שערי עזרה שלו

נכון ומרווח יותר בפי' הש"ס כפי"ד התוס' כיעו"ש. וכפי"ד תו לק"מ אדברי הרשב"א מההיא דדוקא שם דוכי תמכרו היא שקולה לפרש למעוטי או לרבויי ואתייא תיבת ממכר לגלויי שנפרש כפי' האחד לז"א דהו"ל לברורי בפי' ולומר תיבת לעולם עמה דאז הוה משמע דמתמעטת השכירות שפיר. ולעולם דבעלמא לשון סתם הוא לעולם משמע ולק"מ. ובס' לחם אבירים פי' קרוב הרבה לפי' הנ"ל ע"ש

(והגאון החק"ל ז"ל בחיו"ד ח"ב סיב"ן דצ"ח הקשה תשו' הרא"ש אהדדי וקאמר דההיא דפטרו הקהל ליחיד ממס הוי שוא"ת ואיך העלה דלא פטרום אלא ממס אחד לבד תינח בנתחייב לזון דהוי קו"ע משמע דבשנה א' נפטר אבל בפיטור מס צריכה רבה ושם אזיל כס' הקה"י ז"ל דפיטור מהמס הוי שוא"ת וק' עליו כדאקשינן לעיל ע"ד הקה"י ז"ל, אחכ"ר דהוא ז"ל בעצמו בדצ"ט כתב כן וז"ל א"נ י"ל דהרא"ש ס"ל דפיטור מהמס עניינו קו"ע שמתחייבים לפרוע בעדו וכ"כ הרא"ש שם בסיכ"ט וכבר האריך מוהראנ"ח בח"ב סיס"ג והעלה מחלוקת בזה בין הרא"ש להריב"ש וכו' ותול"ק מסילוק פירי ופיטור שבועה דהוו שוא"ת עש"ב ועיין בס' מים קדושים דכ"ה שכ"כ גם הוא ורמזתי דבריהם לעיל

) ועיין בס' ראש משביר ח"ב סימ"א בנדונו דאמר שיתן לו מידי שבוע בשבוע וכו' דהביא שם פלוגתא דרבא ור"א ומחלוקת הרשב"א והרא"ש וקיצור דברי מוהראנ"ח ומוהרימ"ט וכתב דבנדונו הוי מחלוקת אי לעולם קאמר או לא ע"ש. ולא זכר שר מ"ש הרדב"ם ז"ל דמידי שבת בשבתו הוי פי' לעולם משמע ושגם מוהריט"ץ ז"ל בסירפ"ד כ"כ דמידי שנה בשנה משמע כל ימי חייו וכ"כ מוהרימ"ט ז"ל סי"מ דמידי שנה בשנה כל שנה ושנה משמע ע"ש. וא"כ בנדונו דקאמר מידי שבוע בשבוע הוי כמו מידי שבת בשבתו דלעולם משמע. ומהתימה דבתחי' דבריו הביא לדברי מוהרימ"ט הנ"ל דכתב כמוהראנ"ח ז"ל דיד בעה"ש עה"ת כיעו"ש ולבסוף לא העיר מזה להביא דבריו מ"ש דמידי לעולם משמע דלפי"ד בנדונו דקאמר מידי שבוע בשבוע הוי לעולם וכנ"ל. והגאון החק"ל ז"ל חיו"ד סינ"א בח"ב במתחייב לתת לפ' בכל שבוע ושבוע סך מה הביא דברי מוהראנ"ח ח"א סיצ"ז בחיוב לתת סך מה בכל שנה ושנה דפשיט"ל דחייב לעולם ושגם מוהרימ"ט כתב דמידי לעולם משמע וגם מוהריט"ץ סירפ"ד פשיט"ל דחיוב בכל שנה הוא לעולם ושכנ"ר ממ"ש הש"ע ח"מ סיר"ט ס"ז ושכ"כ הרדב"מ וכו' וסיים דהגם דיש לבע"ד לחלוק קצת דבכל שבוע ושבוע גרוע מיניה דשנה אפסקיה משא"כ כשאמר בכל שנה המות יפריד החכם עיניו יחזו דאין טעם לחילוק זה וכו' כע"כ נ"ל שחייב לתת בכל ימי חייו גם בלי תיבת לעולם. וגם הביא שם דברי מוהרימ"ט הנ"ל וכתב דלשון כל דבר ברור עדיף טפי מלשון מידי ע"ש. אבל המשכה"ר במער' מ' אורנ"ג כשהביא דברי מוהריט"ץ במתחייב לכל שנה כתב דכ"ש אם כתב לו מידי שנה בשנה דמשמע כל ימי חייו ע"ש. ועו"כ שם המשכה"ר אחר שהביא דברי מוהריט"ץ ונלע"ד כ"ז שצריך קרובו ועיין מור"ם סי"ס ע"ש ומספק"ל כעת היכא דמת המתחייב אי יורשיו חייבים לזון או לא. וכ"ש היכא דהיורשים יתו"ק ע"כ. מה שציין ע"ד מור"ם ז"ל היינו במה שהביא שם בשם הרשב"א דכ"ז שצריך משמע. ועל זה נסתפק לגבי היורשים אי חייבים או לא. והספק שלו ה' ראש משביר שם בתחילת תשו' האריך בזה ע"ש. ויש לי להעיר ע"ד דבאות רנ"ג מסכים לס' מוהריט"ץ ומסתפק לגבי היורשים. ואילו שם באורמ"ה הקודם מה שהיה רשום אצלו בשם הרדב"מ מי שקבל עליו לזון חבירו מידי שבת בשבתו סך מה או כו"כ לשנה לא אמרי' בשנה א' נפטר אלא כל סוף שבת וסוף שנה קאמר וחייב ליתן כל ימי חייו כתב ע"ז וצריך להתישב בדבר דמתשו' הרא"ש שהביא מור"ם ז"ל בסי"ס לא משמע הכי ע"ש. ואיך לא הוק"ל מתשו' הרא"ש ע"ד מוהריט"ץ כן ואדרבא הוא מסכים לדבריו דהוסיף מדיליה וכ"ש אם כתב לו מידי שנה בשנה דמשמע כל ימי חייו וציין ע"ד מור"ם ז"ל ונסתפק לגבי היורשים וכו'. ובודאי דתמיהתו ע"ד הרדב"מ הוא כפי מה שרשום בספרו שכתוב בהרדב"ם או סך כו"כ לשנה על כן הוק"ל מתשו' הרא"ש דכתוב בה או יתן לו ק' זהובים לכל שנה וכו' דהוי דומה לה וקאמר דבשנה א' נפטר ותמיהתו זאת היא נופלת ג"כ ע"ד מוהריט"ץ וכנ"ל. אכן כפי מה שכתוב בהרדב"מ אי"כ שום תמיהא מדברי הרא"ש דהוא מדבר במתחייב סך מה לשבוע מידי שבת בשבתו וע"ז הוא שכתב דמשמע לעולם. משא"כ בנדון הרא"ש דנתחייב לזונו בסתם ועיין בהחק"ל שם בסינ"א דכל שאמר בכל שבוע ושבוע גם להרא"ש הוי לעולם דבמפרש בכה"ג גם הוא יודה דהוי לעולם ושגם מוהראנ"ח בח"א סיצ"ז בחיוב לתת בכל שנה ושנה פשיט ליה דחייב לעולם ולא נרגש מתשו' הרא"ש אף שהביאה שם בסיק"ך ע"ש. וגם הרדב"מ שהביא דברי הפוסק שהביא ראיה לדבריו מתשו' הרא"ש כתב עליו דלא דמי דאיכא ג' טעמים לחלק וכו' חדא דדוקא אם הקהל טוענים אזי דינא הכי אבל אם אין טוענין וכו' לאו כ"כ וכו' וכן משמע מדברי מוהרא"ש שלמד מתשו' הרא"ש וכו'. זאת שנית דשאני נדון הרא"ש דקיבל לזון את חבירו סתם משא"כ בנ"ד דפי' לתת לו בשכר עבודתו סך מה מידי שבת בשבתו דמשמע לעולם. ומ"ש או ליתן לו ק"ז לשנה ג"כ יש לפרש דהיינו לסוף השנה כיון דלא אמר מידי שנה בשנה פ"א קאמר בסוף השנה. ג' שאני נדון הרא"ש דלא אמר כן אלא בלשון השטר דאין בו שבועה וכו' ע"ש. הרי לך דבטעם השני כתב כדברינו ולק"מ. אך בזאת שקשה ע"ד הרדב"מ בטעם הא' דכתב דדוקא אם הקהל טוענין וכו' ושכן משמע מדברי מוהרא"ש שלמד מתשו' הרא"ש וכו'. דמלבד דמדברי הרא"ש ז"ל ליכא למשמע כן וכמו שכן הקשה עליו הרב אם הבנים ז"ל ע"ש. עוד בה דמוהרא"ש ז"ל לא נכנס בחילוק זה כלל כיעו"ש. גם על טעם הג' דקאמר דשאני נדון הרא"ש דאין בו שבועה וכו' גם את זה קשה דשם בנדון הרא"ש אית ביה שבועה וכמו שהק' עליו האמ"ה ז"ל שם. והמשכה"ר שם באורמ"ו הביא דברי הרדב"מ אלו וציין על מוהראנ"ח ח"א סיק"ך ותוח"ס סירכ"א וסיים וכן נלע"ד אם כתוב בו דלא כאסמכתא ודלא כטו"ד לדעת רוב המפ' דיד בעה"ש עה"ת כמ"ש בסימ"ב ע"כ. והוא מהתימה שלא העיר מזה. המורם מהאמור דלכל הצדדים איכא פלוגתא ויד המוחזק עה"ע והמוציא מע"ה וכמו שנתבאר. והחילוק שחילק הפ"מ ז"ל ח"א סי"ע דע"כ לא פליג הרשב"א אהרא"ש א"ד במי שקבל עליו לזון חבירו בסתם בלי קצבת ממון אבל מי שאמר לחבירו הריני מתחייב לזון אותך מזון סך אלף לבנים או אלפיים אפי' הרשב"א יודה כיון דהוציא הסך הנז' במזו' נפטר ואין במשמעותו שבכל שנה ושנה יתחייב לזון אותו עד כדי אותו הסך הנז' אלא בשנה ראשונה נפטר וסיים שמי שמעיין בתשו' מוהרא"ש סימ"ח יראה קצת סיוע לחילוק זה ע"כ. אף שאיני כדאי להכריע נר' דחילוק נכון הוא וכעת לא ראיתי מי שחולק עליו בזה: