שערי עזרה לד

סימן י"ד

עיין בכנה"ג או"ח סי' ד' הגב"י דהביא בשם ריא"ז שהוב"ד בס' שה"ג פ' הרואה דבכפור וט"ב שאין שם נט"י אינו מברך לא על נט"י ולא המעביר חבלי שינה ע"כ ומהתימה עליו דהביא כן בשם ריא"ז ולא בשם הרמב"ם דהרי הרמב"ם ז"ל בפ"ז מה' תפילה ה"ח כתב כדברי ריא"ז והבי"ד ג"כ הטור באו"ח סי' תקנ"ד וע"ש בב"י ובסי' תרי"ג והריא"ז בעצמו בסוף לשונו שם כתב וכן ביאר רבינו משה יע"ש. ובודאי שכונתו על הרמב"ם ז"ל וגם יש תימה על הרב חיים מדבר ז"ל בסי' ב' שהביא דבריו ונראה שלא ראה דברי הרמב"ם והטור ז"ל ובב"י סי' תרי"ג

והנה הרב חיים מדבר ז"ל שם כ' ע"ד הכנה"ג וז"ל ואיני יודע מה טעם אינו מברך דהא כתב בשו"ע סי' תקנ"ד ס"י דנוטל עד קשרי אצבעותיו ואפילו על נט"י לסעודה הוי מחלוקת וכו' ואפי' למ"ד התם עד קנה של זרוע הי"ד לגבי נט"י לסעודה אבל נט"י שחרית דהוי משום נקיות מודה הוא דהוי עד מקום חיבור האצבעו' וכו' מ"מ לא יברך המעביר דהא כתב הש"ע סי' מ"ו דמברך היכא שירחץ פניו ובט"ב אינו רוחץ פניו אלא על עיניו לבד ומשו"ה נר' ודאי דאינו מברך ע"כ. ות'ם אני ע"ד חדא דמאי מקשה מדברי מרן ז"ל להריא"ז ז"ל שהוא קדמון ורב חיליה וס"ל דלא חשיבא נטילה לשיברך עליה ענ"י. ותו דלא הי"ל להאריך כ"כ מאחר דהוא הוק"ל מכח דברי מרן ז"ל הי"ל להביא דברי מרן בש"ע בה' יוה"כ סי' תרי"ג ס"ב דכתב דנוטל אדם ידיו שחרית ומברך ענ"י ויזהר שלא יטול אלא ע"ס קשרי אצבעותיו ע"כ דכתב בהדיא דבנטילה כזו ביוה"כ שהיא ע"ס קשרי האצבעות מברך ענ"י ודבריו צ"י

ולענין ברכת המעביר דכתב דבט"ב ויוה"כ דאינו רוחץ פניו אלא על עיניו בלבד נראה ודאי דאינו מברך. אנחנו נוהגים לברך אותה וכ"נ מדברי הכנה"ג ז"ל באו"ח סי' מ"ו בהגה"ט שכן נוהגים לברך אותה דכתב שם דיש ט"ו ברכות מאלד'י נשמה עד הגומל חסדים טובים וכו' דברכת המעביר חבלי עד תשלום הגומל חסדים טובים היא ברכה אחת וכמ"ש הרמב"ם בה"ת פ"ז ה"ד. ובסדר המנין של הק' ברכות שעשה שם מוכח שמברך ענ"י ביוה"כ היפך דברי ריא"ז הנ"ל, וגם נראה שמברך ג"כ שעשה לי כ"ץ דמנה שם ט"ו ברכות מאלד'י נשמה עד הגומל וכו' וברכת הנותן ליעף כח אין מברך אותה כמ"ש שם בהגב"י יע"ש

ועיין בס' א"ר ז"ל סי' מ"ו אות י"ב שכתב וז"ל כ' בגליון מ"א אם לא ישן כל הלילה לא יברך ברכת אלד'י נשמה וברכת המעביר שינה ע"כ. וכתב עליו הפרמ"ג ז"ל שם באשל אברהם סק"ב דיש להתבונן בזה דהא קי"ל בס"ח דעל מנהג העו' הוא מברך אף שהוא לא נתחייב בהן וכ"ת דא"כ המעביר שינה מזכיר מ"ע בפרטות נעילת הסנדל תוכיח שעשה לי כ"ן דקאי אמסאני ואפי"ה אם לא נתחייב בהן מברך ועי' תרי"ג ביוה"כ בטור וב"י לרא"ש דעל מנהג העולם מברך נמי ביוה"כ כל צרכי ולא לומר דקאי אכל צרכיו וצ"ע עכ"ד. גם שם בסקי"ד כ' וז"ל עיין ר"מ שם בט"ב ויוה"כ א"א המעביר שינה דאין רוחץ פניו ואנו אומרים על סדור העולם וראוי גם כן כשניעור כל הלילה וי"ל עכ"ל. וכעת אנכי הדל הוק"ל בדבריו בסקי"ב דכתב שם וז"ל ואין. עמ"א והמנהג נתפשט לאומרה בשם ומלכות ואעפ"י שאין ישן והיה ניעור כל הלילה ול"ש מחזיר פקדון כה"ג אמנהגו ש"ע מברך כמו פ"ע ול"ד לאלד'י נשמה ומעביר ע"כ. דמדבריו אלה נר' דברכת אלד'י נשמה וגם מעביר אם היה נעור כל הלילה אינו מברכם. ואולי שתיבת ול"ד שהר"ת שלה ולא דמי' היא ט"ס וכצ"ל וז"ד לאלד'י וכו' שהר"ת שלה וזה דומה ור"ל שמברך כמנהגו ש"ע ופשוט. ועמ"ש אעפ"י שאינו ישן כל הלילה והיה נעור ול"ש מחזיר פקדון וכו' לכאו' בתחילת ההשקפה דבריו אינם מובנים דאיהו קאי על ברכת הנותן ליעף כח דקאמר מרן ז"ל דאין מברכין אותה והמג"א ז"ל ובכנה"ג וכו' ובכונות כתב לאומרה ושכ"כ הב"ח וסמ"ג וע"ז בא הא"ר ז"ל וכתב דהמנהג נתפשט לאומרה בשם ומלכות. וא"כ מהו זה שהוק"ל ע"ז דלא שייך מחזיר פקדון דמה ענין חזרת פקדון שייכא לברכה זו. אבל עיניך תראינה בעיקר דברי הב"י ז"ל דכתב וז"ל עוד ברכה אחת יש בסידורי אשכנז הנותן ליעף כח ונתקנה על שאדם מפקיד נשמתו בערב וכו' דבזה מובנים שפיר דברי הפרמ"ג ז"ל דברכה זו היא שייכא לחזרת הפקדון ותול"מ

והנה בב"י סי' מ"ו כתב ומנין מאה ברכות כך הוא וכו' הרי ק"ה ברכות אדם מברך בכל יום ואם הוא מתענה חסרו ח' ונמצא שאינו מברך אלא צ"ח ויש לו להשלימן כשיניח ציצית ותפי' בתפי' מנחה ויברך עליהם עכ"ל. והקושי בו מבואר דאינו נשאר כ"א צ"ז ולא צ"ח והמג"א ז"ל בסק"ח כתב דט"ס הוא דאינם אלא צ"ז ע"כ. ולע"ד דכונת דברי המג"א ז"ל להק' על הב"י דקאמר צ"ח וחסרים שתים למנין הק' והוא משלימן בהנחת ציצית ואפי' במנחה. דהאמת הוא דאינן אלא צ"ז וחסרים ג' למנין הק'. ואח"כ המ"א ז"ל שוב כתב מדידיה דלדידן דמברכין גם הנותן ליעף כח ועל תפי' ב' ברכות הרי צ"ט וגם ברכת יראו עינינו א"כ הוו ק' אף ביום התענית ע"כ. ועיין בספר מחצית השקל דכתב ע"ד המג"א דכתב דט"ס הוא דאינן אלא צ"ז דלפי זה צ"ב מ"ש הב"י ומשלימן במנחה בציצית ותפי' וכו' דאם איתא דראוי להיות נמצא יש צ"ז ברכות א"כ אפי' מניח ציצית ותפי' במנחה מ"מ חסר לו ברכה אחת. ואפשר כן כו' הרב"י שאעפי"כ חסר לו ברכה אחת אלא שלא תיקן לאותה ברכה וכמ"ש ג"כ אח"ז בשבת עכ"ד. והנה הוא ז"ל הבין בדברי המג"א במ"ש דט"ס הוא דאינן אלא צ"ז דהוא בא לתקן לשון הרב"י ולכן הוק"ל עליו מסוף הלשון והוצרך לידחק וליישב כנ"ל. ולענ"ד דכונת המג"א ז"ל הוא כמ"ש בעניותין דהוא בא להק' על הרב"י דאינן אלא צ"ז והגם דבמנחה משלים השתים בציצית ותפילין עדיין חסר עוד אחת וקיצר במובן. ודוק בדבריו שכ' וט"ס הוא דאינן אלא צ"ז. ואילו היה בא לתקן לשון הרב"י ז"ל הי"ל לכתוב כן וט"ס הוא וצ"ל צ"ז ולא לכתוב בל' שלילה דאינן אלא צ"ז. דמזה נר' דכונת המג"א ז"ל הוא דבא להקשות עליו והוא הוא הקושי שהוק"ל להמחצ"ה וכנ"ל וקיצר כדרכו. וראיתי בס' זכור ליצחק הררי ז"ל בסי' ו' דגם הוא ז"ל תמה על המג"א כתמיהת המחצ"ה וכיוין לדבריו יע"ש. ולע"ד דליכא תמיהא עליו כלל דכו' דבריו דהוא בא להק' עליו וכדכתיבנא בעניותין ותול"מ

ועל מ"ש המג"א ז"ל עו"ש בסק"ח וא"כ ביוה"כ שחסר ט"ל ברכות כמו בשבת וגם סעודה אחרת וכו' כתב ה' נתיב חיים וז"ל ק"ל דהא ביוה"כ חסר ב' סעודות דסעודה המפסקת שייך לעיוה"כ כמ"ש הוא עצמו ומי שמפסיק תעניתו מבע"י חסר ח' ברכות מסעודה א' וסעודת מוצאי יוה"כ שייך ליומא דבתריה וצ"ע עכ"ד. והמחצ"ה יישב לזה בדוחק דר"ל לולי ב' סעודות וכו' ובשבת חסרו ט"ל וביוה"כ אין בו אותם סעודות ביום להשלים נשארו חסרים ט"ל וגם סעודה א' ר"ל של ליל יוה"כ דהא אפי' ביום התענית חשבינן ח' ברכות של סעודת ליל שלפני תענית תוך הק' ברכות כדלעיל וביוה"כ שמפסיקין מבע"י חסרו אותן ח' ברכות הרי מ"ז שחסרו