שערי עזרה מ

לא עלה על ס' רמז מדברי הרמב"ן אלו שהביא ה"ה ז"ל דכתב דדעת הגאונים הוא שלא לפסוק כן במקום רבים וכו' עש"ב. וא"כ מאחר דס' הט"ז ז"ל האחרו' ז"ל נידחה קראו לה ולא מצאנו מי שהסכים עמו כ"א הא"ר ז"ל כפי דברי הפמ"ג ז"ל מדהביא דבריו בסתמא וכנ"ל. א"כ כפי"ז נפל פיתא בבירא מעט

אמנם בנ"ד ההיתר הוא מטעמא אחרינא ג"כ והיינו בנ"ד לא נכנס כלל בסוג מן הצד מאחר דמשוך חבל הברזל מתוך הלחי סמוך לראשו ממש בהא כ"ע מודו דשפיר מהני וליכא בית מיחוש כלל דהמצא ימצא הרבה אומנים שעושים בבנין פתחים ממש כזה ולא הו"ל פתחי שמאי. והבאתי ראיה לדברי מדברי ה' פרמ"ג ז"ל שם דכת' וז"ל ומ"ש ה' מכוונים היינו כשעושה החבל בגג צריך שיהיו הקנים עומדים למטה גבוהים י"ט תחת החבל הא כשקושר החבל בקנים ממש כל שאין יוצא מהקנים למעלה מסבל כלום כשר ועתו"ש גמגם בזה ולפי"ד התו"ש כה"ג בחבל ינעץ יתד מסמר בראש הקנים ויקשור החבל ביתד וודאי עצהי"ט שפיר דמי. ואם יחקוק בראש הקנה מעט חקק ויניח שם החבל שפי"ד עצהי"ט וכו' ע"כ הרי מבואר ממ"ש ולפי"ד התו"ש וכו' היינו לומר דגם התו"ש דמחמיר כה"ג בחבל ינעץ יתד מסמר בראש הקנים ויקשור החבל ביתד וודאי עצהי"ט שפי"ד. מזה מוכח דנ"ד לא חשיבא מן הצד כלל כיון דהחבל אינו בא מן הצד כ"א מתוך רוחב הלחי ממש. דודאי כונת דברי הפרמ"ג ז"ל דקאמר דינעץ יתד מסמר בראש הקנים הוא לומר דנעיצת המסמר תהיה לראש הלחי ויקשור החבל במסמר וקאמר דודאי עצהי"ט שפי"ד. והגם דא"א לצמצם שלא ישאר מעט עודף מאורך המסמר על החבל ועכ"ז קאמר מר דשפיר דמי והיינו מאחר דהוי סמוך לראשו ומתיחת החבל מתוך רוחב הלחי ולא מן הצד שפי"ד. וכן יש להוכיח ג"כ ממ"ש עוד ואם יחקוק בראש הקנה מעט חקק ויניח שם החבל שפי"ד עצהי"ט וכו' דגם באופן זה א"א לצמצם שלא יהיה עודף מעט מראש החקיקה של הלחי על החבל וקאמר דשפ"ד והיינו ודאי כדאמרן. ותו אם איתא להא מלתא דאם עודף מעט מהלחי פסול כל כי האי הו"ל לאשמעינן בפי' דאם עודף מעט מהלחי על החבל פסול ולא הו"ל למסתם סתומי א"ו כדאמרן. ומינה יוצא ראיה לנ"ד להתיר

ובעת שהבאתי ראיות אלו לדברי יש שלא נרוה צמאונם בזה עד שאח"כ מצאתי ראיתי בפירוש להפרמ"ג ז"ל עצמו בסי' שס"ג במ"ז אות י"ט דחקר ד' חקירות בצוה"פ. ובחקירה הד' כתב צור"פ שעשה מהצד אי דוקא מהצד הא תחוב בין קנה לקנה ונחקק קצת בקנים כעין שעושים האומנים אעפ"י שהקנים יוצאים למעלה ג"כ אפשר דשרי וכו' ועס"י שס"ב בט"ז אות ד' מ"ש מן הצד ועיין הג"א עירובין י"א ולא שיהא תחוב בין שניהם באמצעיתו משמע דצריך דוקא מונח על ראש הקנים ומיהו תחב מסמר בראשי הקנים וכרך החבל עליהם מהני כנ"ל עכ"ל. דנראה בבירור מדבריו אלו שכתב ומיהו תחב מסמר בראשי הקנים וכו' דהיינו לומר כמש"ל דיתחב המסמר בראש הקנה כלפי אורך הקנה כזה דליכא למימר דכונת מ"ש דיתחב המסמר בראש הקנה כונתו היה כזה דא"כ מאי ומיהו תחב מסמר וכו' מהני דקא' הלא עיקר דינא הכי הוי א"ו כדאמרן וזה ברור. ומינה לנ"ד דעדיפא מנדונו מהני במכ"ש ותול"מ זהו הנלע"ד המעט הוא הצעיר עזרא הכהן טראב ס"ט

אחז"ר כמה שנים ראיתי בס' שערי רחמים להרי"ף ז"ל בחא"ח סי' י"ב שהביא שם דברי הפוסק מהרש"מ ז"ל דעל מ"ש הג"א בשם א"ז שלא יהיה תחוב בין זל"ז באמצעיתן כתב ע"ז דהמכוון הוא שלא יעמיד שני קנים זה כנגד זה וינעוץ המשקוף בין שניהם כזה אבל לא שיהיה המשקוף מסולף בחורי המזוזות קורה בתוך קורה. דכה"ג הוי צוה"פ גמור דרואים אנו כאילו חתוך מהחור ולמעלה וגם מהצדדין כי די בקנה משהו ומה יזיק לנו הבליטה מן החור וצדדים וכ"כ הגאון מליסא בתיקון עירובין שלו. א"כ בנ"ד אף דתחובה באמצע מצד א' אמרי' דמה שלמעלה הוי כחתוך והוי צוה"פ גמור ע"כ ומהרי"ף ז"ל שם נראה לו דבריו וחיזקם ודחה דברי ה' כמרא"ע ז"ל שלא הסכים בהיתר זה מכח דברי הא"ז דאפשר דקפיד שיהיה בראשיהם דוקא וכתב דלא תברא דכונת אומרו ולא על ראשיהם ר"ל שהקורה שבין ב' הקורות היא נעוצה בין ב' שלא ע"י שליבה אבל אם היא משולבת בחורי המזוזות סלק את העליון כמי שאינו והו"ל מונחת על ראשיהם. ושוב הביא דברי ה' חת"ס סי' צ' דהבין בדברי הא"ז דגם תחוב ל"מ ודעתו לאסור אף במשולבות זב"ז וכתב דעכ"ז יש לסמוך ע"ד הגאון מליסא ז"ל שהתיר בפשיטות והבי"ד וכ' דאילו היה רואה החת"ס ז"ל את דבריו היה מתיר בפשיטות והכי כי נקטי' דהויא לה צוה"פ גמורה עש"ב. והנך רואה דהר' פרמ"ג ז"ל קאי בס' החת"ס והבין בדברי הג"א דצריך דוקא מונח על ראש הקנים ואם תחוב בין קנה לקנה ונחקק קצת בקנים וקנים יוצאים מלמעלה בתחילה כ' דאפשר דשרי ושוב חור מכח דברי הג"א הנ"ל וכמו שהבי"ד לעיל ונעלמו דבריו מעי"ק של הרי"ף ז"ל

איך שיהיה עיניך תראינה דגם אם היה שליבת הקנה באמצע הלחיים ממש והם עודפים הרבה מלמעלה עכ"ז רבו המתירים הגאון מליסא ז"ל התיר וסרכין תלתא הפוסק מהרש"מ ומהרי"ף ומהר"א אשכנזי ז"ל סמכו את ידיהם וחזקו דבריו להתיר דהיתר כנטול דמי. מכ"ש וק"ו בנ"ד דהלחי האחד שנתון החבל הברזל בתוך הנקב אינו באמצע הלחי כ"א שהנקב שבלחי הוא סמוך ממש לראש הלחי ובו תחוב החבל ודאי כגון דא ליכא מאן דפליג וכולם שוין להיתר ותול"מ: סימן י"ח

בטור או"ח סי' תי"ד כתב מרן הב"י ז"ל וכן פסקו התוס' וכו' ע"ש. וה' בנ"י ז"ל בהגהותיו כתב ע"ז וז"ל נראה מדבריו אלו דס"ל למרן דלדעת התוס' פליג רב אסי אר"י ור"ל ותמהני דמדברי התוס' נראה בפי' דס"ל דל"פ וצ"ע עכ"ד. וכבר ה' עולת שבת הק' כן ע"ד הב"י יע"ש ועיין בס' יד משה בליקוטיו ד' קס"ז ע"ב וקס"ח ע"ב ועיין בס' מלך שלם ד' ובס' יד אהרן בסי' הנז' מה שתי' לזה. והנה שלמים וכן רבים הק' ע"ד רש"י ז"ל שפי' בכתובות ד' ס"ה יוצא בעירוב אמו עירבה אמו לצפון ואביו לדרום אמו מוליכתו אצלה שעדין הוא צריך לאמו וכו' ע"כ. שדבריו אלו הם דברי ר' יאושוע בריה דרב אידי בעירובין ד' פ"ב על דברי רב אסי והרי איתותב שם ונדחה קרו להו עיין בס' יד משה שם ובס' יד"א והחק"ל חא"ח סי' קכ"ז יע"ש. וקו' הנ"ל נפול תפול ג"כ ע"ד הנמוקי יוסף בחי' הובאו בס' אשי ה' והילך לשונו שם בד' צ"ז ע"ד יוצא בעירוב אמו אם עירבה אמו לצפון ואביו לדרום אמו מוליכתו אצלה ואין אביו מוליכו אצלו דבתרה שדיין רבנן אלמא עד שש צריך סיוע מאמו וכשם שהבעל זן אותה כך יזון אותו עמה עכ"ל ולא ראיתי מי שהעיר עליו בזה

וראיתי להחק"ל ז"ל שם בד' רנ"ג ע"א שכתב וז"ל ואולי משנ"ה חזר בו רש"י וכתב בשיטה