שערי עזרה שלה

לעולם ואי"ל הפסק וציין על תשו' ה' בית יעקב סי"ה והשבו"י ח"א סיקס"א ע"ש. גם ציין על ס' שמיו"ט שהאריך בזה

ותבט עיני בשורי להרדב"מ ח"א סימ"ו בראובן דנשבע לשמעון שיעבוד לו במלאכת ה' והוא יתן לו סך מה לשבוע מידי שבת בשבתו ולא יש זמן קצוב אלא סתם ואחר שעבד שתי שנים רצה לחזור שהאריך שם אם יכול לחזור. וכתב דמוהר"ם ז"ל לא כתב דהוי כעבד אלא כשהוא בקבע עמו וסמוך ע"ש אבל נ"ד דלא הוי הכי אלא שנתחייב לשרת בחנות לבד ואולי אינו סמוך ע"ש ולא דמי ממש לעבד ע"כ. ואנכי הרואה דיש לעמוד בזה מדין המקבל עיס' מחבירו דיכול לחזו"ב בתוה"ז משום שנא' כלבי"ע. והתם אינו סמוך ע"ש ואינו בקבע עמו כ"א שנתחייב לשרת בחנות לבד בסך העיס' ועכ"ז אמרי' דיכול לחזו"ב משום כלבי"ע. ומדברי הז"ל יש להביא ראיה לדברי שכתבתי במ"א בסיכ"ו לדין עיס' הנהוגה בזמנינו דלית בה לתא דכלבי"ע ע"ש. אחכ"ר בס' תורת חסד סירס"א דהביא דברי מוהר"ם ז"ל דכתב דיש ליזהר למלמד או לסופר או שאר מלאכות להשכיר עצמו להיות בבית בע"ה בקבע עמו ולהיות סמוך ע"ש בלי הפסק יותר מג"ש דכל טפי מג"ש נפק"ל מתורת שכיר וקעבר על כלבי"ע. וכ' עליו דחידוש זה לא מצאו לא בגמ' ולא בשום פוסק אחר אדרבא בתוס' פ"ק דמצי' ד"י כתבו דמותר להשכיר עצמו דדוקא לע"ע דבעי שטר שחרור וכו' ומ"מ אפי' מוהר"ם לא אמרה דיש להזהר אלא כעין אותו נדון שהשכיר עצמו להיות יושב בבית בע"ה ולהיות סמוך ע"ש דדמי לעבד אבל במי שהשכיר למלאכה מהמלאכות ואינו סמוך ע"ש אפי' הר"ם יודה דאי"כ בית מיחוש וכו' ע"ש. והנה על התח"ס ז"ל אין מהקושי עליו מההיא דמקבל עיס' וכו' דאיהו מדבר ע"ד מוהר"ם שאוסר להשכיר עצמו וכו' עז"א דחי"ז לא מצאו ואדרבא מהתוס' מוכח דמותר להשכיר אבל אינו מדבר לענין חזרה דלענין חזרה מודה דיכול לחזו"ב כדין המקבל עיס' וכמו שכן הוא אח"כ הביא דברי מרן ב"י ז"ל ח"מ סישל"ג. אכן על דברי הרדב"מ שם דנר' מדבריו דהוא קאי לענין חזרה זה צ"י ומהתימה דהוא ז"ל שם בדע"ז הביא דברי התח"ס ז"ל שהביא דברי מרן שבב"י סישל"ג בדין המקבל עיס' דנר' משם דאף שאיני בקבע עמו וסמוך ע"ש יש לתא דכלבי"ע ואיך הוא כתב כן דכשנתחייב לשרת בחנות לבד ואינו סמוך ע"ש ל"ד לעבד ממש

וראיתי לה' עושה שלום דהק' לס' הרשב"א ז"ל מההיא דממכר דקאמרה בש"ס מי כתיב לעולם ממכר כתיב שכירות ליומיה ממכר. דמזה נר' דסתמא לאו לעולם משמע והניחו בתימה ע"ש. וה' אם הבנים בפ' תולדות תי' לזה דשאני לשון בנ"א מלשון תורה יעו"ש. ונר' דיש מקום לתי' זה ממ"ש הרדב"מ ז"ל שם בשם אחיו הפוסק ז"ל דהביא דברי מוהריט"ץ ז"ל דבנ"ד למד מתפי' יוה"כ דאומרים ומעביר אשמותינו בכשו"ש דשם נאמר ע"כ שנות דור ודור אשר יחיה האדם וה"ה בנ"ד דבכל שנה ושנה כל ימי חייו קאמר. דמינה בנדונו שאני דאמר מידי שבת בשבתו דודאי לאו לעולם קאמר אלא דומייא דההיא דתנן בספ"ב דעדיות משפט רשעים בגהינם יב"ח וי"א מפסח ועד עצרת שנא' ומידי שבת בשבתו. ודחי הוא ז"ל לזה דאין להביא ראיה משם דלשון בנ"א לחוד ולשון תורה לחוד ולשון בנ"א כשאומרים מידי שבת בשבתו לעולם משמע עכ"ד. דמזה מתחזק התי' הנ"ל. וגם בזה ליכא לאקשויי ע"ד הרשב"א מההיא דמידי שבת בשבתו דהיא בסתם וקאמרה במשנה דהיא יב"ח או מפסח וע"ע ולאו לעולם די"ל דשאני לשון בנ"א מלשון תורה וכנז"ל. אך אמנם מדברי מוהרא"ש ז"ל בסימ"ח נר' דמדמה לשון בנ"א ללשון תו' דבנדונו דכתוב בשטר מעתה וע"ע קאמר דגם רש"י ז"ל מורה ודאי על אורך הזמן רב וכמו שאה"כ ואנחנו נברך יה מעו"ע. ועע"ש במ"ש עמ"ש בשטר יובן תמיד לזכות היורשים וכו' יעו"ש. גם מדברי מוהרימ"ט ז"ל חח"מ סי"מ נר' שכן סל"ה דכתב שם וז"ל ועוד מידי שנה בשנה כל שנה ושנה משמע כמו והלך מידי שנה בשנה דשמואל דמידי לעולם משמע מידי דברי בו מידי עלותה ואין בזה פקפוק כלל עכ"ל ע"ש. וכדברי מוהריט"ץ הנ"ל. ועיין במשכה"ר מער' למ"ד מה שהביא שם בדקס"ז בשם ה' בית יעקב סי"ו ולבסוף כ' וז"ל ומעתה בנ"ד שכתוב בשטר החלוקה עד לעולם ולישנא דקרא הוא בד"ה א' סיכ"ח והכינותי מלכותו עד לעולם וכו' דודאי ר"ל שאי"ל הפסק ש"מ דאפי' מכרו או הורישו אכתי אי"ל הפסק ע"כ

ולע"ד יש לתרץ קושיית ה' עושה שלום ע"ד הרשב"א ז"ל מההיא דממכר וכו'. דהנה התוס' שם בד"ה והאי ביומיה וכו' דהכא גבי אונאה כתב ממכר מיותר לרבות שכירות ע"כ. ודבריהם תמוהים דבסוגיא מבואר דלאו מתיבת ממכר מיותר קא דריש לרבות שכירות אלא מדכתיב ממכר ולא כתיב לעולם וכבר הק' כן הבעג"ת ז"ל שנ"א ח"ו סי"א ושאר מפרשים ע"ד התוס' ע"ע. והזר"י לומברוזו ז"ל כתב דאפי' להתוס' ר' זירא לא שקיל וטרי ביתורא דממכר ולא אסיק אדעתיה אלא במשמעות דקרא אם נכלל בכלל מכירה שכירות ופשיט ליה אביי דאה"נ דבכלל משמעות מכירה אינו נכלל שכירות וש"ה דאיכא יתורא למימרא דלענין אונאה מיקרי ליומיה מכירה והק' מי כתיב לשון קצר וכי תמכרו דמשמע לעולם ולאפוקי שכירות דהוא ביומיה ממכר מיותר כתיב לרבות שכירות דקרינן ליה מכירה הכא משום דליומיה הוי מכירה עכ"ל. והגם דאחהמ"ר פי' הוא דחוק דלפי"ד לא הו"ל להש"ס לומר ממכר סתמא כתיב כ"א דהול"ל ממכר מיותר כתיב. עכ"ז כך היא חובתינו לסבול מהדוחק כדי לישב דברי התוס'. וא"כ לפי"ז אי הוה כתיב וכי תמכרו לבד הוה משמעותה לעולם גם כי הוה הלשון בסתמא כן ג"כ נימא אליבא דהרשב"א ז"ל שהוא מפרש דברי הסוגייא כפי' הנ"ל ול"ק מידי עליו. או י"ל כמ"ש המשכה"ר במער' שי"ן אוקמ"ג דר"ז ואביי מכר וממכר קא דרשי דהו"מ למכתב וכי תמכרו מכר וכו' וכתיב ממכר לרבות השכירות כיון דליומיה מיהא מכר הוי ואביי הק"ל מי כתיב מכר דמשמע לעולם ר"ל דאי הוה כתיב מכר גרידא הוה מוקמ"ל למעוטי שטרות אבל השתא דכתיב ממכר דרשי' שפיר לרבות כל מיני ממכר ואפי' שכירות כיון דליומיה ממכר הוא ע"ש וציין ג"כ ע"ד הזר"י הנ"ל שפי' כעין מ"ש הוא ז"ל וגם שבפי' יש מהדוחק כתב כן לישב דברי התוס' כן אנו נאמר שהרשב"א מפרש כן ולק"מ. או י"ל כמ"ש ה' מגן גבורים בחי' למצי' לתרץ דברי התוס' דהש"ס מספק"ל אי וכי תמכרו לא הוה ממעטי' אלא דוקא שטרות אבל שכירות ל"ש ואתא ממכר למעוטי שכירות. או"ד איפכא דוכי תמכרו הוה ממעטי' שטרות ושכירות וממכר אתא לרבויי שכירות דל"ש. ופשט"ל דמאחר דוכי תמכרו שקולה היא לפרש אחד מב' צדדים ותיבת ממכר אתא לגלויי אי לרבויי אי למעט. א"כ אם איתא דבא תיבת ממכר למעט הו"ל לברורי ולמימר ממכר לעולם דמתמעט שפיר שכירות. אבל השתא דכתי' ממכר סתמא א"כ מוכח דאתא לרבויי ממכר כל דהו אפי' ממכר ליומיה דהיינו שכירות זת"ד ע"ש. ופי' ז"ל