה כשנפלה לשם ומה שאנו רואים אותה עכשיו שהיא מלובשת עפר קמח הוא מחמת השיהוי שנשתהית שם איזה ימים מחמת כן נתלבש עפרורית של קמח הכשר בה, ואת"ל שבעת נפילתה היא היתה לחה ונתלבש בה הקמח. אין ספק דדין צואת עכבר לכל המרבה חשיב כצואת התרנגולין וכבר נודע דצואת תרנגולין אינו מחמיץ וכמ"ש הטור בסי' תס"ו והיינו משום דתולדה בפ"ע הוא ומ"ש דאם נפל על הקמח ירקד הבצק לחוץ והשאר מותר היינו שירקד משום מאיסותא שעובר משום בל תשקצו כמ"ש הב"ח ז"ל, והגם שהפר"ח ז"ל שם כתב דהא דצריך לרקד הוא משום שיש לה דין מ"פ ועם מים ממהרים להחמיץ עכ"ז ספק אי הלכתא כוותיה או כהב"ח ז"ל. והגם דנימא כהפר"ח, ז"ל דדין מ"פ יש לה ובנ"ד דנתייבשה אח"כ יש חששא דנתפרר מהקמח שנתלבש בה כשהיא לחה עם תקמח האחר והו"ל מ"פ עם מים ומה שהתירו בצואת התרנגולין לנהל היינו כשהיא עדיין לחה דליכא חשש פירור עדיין איכא ספקא