שערי עזרה שלג

כלל ו' סיח"י דחולק אהרשב"א דכתב דמי שפטרוהו הקהל מהמס סתם יכולים הקהל לטעון לא פטרנוך אלא מהמס הא' וכן המקבל עליו לזון חבירו סתם בשנה א' יפטר מנדרו. וההיא דפ' מי שאחזו דבסתם כ"ז שצריך משמע ומניקו ב' שנים שאני גבי גט משום דלצעורא קמכוין הילכך אנו דנים לשונו להחמיר אבל בממון סתם הוי כמפרש יום א' ע"כ. וכתב וצ"ל דהרשב"א ס"ל איפכא דדוקא גבי גט משום דלצעורא קמכוין בצערא כ"ד אפי' ביום א' סגי ומשו"ה פליג רב אשי ואמר דסתם הוי כמפרש יום א' אבל בממון הוי לעולם ע"כ. הנה מה שפי' וחילק בדברי הרשב"א מדנפשיה לא זכר שר שהרשב"א ז"ל בעצמו חילק ופי' כן בצד האחד והוב"ד בהר"ן ז"ל בפ' מ"ש שם ושם הם דבריו בחי' למס' גטין ומצדד אצדודי משא"כ בתשו' הנ"ל אית ליה בפשוט דסתם לעולם משמע. ובפי' לצעורא קא מכוין חלוק הרשב"א אהרא"ש דהרא"ש מפרש כיון דלצעורא הוא לכך בעי ב' שנים ועיין בס' משא מלך דמ"ו מה שהק' ע"ד הרא"ש בפי' זה ומישב ושוב גמגם ממ"ש הה"מ ז"ל פ"ז מה"א דכל תנאים שלא נקבע להם זמן סתמן לעולם ושיש לחלק וכו' ע"ש ועיין בס' קול שמואל דפ"ה מ"ש עליו ע"ש

ומרן ב"י ז"ל בסיקמ"ג כתב דהרא"ש כתב דראוי לפסוק כרבא לחומרא משמע דספוקי מספק"ל ובמאי דאיכא בין רבא לר"א הוייא ספק מגורשת ע"כ. וה' קרבן נתנאל כתב עליו ואני אומר ישתקע הדבר ולא יאמר אלא ה"פ דבגט לצעורא קמכוין לכך אנו דנין לשונו להחמיר. משא"כ לענין ממון אם קיבל עליו לזון וכו' אנו דנין לשונו להקל ואמרי' דלא נתכוון אלא שעה א' דלענין ממון קי"ל כר"א. ואשתמטיתיה להרב"י תשו' הרא"ש כ' ו' סיח"י שמבואר שם להדיא כמו שפירשתי ע"כ. ואחהמ"ר מה שהפליג לכתוב כזה על מרן ז"ל אינו מהראוי דמ"ש מרן כן הוא כפי פשטיות לשון הרא"ש ז"ל בחי' שכתב לכן ראוי לפסוק כרבא לחומרא. וגם לשונו בתשו' הנ"ל אין הכרח דיש לפרש מ"ש אנו דנין לשונו להחמיר שכונתו היא כמ"ש בחי' דלחומרא אנו דנין לשונו דכיון דלצעורא בעי ב' שנים ולא נעלם ממרן ב"י ז"ל תשו' הרא"ש הנ"ל וכבר הביאה בב"י סיקי"ד שהביא שם דברי הרשב"א ודברי הרא"ש לענין המקבל עליו לזון וכו' ע"ש והמשכה"ר במער' מ' אורס"א הק' ע"ד מב"י ז"ל דבסי' קמ"ג מדידיה כן ושלא ראה מי שנתעורר עליו בזה ע"ש ונעלם ממנו דברי הק"ן הנ"ל

וראיתי לה' תורת חסד בסירכ"א דכתב וז"ל גזרתי ואמרתי בלי שום ספק דע"כ לא קאמר הרא"ש שדי ביום א' היינו גבי מזון כדאשכחן בגמ' באומר ע"מ שתניקי את בני אמנם בנותן בית לדירה דמייא לאוסר פי' העולם דהוי סתמא לעולם כמו שאמר בנדרים דלא מסתבר למימר לדירה כל דהו נתן לו דסתם דירה קבע ולא עראי ע"כ. ות'ם אני דדברי המרדכי שהביאם מורם ז"ל האומר ידור פ' וכו' רק שעה א' במשמע הויין תיובתיה וגם הוו כפי"ד דלא כמאן לא כס' הרשב"א ולא כס' הרא"ש ז"ל. והקה"י ז"ל שם הביא דברי הרא"ש מ"ש בסו"פ שבועות שתים מי שאסר עליו פי' בסתם כיון שלא קבע זמן ממילא נאסרו עליו לעולם דאיזה זמן תתן לו לא מסתבר שלא יאסר אלא רגע א' ע"ש. וכתב וצ"ל דס"ל להרא"ש דאע"ג דגבי אוסר שלא נתן קצבה לעולם משמע מ"מ ממונא מאיסורא לא ילפי' ע"כ ושמוהראנ"ח בח"א סיק"ך תי' דהתם טעמא כדמפרש הרא"ש דאל"כ איזה זמן תתן לו אבל הכא גבי מזו' י"ל זמן קבוע משנה לשנה ומוהרימ"ט ח"מ סי"מ השיג עליו בזה וכתב דטעמא דהרא"ש במזו' דעילה מצא דהלשון מסופק ויד בעה"ש עה"ת לכן גזר אומר דשנה א' ע"כ. גם הקה"י שם הביא דברי המחנ"א ז"ל בה' שבועות סי' דמחלק בין היכא דהוי בשוא"ת דסתמא לעולם משמע להיכא דהוי קו"ע אזי אפי' יום א' במשמע. וכ"ע דתשו' הרשב"א הנ"ל הוייא תיובתיה. וגם אי"ל דטעם הרא"ש בההיא דאסר פי' עליו הוא משום דהוי מידי דשוא"ת ולכן נאסר לעולם משא"כ במתחייב לזון דהוי קו"ע כמ"ש המחנ"א דהא במי שפטרוהו הקהל מהמס דהוי במידי דשוא"ת ואפי"ה כתב הרא"ש דיכולין הקהל לומר לא פטרנוך אלא מהמס הא' דסתמא לאו לעולם משמע ע"כ. ולע"ד אחהמ"ר אין זה הכרח דהתם בפטרוהו הקהל מהמס הוי כקו"ע מאחר דהם מתחייבים ליתן המם למלך בעדו מה שהיה הוא נותן ופטרוהו מליתן עמהם וכמו שכן מבואר שם בדברי הרא"ש בשאלה ותכ"ו אין לך קו"ע גדולה מזו שהם מתחייבים במה שהוא היה נותן ולכן י"ל דלהכי קאמר הרא"ש דיכולין לטעון לא פטרנוך אלא מהמס הא'. ועיין בספרו שא"י בפ' מטות ובנאות יעקב ד"ז דאזיל לשיטתיה דחשיב פיטור מהמס דהוי שוא"ת והוא מהתימה. ועיין שם בקה"י בעצמו באות תק"ז שפי' שם כדברינו דפטור מהמס הוי להוציא ע"ש. אחז"ר ראיתי לה' אם הבנים דס"ב דהק' עליו כן דפיטור מהמס הוי קו"ע. גם בס' מים קדושים בדרשו' דכ"ה בתחי' כתב דהוי שוא"ת ושוב הביא דברי החק"ל ז"ל דהוי קו"ע וגם הביא דברי הקו"ש והאריך בהם כהא"ה ז"ל ע"ש. ועיין ג"כ בס' טל אורות בדרשו' פ' תצוה דכתב והביא דיש אחרים שמחזיקים בס"ז דהמחנ"א ה"ה מוהרש"ך ז"ל ח"א סיל"ו שחילק כן בין קו"ע לשוא"ת. וגם מוהרא"ק ז"ל בס' שני המאורות הגדולים דפ"ח ע"א. וכתב שכן פסק מרן ז"ל בס' הקצר סו"ס רי"ט מי שאסר דבר אחד עליו בלא זמן אסור בו לעולם ע"כ. נר' דמסכים דעת מרן ז"ל דס"ל כחילוקו של המחנ"א ז"ל. ולפי דבריו דדוקא בההיא דע"מ שתשמשי את אבא ושתניקי את בני דהויא בקו"ע פסקינן כר"א דדי ביום א' ושעה א' וכמו שפסקו הרי"ף והרמב"ם בפ"ח מה"ג. משא"כ במידי דשוא"ת הוי לעולם. וק' דלפי"ז איך כשהביא מרן בב"י אה"ע סיקי"ד דברי הרשב"א בדין חיוב המזונות דהוי לעולם והיא הוייא בקו"ע הביא דבריו בסתמא ולא דבר עליו לחלק בהכי כ"א שהביא דברי הרא"ש דלא סל"ה וכו' וא"כ כמו שאנו אומרים בדעת הרא"ש דס"ל דבמזו' ופיטור מהמס אינו לעולם ועכ"ז ס"ל במי שאסר פי' דהוי לעולם ומוכר"ל או כמ"ש הקה"י דממונא מאיסורא לא ילפי' או כמ"ש מוהראנ"ח או כמ"ש מוהרימ"ט כן אנו נאמר בדעת מרן שפסק במי שאסר דהוי לעולם. אבל לא ס"ל לחלק כהמחנ"א בין קו"ע לשוא"ת. ועמ"ש מוהרימ"ט דהרא"ש לא כ"כ אלא באותו נדון דעילה מצא וכו' עיין בס' קו"ש פ' דברים דפ"ה שהק' עליו דהרא"ש השוה שלשתן יחד לזון ונדבה ומס ובכולהו קאמר דסתם לא הוי לעולם והבצ"ע וששוב מצא להסמ"ע שהק' כן לס' ע"ש וכו' יעוש"ב. ועעו"ש בטל אורות שהביא מה שהק' הט"ז מנזירות לנדרים ותי' דשאני בנדר שכולל בו וכו' ושכ"כ הר"ן בנדרים והביא עו"ש בשם הגהות מרדכי דלגבי נזירות איתסר נפשיה מן חפצא וכו' ע"ש. עיין בס' שני המאוה"ג שם דפ"ז דהביא בשם הגהמ"ר דשבועות כמו שתי' הר"ן ז"ל, גם מה שסיים שם וצ"ע אם אוסר עצמו בשבו' אם לומדים מנזירות שלא ליתסר רק ל"י וכו' ומ"מ נר' פשוט וכו' שנדרים ושבועות שוין בזה ע"ש. בס' שני המאוה"ג שם כתב להיפך דבשבועות מקשינן טפי לנזירות דל"י וכו' ע"ש. עוק"ל במ"ש דמוהרש"ך