שערי עזרה שלז

סימן מ"ד

בן גדול הסמוך עש"א ונשתכר והרויח או אחרים נתנו לו מתנה או אביו נתן לו מתנה מוהרשד"ם ז"ל חח"מ סי' שצ"ו ומוהר"ב אשכנזי ז"ל סיל"ח כתבו דהכל של אב דיד הבן כיד אביו ממש אלא דהרב"א ז"ל שם יצא לחלק דאם לא מיחה האב בעודו הבן סומך ע"ש כ"א בהפרדו מע"ש תו לא משגחינן באב דמה לנו עוד באיבתו דהו"ל כנותן מתנה לבנו ונמשכה מתנתו עד שיצא מאצלו דבהכי לית דין ולית דיין שיאמר דל"ק ע"ש ומוהר"י בסאן ז"ל בסיע"ג כתב על חילוק זה דדבריו אינם נשמעים שאינם מתישבים בדברי הג' והתוס' והנ"י ודברי הרמב"ן ז"ל ושכ"כ מוהרשד"ם בסו"ס רצ"ו מחח"מ עש"ב גם ה' שבט בנימין סי' ש"ב דקמ"ג הרגיש ע"ד ושנראין דבריו היפך דברי הבעה"ט והסמ"ע ז"ל בסיע"ר סק"ה ע"ש ושם קודם לזה כתב וז"ל ושוב התבוננתי בדבר וראיתי שמ"ש מוהרשד"ם ז"ל ושאלו לחכם א' והורה להם שהדין עם הבן היינו מוהר"ב ז"ל סיל"ח דנשאל גם הוא השאלה עצמה שנשאל עליה מוהרשד"ם כנ"ל קרוב לודאי והוא רמזו בשם חכם א' וגם מוהר"ב ז"ל רמזו למוהרשד"ם בשם בעל הקונטריס וכפי"ז יאמר האומר וכו' ע"ש ואחהמ"ר המעיין היטב בדבריהם עיניו יחזו דאינו כן כלל שהרי מוהרשד"ם ז"ל שם כתב דלטענה שרצה החכם לזכות לראובן מחמת שעבר כ"כ זמן שהאב היה שותק וכו' גם לטענה שטוען שהרי ראובן נתטפל ברפואת השפחה וכו' ומ"ש דלא שייך טענת מוחזק לא בממון או בדבר הנתפס ביד וכו' כל זה אינינו שוה לו משום דתפיסתו אחר שנולד הספק וכו' שכ"כ אמנם בנ"ד ל"מ אם יעקב יודה לדברי בנו דבהא מילתא דפשיטא היא דמחילתו מחי' וכו' אלא אף אם יעקב יכחיש וכו' והוא שתק אין לך מחי' גדולה מזו וכו' ע"ש וכל דברים אלו שכתבם מוהרשד"ם ז"ל ע"ש החכם שכ"כ לא הוזכרו כלל בדברי מוהר"ב ז"ל לא בפי' ולא ברמז וגם בדברי מוהר"ב שכינה אותם בשם בעה"ק לא יכונו ע"ד מוהרשד"ם כיעו"ש ולע"א דאדרבה הרואה יראה דבכמה דברים בדחיתם כיונו לדעת אחת ובודאי הגמור שאיזה חכם פסק הדין וכתב מה שנ"ל לפי דעתו ושוב נשאלה השאלה ההיא בעצמה מקמי דיקר אוריתיה דמוהרשד"ם וראה דברי הפוסק ההוא ודחה דבריו וחזרה השאלה ונשנית לפני מי שגדול מוהר"ב ז"ל אף הוא ראה פסק הפוסק ההוא וכינה אותו בשם בעה"ק וגם הוא דחה דבריו ומוהרשד"ם ומוהרי"ב ז"ל שני המאוה"ג לא ראה האחד דברי חבירו כלל וכיעו"ש

ואם הבן נשוי וסמוך עש"א ג"ז מידי פלוגתא ל"נ עיין בס' אורח משפט סיע"ר. ומוהר"י בסאן ז"ל שם כתב דדברי הגהות סמ"ק לא אשתמיט שום פסק אחר זולתו להשמיע חידוש זה ואי הוה סל"ה לא הוו שתקי מיניה וממילא ראינו חולק בפי' ויהי נא ענין ספק זה כסניף למה שקדם ע"ש. והרואה יראה דראית האור"מ ז"ל מההיא דהמשיא לבנו גדול בבית קנאו וכו' אינה מובנת וגם פשט דבריו אינם מובנים כיעו"ש. גם יש לעמוד בדבריו במ"ש שם ועיין למוהרמ"ג ז"ל בס' ב"מ סיז"ך שהביא ס' הסמ"ק וקבעה להלכה וכו' והגאון מוהריט"א ז"ל שם בסיכ"ח נר' מדבריו דלא ניח"ל בס"ז ובקש לזכות להיתומים מצד אחר ע"ש. דאדרבה עינא דשפיר חזי שם בדברי מוהריט"א ז"ל דגם איהו ש"ר המסכי"ם בטע"ז דכתב וז"ל דאחר שנשא הבן לא מהני סמיכות עש"א דיכול לזכות וכו' באופן דלענין הלכה בנ"ד טע"ז מספיק לומר דאינו זוכה ראובן בכל מה שהרויח בנו חנוך וכו' ע"כ. הרי מפורש בדבריו דאית ליה סברא זאת ולמאי דהק' על תשו' הרב ז"ל הוצרך לפרש דברי ההג"א דבעיקר התקנה דהיא המציאה לאביו לא יש הפרש בין נשוי לשאינו נשוי. ובמאי דהוסיפו על עיקר התקנה וכו' יש לחלק בין נשוי לשאינו נשוי באופן שדבריו צ"י. ועיין בס' ש"ב שם בסיש"ב שכ"כ דה' ב"מ ז"ל הביא ס' הג"א וזיכה לבן מטע"ז ואחריו החזיק במעוז מהריט"א ז"ל בראיה זו והוא ז"ל האריך להק' חבילות של קושיות עליהם והביא ג"כ דברי מלך שלם סי"ל דס"ל דליכא חילוק מנשוי לשאינו נשוי עש"ב. ועיין בס' ירך אברהם ח"מ ח"ב סיע"א דעלתה לו ארוכה בדין בן הסמוך עש"א ונסתפק בשכירות הבן שעדין לא נגבית דעדין אין אחד מהם מוחזק אי הוי של אב או של בן מאחר דלא נגבית שכירותו עד שיצא מעש"א ואסיק דבכל גוונא הוי ש"א. וסיים שם דהך פלוגתא דפליגי ר"ת עם סיעת מרחמוהי ה"ד כשהרויח בעודו סמוך עש"א. אבל אם בעודו סמוך הלך. לעיר אחרת או נשכר אצל אחרים והוא אוכל שם ימים מספר או אצל בעה"ב אחר אפי' ר"ת וסי' יודו דהוי לבן כיון דבשעה שהרויח אינו אצל אביו ומאי דנר' מדברי רש"י בפ' הפועלים דצ"ב ע"א ד"ה במעלה היפך זה יש לדחות ולחלק בין כשחוזרין אצל אביהם ובין כשלא נודע אם חוזרין ובין כשהושכרו ע"י אביהן להושכרו ע"י עצמן ועדין צריך ישוב. ונכון ביד הבן להתנות ולסלק רשות אביו מעליו הגם שבא בשכרו בעודו סמוך ובלבד שיוציא עצמו מעש"א עכ"ד ע"ש ועיין בס' שערי רחמים להר"פ יצ"ו חח"מ סי"ב דזיכה לבן בנדונו מכח התנאי שהתנו ביניהם דאף שלא היה הבן נשוי והוא סמוך עש"א מהני תנאם ככל תנאי שבממון ואפי' בגילוי דעת כ"ד דלא קפיד סגי אף בלתי שום תנאי. וע"ש בדבריו דיש לעורר בהם דבתחי' כתב כן ופסקיה לדינא בסכינא חריפא וסמך עצמו על דברי הרב"א ז"ל ושוב כשבא לזכות הבן מטעם אחר נתעורר מדברי מוהרשד"ם ז"ל דפליג עם הרב"א ז"ל וס"ל דאף אם מחל בפי' או נתן אין לו יד לזכות לעצמו ויפה כח המוחזק ע"ש. דקשה מאחר דאף הוא ראה וידע דברי מהרשד"ם ז"ל דפליג עם הרב"א ז"ל ויפה כח המוחזק לומר קי"ל א"כ לא הו"ל בתחילה לכתוב כן כאילו הם דברים מוסכמים לכ"ע: סימן מ"ה

ראובן שי"ל פורני שאופה בו בשכירות וביום עש"ק מביאים לו קדירות ומניחן בפורני לחממן ליום שב"ק ואירע שבליל ש"ק חתרו הגנבים הפורני וגנבו הקדירות אם יתחייב בהם ראובן מחמת שהוא יחשב שו"ש או לא. כתב ה' נוכח השולחן ז"ל סי"כ דהגם דהרמב"ם פ"ו מה' שלוחין כתב דבעיס' אם נגנב או נאבד החצי שהוא פקדון אין המתעסק חייב לשלם מ"מ הראב"ד ז"ל פליג וס"ל דהוי שו"ש והטור ושאר פוס' ומרן ז"ל ס"ל כוותיה וכ"פ מרן בש"ע ואנן בתריה דמרן גרירן. וגם בנ"ד דהוי אומן גם הרמב"ם יודה דל"ד למתעסק. האמנם יש לפוטרו ממ"ש מרן בחו"מ סיש"ג שו"ש חייב בגו"א וי"א שאפי' שמר כדרך השומרים וכו' אפי' הקיפו חומה שבר"ז חייב. מדפסק בס' קמיתא בסתם ועל הב' כתב וי"א משמע דדעתו כסתם שאם שמר כדרך השומרים פטור. וה"ה בנ"ד שמר כדרך השומרים. והגם שהרב"ד ז"ל חא"ח סי' ת"ט כתב דהיכא שכותב מרן כן דעתו כהי"א וכ"כ פר"ת בסיפ"ד סק"ט בשם המ"י מ"מ אין זה מוסכם שמוהרש"ב ז"ל בלח"ש סינ"ח פליג וגם הביא משם השו"ג דפליג. גם מוהרמב"ח ז"ל בתשו' כ"י והיא