שערי עזרה שכה

בשטר שהיא ערבנית קבלנית ה"ה כקבלה דמי ההלואה מיד המלוה ע"כ. אינו חולק עם מוהרשד"ם ז"ל דהחילוק הוא מבואר מאם נתערבה סתם לנתערבה ערבנית קבלנית דבהודאתה שהיא קבלנית הוי כההיא דבעה"ת כאילו קבלה דמי ההלואה מיד המלוה וכמו שכן מבואר בדברי מוהרא"ש שם. ברם אחר האמת נר' דס' מוהרשד"ם ז"ל דס"ל דאם האשה יצאה ערבנית סתם בעד ההלואה שלוה בעלה דלא הפסידה וכו' היא אינה מוסכמת מהפוס' ז"ל דהנה הכנה"ג ז"ל חו"מ סיקי"א הגב"י אוי"א כתב בשם הרא"ם ז"ל ח"א סי"ף וכמוהרי"ן לב ז"ל בתשו' כ"י דאיש ואשה שלוו ביחד או לוה הבעל ונתערבה בעדו לא שייך לומר נח"ר ע"ל ע"כ. ולמד זה מדבריו שכתב שם וז"ל דלא שייך לומר נחרע"ל אלא גבי מכירה או משכון שלוה הבעל הוא לבדו ומשכן וכו' אבל בנ"ד דשניהם לוו המעות ושניהם משכנו בידו המשכונות שוב אי"ל נח"ר דמה ריוח י"ל בטענ' זו בין כך ובין כך היא מחוייבת בכל החוב חציו בעבורה וחציו בעבור בעלה שהיא ערבית בעדו שאיש ואשתו שלוו מא' וכו' ע"ש גם בחאה"ע סי"ץ אוע"ז הביא כן ושמב"י ז"ל חו"מ סיקי"א הביא מחלוקת בזה בין הרמב"ן ובעה"ת ע"ש. ונר' מלשונו דהרמב"ן ז"ל סל"ה דאם נתערבה בעדו לא שייך לומר נח"ר ע"ל וזהו דלא כמוהרשר"ם ז"ל ועיין בס' זכו"ל אלקלעי ז"ל חאה"ע אות ה"א דהביא לדברי מור"ם ז"ל שבסי"ץ וציין ע"ד הכנה"ג שבמקומות הנ"ל וסיים דשם בסיע"ז אומ"ב מבואר דה"ה בנתערבה לבעלה ועיקר הך דינא מחלוקת בעה"ת עם הרמב"ן וכו' ע"ש. דכפי"ז אין אנו צריכים לומר ולדקדק בדברי מוהרא"ש ז"ל דדוקא בערבנית קבלנית קאמר כן וכנז"ל דנוכ"ל דגם איהו ס"ל דגם בנתערבה סתם אי"ל נח"ר וכס' הרבנים הנ"ל ומ"ש כיון שהיא הודיתה שהיא ע"ק הוי כההיא דבעה"ת וכו' היינו לומר דבע"ק גם הבעה"ת יודה דשוב אי"ל נח"ר דלא גרע מקבלה היא ההלואה. אבל להרמב"ן אף בערבנית סתם ס"ל דאי"ל נח"ר. גם מוהר"מ אלשיך ז"ל בסיצ"ז סל"ה דערבותה מהני עש"ב. מעתה דברי מוהרשד"ם ז"ל שכתב דאם יצאה ערבנית יכו"ל נח"ר היא נגד ס' הפוס' הנ"ל. ועיין בכנה"ג בסיע"ז שם עמ"ש הטור איש ואשתו שלוו וכו' וכ' הב"י ז"ל שהם דברי הבעה"ת בשער מ"ד ושכן השיב הרי"ף כתב וז"ל אע"ג דבעה"ת בשע"ו הבי"ד המחבר בטו"ז סיקי"א כתב דאיש ואשה שלוי צריך שיקנה ממנה תחי' וכו' ל"ק דהכא מיירי כשלוו בא' מג' תנאים שכתב שם בעה"ת א"נ אפשר דכ"כ בשער הזה אחר שקבל דברי הרמב"ן שחלק עליו בשעמ"ד וכמו שנר' מלשונו שם שביטל דעתו מפני דעת הרמב"ן וכמו שאכתוב בסי' הנז' בס"ד וזה צ"ל לדברי מוהרשד"ם ז"ל באה"ע סיקפ"ז עכ"ד. ולשונו הקצר גרם לדעתי הקלה כמות שהיא שלא ירדתי לכונת דבריו דאם כונתו למה שחייב שם מוהרשד"ם ז"ל להאשה עפ"י השטר הב'. ברור הוא דשאני התם בנדונו דהאשה היא החייבת בשטר הב' ובעלה היה הערב וכיון שכן לא דמי לדין איש ואשה שלוו ביחד עד שיאמר דתי' הב' צ"ל לדברי מוהרשד"ם בתשו' הנז' דמאחר דשם היא החייבת ובעלה הערב הו"ל כתנאי האחד מהג' דכתב הבעה"ת אם קיבלה דמי ההלואה מיד המלוה דמתחייבת וליכא טענת נח"ר. ואם כונתו למה שכתב בתחי' אם אנו יודעים שהבעל הוא היה החייב והאשה ערבית וכו' לא הפסידה האשה בזה וכו' אין להם הבנה לדברי הכנה"ג כלל דאדרבא שם קאמר מוהרשד"ם דבנתערבה האשה יכו"ל נח"ר ואילו הרמב"ן ס"ל אף בנתערבה סתם אי"ל נח"ר וכ"ש אם נימא דהבעה"ת ביטל דעתו מפני דעת הרמב"ן והודה לו באופן שלא ירדתי להבנת דבריו ולי צ"י. (ע"כ מה שהיה כתוב מקודם אצלי והם שייכים להנז"ל)

אחז"ר האיר וזרח האי ספרא רבא של האשל הגדול מני"ר עט"ר ראש"ל הרב הגדול כמוהר"ר יש"א ברכה הי"ו ספר ישא אי"ש ובחאה"ע סיט"ו הובאה השאלה הנז"ל דגם איהו יצ"ו נשאל ע"ז מאר"ץ יע"א מאת מע' השואל הרב כמוהר"ר אנקונה יצ"ו וראיתי בתשו' הרמתה שמעכ"ת יצ"ו גם הוא נוטה דעתו דהלבוש ז"ל פליג על מרן ז"ל שכ"כ וז"ל והנה ידוע דאנן בדידן קבלנו דעת מרן ז"ל והוראותיו ואזלי' בתע"ק ובפרט דבנ"ד כבר מפורש בשאלה דהמלוה הוא התובע חובו ובזה ל"פ הלבוש ז"ל רק היכא דהבעל או יורשיו פרעו להבע"ח ובאים לגבות החצי מהאל' דבזה לדעתו נאמנת לומר הבעל לקח כל המעות אבל לא לגבי הבע"ח עצמו. ואתה תחזה להשבו"י ז"ל ח"א סיקנ"ה הבי"ד הלבוש ז"ל לחלוק ע"ד מרן וכתב להוסיף על דבריו והביא תשו' הרמב"ן במיוחסות סיל"ו שנשאל ביעקב ואשתו שמכרו כרם וכו' והשיב דהדין עם האל' וכו' והק' עליו דלא שלטה עינו בדברי מור"ם ז"ל בהגהה באה"ע סי"ץ סעי"ז דכתב אשה שהודית שחייבת עם בעלה צריכה לשלם ואי"ל נחרע"ל דלא אמרי' הכי אלא בנכסים שמכר. והביאו בשם ב"י בשם הרמב"ן ז"ל הרי דלדעת הרמב"ן יש חילוק בין מכר שמכרו שניהם להיכא שלוו שניהם ומאי ראיה מייתי מתשו' הרמב"ן ז"ל הנז"ל עכ"ד יצ"ו. ואנכי קטן הערך אומר מאי דנטה גם הוא דעתו לומר דהלבוש ז"ל הוא פליג על מרן ז"ל לישרי לן מר בזה וכבר אנכי הדל באלפי הארכתי לעיל דל"פ כלל ושכנ"ר מדברי הפוס' האח' ז"ל שכן ס"ל בדעת מרן האי חילוקא דהלבוש ז"ל וכנז"ל בארוכה ועמו הס"ר בזה. אכן מה שהוק"ל ע"ד השבו"י ז"ל מדברי מור"ם דלדעת הרמב"ן יש חילוק בין מכר להלואה ומאי ראיה מייתי הא ודאי תמיהא קיימת. ואני בעוניי בתחי' כשהבאתי בקיצור דברי השבו"י ז"ל בקצ'ר אמיץ מה שנוגע לענין דינא לנדון השאלה ובו בפרק השכחה מצוייה מה שהיה כתוב אצלי מקדמת דנא באורך בדברי הרמב"ן ז"ל לכן לא העירותי מזה כלל. ברם עתה דראו עיני מה שבאתי בארוכה מקודם דמוכח בדברי הפוס' דדעת הרמב"ן ז"ל דבהלואה גם אם היא ערבנית סתם אי"ל נחרע"ל וכנז"ל שא נא עיניך וראה הא ודאי דיגדל התימה על השבו"י דמה ראיה מייתי מתשו' הרמב"ן דרב המרחק ממכר להלואה כמו שהוק"ל למרן מלכא עט"ר כמוהר"ר יש"א ברכה יצ"ו וברור

עור"ל שם בד"ק יצ"ו בתחי' שרצה לחייב האל' לשלם חצי החוב מכתו' וחיליה מדברי מוהרשד"ם ז"ל שבאה"ע סיקפ"ג מענין שכירות הבית דחייב להאל' לשלם השכירות דבכלל הסניפים כתב דדמי הך דינא למ"ש הטוש"ע איש ואשה שלוו וכו' ע"ש דמינה אתה דן דהגם שהדירה היו שניהם דרים יחד איש ואשה ולא הי"ל דירה מיוחדת לעצמה עכ"ז דימה אותה מוהרשד"ם לאיש ואשתו שלוו יען בא המשכיר שהוא הבע"ח לגבות ממנה וכו' והאריך וציין על הרבה פוס' שהאריכו בדברי מוהרשד"ם דמסכימים לדבריו מדין איש ואשתו שלוו וכו' יעוש"ב. ואנכי העבד בהורמנותיה דמר אמינא דאם באנו לחייב האל' דבנ"ד מצד זה עדיין עדיף כחה שלא להתחייב דאעיקרא דברי מוהרשד"ם הם אינם מוסכמים לכל הפוס' דאיכא כמה שהם מנגד לסברתו ז"ל וכבר אני בעוניי מזה כמה שנים באתי בארוכה בזה בכ"י כיד ה' הטובה עלי והבאתי בשם הפוס' דפטרי יתה בט' קי"ל והן עתה נדפסה בסה"ק זה חח"מ סיל"א וגם שם הבאתי דברי מ"מ הה"ג ראש"ל יצ"ו קצת