שערי עזרה לט

התינוק ומברך עליו ע"כ. ותמה עליו ה' בגדי ישע שאין זו ראיה שהרי עושין זה אחר הברכה והיא במקום שתהיה וכו' וכתב שעלה לישב ומצא אותו לה' שמן המאור ז"ל שכתב שאינו רשאי לפגום הכום גם אחר ברכה קודם שישתה המברך ע"ש עכ"ד. ודון מינה ואוקי באתרין לנדון דידן הנ"ל דאיכא בזה פגימה לכוס מאחר שעדין לא שתה המברך וכנז"ל. וספר בגד"י אינו מצוי אצלי לראות הדברים בשורשם ולא ירדתי לכונת דבריו במה שדחה לראית הרד"א ז"ל מההיא דמילה שהרי עושין זה אחר הברכה וכו' דמדברי הרד"א ז"ל נראה דבמקומו עושין זה קודם הברכה שכ"כ שמשים אצבעו בכוס ונותן בפי התינוק ומברך עליו דנראה מזה דהברכה היא אחר שימת האצבע בכוס ובפי התינוק ואפשר דמה שעושין זה הוא כדי להשקיט התינוק מבכיתו. ומינה הביא הרד"א ז"ל ראיה דטעימה באצבע אינה פוגמת. וראיתי עו"ש שהביא בשם הבגד"י דיש ראיה מכוס שני ש"פ שזורק באצבע י"ו פעמים וכו' ע"ש. גם זאת הראיה שהביא ק"ל והנה פגימת הכוס היא כשלוקח בפיו מהכוס ושותה. משא"כ כששופך מהכוס לכלי אחר ושותה לית לן בה ועז"א הרד"א ז"ל דאם טעמו באצבעו אינו פוגמו דס"ל דהו"ל כאילו שופך מהכוס לתוך ידו או לכלי שאין בו משום פגם ואין בכך כלום וכמו שכן פסק מרן ז"ל כן הוא הדין אם פעמו על ידי אצבעו אינו פוגמו. וא"כ מה זו ראיה מכוס ב' ש"פ שזורק הי"ו פעמים לקרקע או לתוך כלי לההיא דטועמו באצבע דההיא בא מהאצבע לתוך פיו. משא"כ בכוס ב' ש"פ שהוא יורד לתוך כלי או לקרקע דלכ"ע לית ביה פגם אם שפך ממנו מהכוס בעצמו להם כך הוא אם שפך להם ע"י אצבעו דשוים הם ויבואו שניהם. ועוד בכוס ב' ש"פ הגם שהוא מכלל חיוב שתית הד' כוסות עכ"ז אין אומר עליו כ"א ההגדה וברכת בפה"ג למנהג האשכנזים ובפרט לדידן דאין אנחנו מברכים בפה"ג כ"א ההגדה וליכא עליו לא קדוש ולא הבדלה וליכא פגם כ"א בכוס של קדוש והבדלה ובהמ"ז וא"כ אין ראיה ממנו. ובלא"ה הגם לפי דעתו ז"ל דאית ביה פגם עכ"ז אין ראיה מהתם דהתם בכוס ב' ש"פ אחר שזורק הי"ו פעמים ונחסר מהכוס חוזר ומוסיף על היין הנשאר בכוס וממלאהו ובזה כבר ניתקנת פגימתו וכמ"ש מרן ז"ל בש"ע סי' קפ"ב דיכולין לתקן כוס פגום ע"י שיוסיפו מעט יין ואפי' ע"י שיוסיפו עליו מים מיתקן ע"כ. וכ"ש בזה דאחר זריקת הי"ו פעמים לא נשאר בו כ"א מעט וצריך הוא לחזור ולמלאת הכום יין ומים כדי שיהיה בו שיעור או כדי שיהיה הכוס מלא דתו ליכא חשש פגם כלל. וכבר מילתא אמורה דס' בגד"י אינו מצוי אצלי לראות הדברים בשורשן לידע כונת ראיתו: סימן י"ז

מעשה שהיה במבוי שנפרץ מרות אחת וכפי הדין הוא צריך צורת פתח באותו הרוח כדי להתיר הטלטול באותו המבוי והביאו שני לחיים ברזל ארוכים ורחבים קצת וקבעו שני הלחיים בשני כותלים זה כנגד זה ע"י מסמרים ובראש הלחיים סמוך להשפה ממש נקבו את הלחיים ותחבו באותם הנקבים שבראש הלחיים חבל ברזל קשור בראש הלחי מכאן ובראש הלחי מכאן ומתוח החבל ברזל, הנ"ל מע"ג ראש הלחי הברזל האחד לתוך הנקב שבראש הלחי הברזל השני ויש שגמגמו בזה מאחר שבראש הלחי השני אינו מתוח החבל הברזל מע"ג ראש הלחי הברזל כ"א מתוך הנקב הסמוך לראש הלחי. ומרן ז"ל בשו"ע או"ח סי' שס"ב סי"א פסק דצורת הפתח צריך שיהיה קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהם. ואם חיבר הקנה העליון לשני הקנים או לאחד מהם מן הצד לא מהני ע"כ. וא"כ מאחר שבצד האחד ראש החבל הברזל אינו מתוח מע"ג ראש הלחי ממש כ"א מתוך הנקב שבראש הלחי א"כ לא הוי על גביו ממש ולא מהני דאנן בעינן ע"ג הלחי ממש

ואני אומר דלענ"ד בנ"ד ליכא בית מיחוש כלל דאעיקרא הגם דפסק מרן ז"ל דצריך שיהיה הקנה ע"ג ולא מן הצד מ"מ כבר כתב הט"ז ז"ל דהך מן הצד נראה פשוט לפירש"י ז"ל דאין האיסור אלא אם החבל שלמעלה קשור שלא בקצה העליון של הקנה אלא בולט קצת מן הקנה למעלה מן החבל. אבל אם הוא כרוך בקצה עליון מצדו ואין בולט מן הקנה למעלה מהחבל כשר. וכ"ה ברש"י בד' י"א וז"ל מן הצד כלומר שמתח זמורה מזה לזה באמצעיתן ולא על ראשיהן ע"כ. וע' בס' פרי מגדים במשבצות זהב סי' שס"ב אות ד' דכתב שהא"ר באות ט"ז הסכים עם הט"ז. והגם דהרואה יראה שם בהא"ר דלא הסכים עמו בפירוש כ"א שהביא דברי הט"ז ז"ל, מ"מ דעתו ז"ל דמבוארים דבריו בסתמא ולא הביא דברי החולקים עליו נראה דהוא ש"ר המסכים עמו ולכן כתב שהא"ר הסכים עם הט"ז. ואע"ג דהאמ' ז"ל חלקו על הט"ז וס"ל דאף שהוא בקצה העליון אם הוא מצדו לא מהני עי' בהפר"ח ז"ל סוס"י שס"ב וה' חמד משה ז"ל שהאריכו לדחות דברי הט"ז גם ה' נתיב חיים כתב עליו דליתא דבעינן ע"ג ממש כדאיתא בברייתא וקנה אחד ע"ג ואי לאו"ה הוא מן הצד וכ"פ בת"ח. ועיין ג"כ בס' חיי אדם כלל מ"ח אות ח' ובזכו"ל ח"א ד' פ' שהביא משם החר"ש יב"ם ז"ל דכולם חלקו על ס' הט"ז ז"ל. עכ"ז מאחר דקי"ל דהלכה כדברי המקל בעירוב וכמ"ש בעירובין דמ"ו. וכ' התשב"ץ ח"ב סי' ל"ח ע"מ שנשאל בספקות הנופלות בעניני עירוב אם נלך בהם לקולא או לחומרא והשיב דהדבר פשוט הוא דאזלינן לקולא כדין כל סברא שבדברי סופרים וק"ו הדברים לעירובין שהם מדברי סופרים ויש בהם קולא אחרת שהלכה כדברי המיקל בהם ואפי' יחיד במקום רבים ע"ש. וכ' ה' חס"ל אלקלעי ז"ל ח"א סי' כ"ב ד' נ"ב ע"א וז"ל ועל הכל במילי דעירובין דקי"ל ה' כדברי המיקל בעירוב אפילו ביחיד נגד רבים דאילו בשקולים בכל מילי דרבנן אזלינן לקולא כמ"ש מהרימ"ט ואף שהב"ח בסי' תי"ו הביאו ה' שכנה"ג סי' שס"ו אות יו"ד כתב דבפלוגתא דרבנן לא אמרינן הכי הא ה' יד אהרן במ"ב סי' שס"ו כתב דמדברי התשב"ץ ח"ב סי' ל"ח נראה דאפי' בפוס' אמרינן כן יעו"ש. ועיין למרן ז"ל באבק"ר סי' מ"ז ד' ל"א ע"ד דמתבאר כן מדבריו עכ"ל. ות'ם אני מדוע לא הרגיש על הי"א ז"ל שכתב דמדברי התשב"ץ נראה דאפי' בפוס' אמרינן הכי דאיך כתב בלשון נראה דהרי מבואר בפירוש בדברי התשב"ץ ז"ל במ"ש דהלכה כדברי המיקל בהם ואפי' ביחיד במקום רבים. באופן הגם דמצאנו ראינו דברי האחרו' ז"ל שחולקים על ס' הט"ז ז"ל וכמעט דסברתו הויא יחידאה כנגדם. מ"מ מאחר דהיא בדין עירובא הלכה כדבריו כל שהוא בקצה העליון אף שהוא מן הצד כשר ומינה אתיא במכ"ש וק"ו בן בנו של ק"ו לנ"ד דכשר וכנ"ל

ואמת אגיד דאם באנו להתיר בנ"ד מהא לחוד עדיין יש פ"פ לומר דכבר החס"ל ז"ל בד' נ"ט ע"ב שדי נרגא בזה והביא דברי הליכות אלי אות ה' סימן רנ"ג שכתב דה"ה בפ"ו דה' עירוב הביא בשם הרמב"ן שלא לפסוק כן כיחיד נגד רבים ומזה תמה הוא ז"ל על מהרימ"ט ח"א סוס"י צ"ד דכתב בפשיטות דהלכה כדברי המיקל בעירוב דאמרו הוא אפי' ביחיד נגד רבים דאילו בשוים בכל מילי דרבנן אזלינן לקולא וכו' דאיך