שערי עזרה מד

דהתיר אותו בביטול הוא מטעם דאיכא ס"ס כיעו"ש. והגם דשם בדבריו כתב דבין כך ובין כך בביטול בעלמא פגי מ"מ סיים וכתב דאילו היה ברור שיש שם חטים מבוק' ונתיר אותם בביטול לכשיפנה אפשר שהיה צריך לבער ואפי' לר"ש דאמר חמץ לאח"ז אינו עובר עליו בכלום דה"ז כמבטל ומתכוין לחזור ולמוכרו לאחה"פ ע"ש בדבריו. ועיקר דברי מרן ז"ל הללו דקאמר בביטול בעלמא סגי הם מלשון הרשב"א ז"ל דמתיר אותם אחה"פ ע"י הביטול דאיכא ס"ס בדבר באופן שדבריו כעת לע"ד צ"י

ועיין להרשב"ש ז"ל בסי' תל"ה שהביא דעת הרשב"א והרשב"ץ ז"ל בדין זיעת הכותלים דלית בהו חמץ ודעת הרי"ץ גיאת ור' הא"ג ז"ל לאסור ויצא לעמק שוה את דבריהם והוא שאם החטים נתלחלחו מזיעת הכותלים לבד אין בהם משום חימוץ. ומהראיה שכתב מר אביו ז"ל ואם הלחלוח הוא מחמת שהמגורה שאבה מים מפיה או מצדדיה כגון שיש בצדדיה ברכת מים ומשם שאבה המגורה יש בהם חשש חימוץ דעדין יש בהם טבע המים וכיון שלא נשתנו מטבעם א"כ מחמיצין הם זת"ד ז"ל ע"ש. דלפי"ד ז"ל יתיישבו דברי מרן ז"ל דסתראי נינהו מסי' תס"ו לסימן תס"ז וכנ"ל. אכן אנכי בעוניי חזינא דמדברי מ"א הרשב"ץ ז"ל דקאמר שזיעת הבורות כמו שאינה מכשרת כך אינה מחמצת ואעפ"י שכל זיעה אינה אלא מחמת רטיבת המים כיון שנבלע בכותלים יצא לו מתורת מים לענין הכשר וה"ה לענין חימוץ ע"כ. נר' מזה דלא ס"ל לחלק בהכי ומדבריו מוכח שהוא פליג על ס' הרי"ץ גיאת ור' האי ז"ל שאוסרין ומביא ראיה לדבריו שאין מחמיצין ממס' מכשירין כיעו"ש. ודברי הרשב"ש ז"ל שמקרב את הרחוקים אחהמ"ר המה דחוקים. וכ"ר לה' כסא אליאו ז"ל בסי' תס"ז דאחר שהוק"ל דברי מרן ז"ל אהדדי והניח בצ"ע כתב דשו"ר להרשב"ש בתשו' שהשוה דברי הרשב"א ומ"א וש"פ בדוחק גדול כיעו"ש. ולע"ד אני הדל נר' דמבואר בדברי מ"א הרשב"ץ ז"ל דלא ס"ל חילוק זה וכנ"ל. ויש לעיין בס' חזו"ן בפ"ב דמכשירין שהביא פי' הרא"ש זיעת הבתים דרך הבתים הבנוים בתחתית הארץ וכן בורות שיחין ומערות להזיע אעפ"י שאין בהם מים ואותה זיעה לא חשיבא משקה וכן זיעת האדם וכו' ועיין בהח"י בסי' תס"ו אות ו' דכ' לענין דינא קרוב לדברי הרשב"ש ז"ל הנ"ל דעמ"ש זיעת החומה מותר אם היא מזעת מחמת חום והבל דמים חמין ה"ה כמים דמכשיר ומחמיץ ושגם הרא"ש ז"ל מודה בזה יעו"ש

והנה כפי הנראה מדברי השו"ג ז"ל בסי' תס"ז שהבי"ד המיוחסות ע"ד מרן ז"ל וכתב עליו דיותר הי"ל לרבינו זה טעם האחרון שהחטים שבקרקעית הבור עיפוש הוא ולא חימוץ לפי מש"כ לעיל סי' תס"ו דשק שנתלחלח וכו' ולא כמ"ש שבביטול בעלמא סגי דמשמע שלחות קירות הבתים מחמיץ והוא היפך ממ"ש שם וכו' עכ"ד. דנראה מדבריו אלה שהוא הבין בדברי הרשב"א ז"ל שהוא טעם אחר ממש וכמו שכן מבין ההגהות הלבוש וכבר הארכנו בזה לעיל וכתבנו שאין נר' כן שמבינים הפוס' המפורסמים ז"ל וכיעו"ש בדבריהם. ועיין בס' ראש יוסף בסי' תס"ז אות י"ג שהאריך להק' ע"ד המיוחסות שהביאם הב"י ז"ל והאריך ונדחק לישבם. ואנכי הרואה שלא שלטו מאו"ע בשורש דברי הרשב"א במיוחסות כ"א במה שהביאם מרן הב"י ז"ל בקיצור וע"ז הוצרך להאריך בישובם דאילו עין ראתה בשורש הדברים בתשו' הרשב"א ח"א סי' ע"א ובמיוחסות לא היה נדחק ומאריך בישובם דהם מבוארים ומבוררים כיעו"ש. ועיין במור"ם ז"ל סי' תל"ו ס"א דפסק לתשו' הרשב"א דסי' ע"א ועיין בהט"ז והמג"א ומ"ש ע"ד הת"י ז"ל בס"ק ח' והבי"ד הרשב"א וביארם ע"ש. ולא ידעתי מאחר שהוא ז"ל בס"ק ט' הביא מה שנסתפק ה' ראש יוסף במי שיצא קו"פ ל"י וכו' יעו"ש מדוע לא עמד על דבריו של הרא"י ז"ל שבסי' תס"ז הנ"ל

היוצא לנ"ד דחטים שנמצאו מגובלים יחד עם מעט קמח הם אסורים לפסח וכנ"ל דאין שום אחד מהפוס' שיתירם לפסח זולת הרשב"ץ ז"ל דס"ל דאין לזיעת הכותלים דין מים להחמיץ ודין מ"פ יש להם דאין מחמיצין והביא ראיה ע"ז ממס' מכשירין וכ"כ בשמו נכדו היו"ב ז"ל וכנ"ל. ולפי"ד ז"ל יש להם היתר בפסח ע"י שילוש אותם במ"פ. גם ה' ראש יוסף ז"ל בסי' תס"ו אות א' כ' דלדברי הרא"ש ז"ל לא יהיה גרוע משאר משקים וחשבינן ליה כמ"פ ואם ירצה אח"כ ללוש אותו הקמח במים ימהר להחמיץ כפי סברתו. ודוחק לומר שלא נחשוב אותם לא כמים ולא כמ"פ ע"כ. ועיין בס' בתי כנסיות שהבי"ד הרא"י ז"ל וסיים וכתב וכ"כ גבי צואת תרנגולים שכתב הטור בשם הרוקח והמרדכי בפכ"ש דאינו מחמיץ ואם נפל על הקמח ירקד הבצק חוץ והשאר מותר דהיינו נמי מה"ט משום דהו"ל מ"פ עם מים ושכן תרגמה בפר"ח לענין צואת תרנגולים. אבל גבי זיעת בתים וכו' וזיעת אדם כתב לעיל ס"ג דאין מחמיצין וגם אין להם דין מ"פ וצ"ל דלענין הכשר דוקא קאמר אבל להחשב כמ"פ יודה להרא"י ז"ל וכמ"ש הוא עצמו גבי צואת תרנגולים עכ"ד ז"ל. ואנא בריה קלה ת'ם אני ע"ד דמ"ש שהרא"י ז"ל כ"כ גבי צואת תרנגולים וכו' דהיינו נמי מה"ט משום דהו"ל מ"פ עם מים הרואה יראה דשם כתב בהיפך ממש ופי' דמשום מיאוס קאמר דירקד הקמת וישליכהו חוץ. ואפי' שאמר והשאר מותר שייך לומר כן יען דבדבר מיאוס אית ביה איסור דאל תשקצו ע"ש בדבריו והוא ברור. גם מ"ש בדעת הפר"ח ז"ל בזיעת בתים וזיעת אדם דלענין הכשר דוקא קאמר אבל להחשב כמ"פ יודה להרא"י ז"ל. עיין בדבריו שכתב והכי נקיטינן כס' הרא"ש דזיעת בתים ובורות שחו"מ וזיעת אדם אינם. מחמיצין וגם אין להם דין מ"פ משום דלא חשיב משקה לענין הכשר ורוק נחשב משקה לענין הכשר ע"כ. הרי דבריו ברור מללו דלאו לענין הכשר דוקא קאמר אלא לענין שיחשב תולדה בפ"ע ואין להם דין מ"פ כלל באופן שדברי ה' בתכ"נ ז"ל נעלמו ממני וצ"י

וחזי הוית בבאה"ט או"ח סי' תס"ו סקי"ג דכתב צואת תרנגולים אימ"ח. וה"ה חטים בגללי בהמה. רוקח ע"כ. וכונתו היא לומר שהחטים הנמצאים בגללי בהמה אינם מתחמצים מחמת גללי הבהמה שהגללים אינם מחמיצים את החטים כמו צואת התרנגולים שאינו מחמיץ. אבל אם אחר שנמצאו החטים בגללי הבהמה נפל על החטים מים הם מתחמצים שכן הוא זה בצואת התרנגולים. ולא אמרינן דחטים הנמצאים בגללי בהמה הם נחשבים כפרשא בעלמא וכעכולים דמו ושוב לא מקבלי חמוץ אפי' נפל עליהם מים. דמאחר דלא נתעכלו ועדין הם שלמים עדין חשיבי כשאר חטים ואם נפל עליהם מים מחדש מקבלי חמוץ ואפי' שיצאו ממעי הבהמה דרך בית הרעי עם הגללים וכן נר' בדברי הרוקח בשורש הדברים ע"ש. והוצרכתי להאריך בביאור הזה יען שראיתי לה' זכו"ל בה' פסח על סי' תמ"ז בד' צ"ט שנר' שמבין בדבריו דשוב אינם מחמי' כלל דכתב שם בד"ה מים שרופים וכו' וגם אין דרכן לדבקן כלל בבצק אלא בגללי בהמה פשיטא דשרי וכו' דלמאי ניחוש אי משום חטים שבגללי בהמה הא. כתב הבאה"ט סי' תס"ו דאינם מחמיצין יעו"ש. ולע"ד דעדין יש לחוש להחטים הנמצאים בגללי הבהמה מנפילת מים עליהם שהם מתחמצים מחמת המים. וכיון שדרכן לדבק הכסוי והיורה בגללי בהמה ושכיח בהו חטים וכדי שיהיו נדבקים יפה הדרך הוא לרככם במים א"כ