שערי עזרה שלד

ז"ל ח"א סיל"ו חילק כהמחנ"א בין קו"ע לשוא"ת. מתשו' מוהרש"ך ז"ל ח"ב סיקמ"ה דנשאל על מי שפטרוהו מן המס דכתב דהפיטור לעולם הוי והביא ראיה מדברי הרא"ש בפסקיו בההיא דאוסר עליו דסתם הוי לעולם ע"ש. הרי דפיטור מהמס דהוי בקו"ע וכמש"ל ומשוה אותו לההיא דאוסר עליו דהוי שוא"ת נמצאו דבריו סתראי נינהו וצ"י. וספרי מוהרש"ך ז"ל אינם מצויים תח"י

וראיתי בס' דרכי הים בדרך השער דקע"ג דהביא דברי הרשב"א והרא"ש דפליגי ודברי מוהרש"ך ח"ב הנ"ל והוק"ל דאיך אישתמיט מיניה תשו' הרא"ש דכתב דיכולין לפטור עצמם במס הא'. ולפי"ד מוהרש"ך נמצאו דברי הרא"ש בתשו' סותרים למ"ש בפסקיו והוצרך לחלק היכא דאיכא שבועה בדבר סתמא הוי לעולם והיכא דליכא שבו' יכולין לפטור במס הא'. ובנדון מוהרש"ך הוי שבועה בדבר. ושו"כ דמדברי מוהר"ש סימ"ח יראה דלהרא"ש אע"ג דאיכא שבועה שהרי נדון הרב היה שנשבעו הקהל לקיים הפיטור ואתי עלה לפוטרם מתשו' הרא"ש ולפי דעתו ק' דברי הרא"ש וכו' ע"כ. וק' דגם נדון הרא"ש הוי פטור מהמס ובשבועה כיעו"ש. ולא קשה מדבריו שבתשו' לדבריו שבפסקיו די"ל כמ"ש הקה"י דממונא מאיסורא לא ילפי' או כתי' אחרים. וה' אם הבנים הביא דברי ה' דרכי הים שחילק בין דברי מוהרש"ך לדברי הרא"ש משום דאיכא שבו' ולא העיר עליו דבתשו' הרא"ש מבואר דאיכא שבועה בדבר. וגם שם מקודם בדס"ג ע"ב לא הוק"ל כן על הרדב"מ ע"ש. גם בהמחנ"א ז"ל אחר שחילק החילוק הנ"ל כתב ועיין בהה"מ ריש פ"ז מה' אישות ובפ"ח מה"ג גבי ע"מ שתניקי ותראה כמ"ש וכו' ע"כ. גם בס' דרכי הים שם כתב ובר מן דין דבההיא דע"מ שלא תשתי יין מבואר בהה"מ פ"ז מה"א דאפי' ר"א מודה דסתמא לעולם משמע משום דהתנאי הוי בשוא"ת ע"ש. ואנא בריה קלה לא ידענא מהיכן מוכח כן מדברי הה"מ ז"ל דשם בפ"ז האריך וכתב דאיכא הפרש בין אם התנה ע"מ שירצה פ' שהוא לדעת הרמב"ם ז"ל כאומר ע"מ שיאמר הוי זמנו לעולם ואפי' אמר בתחי' איני רוצה אם חזר אח"כ ואמר הן הרי נתקיים התנאי ולכן הוייא ס' מקו' כ"ז שהוא חי שמא יתרצה אח"כ ואינה יוצאה מידי ס"ק עד שימות אותו פ'. והאומר ע"מ שישתוק אם שתק בשעת שמיעה מקודשת אעפ"י שחזר ומיחה ואם מיחה בשעת שמיעה אפי' חזר ונתרצה אינה מקו' והאומר ע"מ שלא ימחה כ"ז שמוחה יתבטל התנאי ואפי' נתרצה בשעת שמיעה וכו' עש"ב. ודוקא שם יש מקום לחלק חילוקים הנ"ל כמבואר בדבריו שם. אבל בעלמא במתחייב לחבירו באיזה דבר כמו לזון חבירו וכיוצא או שלא לעשות דבר פ' אין ראיה מהתם לחלק בין מידי דהוי בקו"ע דהוא יום א' במשמע למידי דהוי בשוא"ת דהוא לעולם משמע וכעת לא נודע לי מהיכן מוכח מדברי הה"מ דבעלמא איכא חילוק זה. וצריך להתישב בזה גם עיין בס' מים קדושים דכ"ה ע"א

והמש"ל ז"ל בפ"ח מה"ג הביא דברי הרמב"ן ז"ל במ"ש ולענין תנאי שבממון וכו'. וכ"ע הז"ל צדד בס' ר"א השני צדדין שכתבנו. אך לא ידעתי למה לא צדד לומר ג"כ דאפשר דלרבא גבי ממון סתם כמפרש יום א' ושאני הכא דלצעורא קמכוין וכס' סתמא דתלמודא וכו' ע"ש. וגם אנכי לא ידעתי מדוע לא הוק"ל ע"ד הרשב"א ג"כ כן דכדברי הרמב"ן הם דברי הרשב"א כמו שהוב"ד בהה"מ ז"ל ומריהטת לשון המש"ל ז"ל נר' דאין כונתו להק' ע"ד הרשב"א. שו"ר להחק"ל חיו"ד ח"ב דצ"ב דכתב דהמש"ל הוק"ל ע"ד הרשב"א והאריך שם לדחותה כפי שיטת התוס' וגם צדד מכל דין מנ"מ דכיון דפסק כר"א הא לא נפק"ל מידי לענין דינא עש"ב. הרי דמ"ש המש"ל חי' הרמב"ן ז"ל הם חי' הרשב"א ז"ל ותול"מ

וראיתי בחי' הריטב"א ז"ל במס' גיטין על דע"ה דכתב וכיון דאיפרך ר"א לא קי"ל אלא כרבא אבל מ"מ מהא דר"א שמעי' וכו' ואיכא מאן דפסק כר"א שהוא בתרא ולא נהירא ע"כ. ומהתימה שכתב כן נגד גאוני עולם דהרי הרמב"ם בה"ג שם פסק כר"א וכן דעת ההלכות כמ"ש הה"מ שם ואינו מהדרך שיכתוב ולא נהירא כנגדם

ומוהראנ"ח ז"ל בתשו' ח"א סיק"ך כתב דאף הרא"ש לא כ"כ אלא דוקא היכא שפטרוהו חנם אי"כ דאז יכולין לומר שלא היתה המתנה אלא לשנה. אבל אם קיבלו ממנו ממון תמורת הפיטור אז אפי' הרא"ש יודה דסתמא לעולם הוב"ד בס' דרכ"ה שם. ומוהרא"ש ז"ל בתשו' סימ"ח לא ניח"ל בחילוק זה וכתב דאין חילוק זה מספיק להוציא מהרבים וכו' ע"ש. והמשכה"ר מער' מ' אורמ"ח ורנ"ב חילק מדידיה ע"ד הרא"ש כחילוק מוהראנ"ח ולא זכר לדבריו. וכבר כתבנו דמוהרא"ש לא ניח"ל בזה. ומוהרימ"ט ח"מ סי"מ נר' דס"ל כחילוק מוהראנ"ח דכתב מיהו בנ"ד לעולם משמע חדא דזכות כנגד זכות הוא וכו' ע"ש

וראיתי בס' אם הבנים דס"ד דהביא בשם ה' נאות יעקב ד"ז כתב בשם מוהרש"ך ז"ל ח"ג דבהסכמת רבים שהסכימו הקהל סתם לכ"ע לעולם הוא ובזה פי' הנא"י ז"ל רמז הפסוק ויענו כ"ל הע'ם קול אחד ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה וכו' רמז מקום חיובם אף שנתחייבו סתמא כיון שהיתה הסכמת כל העם יחדיו ע"ש. ולי יש להעיר ע"ז מתשו' בח"ב סיקמ"ה דקהל א' שפטרו מהמס וכו' דכתב הז"ל דהפיטור הוי לעולם כההיא דאוסר פי' עליו דכתב הרא"ש דהוי לעולם. ולא אתי עלה מטעמא דהוי הסכמת רבים ואדרבא הוא מדמה אותה לאוסר פי' נר' דס"ל דרבים ויחיד שקולים. וגם דדבריו הם נגד דברי הרא"ש בתשו' דהתם הן רבים הם ובשבועה ועכ"ז קאמר דלא הוי לעולם. וצ"ל בשורש הדברים וכעת ספרי מוהרש"ך אינם מצוים אצלי

וחזי הוית בקה"י שם דהביא בשם ה' עדב"י סיכ"ח דלפי"ד הרשב"א דכל סתם לעולם הוי היכא דכתוב בשטר לעולם הגם דהיא מילתא יתירתא לא אמרי' דלטפויי אתא דלא מפני שפי' בפי' משך הזמן של החיוב שהוא לעולם ולא הניחו תחת הסתם שיהא משמע דלטפויי אתא אלא אמרי' שופרא דשטרא הוא ע"כ. ועיין בתשו' מוהרא"ש ז"ל סימ"ח בנדונו שכתוב בשטר מעו"ע וגם כתוב כל הלשון מכל הכתוב פה יובן תמיד לזכות היורשים ואפי' באפי רחיקי וכו' דבתחי' כתב הז"ל דתיבת מעו"ע היינו דבעריכת הק"ק עצמו לבדו קאמר. ושוב כתב לזכות בעה"ש ממ"ש בו כל הלשון וכו' יובן תמיד לזכות היורשים וכו' ואעפ"י דבמה שדחיתי תיבת עד עולם דהיינו כ"ז עריכת הקהל לבד אפשר ג"כ לדחות תיבת תמיד. עכ"ז כיון דאיכא תרתי עד עולם ותמיד ששתיהם מורים על הזמן נאמר שתיבת תמיד באה להרבות על הכונה הנז' ובפרט שכתוב ואפי' באפי רחיקי וכבר כתבו התוס' בתמורה פא"ק דבלשון השטר יש לדקדק יותר מל' המשנה וכו' א"כ לא לחנם נכתב פה שיובן תמיד לזכות היורשים ואפי' באפי רחיקי א"ו לזכות היורשים ע"כ. ויש לומר דהעדב"י לא פליג בנדון מוהרא"ש ויודה דהתם אמרי' דלטפויי אתא כמ"ש מוהרא"ש ז"ל, והמשכה"ר מער' שי'ן אופ"ו בסופו כתב דאם כתוב לעולם בשטר השות' או שתהיה תמיד הוי