שערי עזרה שכח

הגה"ט או"ח והגב"י אוכ"ב. והן עתה ראיתי ג"כ להרה"ג שער אשר ז"ל בחח"מ סיז"ך שגם הוא ז"ל האריך בזה להביא דברי הפוס' ראש' ואח' ז"ל דסברי דמאחר שאין המלך מקפיד אם ידונו עפ"י דין תוה"ק ליכא תו טעמא דד"ד וכו' ועוד הביא שם מאי דס"ל להר' ירמיה מרגונטו ז"ל שהובאה בס' פ"מ ח"ב סיט"ו שסובר דהבת יורשת עם הבן מכח ד"ד בקרקעות הכתובים ע"ש אביהם ושחלקו עליו כל רבני דורו וסברתו היא יחידאה. והוא ז"ל כתב שאין לעשות סניגרון לדבריו מדברי התו"י ז"ל סיכ"ב בראובן שנתן חנות לבנו במת"ג ולא הקנה לו בשום א' מדרכי ההקנאות רק שהעבירו בפנקס המטווילי וכו' דכיון דמד"ד קונה בכתיבת המטווילי אע"ג דבדיננו אי"ק אמרי' דד"ד וזכה הבן וכו' ע"ש. הא ודאי ליתא דע"כ ל"ק התו"י ז"ל א"ד היכא שרצה האב להעביר הקרקע ע"ש בנו בפנקס המטווילי מרצונו הטוב כדי ליתנה לו במת"ג דודאי בכה"ג הגם שלא עשה שום אחד מדרכי ההקנאות הצריכים לפי דיננו שפיר אמרינן דזכה הבן מכח דד"ד כיון שבאותה שעה שהעביר ע"ש בנו אינו סותר שום דין מדיננו כלל. משא"כ בההיא דר' ירמיה דבאותה שעה שנכתב ע"ש הבת הרי הוא סותר תורה שלימה שאין לבת במקום הבן וכו' ע"ש. וכונתו היא לומר דאין מדברי התו"י ז"ל ראיה דקאי בסברת הר' ירמיה ז"ל דמטעם דד"ד מועיל אף שהוא נגד דין תוה"ק וכו' ושיש חבר לסברתו וא"כ להולכים בדגל הקי"ל מצי"ל קי"ל כוותייהו. דהא ליתא דע"כ ל"ק התו"י ז"ל כן אלא בנדונו שהוא אינו נגד דין תוה"ק וכו' משא"כ בההיא דר' ירמיה ז"ל שהיא נגד דין תוה"ק וכו' אין חבר לסברתו וליכא קי"ל כלל. וזהו שסיים שם וכתב באופן שלא מצאנו לס' זו של הר' ירמיה ז"ל שום סמך מה"ת הכתובה בסש"ץ ראש' ואח' אשר מה"ט נר' שכל רבני דורו נדחה קראו לה כמ"ש בתשו' פ"מ ע"כ. וזהו אינה משלנו לדידן דגררינן בתריה דמרן ז"ל ואיהו פסק בש"ע דבשטרי מקח וממכר אין בם מועיל עד שיהיו כל התנאים וכו' ובמתנה אפי' שיהיו כל התנאים כולם ה"ה כחרס וזהו אפי' שאינו נגד תוה"ק ובש"ע שם מרן ז"ל לא כתב מענין דד"ד אבל בתשו' בחאה"ע מה' גביית כתובה סי' יו"ד כתב דיש להכשיר מטעם שהמלכות מקפדת באותן גלילות שלא יכתבו שטרות כ"א ע"י הסופרים ההם וכ' הרא"ש אם הנהיג המלך שלא יעשה שום שטר אלא בפני הערכאות אז היו כל השטרות הנעשים בערכאות כשרים אפי' שטרי מתנות משום ד"ד ע"כ וכשם ששטרי מתנות אפי' בערכאות פסולים וע"י ד"ד נכשרים כן הדין לכל שטרות שע"י סופרים הללו שהם שלא בפני הערכאות דאע"ג דמדינא פסילי משום ד"ד מתכשרי ואע"ג דסיים הרא"ש אבל כיון דהאידנא ליכא ד"ד הני שטרי מתנות הנעשים בערכאות חספא בעלמא הם הדבר ברור דמנהג מקומו כתב וכיון שאנו רואים שבגלילות של בע"ד אלו המלכות מקפדת שלא יעשום שום שטר אלא בפני הסופרים ההם כשרים משום ד"ד. וכן היה המנהג במקומו של הריב"ש כמ"ש בסירנ"ג עכ"ד. ועיין עו"ש בשע"א דכתב דאפי' דקפיד כיון דאין זה מחוקי ונימוסי המלך רק מחלקי הדינים שלהם שדנים כן ע"פ ספרי דייניהם לא צייתי' ליה כיון שהוא נגד תורה שלימה שלנו המקובלת אצלינו ושם האריך להביא בתחילה דברי הרשב"א בתשו' והוב"ד במב"י ז"ל חח"מ סיכ"ו ודברי הריב"ש סיתצ"ה וכמה פוס' שנמשכו אחריהם כמ"ש בתשו' אורח לצדיק ח"מ ס"א וכו' וסיים שם והיכא דאין למלך הקפדה כמו אנן בדידן במלכיות הללו שמרשין אותנו לדון בדיני תורתינו ואינם מקפידים כלל אם אין אנו הולכים לדון בדיניהם לא נמצא מי שיאמר דאיכא משום דד"ד כלל עש"ב וכפי מה שהביא וכתב הז"ל שם הכתיבה בפנקס הטאבו אינה בכלל דינים שדנים בערכאותיהם כ"א מחוקי ונימוסי המלכות ואזי זה הדבר תלוי בהקפדת המלך דאם אינו מקפיד לית ביה משום דד"ד וחוזר הדין למ"ש מרן בש"ע דבשטרי מקח וכו' צריך שיהיו בו כל התנאים הנז' שם ובשטרי מתנה אפי' שיהיו כל התנאים ה"ה כחרס ומה שהכשיר שם בתשו' חאה"ע השטרות ההם היינו משום שאותה המלכות מקפדת בזה שלא יעשו שטרות אלא אצלם וכנז"ל

ברם זאת היא שק"ל דבתשו' מרן בס' אבק"ר סיע"ה כתב וז"ל ואעפ"י שהרמב"ן והרשב"א והרא"ש והר"ן ובעה"ט חולקים על הרמב"ם וסי' וסוברים דהיכא דאיכא הורמנא דמלכא כל השטרות העולים בעש"ג כשרים ואפי' שטרי מתנה וכ' הה"מ ועליהם סומכים בארצותינו ובנד"ז איכא הורמנא דמלכא דהיינו חק השררה שלא תכתב צוואה אלא ע"י גוים אכתי איכא למיפסל צוואה זו מפני שמלשון השאלה משמע שלא נעשה ע"י ערכאות שהרי כתב יש חק מאת השררה שכל יאודי ש"מ שיצוה מח"מ יעשה צוואתו ע"י גוים וסתם גוים לא משמע ערכאות ובכה"ג ליכא מאן דמכשיר דהא אמרי' בפ"ק דגיטין וכו' ואע"ג דבהא י"ל דמסתמא כיון שהשררה מקפדת בכך היינו שלא יעשו צוואה אלא ע"י ערכאותיהם והשואל לא הקפיד בכך וכתב גוים במקום ערכאותיהם מ"מ צריך שיעידו עידי ישר' על עידי השטר ועל הערכ'י המקיים אותם שאינם ידועים בקב"ש כמ"ש הרמב"ם ואע"ג דהרא"ש וכו' וסובר דסתם ערכאות לא מקב"ש י"ל דבהא לא חיישי' להרא"ש כיון דהרמ"ה סובר כהרמב"ם וכו' ואפי' יעידו עידי ישר' שאינם יודעים אותם בקב"ש עיקרא דדינא תברא דלא שבקי' הרמב"ם ורוב הגאונים והרי"ף עמהם מקמיה בעל העיטור והרמב"ן והרשב"א והרא"ש והר"ן וכ"ש שהרמב"ם הוא רב מפורסם במלכות הזה וכו' ועוד שהבא להוציא מהיורשים צריך להביא ראיה שהצואה קיימת וכיון דפלוגתא דרבוותא היא אמרי' אוקי נכסי בחזקתייהו עכ"ד. והוק"ל אנכי העבד בדבריו תרתי חדא דבתשו' אבק"ר כתב דאפי' שחק השררה שלא תכתב הצוואה אלא בערכאות צריך שיעידו עידי ישראל וכו' ולא חש לס' הרא"ש מקמיה ס' הרמב"ם והרמ"ה. ועוד דכתב דאפי' שיעידו עידי ישר' לא שבקי' ס' הרמב"ם וכו' ואוקי ארעא בחזקתייהו. ואילו בתשו' חאה"ע שם אזיל בס' הרא"ש דמכשיר שטרות הנעשים בעש"ג משום ד"ד. ולא עו"א דעמ"ש הרא"ש דהאידנא ליכא ד"ד וכו' כתב הוא ז"ל דמנהג מקומו כתב וכיון שאנו רואים שמקפדת וכו' כשרים משום ד"ד ולא הצריך לשום עדות ישר' שיעידו עליהם שאינם ידועים בקב"ש. ולא די זה אלא שמכשיר גם הסופרים אפי' שלא היו בפני הערכאות משום ד"ד וכעת לי הדל דבריו צ"י

נחזור לדברינו הנ"ל דכתיבה בטאבו הוי מחוקי ונימוסי המלכות והוא תלוי בהקפדת המלך דאם אינו מקפיד לית ביה דד"ד וצריך שיהיה כל התנאים המוזכרים בש"ע או דרכי ההקנאות. ובעינינו ראינו דנעשה מעשה בעירנו הזאת נעמי דמשק יע"א באחד שמכר לחבירו ישר' חצי חנות הצביעה שלו בתורת מכר ושכירות בק"ס ושטר כדין וכתחז"ל ועברו איזה שנים שלא פרע שכירות חצי החנות ועמדו בפני בדה"ץ וחייבו אותו לפרוע והוא מסרב ונתנו לו רשות לקבול עליו אצל השררה יר"ה ושם קיימו המכר עפ"י השטר שביד הקונה והמוכר עשה אסתאנאף לעי"ת עיר המלכות קוסטא יע"א בזה וגם שם קיימו המכר עפ"י השטר שבידו. ומחדש כדי שיהיה