שערי עזרה לה

מן מאה של יום תענית עכ"ל

ועל מ"ש המג"א על הכנה"ג ז"ל וז"ל ומ"ש לברך על טלית קטן בפ"ע אין נ"ל להרבות בברכות כתב ע"ז המחצ"ה ז"ל דלא קאי על הכנה"ג דלכנה"ג בלי ברכת טלית קטן יש להשלים ק' ברכות כנ"ל. ואפשר כיוין המג"א להרב"י שכתב בשבת אם מתענה יברך על ט"ק ע"ש. ומה שגרם לו לכתוב כן שאין ס' הכנה"ג תחת ידו כמ"ש הוא בתחי"ד שאין ס' כ"ה תח"י. וגם שמצא כתוב במג"א. אחר שכתב חשבון תשלום ק' ברכות ביוה"כ. עכ"ל כ"ה. חשב שכן הוא ממש לשון הכנה"ג אבל האמת הוא שעמ"ש דיאמר ברכת מקדש שמך ברבים בשם ומלכות וגם ברכת מודים דרבנן יאמר בשם ומלכות ע"ז קאמר עכ"ל כ"ה. וע"ז פליג המג"א וקאמר דאין להכניס עצמו בס' ברכה לבטלה אבל בשאר החשבון יש הפרש בין הכנה"ג למ"ש המג"א ז"ל שהרי הכנה"ג כשחשב מנין הק' ברכות ביוה"כ חשב ברכת הט"ק וחסרו מהמנין ב' ברכות וקאמר דמשלימם בברכת מקדש ומודים ואילו המג"א ז"ל לא קא חשיב ברכת הט"ק וחסרו מהמנין ב' ברכות ע"ע: סימן ט"ו

מעקה. מי שהוא אומן חדש ויש לו בית והוא רוצה לעשות מעקה לגגו אימתי יברך ברכת מעקה. מה שנלע"ד הוא שצריך מתחילה להכין את העצים והמסמרים היינו שיהיו משופים ומוכנים לפניו כל מה שצריך לקביעות המעקה וכשיבוא לקבוע המעקה על שפת הגג במקומה במסמרים תחי' כל יברך אקב"ו לעשות מעקה וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בה' ברכות פי"א הי"ב ואח"כ יתן המסמרים בעצים ויהדקם ויעשה כל המקומות הצריכים מעקה שבזה יהיה עובר לעשייתן וכמ"ש הרמב"ם ז"ל שם ה"ב כל מ"ע שבין אדם למקום בין מצוה שאינה חובה בין מצוה שהיא חובה מברך עליה קודם לעשייתה. וכן כל המצות שהם מד"ס וכו' מברך על הכל קודם לעשייתן אקב"ו לעשות ע"ש. והוצרכתי לכתוב זה משנה שאינה צריכה יען דיש מחכמי הישיבה יצ"ו שאמרו שיניח הברכה עד לבסוף דהיינו קודם קביעות המסמר האחרון בהמעקה יברך ושוב יניח המסמר ויהדקנו וכדי להוציא מסברתם זה ע"ז באתי לבאר דלכתחי' צריך לברך קודם וכנז"ל ולא יניח הברכה לבסוף דאז הוי ממש כמו בדיקת חמץ דאם יש לו כמה בתים וחדרים דצריך לבודקם דשוהא בהם כמה זמן עכ"ז צריך הוא לברך בתחילת הכל קודם שיבדוק כלל כדי שיהא עובר לעשייתן. דמאחר שכל בית וחדר איכא ביה חיובא לבודקו ע"כ צריך לברך קודם שיתחיל לבדוק כלל ולא שיניחנה קודם בדיקת הבית האחרון א"כ ה"נ במעקה מאחר דכל מקום ומקום מהגג הוא חייב במצות מעקה ובנתינתו שם המעקה נחשב לו לקיום מצוה לכן חיובא רמיא עליו קודם התחלת עשיית המצוה דהיינו קביעות המעקה במקומה לברך כדי שיהא עובר לעשייתה. והגם שישהא אח"כ כמה זמן עד גמר קביעות המעקה במקומו זה אינו מעלה ומוריד דהברכה שבירך בראשונה היא פוטרת עד גמירא מאחר שהוא נותן בדעתו בשעת הברכה לפטור כל מה שיעשה לבסוף ובזה שאמרנו מרויח הוא דהברכה שבירך בראשונה היא מועילה לכל מקום ומקום מהגג שנעשה בו מעקה דבירך קודם לעשייתה. משא"כ אם נאמר שיניח את הברכה לבסוף וכנז"ל נמצא דהמקומות הראשו' מהגג שקדמה עשיית המעקה בהם הן המה היו בלא ברכה בתחילה קודם עשיית המעקה בהם. ומודעת זאת דעשיית קביעות המעקה היא גמר חיובה וכמ"ש הרמב"ם ז"ל שם ה"ח כל מצוה שעשייתה היא גמר חיובה מברך בשעת עשיה וכל מצוה שיש אחר עשייתה ציווי אחר אינו מברך אלא בשעת הציווי האחרון כיצד העושה סוכה לולב שופר ציצית תפילין מזוזה אינו מברך בשעת עשיה אקב"ו וכו' מפני שיש אחר עשייתו ציווי אחר. ואימתי מברך בשעה שישב בסוכה או כשינענע הלולב וכו' ובשעת קביעת מזוזה. אבל אם עשה מעקה מברך בשעת עשיה אקב"ו לעשות מעקה וכן כל כיוצא בזה ע"כ. ושם בה' ה' כתב דהעושה מצוה ולא בירך שוב לא יברך ע"ש. ועיין בס' החק"ל יו"ד ח"ג סי' קכ"ח שכתב דאף שהג"א בפ"ק דחולין חולק וס"ל שיכול לברך כבר הכריח הש"ך ביו"ד סי' י"ט כדברי הרמב"ם ז"ל ומה שרצה להכריח הפר"ח שם כדברי הגה"א אין דבריו מוכרחים וכבר ה' כו"פ שם דחה דברי הפר"ח וכתב דהתוס' ס"ל כהרמב"ם ז"ל יעו"ש. ועיין בס' שו"ג או"ח סי' תל"ב או"ב שגם הוא דחה דברי הפר"ח ע"ש. והגם דהרמב"ם ז"ל שם כתב דהעושה מצוה ולא בירך אם מצוה שעדין עשייתה קיימת מברך אחר עשיה ואם דבר שעבר הוא אינו מברך כיצד הרי שנתעטף בציצית או שלבש תפילין וכו' ולא בירך תחילה חוזר ומברך וכו' אבל אם שחט בלא ברכה אינו חוזר ומברך וכו' וכל כיוצא בזה. וכתב החק"ל ז"ל שם וז"ל אמת דבקביעות מזוזה צריך ישוב אי דמי לציצית ותפילין וסוכה דמברך אחר כך או ידמה לשחיטה וכיסוי והפרשת תרומה. ויותר נ"ל דדמי לישיבת סוכה דמצוה תמידית היא שתהיה קבועה בפתחו יעו"ש ופשוט הוא דהמעקה היא דמייא ממש להמזוזה דמצוה תמידית היא שתהיה קבועה בגגו ולפי"ד אם לא בירך קודם הוא מברך אח"כ וא"כ מקומות הראשונים שבגג שנעשה בהם המעקה הגם שלא בירך עליהם קודם עשייתם חיוב הברכה עדיין רמיא עליה ושפיר הוי הברכה שמברך לבסוף חוזרת עליהם ג"כ. מ"מ לכתחילה מיהא צריך הוא לברך קודם קביעות שום דבר בהמעקה ההיא כדי שיהא נחשב שפיר עובר לעשייתם ולקיים בכל קביעות המעקה ההיא מתחי' וע"ס המצוה כתקנה וז"פ

וראיתי לה' שד"ה ח"ג חח"מ סי' כ' דנשאל במי שלא בירך בתחי' על המעקה אלא עדיין נשאר מעט מזער להחזיק המעקה אם דינו כמי שלא נגמר עשייתו וחייב לברך עדין או הו"ל כאילו נגמר עשייתו. והשיב דיכול לברך כיון דעדין נשאר מכוש האחרון כיון שלא נגמרה מצות המעקה מכל וכל שעדין צריך חיזוק יכול לברך והאריך בזה יעו"ש. ולפי מש"ל בשם החק"ל ז"ל דמזוזה דמיא למצות ציצית ותפילין וסוכה דמברך אח"כ דמצוה תמידית היא שתהיה קבועה בפתחו וכנ"ל. ופשוט דגם המעקה היא דמי ממש למזוזה דגם היא מצוה תמידית שתהיה קבועה על גגו. מעתה גם אם לא בירך עד שסיימה מכל וכל הוא מברך אח"כ ומכ"ש אם לא סיים עדין המעקה מכל וכל כנדון השד"ה ז"ל

שו"ר שדברי השד"ה ז"ל הם בנויים ומיוסדים ע"ד הכנה"ג ז"ל בא"ח סי' תל"ב והכנה"ג ז"ל כ' בפי' דלא יברך על המעקה אם שכח ולא בירך קודם וטוב לברך בלי שו"מ וכנ"ל. דהן הנה דברי הכנה"ג ז"ל וכל ישר הולך בדעתו ישפוט דמזוזה ומעקה שוין הם בחדא מחתא דאם מצות המעקה אינה חשובה מצוה תמידית כמו סוכה וכיוצא גם המזוזה כן היא ואם לא בירך קודם שוב לא יברך אח"כ לפי"ד הכנה"ג ז"ל היפך דברי החק"ל ז"ל. ותימה על ה' החק"ל ז"ל שלא זכר מדברי הכנה"ג ז"ל כלל והכניס עצמו לבית הספק אם מזוזה דמיא לסוכה או לשחיטה ולבסוף פשיטא ליה דיותר נ"ל דדמי לסוכה וכו' וצ"י ועיין בס' אורח משפט סי' תכ"ז או"ג שהבי"ד השד"ה ז"ל הנ"ל וכ' ועיין בס' מזב"א ד' נ"ד ע"א דמשם