שערי עזרה לו

באר'ה דמני"ר היה שואל מכל הס' הנז"ל יעו"ש. ולא זכר ש"ר באותו פרק לדברי הגאון מ"א ז"ל מ"ש במזוזה דמינה יוצא ג"כ למעקה וכנ"ל. ולפי"ד הכנה"ג אם לא בירך קודם שוב לא יברך בשו"מ היפך מש"ל בעניותין כפי"ד החק"ל ז"ל

ודע דבס' הרוקח הגדול סי' שס"ו והוב"ד בס' פאת השולחן ד' י"ב ע"ב כתב דעל עשיית מעקה לא יברך ופי' דבריו שם הפא"ה דהטעם הוא משום שלא נתחייב לבנות בית כדי לעשות מעקה. וסברא זו היא נגד סברת כל הפוס' ז"ל דכולהו אזלי בסברת הרמב"ם ז"ל דס"ל שמברך על עשיית מעקה וכמ"ש בפי"א מה' ברכות ה"ח דבשעת עשיית המזוזה אינו מברך כ"א בשעת קביעותה אבל אם עשה מעקה מברך בשעת עשיה אקב"ו לעשות מעקה ושם בה' י"ב כתב דאם קבע לעצמו לביתו מברך לקבוע מזוזה עשה מעקה לגגו מברך אקב"ו לעשות מעקה ע"כ. ועיין ג"כ בהרשב"א ח"ג סי' רפ"ג שכתב בפי' לברך על עשיית המעקה יעו"ש. והנה מור"ם ז"ל ביו"ד סי' רפ"ט כתב דהקובע ב' או ג' מזוזות מברך ברכה א' לכולן ב"י בשם תשו' הרשב"א ז"ל. וראיתי להשו"ג ז"ל שם דתמה למה השמיטו מרן בש"ע וסיים דשם בהרשב"א סי' תת"ט מבואר הדבר דה"ד בבא לקבוע כולן בב"א ושמצא בהגה כ"י בגליון הרשב"א שמביא ראיה לזה מדיני שחיטה סי' י"ט דשחט בהמות וחיות ועופות ברכה א' לכולן וכן מה' מילה סי' רס"ה ס"ה מי שיש לו ב' תינוקות למול ברכה א' לכולן ודון מינה ואוקי באתרין דאם בא לקבוע מזוזות הרבה בב"א בהרבה פתחים צריך ליזהר שלא לדבר ושלא יסיח דעתו בין מזוזה למזוזה כדין השחיטה וכו' ואם היו שם שני בנ"א יכול הא' לברך לקבוע מזוזה והב' יקבענה בפתח אהלו בלא ברכה על סמך ברכת הראשון כדין מילה בב' תינוקות שהא' מברך והב' מוהל בלא ברכה וכדין בדיקת החמץ במי שיש לו הרבה בתים לבדוק שמעמיד מבני ביתו אצלו בשעת הברכה וברכה א' לכולן. הילכך מי שקנה בתים מהגוי או בנה בתים הרבה ובא לקבוע מזוזה בכל פתח ופתח מוטב שיקבץ כל כך בנ"א כמספר הפתחים ויתן המזוזות והמסמרים והמקבה בידם ויברך בעה"ב בפתח במעמד כולן ויכוונו לברכתו וילך כל א' ויקבענה בפתח א' וכו' ממה שיקבעם כולן בעה"ב משום דא"א אם לא ידבר או יסיח דעתו בנתיים וצריך לחזור ולברך למ"ד וי"א שא"צ לחזור ולברך כמבואר בה' שחיטה סי' הנ"ל ס"ה ומי הכניסו בתגר זה בס' ברכות לכך זהו הדרך ישכון אור לעשות המצוה בהרבה ב"א דזוכה ומזכה וזכות הרבים תלוי בו עכ"ד ז"ל

ואנכי הרואה שדבריו אלו הם אחהמ"ר אינם אלא מן המתמיהים שהרי בדין החמץ והמילה עצמם לא מצאנו שכתבו הפוס' ז"ל שטוב יותר לקבץ כ"כ בנ"א כמספר החדרים והמילות וללכת אח"כ כל א' וא' לבדוק על סמך הברכה ההיא כ"א שאם רוצה הבעה"ב יעמיד מבני ביתו אצלו בשעת הברכה ואח"כ יתפזרו לבדוק על סמך ברכת הבעה"ב וכמ"ש מרן הש"ע א"ח סי' תל"ב ועיקרם של דברים הם דברי הטור בשם אביו הרא"ש ז"ל בפ"ק דפסחים דכתב וז"ל ובברכה א' יכול לבדוק כמה בתים ואם בעה"ב אינו יכול לטרוח ולבדוק בכל המקומות שבבית יעמיד א' מבני ביתו אצלו בשעה שהוא מברך ויתפזרו איש במקומו על סמך הברכה שבירך בעה"ב דעשרה שעושין מצות אחת א' מברך לכולם ע"ש. והשו"ג ז"ל עצמו שם הבי"ד אלו וגם הבי"ד הר"ן ז"ל דכתב דמי שיש לו הרבה בתים לבדוק אינו מברך אלא ברכה א' מדאמרי' שחט הרבה בהמות ברכה א' לכולן ע"כ וכתב עליו השו"ג דמהך ראיה לא משמע אלא כשהבעה"ב עצמו בודק לכולם דומיא דשוחט בהמות הרבה דא' שוחט לכולם אבל כשיש בודקים הרבה דילמא צריך ברכות הרבה כל א' במקומו כשוחטים הרבה שכל א' מברך לעצמו ולענין מעשה נקטי' כדברי הרא"ש ז"ל וכן סתמו הפוס' ז"ל עי"ש. דמדברי הפוס' ז"ל ומדבריו שם נראה דיותר טוב לבדוק הוא בעצמי את כולם בברכה אחת וליכא למיחש להך חששא שמא ידבר או יסיח דעתו. ולע"ד דודאי דזהו עדיף יותר דמצוה בי יותר מבשלוחו וכמו שכן מצינו ראינו בכמה דינים כיוצא בזה ולא חיישו כלל ואצ"ל דיהיה הוא זהיר ונשכר שלא ידבר ולא יסיח להיות המצוה על ידו וכתקנה

ולענין מעקה שנעשה ע"י אומן גוי או ישראל אחר אי מצי בעה"ב לברך על עשיית מעקה של האומן או לא. הנה הרב מחנ"א ז"ל בה' שלוחין סי' י"א נשאל ע"ז והשיב דמצי מברך דאפי' היה הפועל גוי ידו כידו וכן לענין טבילת כלים ע"ש. ועין בס' נדיב לב ח"ב סי' ס"ב דעלה ונסתפק בזה והבי"ד המחנ"א ז"ל וכתב שכן הסכים ה' הלכות יו"ט ז"ל בדע"א ושהגאון מ"א בהחק"ל יו"ד ח"ב סי' ט' הרבה להק' על דבריהם ושהסכימה דעתו שלא יברך הבעה"ב בעשיית המעקה של הפועל כ"א כשהפועל ישראל יברך הפועל כמ"ש הרמב"ם ושכן הסכים מוהרימ"ט והכנה"ג ז"ל וכ"ש שאם הפועל גוי דאין ספק שלא לברך ועין לה' שורשי הים ח"א ח"מ ע"כ. ואנכי הדל באלפי ת"ס אני ע"ד שכתב שכן הסכים ה' הלכות יו"ט ז"ל בדע"א שהרואה יראה שם בד' ע"ב ע"א שכתב היפך ממש וז"ל והנה כי כן בנדון המח"א במתקן המעקה ע"י פועל גוי דהעלה דיברך עליו מטע"ז לענ"ד אינו נראה כן לענין דינא כיון דלרוב הפוס' נר' דס"ל דבדבר שהעבד והפועל אינהו גופייהו פסולים לשליחות אינם עושים שליח אפי' לרבים וא"כ בעושה מעקה ע"י פועל גוי לא חשיב כאילו עשה הוא בעצמו כיון דאין שליחות לגוי עכ"ל. וגם בד' ע"א לא כתב לענין ברכה שכן ס"ל שיברך כ"א שיצא לחלק בין פועל ועבד גוי דחשיבי כיד בעה"ב ואין גלגולם פוטר לסתם שליח גוי דגלגולו פוטר והבי"ד המחנ"א סיוע לדבריו וחילוקו וע"ז בא הגאון התייר הגדול מר אביו ז"ל בהחק"ל שם והקשה על דבריהם משא"כ לענין ברכה הוא קרי בחיל בד' ע"ב דלא יברך ופליג על המחנ"א ז"ל וכיעו"ש. ועיין בס' נחמ"ל ח"א בד' ס"ג ע"ג דהבי"ד המחנ"א דס"ל דיברך וכתב דה' הלכות יו"ט דע"ב חלק עליו וכו' יעו"ש. באופן שדבריו לי צ"ע וישוב ועיין בס' אשר לשלמה הנד"מ בה' מזוזה תשו' מה' שלמה יפה ז"ל ומה שהשיב על דבריו כמהרר"ח פונטרומולי ז"ל ומה שחזר כמוהרש"י והשיב ע"ד שהאריכו בענין זה ואסיקו בסיפא דמילתא דשב וא"ת עדיף ולא יברך בנעשית ע"י גוי ואם הפועל ישראל יברך הפועל עש"ב. גם ה' שם חדש בד' נ"ז ע"ג הביא מחלוקת הפוס' וכתב דמידי פלוגתא לא נפיק לענין ברכה יעו"ש. וה' נד"ל ז"ל שם כתב תיקון לזה דבבנין עצים הקורה שמתקן האומן לקובעה במעקה שיניח האומן המסמר במקום קביעותה והבעה"ב יניח ידו עליו דע"י אותו מסמר נקבע המעקה ויברך הבעה"ב קודם ההכאה ושפיר חשיב הוא העושה. וגם אם המעקה הוא מברזל עכ"פ בעת קביעותו צריך מסמר כדי לחברו באבן או ע"י עופרת ואפשר להבעה"ב להכות במסמר או להשליך העופרת ע"י ויברך ע"ש

עוד ראיתי להנח"ל ז"ל שם שכתב דאף דיהיבנא ליה כל דיליה דהמחנ"א ז"ל דמצי לשכור פועל גוי לתקן המעקה ויברך עליו מ"מ אין ספק דזה דוקא כשאינו יכול הבעה"ב לעשות ולתקן המעקה הוא או מחמת אונס או שאינו יוצא מתח"י האמנם כ"ז שיכול האיש לתקן המעקה שהיא מ"ע דחייב לברך עליה ודאי דלא מצי