שערי עזרה לח

הישראל בעה"ב בעצמו אינו מברך מאחר דאפשר לעשותה עי"ג. וזהו נגד דברי כל הפוס' ז"ל וא"כ מה לו כי יצעק אסברת המחנ"א ז"ל ולא לס' שאר הפוס' ז"ל ועיניך תחזינה דשם העו"ש ז"ל בלא"ה הק' ע"ד הכס"מ מהסוגיא עצמה דפ' התכלת שהיא היפך דבריו כללא דר"ח אזדא ליה אלא דכל דעשייתה גמר מצותה כגון מילה אע"ג דכשרה בנכרי צריך לברך וכל מצוה דעשייתה אינה גמר מצותה כגון תפילין אע"ג דפסולה בנכרי בישראל אי"ץ לברך והניח דבריו בצ"ע. וסיים שם דמעקה אשר עשייתה גמר מצוה אע"ג דכשרה בנכרי יכול לברך ע"ש

ואחז"ר ראיתי לה' יפה ללב ח"ז בחח"מ סי' תכ"ז בד' ד"ן ע"א שהביא שם ע"ע מעקה שהבי"ד הרמב"ם ז"ל פי"א מה' ברכות עשה מעקה לגגו מברך לעשות מעקה ואם עשה לאחרים מברך על עשיית מעקה והבי"ד ס' האשכול ח"ב ה' מזוזה שהבי"ד הרמב"ם הנ"ל וכתב דבה"ג כתב עביד מעקה מברך אקב"ו על המעקה כ"כ בשאלתות דרא"ם בפ' עקב סי' קמ"ב והקשה עליהם דלמה לא כתבו לקבוע מעקה כמ"ש גבי מזוזה יעו"ש ושוב הבי"ד ה' שאלת שלום בדנ"ד שכתב דהטור וש"ע לא הזכירו מענין ברכת מעקה כלום. והוא יצ"ו רצ"ל דטעמיהו דס"ל דה"ז דומה למים אחרונים שאין מברכים עליהם שהם משום סכנה ואין מברכים על העדר הרע וה"ה והוא הטעם במעקה וכו' אכן הרד"א ז"ל כתב דצריך לברך אמעקה אע"ג שהוא משום סכנה י"ל היכא דחב לאחריני שאני וזהו טעמם דהרמב"ם ובה"ג והרא"ם דס"ל דמברכין אע"ג שהוא מפני הסכנה. וגם הבי"ד המחנ"א דבעושה מעקה ע"י פועל הבעה"ב מברך דיד פועל כיד בעה"ב וכתב דאנן קי"ל הכי וציין על ס' רוח חיים סי' תכ"ז מה שציין על ספרי דב"ר וסיים וז"ל והיינו נמי כפלוגתא דפליגי בברכה של טיבול ראשון דליל פסח עיין בב"י או"ח סי' תע"ג ובס' שו"ג שם ס"ק כ"ח ובעניותינו שם עכ"ל

מעתה לפי"ד יצ"ו ברכת מעקה גם אם עשאה הוא בעצמו היא תליא בפלוגתא אם יברך או לא כפי הטעם שנתן להטור והש"ע דלא הזכירוהו משום דדמיא למים אחרונים שאין מברכין עליהם שהם להעדר הרע. וכבר הבאתי לעיל ג"כ ס' הרוקח הגדול סי' שס"ו שהבי"ד פא"ה דס"ל דלא יברך לכן הנראה דיותר טוב שלא לברך בשו"מ כדי שלא יכנס בס' ברכות ושואת"ע וגם ברכת שהחינו ליכא וכמש"ל. זהו מה שנלע"ד: סימן ט"ז

א'. בש"ע או"ח סי' רנ"ג ס"ה כתב מרן ז"ל מותר לתת על פי קדירת חמין בשבת תבשיל שנתבשל כ"צ מע"ש כגון פאנדיש וכיוצא בהן לחממן לפי שאין דרך בישול בכך. וכתב המג"א ז"ל ה"ט כיון שאין בו רוטב אין בו משום בישול כמ"ש סי' שי"ח סט"ו ע"כ. וראיתי לה' פני אהרן ז"ל בסו"ס ט"ו שהק' עליו דאפי' יש בו מרק שרי דאינו נותנו אלא ע"פ קדירת חמין ואין דרך בישול בכך וכמו שנתבאר בב"י אבל לשרות אותו בתוך מים חמין ודאי איכא משום בישול אם יש בו רוטב או כנגד המדורה במקום שהיס"ב אבל ע"פ קדירת חמין אפי' יש בו רוטב אפשר דשרי ע"כ. ואחהמ"ר דבריו הם מן המתמיהין שהרי מרן ז"ל בש"ע סי' שי"ח ס"ח כתב וז"ל להניח דבר קר שנתבשל כ"צ ע"ג מיחם שעל האש י"א כמניחו כנגד המדורה וכל דבר שמותר להניחו כנגד המדורה במקום שהיס"ב כגון שיבש מותר להניחו ע"ג מיחם שע"ג האש וי"א דהוי כמניח ע"ג כירה לכתחי' ואסור וראשון נראה עיקר ע"כ. הרי מבואר דמרן ז"ל השוה דין נתינה ע"ג קדירת חמין לנתינה כנגד המדורה ובנתינה כנגד המדורה לא התיר כ"א יבש. וכ"כ בסעיף ט"ו דבר שנתבשל כ"צ והוא יבש שאין בו מרק מותר להניחו כנגד המדורה אפי' בהיס"ב. ואיך הרפ"א ז"ל רצה לחלק ביניהם והתיר בדרך אפשר בנתינה עפ"י קדירת חמין אפי' יש בו מרק. וביותר תימה על ה' בית מנוחה בדף כ"ה אות י"ג דכתב בפשיטות, בשם הרפ"א ז"ל שהתיר בנתינה עפ"י קדירת חמין אפי' יש בו מרק ע"ש. ואיהו לא אמרה אלא בדרך אפשר ואף גם זאת היא מן התימה וכנ"ל וצ"י

ב'. עיין בס' עושה שלום בחי' דינים או"ח באות שי"ן ד' ק"ג ע"ב דכתב אם מותר להשליך הפרעושים בשבת תוך כלי מים או לא דהביא דברי החיד"א ז"ל בברכ"י סי' שט"ז דאסר לעשות כן וכו' וסיים והמג"א שם סקכ"א התיר לזרוק אותם תוך המים ע"כ. והם דברי תימה דהמג"א ז"ל מה שהתיר לזרוק במים הוא לכינים ולא לפרעושים דעמ"ש מרן ז"ל בסעי' ט' דהמפלה בגדיו מכינים לא יהרגם אלא מוללן בידו וזורקן אבל המפלה ראשו מותר להורגן. כתב המג"א ז"ל לא יהרגם כיון שמצוי שם פרעושים גזרינן שמא יהרוג ג"כ פרעושים. ומ"מ נ"ל דמותר לזורקן במים וכ"מ בגמרא עכ"ל. הרי ברור מללו דאהמפלה בגדיו מכינים דלא יהרגם גזירה משום שמא יהרוג ג"כ פרעושים שמצויים שם קאמר דהכינים מותר לזורקן במים. ועיין שם בברכ"י אות ז' דכתב דהרב ק"נ והא"ר ז"ל תמהו על המג"א ז"ל והוא ז"ל יישבם ע"ש. וה' נתיב חיים הנד"מ עם המגינים כתב ע"ד המג"א ז"ל דקאמר וכ"מ בגמרא וז"ל נ"ב רצונו מדאמר רבא שדייא לקניא דמיא. וחלילה לנו לעשות כדבר הזה דמ"ש אם הורג פרעוש בידים או הורגן ע"י מים. ורבא דשדי לקניא דמיא בחול איירי לשיטת הרי"ף כמו רבה מקרע להו דאיירי בחול וצ"ע עכ"ל. וכונתו להקשות על המג"א ז"ל כקושית הק"נ ז"ל ומאי דהובא בלשונו תיבת פרעוש או דנימא דאשגרת לישן היא ושלא בדקדוק והיא ט"ס וצ"ל כינה. או דנימא שהיא בדקדוק וכונתו להקשות דכמו דבדין הורג פרעוש ליכא הפרש מהורג בידים להורג ע"י מים דבכולהו אסור. כן ג"כ בהמפלה בגדיו מכינים דדינא היי דאין להורגן ליכא הפרש מההורג בידים להורג ע"י מים דבכולהו יש לאסור דלא כהמג"א דמתיר לזורקן במים אבל ה' עו"ש דהוא קאי בדינא דפרעושים אם מותר ליתנם תוך כלי מים או לא והביא דברי החיד"א ז"ל דאוסר ושוב קאמר דהמג"א ז"ל התיר לזורקן במים דבריו קשים טובא וצ"ע

ג'. הבדלה יש נשים דכשחל ר"ח ליל מוצ"ש אחר שהבדיל האיש על הכום קודם שישתה ממנו הם רודפים ולוקחים בפיהם מהכוס מעט יין ומניחים אותו בפיהם ויוצאים לר"ה מחוץ לפתח החצר כדי לשמוע מהאנשים העוברים שם הדברים הראשונים היוצאים מפיהם אם הוא לשון זכר או נקבה כדי ליקח סימן מזה להאשה המעוברת שהעובר אם הוא זכר או נקיבה. או כדי לשמוע מהם אם הם מדברים בלשון טוב או רע ומזה לוקחים סימן לענין אחר שהם רוצים לידע אם הוא לטובה או לרעה. ופשוט הוא דיש למנוע אותם ולמחות בהם שלא לעשות כן. דמלבד שיש בו איסור ניחוש ועוברים על לאו דלא תנחשו ועיין בס' החסידים סי' יעו"ש שהאריך בדברים כאלה לאסור עוד בה דאיכא בזה חששא אחרת מצד פגימת הכוס דמאחר דהאיש שהבדיל עדיין לא שתה ממנו והם שותים בפיהם מהכוס הוא נפגם בזה עיין בס' פתח הדביר סי' קפ"ב או"ג דהבי"ד הא"ר ז"ל סק"ז דכתב בשם הרד"א ז"ל ה' הבדלה דאם טעמו באצבע לא פגמו כדחזינן בברכת המילה שמשים אצבעו בכוס ונותן בפי