שערי עזרה שכא

אחת היא. ובס' זכות אבות שם כתב דדב"ז דינו ממ"ש מרן בסיר"ט ס"א המקנה לחבירו דבר שאינו מסויים וי"ל אונאה וכו' וסירכ"ז המוכר אכסרה י"ל אונאה יש ללמוד בדב"ז דשניהם אינם יודעים בו ובמה שבתוכו וכן מ"כ בשם מוהר"י ן' דאנאן ז"ל והביא דברי הרדב"ז הנ"ל וכתב בסוף דהעיקר כמוהרש"ך דמרן קאי כוותיה ע"ש. וכל הולך ישר ישפוט בצדק דמאחר דמרן ז"ל לאו בפי' אמרה דדמיא לאכסרה ואיכא מהפוס' דלא מדמו להו א"כ גדול כח המוחזק עדין לומר קי"ל. וגם מוהרש"ך ז"ל תלה ענין זה בפלוגתא בין הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל והיינו ודאי דאין להוציא מיד המוחזק ועיין בהכנה"ג בסירכ"ז הגב"י אוכ"ט שהביא שם דברי מוהרש"ך כן ועעו"ש באוג"ל ורל"ב ועיין בס' דב"מ ח"ב סיס"ז ועול"ש סיל"ד: סימן מ"א

שאלה שמעון נלב"ע וחלי"ש והניח אחריו אלמנה ושתי בנות מאשתו הא' ויצא עליו שט"ח בסך ר' דינ"ז גם אשתו הב' הוציאה כתו' בסך ש' דינ"ז ועזבונו בין הכל ת"ק דינ"ז והותר והשט"ח הנז' כתוב בו איך ש' ואשתו פ' לוו מן לוי סך ר' דינ"ז ושעבדו לו קרקעותיהם באפותיקי מפורש. גם בשט"ח הנז' מבואר איך כתב ש' ללוי כומבייאלת בסך הנז' הוא לבדו בלתי אשתו. גם משכן לו את קרקעותיו בטאבו בעש"ג יען שהם כתובים בטאבו על שמו. ובא בע"ח לגבות חובו והיורשים אמרו להאל' שתגבה כתו' וממנה תפרע לב"ח חצי ההלואה והם יפרעו חצי השני כדין שנים שלוו שכ"א משלם החצי והאל' משיבה שהיא אינה חייבת לשלם כלום מכיסה שהיא לא קבלה כלום מההלואה הנז' אלא הכל לקח אותם בעלה והיא כתבה שמה בשטר מפני חיות בעלה כי בלא"ה לא ילוו לו ומאחר שהניח בעלה נכסים שיעור לפרוע לב"ח ולכתו' למה תפסיד היא מכיסה יור"ה ושכמ"ה

תשו' דב"ז נפתח בגדולים מרן ז"ל בש"ע ח"מ סיע"ז ס"י איש ואשה שלוו מאחד היא חייבת לשלם חצי החוב מכתו' ואם הבעל או יורשיו פרעו כל החוב חוזרים ונפרעים ממנה החצי ואם הבעל קיים והיא טוענת אתה לקחת את הכל אלא שאני נכנסתי עמך בשטר אינה נאמנת אלא במגו דפרעתיך ע"כ. הרי מבואר שחייבת היא לפרוע החצי מכתו' וסיים מור"ם ז"ל וכתב והרי הם בטענות הללו כשני לווים שלוו יחד משמע מדבריו דבענין ההלואה נחשבת כזר. אכן הלבוש ז"ל כתב דהא דמתחייבת לשלם החצי מכתו' ה"ד במקום שנו"נ הנשים בפ"ע אבל היכא שאין הנשים נו"נ בממון בפ"ע אם פרעו הבעל או יורשיו לב"ח הכל אין חוזרין ונפרעין ממנה החצי שיכולה לומר להם הממון כולו לקח אותו הבעל ע"ש. נמצא לפי"ד דאל' הזאת אי"ח לשלם כלום מכיסה כיון שהיא אינה נו"נ בממון בפ"ע א"כ חייבים היורשים לשלם הכל מעזבון ויפרעו לה כתו' מושלם והביאו דברי הלבוש הסמ"ע וש"ך ז"ל. ואולם כד דייקת שפיר תמצא שאין נדון הלבוש דומה לנ"ד דלא קאמר הלבוש דהיא אינה מחוייבת לשלם כלום מכתו' אלא אם פרעו הבעל או יורשיו לב"ח בההיא יכולה היא לומר הבעל לקח כל המעות כיון שהיא אינה נו"נ בממון בפ"ע. אבל אם עדיין לא פרעו כלום הגם שהיא אינה נו"נ בממון בפ"ע היורשים אינם חייבים לשלם בעדה כלום כיון שהם מוחזקים שכ"נ בחזקתם וכיון שכן יכולים לומר לה שאת לקחת חצי המעות ואנחנו לא נדע מה עשית בו. ועוד כשתדקדק בדבר הלבוש תראה שחילוק זה שאמרו הוא נגד ס' מרן ז"ל כמו שתמצא שם דבריו וכיון שאנן בתר מרן גרירן והוא ז"ל פסק שהיא חייבת החצי מכתו' הכי נקטינן ואל' הזאת מחוייבת לשלם החצי מכתו' גם מדברי הטור נר' דלא ס"ל כהלבוש שכ"כ שהיא לענין חצי החוב כאילו לוותה בפ"ע ואם ס"ל כדברי הלבוש דמיירי שהיא נו"נ בפ"ע משו"ה חייבת לשלם החצי מכתו' למה לו לומר שהיא לענין חצי החוב כאילו לוותה בפ"ע מה יש הפרש בין אם לוותה בפ"ע או עם הבעל וכי תיסק אדעתין לומר שבעלה ישלם בעדה מחמת שלוותה עמו כיון שהיא נו"נ בפ"ע ואין לבעלה חלק בהם מהיכא תיתי דלא תשלם עד שהוצרך לכתוב זה כאילו לוותה בפ"ע הלא הה"ז כזר נחשבת לו ולמה לא כ"כ נמי גבי שנים שלוו יחד שחייב לשלם כ"א החצי כאילו לוה כ"א בעצמו א"ו מדכתב כן גבי בעל ואשתו כונתו לומר שאפי' היא אינה נו"נ בממון בפ"ע חייבת לשלם החצי מכתו' כמ"ש הטוש"ע בסי"מ המחייב עצמו בממון לאחר בלתי תנאי אפי' שאינו חייב לו כלום ה"ז חייב וכו' אפי' ששניהם מודים ועדים יודעים שלא הי"ל אצלו כלים חייב וה"נ ל"ש. וה' שבו"י ז"ל ח"א סיקנ"ה כתב דהדין עם האל' והביא דברי הלבוש והוסיף וכתב דאפי' הב"ח גופיה לא יוכל לגבות ממנה לכתחי' אם הניח בעלה עז"ן שיעור החוב והכתובה אלא יגבה הב"ח מן היורשים הכל והיא ג"כ תגבה כתו' מושלם. והביא ראיה מתשו' הרמב"ן באיש ואשתו שמכרו כרם וכו' דזיכה להאל' מטעם שכן דרך לכתוב בשטר המכירה וכו' א"כ גם בנ"ד כן דרך לכתוב בשטר ההלואה מפני חיות וכו' ע"ש. ונלע"ד דאין הנדון דומה לראיה דהכא הגם שלא קבלה כלום מהמעות מ"מ כיון שחייבה עצמה בשטר שהודית שלוותה חייבת דהאדם מחייב עצמו בדבר שאינו חייב כמ"ש בש"ע סי"מ. גם מה שהביא ראיה מתשו' הרא"ש ז"ל כנ"ו אשה שטענה על קצת קרקעות שהניח בעלה שהם חציים שלה והשטרות כתובים בשם שניהם וכו'. גם מזה אין ראיה מטעם הנ"ל וכו'. גם הראיה שהביא מהמרדכי דפ' החובל אם לותה האשה אפי' בלתי בעלה מחויב הבעל לשלם בעדה וכו' שיחתו איני מכיר וכו'. ועוד דרוב הפוס' לא ס"ל כהמרדכי עיין מוהרי"ק ז"ל סיקצ"ו ומורם בד"מ ובהגהה סיצ"ו ומרן בב"י כ"כ בשם מוהרי"ק ז"ל בלתי חולק משמע דהכי ס"ל. וצל"ע בתשו' הרשב"א ז"ל בח"ב סיכ"ה וסיקע"ג דמשמע דל"ש אם נו"נ בממון בפ"ע לאין נו"נ בפ"ע וכו' וגם בתשו' חו"י סיקמ"ה דכתב וכו' משמע דאית ליה דאם כבר פרעו הכל יכולה לטעון נח"ר ע"ל ואם לאו מחויבת לפרוע. גם בכנה"ג חו"מ סיע"ז הגב"י אומ"ב שכתב וכו' משמע שהבין דברי בעה"ת אפי' בנשים שאין נו"נ בפ"ע חייבת לשלם החצי מכתו'. גם ה' משפט האורים נר' דהבין כן וכו' היוצא מהאמור שהאל' חייבת לשלם החצי מכתו'. זת"ד השאלה ותשו' שבאה מאר"ץ יע"א לכבוד מע' ה"ה כמוהרי"א יצ"ו לחוות דעתו אם יסכים בזה עם מע' השואל ומשיב הרב כמוהר"ר ראובן אנקונה יצ"ו ויען כי מני"ר יצ"ו טרוד בעסקי עול הצבור לכן אותי ציוה שאשנה פ"ז לחוות דעתי המעט הוא להיכן הדין נוטה וזאת היא תשובתי

ראיתי את השאלה ואת אשר נגזר עליה אר"ש טובה ורחבה מאר"ץ יע"א ומצדד אצדודי אי חייבת האל' לשלם חצי החוב מכיסה מכתו' ואסיפא דמילתא מסיק לחייב האל' לשלם חצי החוב יען שמרן ז"ל דבריו המה באו בסתמא ע"כ הנשים ושכן מבין דבריו הלבוש ז"ל והוא חלק עליו ואנן בתריה דמרן ז"ל שקבלנו הוראותיו גרירן זת"ד יצ"ו. ואנא דאמרי לע"ד דזכות האל' הוא מכריע