שערי עזרה שכד

באופן הנלע"ד הקלושה בנ"ד האל' הנז' אינה מפסדת כלום מכתו' וצריכים היורשים להגבות לה כתו' מושלם אחר שיפרעו חוב אביהם ולא ינכו לה כלום. זהו מה שעלתה מצודתי לפיק"ד ולמעשה היא תלייא בהאשל הגדול גולת הכותרת מני"ר מאריה דאתרין ה' המופלא כמוהר"י אב"א יצ"ו פחד יצחק הי"ו אם יעלו דברי לרצון לפני מעכ"ת ויסכים עמדי אזי אהיה סניף עמו וצו"י י"מ וימ"ן כ"ד זעירא דמן חבריא הבוטח באל מושיע ורב. הצעיר עזרא הכהן טראב ס"ט הסכמת מע' הרב המופלא ר"ג ורב חיליה כמוהר"ד יצחק אב"א הי"ו על הפס"ד הנ"ל וז"ל

הן כל יקר ראתה עיני כל מ"ש מני"ר ה' הפוסק עליון למעלה עזרא הסופר והוא כהן לאל עליון יצ"ו ועברתי ועיינתי היטב בכל ד"ק מראש וע"ס וראיתי שהדין עמו מלמד שהלכה כמותו ויפה דן יפה כיוין דין אמת לאמיתו אשרי יולדתו וכבר בהיותינו בישיבה יחד אני והוא יצ"ו ונשאנו ונתנו יחד בד"ז והסכמנו יחד בדעת אחד שהדין עם האל' וגובה כתו' מעז"ב בלי ניכוי כלל ככל אשר הורה גבר חכם בעוז הרב עליון למעלה יצ"ו ודלא כמ"ש הר' הראשון יצ"ו כי האמת יורה דרכו והדבר פשוט כמ"ש ה' עליון יצ"ו ואי"צ להאריך בזה כלל הלכ"ד זעירא דמן חברייא. והוא הצעיר יצחק משה אבואלעפייא ס"ט

אחר שכתבתי כל הנז"ל ראיתי שהיה כתוב אצלי מקדם ע"ד מרן בש"ע חו"מ סיע"ז ס"י איש ואשתו שלוו וכו' דברור הוא דהיינו דאינו כתוב בשטר דהבחירה היא ביד בעה"מ רמ"ג כל הסך רמ"ג כל הסך וכו' דאי כתוב כן בשטר ההלואה אזי בעה"מ גובה מהבעל הכל אם ירצה וחוזר הבעל וגובה מאשתו החצי. אלא דהכא מיירי שאינו כתוב בשטר הכי דדינא הוא בשנים שלוו כאחד דשניהם ערבים זל"ז וגובה מכל א' החצי ולא יתבע הערב תחי' ואם אין נכסים להאחד גובה הכל מהשני כמ"ש בריש הסי' ואשמועי' הכא באיש ואשתו שלוו שדינם שוה כב' שלוו דחייבת לפרוע החצי מכתו' אם מת הבעל או שנתגרשה. וכ' הסמ"ע ז"ל דאם אין לאשה ממון בפ"ע ויש לבעל כדי כל החוב דאין הבע"ח צריך להמתין ע"ז גביית כתו' אלא גובה כל החוב מהבעל ויורשיו מנכין חצי החוב מכתו' ולא אמרי' דתמכור הכתו' עתה בטובת הנאה ותשלם חצי החוב. גם הביא עו"ש מה שחילק הע"ש דה"ד במקום שנו"נ הנשים בממון בפ"ע וכו'. גם ראיתי להשבו"י ז"ל ח"א סיקנ"ה הוב"ד בתשו' באר המים חח"מ סיצ"ו דהבי"ד הלבוש הנ"ל והוסיף מדיליה ע"ד דכיון שמבו' לדעתו שמקור הדין שהוא מבעה"ת והטור דוקא במקום שהנשים נו"נ בפ"ע על כן אומר אני דכל דבריהם לא אמרו לגבות כלל החצי מכתו' אלא במקום שנו"נ בפ"ע וכו' אבל היכא שאין הנשים נו"נ בפ"ע אפי' החצי אי"ג מכתו' רק יפרע הכל מתוך העזבון ואח"כ תפרע כתו' כי היא לא נכנסה בתוך השעבוד רק בתורת ערבות כדי שלא יהיה לה דין מוקדם ולפרוע תחי' החוב והוא מילתא דמסתבר והביא ראיה לדבריו ע"ש. דמתבאר מהנ"ל דבנשי דידן דאינם נו"נ בממון בפ"ע לפי החילוק הנ"ל המלוה הוא מצי לגבות ממנה החצי הגם שהבעל לקחם כולם וה"ט כמ"ש הלבוש ז"ל דאמרי' שע"מ כן נכנסה היא עמו בשטר ומחלה על כתו' שיגבה ממנה המלוה החצי כדי שילוו לבעלה שישא ויתן להחיותה. אבל הבעל ויורשיו אם פרעו הכל אינן חוזרין ונפרעין החצי ממנה כ"א דוקא היכא דהנשים נו"נ בממון בפ"ע. ואם הבעל מת ועזבונו אינו עולה כנגד ההלואה והכתו' גובה הבע"ח את חובו תחי' והנשאר מעט או הרבה תקח אותם האשה בכתו' דמאחר שהיא נכנסה בשעבוד מתורת ערבות כדי שלא יהיה לה דין מוקדם וכן הדין בערב דאם אין נכסים ללוה נפרע מהערב א"כ ג"כ בכאן לא יהא דהיא גבתה תחי' מאחר דאין נכסים ללוה שהוא הבעל אזי המלוה גובה מהאשה שהיא ערבנית לגבי החצי האחד דהחצי השני בלא"ה מצי המלוה לגבותו ממנה וכנ"ל ולכן אפוכי מטרתא ל"ל שהיא תגבה תחי' ויחזור הבע"ח ויגבה אותם ממנה אטרוחי בכדי לא מטרחינן ולכן גובה הבע"ח חובו מהעזבון ואם ישאר מהעזבון שו"ד תקח אותו האשה בכתו'. ואם בעז"ב עולה כנגד שניהם גובה הבע"ח חובו והאשה את כתו' והיכא שמת הבעל ואיכא נכסים ויתו"ק הבע"ת אזיל בתר דידה וגובה כל חובו ממנה דהחצי החוב כבר היא מחויבת בו והחצי הב' הוא גובה אותו ממנה מתורת ערבות דמאחר שהיא ערבנית בו דינא הוי דהיכא דאיכא יתו"ק וערב נזקקין לנכסי ערב אעפ"י שיש יתו"ק ללוה כמ"ש מרן ז"ל בסיק"י סע"ג וכ' הסמ"ע שם דהטור כתב בשם הרמב"ם דלא אמרי' סו"ס ערב בתר יתמי אזיל ונמצא נזקקין לנכסי קטנים שהרי אין הערב יכול. לגבות מהם עד אשר יגדלו וכיון שאינם פטורים אלא בעודן קטנים ולכשיגדלו יתחייבו נמצא שבני חיובים נינהו אלא אריא דרביע עלייהו וה"ז כמלוה שתבע ללוה ונתחייב לו בדין ואי"ל במה לפרוע שגובה מהערב. אבל הרא"ש ז"ל ס"ל דדוקא מערב קבלן נפרעין ולא מערב סתם וכו' ודברי מרן ז"ל הם כדברי הרמב"ם גם המ"מ הכריע רוב הדעות כדעת הרמב"ם ע"ש. ולכן גם בכאן גובה הבע"ח חצי השני ממנה ולכשיגדלו היתו"ק היא גובה מהם וכ"כ ה' חו"י ז"ל בסיקמ"ה. והגם דהאשה אי"ל נכסים כ"א עד שתגבה כתו' מהיתו"ק והו"ל כאילו נזקקין לנק"ט וקי"ל דאין נזקקין לנק"ט מ"מ מאחר דהחצי האחד היא מחוייבת לפרוע ומוכרחת היא לתבוע כתו' כדי לפורעו לכן כיון שגבתה כתו' נפרע ממנה הבע"ח כל חובו ולכשיגדלו היא גובה מהם

ואם מת הבע"ח קודם שגבה חובו מהם וכבר הבעל מת מקודם שמת הבע"ח יורשי הבע"ח אינם גובים ממנה אלא החצי כמ"ש מרן ז"ל בסיק"ח סי"א דאם מת לוה בחיי מלוה ואח"כ מת המלוה אין היורשים נוטלים כלום וכו' ואפי' היה שם ערב ומת הלוה תחי' לא יפרעו יורשי המלוה מהערב אם הניח הלוה נכסים שאם יפרעו מהערב הרי הערב חוזר ונפרע מיורשי הלוה כיון שהניח להם אביהם נכסים ואין חילוק בין ערב לקבלן בזה ע"כ. וזהו כשאין נאמנות בשטר עליו ועב"כ כמ"ש שם מרן בסעי"ג ועיין בחו"י שם שכ"כ וגם בענין כ"י בנאמנות או לא ע"ש מ"ש חילוקים בזה

ועיין במוהרשד"ם ז"ל חאה"ע סיקפ"ז בנדונו שבשטר הא' היה הבעל חייב והיא ערבנית ואומרת נח"ר ע"ל בזה ובשטר הב' כתוב דהיא חייבת ובעלה ערב וכו' והיורשים אומרים דהשטר הא' נתבטל ואין לנו כ"א בשטר הב'. דהשיב אם היה שב"ד לא ידעו אמיתות הדברים אלא שהיו רואים השטר כמו שהוא עתה ולא עוד אז ודאי היה הדין עם היורשים לומר שהיא תפרע אבל כל שיודעים ב"ד האמת ושלא נכתב השטר ההוא אלא לסיבת מה אין לנו לדון אלא עפ"י מה שידוע לנו וכו'. גם אני אומר אם אנו יודעים שהבעל הוא החייב והאשה הערבית וכו' לא הפסידה האשה בזה וכו' ע"ש. ובודאי מ"ש הכנה"ג ח"מ סיקי"א הגב"י אוי"א בשם מוהרא"ש ז"ל סיקכ"א דאם כתוב