שערי עזרה לז

משוי איניש אתר לא גוי ולא ישראל כדי לתקן המעקה וה"ט דמצוה בו יותר מבשלוחו. וגם דכשעושה ע"י פועל לברך הברכה כתקנה עובר לעשיתה משום דלא אשכחן עוב"ל אלא כשהמברך עצמו הוא העושה שאין לחוש שמא יברך ולא יעשה שהרי בידו ורשותו לעשותה. אבל כשאחר בא לעשות המצוה היאך יברך זה מקודם ושמא הפועל ימלך ולא ירצה לעשותה ונמצאת ברכתו לבטלה רק אחר שכבר נעשית המצוה יכול לברך אעפ"י שלא עשאה הוא עצמו. משא"כ כשהיא ע"י עצמו דמקיים המצוה ויברך עוב"ל כתחז"ל וכו'. ותו דלפי"ד הכנה"ג ז"ל נראה דס"ל דבעשיית מעקה בעי' ברכת שהחינו וכ"כ בסי' רע"א בהגה"ט עמ"ש הרד"א דמה שאין אנו אומרים זמן בקידוש של שבת וכו' ע"ש. ואי מברך הבעה"ב ברכת שהחינו אף בעשותו המצוה ע"י אחרים מידי פלוגתא לא נפקא אי יברך או לא וכיון דאיכא מאן דס"ל דהעושה מצותו ע"י אחר אין מברך הבעה"ב עליה שהחינו וגם השליח ברכת שהחינו אינה נוגעת לו. משו"ה ע"צ היותר טוב הוא וכדי לצאת ידי מחלוקת שאם יצא מתח"י לעשות ולתקן המעקה וכיוצא דיעשה על ידו דבכה"ג מצוה בו כדי שיברך ברכה זו של שהחינו אליבא דכ"ע בלי חולק עכ"ד ע"ש

ואחהמ"ר ת"ם אני ע"ד שכ' מילתא פסיקתא בפשיטות דאס עשה המעקה ע"י דמברך שהחינו אליבא דכ"ע בלי חולק דהן אמת דהרמב"ם בפ"א מה' ברכות היינו טעמא כ"כ דמברך עליהם שהחינו אם עושה אותם לעצמו מה שאין כן אם עושה אותם לאחרים ע"ש. ולא הו"ל להנח"ל ז"ל ללמוד זה דבעשיית מעקה בעינן ברכת שהחינו מדברי הכנה"ג דכבר הוא מפורש בדברי הרמב"ם ז"ל, מכל מקום עיניך תראינה דגם בזה מצוי סלע המחלוקת אם יברך שהחינו או לא דהכנה"ג חח"מ סו"ס תכ"ו כתב וז"ל כתב רבי' המח' ז"ל בטור א"ח סי' כ"ב בשם מוהרי"א ז"ל שלדעת ר' בעה"ט ז"ל אין לברך זמן אלא על מצוה שהיא מזמן לזמן. אבל על תפילין אין מברכין זמן וכ"כ שם בס' הלבוש בהגהה וכ"כ הר"ן ז"ל בפ' לולב וערבה ולפי"ז ה"ה דבעשיית מעקה אינו מברך שהחינו כיון דלאו מזמן לזמן קא אתי וכן עיקר עכ"ל. וכ"כ בחיו"ד סי' רפ"ט לענין מזוזה ע"ש וכמו שהוא ז"ל בעצמו הבי"ד הכנה"ג אח"כ שהק' עליו כמוהר"ן יצחק ארדיט ז"ל ממ"ש בא"ח סי' רע"א ובסי' תקפ"ה דנר' מדבריו דס"ל דבעשיית מעקה ומזוזה צ"ל שהחינו והניח בצ"ע וכתב הוא ז"ל דלע"ד עלה במחשבה לישב קצת ע"ש ואיך העלים עין מדברותיו הראשונות ולא חזר עליהם לומר דמאחר דבפלוגתא מיתניא שב ואת"ע דסב"ל ולא יברך שהחינו גם אם עושה לעצמו המעקה. ואם נאמר דכו' דבריו כן היא זהו מהדוחק העצום דמלבד דשטחיות לשונו אינו מורה כן עוד בה דבכגו"ד צריך לאודועי בפירוש כדי שלא יבוא האדם לידי טעות ויבוא לידי ס' ברכה לבטלה לס' מ"ד וע"ז נאמר במקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר

ועיין בזה להשו"ג ז"ל חיו"ד סי' רפ"ט או"ב מש"ש בשם הש"ך והרמב"ם והכנה"ג ז"ל ע"ש. באופן דלענין דינא הגם דלפי ס' הרמב"ם ז"ל צריך לברך זמן אתפילין ומעקה ומזוזה וכמ"ש ה' בית יאודה עיאש ז"ל בחיו"ד סי' כ"ג וכן ס"ל להרבה פוס' ז"ל מ"מ מאחר דעינינו הרואות דאיכא פלוגתא בזה שב ואת"ע ולא יברך זמן עליהם דסב"ל. ועיין בהחק"ל חיו"ד ח"ג סו"ס קכ"ח דכתב בנדונו דאירע ליל ל"א בליל יו"ט דצריך שאחר הקידוש שיניח המזוזה ויברך ושיכוין בברכת שהחינו גם על המזוזה כיון דאיכא מ"ד דמזוזה נמי בעי ברכת שהחינו ומהיות טוב אל תהי רע ע"ש

ודע דגם לס' הרמב"ם ז"ל דס"ל דמברך שהחינו על עשיית המעקה לעצמו וכנז"ל מ"מ אם ב' שותפין או יותר בחצר ובבתים ועושים המעקה לא יברכו שהחינו דשהחינו לא שייכא אלא ביחיד. ונלמד זה מדברי הב"י עיאש ז"ל דכתב שם בנ"ד דקנו אנשים הרבה ס"ת דלא יברכו שהחינו דשהחינו לא שייכא אלא ביחיד וכ"ת דיברכו מיהא הטוב והמטיב דשייכא בשל שותפות י"ל דאפשר דאין לברך ברכה זו אלא בדבר שהוא להנאת הגוף ולא במצות דלאו ליהנות ניתנו ועוד דכיון דיחיד בשלו אינו מברך שהחינו בנ"ד מטעמא דכתיבנא גם בשל אחרים אין לברך הטוה"מ דהא תניא בברכות קצרו של דבר על שלו שהחינו שלו ושל אחרים הטוה"מ וא"כ י"ל דוקא כי שייכי תרוייהו ע"ש. דמוכח מדבריו דאם הם שות' במעקה אין לברך שהחינו ולא ברכת הטוה"מ וכנז"ל. ועיין להחיד"א ז"ל בס"ה מח"ב חא"ח סי' רכ"ג בקהל שקנו בהיכ"נ חדש דאסיק לדינא שלא לברך שהחינו ושכן ראה למוהרי"ע ז"ל בס' ב"י הנ"ל דליתיה אלא ביחיד ושגם הלק"ט ח"ב סי' קע"ט כתב דיברך הש"ץ בקו"ר הטוה"מ וכו' דמוכח דברכת שהחינו לא יברכו כדבר האמור ע"ש. וה' זכו"ל ז"ל ד' כ"ג ע"ב הבי"ד ע"ש

ובהיותי בזה ראתה עיני לה' עושה שלום אות א' ד' ב' סוע"ג שהביא ראיה ברורה היפך ס' המחנ"א ז"ל שכתב דאם עשה ע"י גוי דיכול לברך והביא מהא דאיתא בקידו' ד"ט כד אתא רב יאודה קמיה דרב נחמן לדינא אשכחיה דקא עביד מעקה ואמ"ל לא ס"ל מר להא דאמ"ר הונא אמר שמואל כיון דנתמנה אדם פרנס על הצבור אסור בעשיית מלאכה בפני ג' אמ"ל פורתא דגודיתא קא עבדינן וכו' ואם איתא דיכול האדם לעשות מעקה ע"י אדם אחר ויכול ר"ן לברך הא אפי' אם היה עושה מעקה עיקר המצוה היא לא תשים דמים בביתך ויעשה המצוה ע"י מי שירצה כיון דאפשר לעשותה הכי ולא יעשה מלאכה מאחר דנתמנה פרנס עה"צ ולמה עשה דבר איסור דהא בלאו הכי יכול לברך א"ו דהוא דוקא צריך לעשות המעקה כדי שיוכל לברך עליו ומשו"ה עשה הוא בעצמו המעקה ועבר עמ"ש ר' הונא אסור לפרנס בעשיית מלאכה כנ"ל להכריח היפך ס' המחנ"א דאינו יכול לברך אם עשאה ע"י גוי עכ"ד יעו"ש. ואחהמ"ר ראיה והכרח זה איני מכיר דהרי אם עשה מעקה ע"י ישראל כמה מהפוס' ס"ל לברך הבעה"ב וכמש"ל ואם איתא לראיה זו וההכרח הזה הו"ל להכריח ג"כ מדברי הש"ס הנ"ל היפך סברתם מדלא עשה ר"ן המעקה ע"י ישראל אחר ויברך א"ו דאינו יכול לברך אם עשאה ע"י ישראל אחר. ומשטחיות לשונו שם נר' דהוא ג"כ אזיל ומודה לסברת הסוברים דאם עשה מעקה ע"י ישראל אחר דמברך ולא פליג על ס' המחנ"א כ"א באם עשאה ע"י גוי דוקא. האמנם האמת הוא דאין ראיה כלל מדברי הגמ' הנ"ל דמאי דעבד ר"ן או משום דלאו מלאכה גמורה אלא לחזק את המלאכה וכיוצא וכמו שכן רמוז במ"ש פורתא דגודיתא קא עבדינן או משום דהיא דבר מצוה וכמ"ש ה' באר יעקב ח"מ סי' ח' והבי"ד העה"ש שם. ולא נחית ר"ן לענין ברכה לשיביא ראיה ממנו. עו"ש אח"ז כתב בשם ה' כסף מזוקק אשר סביב הט"ז ביו"ד סי' רנ"ה דכתב משם הש"ס בפ' התכלת דכל מצוה דאפשר לעשותה ע"י גוי אם עשאה ישראל אי"ץ לברך עליה. וע"ז כתב וז"ל מעתה לפי דעתו אזדא ליה ס' המחנ"א דפסק דאם עשה עי"ג דיכול לברך עליה וכן ס' הלכות יו"ט למוהרי"ט דע"ב ע"א כתב להלכה נגד ס' המחנ"א דהעושה עי"ג אי"ץ לברך ע"כ. גם בזו לא ידענא אמאי הוא אזיל בתר דידיה דהמחנ"א ז"ל דוקא שהרי לפי"ד הכס"מ הנ"ל גם אם עשאה ישראל אחר ואף שעשאה