שערי עזרה שכט

גם בפנקס הטאבו בשמו נתן הראסי'ם כפי חק הטאבו וכתבו לו נייר טאבו בשמו בחצי החנות הנ"ל. וזהו רבותא יותר שקיימו בשררה את המכר שנעשה עפ"י דיננו הגם שלא היה כתוב מקודם אצלם נייר טאבו ע"ש הקונה. וא"כ בודאי דצריך שיהיה דרכי ההקנאות כפי דין תוה"ק או כל התנאים וכו' וגם מהצורך שיהיה מלבד דרכי ההקנאות גם צריך שיהיה כתיבת נייר טאבו ע"ש הקונה ותרוייהו צריכי כמ"ש רבני האח' וזה בלא זה לא סגי כמ"ש ה"ה כמוהר"י אב"א יצ"ו בס"ה פני יצחק ח"ה סי"ד דקמ"ג בשם רבני קוסטא יע"א שהבי"ד ה"ה כמוהרא"ע ז"ל בס' אזן אהרן מער' מ' או"ע ע"ש. וכיון שכן בנ"ד דליכא דרכי ההקנאות כפי דתוה"ק כ"א כתיבת נייר הטאבו ל"מ ול"מ. ובפרט דאנו רואים מעשים בכ"י כמה אנשים דכותבים קרקע שלהם או קנית קרקע מחדש בשם נשותיהם לסיבה הידועה להם והיא בתורת אמנה דוקא ע"ד מ"ש בתשו' מוהר"ב אנגיל ז"ל סי' י"ט דאין להחשיבו לש' מוחזק במה שכתוב הקרקע ע"ש בפנקס המטווילי והחק"ל ז"ל חח"מ ח"ב סי"ח כתב דלא אמר כן כ"א כשלא נפל שום ספק בגוף הקרקע וכו' והשע"א ז"ל שם תמה עליו דאשתמיטתיה תשו' הפוס' דמפורש בדבריהם דגם היכא שנפל הס' בגוף הקרקע עלתה הסכמתם דלא משום שכתוב ע"ש בפנקס המטווילי בתורת אמנה חשיב מוחזק רק מוקמינן ליה בחמ"ק או היורש הבא מחמתו עש"ב

ולדידן דאזלי' בתריה דמרן ז"ל ואיהו ס"ל כלישנא בתרא דש"ס דאמרו חוץ מכגיטי נשים ופסק דכל דליכא דרכי ההקנאות הם חשובים כחרם וכנ"ל וגם כבר הוכחנו דהגם דהכתיבה בטאבו היא מחוקי ונימוסי המלך מאחר דליכא קפידא למלך וכנ"ל לית ביה משום דד"ד וא"כ כתיבת הטאבו לבדה לא מהניא כ"א עד דאיכא בהדה דרכי ההקנאה ג"כ או התנאים המובאים בש"ע וכנז"ל. מעתה תו אי"צ להאריך במחלוקת הפוס' אי קרקע בחמ"ק קאי או היכא דקאי ארעא תיקום וגם לעמוד בדעת מרן כמאן ס"ל מאחר דבהאי דינא פסק מרן ז"ל דאין בו מועיל כתיבה בעש"ג וכו' וכנ"ל. וראיתי להשע"א ז"ל בסיכ"ו בדנ"ד דכתב דלא אתבריר דעת מרן ז"ל בספיקא דדינא ובמח' הפוס' כמאן ס"ל אי ס"ל כמ"ד קרקע בחמ"ק קאי או היכא דקאי ארעא תיקום בכל מקום כס' רשב"ם ז"ל וסי' דסל"ה ע"ש. והגם דאנן בדידן מצאנו בתשו' מרן באבק"ר סיקכ"ו דכתב שם דמאחר דאיכא פלוגתא בזה היכא דקאי ארעא תיקום אין להוכיח משם שכן איהו ז"ל ס"ל בכל מקום דאיכא פלוגתא וספיקא דדינא דהיכא דקאי ארעא תיקום ולא בחמ"ק. די"ל דדוקא שם שהוא מוחזק בקרקע והערעור שיש הוא מצד דאיכא יתו"ק ועי"כ המה באים להוציאו מחזקתו של המחזיק והפלוגתא דאיכא בין הפוס' ז"ל הוא אי מקבלים עדות במקום דאיכא יתו"ק או אין מקבלין שאין עיקר מחלוקתם על גופא ש"ק אי מהנייא חזקתו או לא אלא המח' היא על קבלת העדות אי מקבלים העדות בעודו קטן ושלא להוציא הלה מחזקתו או אין מקבלים ומוציאין הלה מחזקתו עז"א שם מרן ז"ל דכיון שהוא דר שם בבית ומוחזק בו ואתה בא להוציאו מחזקתו הוא יכו"ל קי"ל כרשב"ם וארעא היכא דקיימא תיקום. משא"כ היכא דאיכא פלוגתא וספיקא דדינא בגופה ש"ק אי מהניא או לא י"ל דלא איתבריר מהתם דעתו של מרן ז"ל כמאן ס"ל ואינו רחוק מהדעת לומר דס"ל דאזלי' בת"ר וכמאן דסל"ה. ועיין בתשו' כמוהר"י כ'ולי ז"ל בס' עזרת נשים סי"ג דכתב דגם מרן הלך בדרך זו בשי' רשב"ם ז"ל שהרי בדין הז"ר שחלקו הרא"ש אי יש חזקה להז"ר או לא פסק מרן בסיקנ"ד ס"ו כמ"ד דיל"ח ושמוהרימ"ט ז"ל בח"א סיקי"ד כתב דלפי שראה הז"ל דבמח' הוא שנוי תפס סברא זו לסייע את המוחזק כאותה שאמרו ארעא היכא דקיימא תיקום ע"ש. והרי"ף ז"ל בס' שערי רחמים חח"מ סי' ג' ד"ז עאו"ב דחה לזה וכתב דאין ראיה וכו' ע"ש. וכן גם אנו נאמר דאין ראיה מהתשו' הנ"ל דיש לחלק וכאמור. ועיין בס' שע"א שם בסו"ס ז"ך דנר' מדבריו שם דהחילוק הזה בין היכא דאיכא פלוגתא דרבוותא וספיקא דדינא בגופה ש"ק ובין היכא דהפלוגתא היא מבחוץ דיש לו חלות הרבה לחילוק זה כיעו"ש. באופן דמ"ש השע"א ז"ל סיכ"ו דלא איתבריר דעת מרן ז"ל כמאן ס"ל נוכל לומר אף הוא ראה תשו' אבק"ר דסיקכ"ו ועכ"ז כתב דלא איתבריר דעת מרן ולא סמך עלה יען דיש לחלק וכנ"ל. ודלא כה' נוכח השלחן ז"ל דכתב בתשו' סי"ט בדמ"א ע"ג דיש הוכחה מתשו' אבק"ר זו דס"ל כרשב"ם וסי' ז"ל וגם מני"ר ה"ה כמוהר"י אב"א יצ"ו כתב דדבריו נאמנו מאוד ותמה על השע"א ז"ל דכתב דלא איתבריר דעת מרן דהוא פלא שלא זכר לתשו' מרן אבק"ר הלזו ע"ש. דאחהמ"ר לע"ד לאו שמה מתייא דהשע"א ז"ל לא סמיך עלה מטעם האמור דיש לחלק והוא חילוק נכון וברור

נמצא כפי"ה דהאל' דנ"ד לא זכתה בבתים בכתיבת הטאבו מאחר דליכא ג"כ דרכי ההקנאה או התנאים הצריכים וכנ"ל. האמנם יש זכות תולה לאשה בנ"ד מצד אחר והוא דמקודם כתיבת הטאבו שלח אחר הדיין לעשות לה שטר מתנה כדין וכו' ושוב מאיזה סיבה לא נכתב השטר. ואח"כ בעת שעשה לה הטאבו שם היו נמצאים עדים ישראל והודה שם בפניהם איך הגיע לידו מאשתו ס"פ דמי הקרקע ובעבורם מכר לה הקרקע פ'. מצד זה י"ל דקנתה האשה מדין מכר בהודאתו שהודה כן שקיבל ממנה ס"פ ושבו"ב מכר לה הודאת בע"ד כקע"ד. ועיניך תחזינה בס' פ"מ ח"א סיס"ד דנדונו שם הוא קרוב לנ"ד וכתב שם וז"ל מפאת החוגיט לבד אמינא דקנתה לאה הבתים הנז' אבע"א מדין מכר כיון שהודה ראובן שקיבל מאשתו ס"פ ושבעבורם מכר לה הבתים הודאת בע"ד כקע"ד וקנתה מדין מכר ואעפ"י שאנו יודעים שלא קבל מאשתו הסך הנז' דאנ"ס שלהד"מ מ"מ מה בכך כיון שכבר הודה הודאת בע"ד כקע"ד וכבר כתב הנ"י בפ' מ"ש שכתבו חכמי פרובינצה והריטב"א בשם רבו ז"ל דכל שמחייב עצמו בל' הודאה מהנייא אע"ג דידעינן דלא הוה מיחייב ליה מעיקרא הוא מחייב בהודאתו ע"כ. א"כ ה"נ כיון שכבר הודה שקבל ממנה וכו' ושמכר לה הבתים הודאתו הוייא הודאה אע"ג דידעינן דלא קבל ממנה כלום. ועוד האריך שם בדברי הרמב"ם דס"ל דשבעש"ג ל"מ וכו' וכתב בסוף דבנ"ד גם הרמב"ם יודה שהרי בא בשאלה שבפני עדים ישר' שנמצאו בערכאות הודה ראובן הודאתו הנז' ושהשופט הערכ'י החתימם בחוגיט כנהוג א"כ אין לך הודאה גדולה מזו שהרי הודה בפני ישראל ואפי' שלא אמ"ל א"ע אין לך א"ע גדולה מזו שאמר לשופט בפניהם שיחתימם תוך החוגיט כנז' וכו'. ועוד שם האריך בענין ההודאה וכתב זאת תורת העול"ה דקנתה לאה הבתים הנז' בחוגיט זו כיון שנמצאו שם אנשים מבני ישר' לכל הסברות אי למ"ד דמהניא אודיתא להקנאה כאן נמי קנתה בתורת מתנה וכו' ולמאן דסבר דאודיתא ל"מ להקנאה מ"מ קנתה מדין הודאת מכר אף לדעת הרמב"ם דכיון שנמצאו בעש"ג יאודים ואמר לשופט בפניהם שיחתימם בחוגיט נתקנו כל הרעותות דאין לך א"ע גדול מזה וגם נסתלק ההיא דכתב הרמב"ם שצריך שיעידו עידי ישר' על השופט הלז דלא מקב"ש כדכ"ל