שערי עזרה מא

אחרת על אופן המועיל ומחק תיבת לו אך כי היכי דלא לישוייה הדרנא לרש"י נ"ל לישב דבריו עפי"ה ומ"ש וכו' בשי' אחרת עירב לו אביו לצפון רבותא אשמעינן דאפי' שאביו עירב על בנו לו לשמו והאם עירבה לעצמה ולא כיוונה על בנה אפי"ה בתר אמו שדינן ליה ע"כ. ואחהמ"ר דחידוש גדול כי הא דאף אם הוא בן שש ועירב עליו אביו וזיכה לו והאם לא זיכתה ולא עירבה עליו אפי' הכי בתר אמו שדינן ליה ודאי דלא מישתמיט שום אחד מהפוס' מלאומרו בדעת רש"י ז"ל. ועוד לפי"ד ז"ל א"כ דברי רש"י בשיטה אחרת הוא מדבר במילתא אחריתי ממש בפי' הגמ' שלפנינו ומדברי הר"ן לא משמע כן דאחר שהביא פירש"י שלפנינו כתב ובשי' אחרת שלו כתב ג"כ כך יוצא בעירוב אמו עירב לו אביו וכו' משמע מדבריו שהוא מפרש ב' הלשונות של רש"י בחדא מחתא גם נר' מדבריו שלא חזר בו רש"י כאשר כתב הוא ז"ל קודם זה ובלא"ה כבר הוא ז"ל שדי בהו נרגא בישובים הנז' ע"ש ועיין בסוף ד' הנז' שהק' על ה' יהונתן ז"ל בחי' להרי"ף ומדוע לא הק' על הריא"ז ז"ל אם דבריו המה באו ע"ד הרי"ף שכתב כדברי ה' יהונתן ז"ל והרב ז"ל ראה והבי"ד הריא"ז בד' רנ"ג ע"ג ע"ש ברם דברי הריא"ז הם סברא דנפשיה ולא ע"ד הרי"ף קאי

עוד ראיתי להחק"ל ז"ל שם שכתב בד' רנ"ג ע"ג וז"ל ועפי"ז ק"ל למ"ש הב"י ז"ל בסי' תי"ד שהביא סוגיא זו וכו' ע"ש מה שהאריך בזה. ולע"ד אנע"ר אמינא דליכא קו' על הב"י דגם הוא ז"ל מפרש כרש"י והתוס' דבר ד' ובר ה' אינו צריך לאמו לדעת ר"י ור"ל ולזה דייק בלשונו הב"י ז"ל וכתב דעד כבר ד' וכו' וכונתו לומר דעד שיהיו שני חייו ד' שנים והיינו שנה א' וב' וג' וגם בתוך שנה ד' מיקרי צריך לאמו ועד שיהיו ב' ד' שנים שלימות אזי מיקרי א"ץ לאמו והטור ז"ל ביאר הדברים ג"כ כמ"ש הוא ז"ל ויש לי להביא ראיה שהב"י ז"ל מפרש כרש"י דבר ד' ובר ה' הוא א"ץ לאמו שהרי בסי' תר"ם כתב הב"י וז"ל וקאמר בתר הכי וכמה כבר ד' וכבר ה' ופירש"י כבר ד' וכבר ה' קרי ליה אצ"ל כל חד לפום חורפיה ע"כ. מדהביא פירש"י בסתמא משמע דס"ל כמותו ולא עוד אלא דכ"כ בפי' וז"ל שם ומ"מ יש לתמוה דכיון דר"י ור"ל דפי' שיעורא דא"ץ לאמו השנוי בסוכה ואמרו דשיעורא הוי כבר ד' וכבר ה' היכי דחינן וכו' ע"ש הרי מבואר דס"ל דמ"ש כבר ד' וכבר ה' היינו דא"ץ לאמו אך מפרש דמ"ש בגמ' כבר ד' וכבר ה' היינו שנעשה בר ד' שנים שלימות ובר ה"ש שלימות כמבואר בדבריו בסי' תר"ם ומהתימה על החק"ל ז"ל שהבין בדברי הב"י שבסי' תי"ד שהוא חלוק על פירש"י בפי' כבר ד' וכבר ה' מדוע לא הק' עליו מניה וביה ממ"ש בסי' תר"ם שדבריו סתראי נינהו. ושו"ר שבס' יד משה ד' קס"ז ע"ד הק' מוהר"ש עבדלא על מרן ז"ל שדבריו בסי' תי"ד הם היפך הסוגיא והיפך דבריו גופיה מ"ש בסי' תר"ם ע"ש ולע"ד שדברי מרן ז"ל מבארים והמה באו בדיוק במ"ש דעד כבר ד' וכו' והיינו דמקודם עד שיהיו ימי שני חייו ד' או ה' שנים שלימות צריך לאמו מיקרי ובתר הכי לא ומכוונים דבריו להש"ס ולדבריו שבסי' תר"ם ותו לקול"מ ודוק

גם הרשב"א והרא"ש ז"ל מפרשי דברי הש"ס כבר ד' וכבר ה' א"ץ לאמו וכרש"י אך ביארו בלשונם הצח דמ"ש כבר ד' וכבר ה' א"ץ לאמו היינו בר ד' שלימות ובר ה' שלימות הא מקמי הכי צריך לאמו מיקרי וגם דברי ה' יהונתן בחי' להרי"ף הכי מתפרשין דמ"ש מבר ד' ולמעלה א"ץ לאמו פי' דמשנעשה בר ד' שנים שלימות ולמעלה א"ץ לאמו והיינו בחריף וכ"ן דברי רש"י לע"ד כדברי הטור וס"ל דעד שיהיה בן ד"ש שלימות או בן ה"ש שלימות אזי מקרי א"צ לאמו ממ"ש אלמא מכי הוי בר חמשא בעי לזכויי וטפי מבר ד' לא קרי ליה צריך לאמו דמ"ש וטפי מבר ד' לא קרי ליה צ"ל קאי על בן החריף וכמ"ש מוהרש"ל בחי' בס' ח"ש בתי' שני יע"ש. וזה נראה יותר בכו' דברי רש"י וא"כ גם רש"י ז"ל ס"ל דעד שיהיה בן ד"ש שלימות החריף או עד שיהיה בן ה"ש שלימות הבן הטפש אזי מכאן ואילך אי"צ לאמו מיקרי הא מקמי הכי צריך לאמו הוא. גם דברי הריטב"א בחי' לעירובין והריא"ז כן מתפרשים וכולהו ס"ל בדעת ר"י ור"ל דמשנעשו שניו ד"ש או ה"ש שלימות אזי מקרי אצ"ל אי איתיה לאביו במתא הא מקמי הכי גם בשנת ד' או ה' צ"ל מיקרי ומפרשי מ"ש הש"ס כבר ד' או ה' אצ"ל היינו בר ד' ובר ה"ש שלימות

וממילא רווחא דעפ"י דברינו אלה נוכל ליישב דברי הריטב"א בחי' לסוכה והוא דראיתי להחק"ל ז"ל שם ד' רנ"ג ע"ד הק' עליו וז"ל ויש לתמוה במ"ש ומיהו התם אמרי' דכי איתיה לאבוה במתא הוי צריך לאמו כבר ד' וכבר ה' וכו' נראה דס"ל דפי' וכמה כבר ד' כבר ה' פי' דכבר ד' וכבר ה' הוי צריך לאמו כשי' הרא"ש וזה סותר למ"ש בעירובין בחי' דפי' כבר ד' וכבר ה' היינו דאצ"ל הוי וסותר את עצמו מהתם להכא ע"ש. ולפי מ"ש לעיל דגם הריטב"א בחי' לעירובין ס"ל כדעת ר"י ור"ל דבתוך שנת ד' לחריף ובתוך שנת ה' לטפש מקרי צריך לאמו ועד שיהיה בן ד' או בן ה"ש שלימות אזי אינו צ"ל מיקרי א"כ אפשר ליישב דבריו מ"ש בחי' לסוכה ונוכל לומר דמ"ש וכי איתיה לאבוה במתא הוי צריך לאמו כבר ד' וכבר ה' היינו בתוך שנת ד' ובתוך שנת ה' ולא הוו דבריו סותרין זא"ז

גם התוס' ז"ל כן ס"ל וכונת דבריהם במ"ש וז"ל לא בעי לשנויי הא דאיתיה לאבוה במתא כדמשני בסמוך דא"כ הוו פליגי ר"י ור"ל אר"א והלכתא כר"א דמייתי ליה הש"ס בפרק אעפ"י ע"כ. לע"ד דבריהם ברורים ומבוארים והוא דאי מתרץ הש"ס דדברי ר"א הם בדליתיה לאבוה במתא ומ"ש הברייתא עד בן שש ולא שש בכלל הוא בדאיתיה לאבוה במתא א"כ יוצא דלדעת ר"א בן ה"ש שלימות אע"ג דאיתיה לאביו במתא נחשב צריך לאמו דהברייתא דאמרה עד בן שש יוצא בע"א משמע דבן ה' שלימות אף אי איתיה לאביו במתא הוא יוצא בע"א שכן צריך לאוקומי אברייתא ולפי"ז כשהקשו על ר"י ור"ל מהברייתא ותי' הא דאיתיה והא דליתיה וכו' הוו דבריהם היפך דברי ר"א דלדעתם מ"ש הברייתא עד בן שש יוצא בע"א ולא שש בכלל הוא בדליתיה לאביו במתא ומ"ש הם דטפי מבר ד' ומבר ה' א"צ לאמו הוא בדליתיה לאביו במתא נמצא דלר"א אם הוא בר חמש שלימות גם אי איתיה לאביו במתא מיקרי צ"ל ויוצא בע"א ואילו לר"י ור"ל אם הוא בר ה' שלימות ואיתיה לאביו במתא אינו יוצא בע"א גם לד' ר"א אי ליתיה לאביו במתא יוצא בע"א אף אם הוא בן שש שלימות ומכאן ואילך לא ולר"י ור"ל אינו יוצא דס"ל דפי' הברייתא היא עד ולא עד בכלל וא"כ הוו פליגי על ר"א וזה א"א דאנן קי"ל הילכתא כר"י דמייתי ליה הש"ס בפ' אעפ"י להכי לא תי' הש"ס על קושיית ר"א מברייתא הא דאיתיה והא דליתיה וכו' כנ"ל בכו' דברי התוס' שו"ר שכיוונתי לד"ג הפרישה ז"ל בסי' תי"ד וה' יד אהרן ז"ל שפי' כן בכו' דברי התוס' ע"ע. ועיין בס' יד משה בליקוטיו ד' קס"ה שהאריך הרבה בכונת דברי התוס' וגם רצה להגיה בדבריהם יע"ש. ואין צורך כי דבריהם מבוארים כנ"ל ועין בד' קס"ח ע"א במה שהשיב לו הרב מוהר"ש עבדלא ז"ל שפי' דבריהם כמ"ש ובכלל דבריו דברינו

ותבט עיני בשורי בספר יד משה בד' קס"ו ע"א