שערי עזרה לב

וה' ערה"ש ז"ל כתב דממ"ש הכל בו בשם הראב"ד היו עצי ועשבי מעורבים מברך מ"ב שהיא ברכה כוללת נר' דלא מהני דאל"כ טפי הול"ל דיכלול ב' בברכה א' בורא עצי ועשבי דהא ברכת במ"ב אינו יוצא בה אלא בדיעבד אבל לכתחילה צריך לברך על כ"א ברכה הראויה לו כמ"ש הב"י ז"ל ע"ש. ונ"ל הטעם וכו' ע"ש, ות'ם אני ע"ד מאחר דאליביה דהראב"ד קאי ומביא ראיה מדבריו דל"מ מהיכן שמיע ליה מדבריו בסברתו דברכת במ"ב אינו יוצא בה רק בדיעבד אבל לכתחי' צ"ל עכ"א אדרבא י"ל מדהא"ח והכל בו הביאו ס' הרמב"ם בתחי' דס"ל דיברך עכ"א ושוב הביאו דברי הראב"ד דס"ל דיברך במ"ב נר' מזה בפי' דס"ל דלכתחי' יברך ברכה הכוללת דהיא במ"ב וכנ"ל. והראיה שהביא מדברי הראב"ד דל"מ דאל"כ טפי וכו' אחהמ"ר אין בה הכרע כיעו"ש. ולענין דינא לנ"ד מה שנלע"ד כתבתי אנא זעירא דבי רב הבוטח באל מושיע ורב: הצעיר עזרא הכהן טראב ס"ט סימן י"ג

הא דאין מברכין על מצות כאו"א. ראיתי לה' מעשה אברהם בחח"מ סי' א' ד' קע"ה דנר' לזה משום דממזר חייב בכבוד אביו ואי מחייבינן ברכה על מצות כאו"א היה גם הממזר חייב לברך והויא מצוה הבאה בעבירה ואין מברכים כמ"ש הרשב"א ז"ל בענין השבת הגזל ושלוח הקן. וכיון דבממזר אין לברך משום מה"ב גם בישראל כשר אין מברכים וכמ"ש הרשב"א ז"ל לענין גט דאין מברכים משום דלא פלוג רבנן לגרושין שיברך במקצתן ובמקצתן לא יברכו ה"נ דכוותא ותמה על הרשב"א איך נייד מלומר הכא ג"כ האי טעמא ע"ש. ואחהמ"ר אנכי הרואה דאין תימה על הרשב"א דלא אמר ה"ט דעינא דשפיר חזי דהוא טעם קלוש ולאו בר סמכא דשאני השבת הגזל ושה"ק דא"א לקיימן כ"א עד שיעבור על עון הגזל ועל לא תקח האם על הבנים בתחילה וכשבא אח"כ להשיב הגזילה ולשלח האם לתקן מה שקלקל הויא מצוה הב"ע ממש ואין מברכים. משא"כ במצות כאו"א גם לגבי הממזר דנוצר בעבירה מ"מ העבירה היא מה שעשה האב ומה שרוצה הממזר לקיים מצות כאו"א אינו תיקון לקלקול הקודם ונמשך ממש מעבירה הקודמת כדי שנאמר שהיא נקראת מצוה ה"ב כ"א מצוה בפני עצמה היא שמוטלת על הבן לעשותה ככל המצות דהממזר חייב בהם ולא אמרי' בהם דמצוה ה"ב הם ולזה הרשב"א ז"ל נייד מטע"ז יען שהוא טעם קלוש ועיין שם דאחר שהביא תירוץ ה' שורשי הים למאי דמברכין על מילת הממזר דשאני השבת גזילה דא"א לקיים המצוה בלא עבירת הגזל והוי מצוה ה"ב. משא"כ גבי מילת ממזר דאפשר לקיים מצות המילה בלא עבירה וכיון דנתקן ברכה להיכא דליכא עבירה לא פלוג בה. כתב הוא ז"ל ע"ז וז"ל ועמ"ש הרשב"א גופיה לענין גט וכמש"ל לעיל מזה ע"כ. ונר' כונת דבריו הוא להעיר על תירוץ זה דהרשב"א נ"ט למה שאין מברכין על הגט משום דיש מהם שהם בעבירה ואעפ"י שבמקצתן יש שאינם בעבירה ל"פ רבנן שיברך במקצתן ובמקצתן לא יברך ולכן אין מברכים כלל על הגירושין ולפי תירוץ ה' שרש"ה ז"ל הוי איפכא שכתב גבי מילת ממזר כיון דאפשר מצות המילה להתקיים בלא עבירה וכיון שנתקן ברכה זו להיכא דליכא עבירה לא פלוג בה. וכפי דברי הרשב"א הו"ל דלא נברך על המילה כלל מטעם דלא פלוג. זו היא כונת דבריו וקיצר במובן יעו"ש

וראיתי להרב שארית יעקב ז"ל בפ' במדבר דחקר למה אין מברכין במצות כתיבת הס"ת וכתב דבספרן ש"צ ראשונים ואחרונים לא נתעוררו בזה וגם הטעמים שכתב הרשב"א בסי' ח"י לכמה מצות ש"ת שאין מברכים עליהם לא שייכי הכא וכו' והבי"ד ה' חוקי חיים דקמ"ד ע"ג אות ח"י ותמה עליו דהרואה בתשו' הרשב"א הנז' יראה שנ"ט למצות חליצה ויבום שלא תיקנו ברכה משום דאין מברכין על מצוה שאין זו תכליתה ויבום וחליצה עיקרה משום מצות פ"ו. וכן הבי"ד החבי"ב ז"ל בא"ה סי' קס"ט וכו'. וטע"ז שייך שפיר הכא בכתיבת ס"ת דאין זה תכלית המצוה ועיקר הוא ללמוד וללמד לשמור ולעשות והיותר תימה דהוא ז"ל עלה מן הישוב כן וכיון שכן איך קאמר דטעמים של הרשב"א ז"ל לא שייכי הכא והוא פלא וצ"ע עכ"ד. וראיתי הגהה כ"י ממוהר"ש סוכרי יצ"ו על שפת הנייר וז"ל ואני בעוניי אמינא דאדרבא הוא הפלא על הרב המחבר ז"ל דדברי הרשב"א ברור מללו דנ"ט למצות חליצה ויבום משום שעיקרה אינה מצוה שעיקר המצוה היא מצות פ"ו והאשה אינה מצווה על פ"ו וכיון שאינה מצוה לגבי שניהם וכו' ואיך ידמה ה' שא"י דברי הרשב"א לנדון דידיה שתכליתו מצוה ללמוד וללמד דבר השוה. ומשו"ה כתב הרב שדברי הרשב"א לא שייכי ההא ובחר לו דרך אחר עפ"י הפוס' שנ"ט לשבח בנישואין וכו' דמדברי הרשב"א מוכח דאם היתה התכלית שתיא מצות פ"ו לגבי שניהם היינו מברכים בשעת יבום אף דלא בא התכלית עדיין והוא היפך מדברי השאר"י ז"ל יעו"ש עפ"ד ההגהה. ואנא זעיר'א אמינא דכונת הרשב"א ז"ל היא דבא לתת טעם למה דאין מברכין על מצות חליצה ויבום וקאמר משום דאין עיקרה מצוה אלא עיקרה היא משום פ"ו וכיון דאין עיקר תכליתה מצוה לכן אין מברכין עליה ועוד בא לתת טעם אחר ג"כ לאשה והוא יען שתכלית מצות חליצה ויבום משום מצות פ"ו והיא אינה מצווה אפ"ו לכן אינה מברכת. וכן תמצא באבודרהם שער ג' דכתב שם וז"ל ואין מברכים על החליצה משום דמצוה ה"ב היא דקא עבר, על עשה דיבום. וכן אין האשה מברכת על החליצה ולא על היבום משום דלא מפקדא אפ"ו וכיון דאינה במצות יבום אינה במצות חליצה וכריו"ס וכו' דאלמא חליצה ויבום אתקוש להדדי ע"ש והם דברי מוהר"י ן' פלט ז"ל ככתוב שם וגם דברי תשו' הרשב"א דסי' ח"י הם ממוהר"י ן' פלט ז"ל כיעו"ש וא"כ נר' דכונתו היא כמ"ש בעניותין דבתחילה נ"ט משום דאין עיקרה מצוה וכו' ושוב ישנו בנ"ט עוד לאשה משום דאינה מצווה אפ"ו וכן בתשו' המיוחסות להרמב"ן ז"ל סי' קפ"ט שהיא ממוהר"י ן' פלט והראב"ד ז"ל כ"כ וז"ל ואין מברכים על מצוה שאין עיקרה מצוה כגון חליצה ויבום דהעיקר משום פ"ו ע"ש וכ"כ הכנה"ג א"ה סי' קנ"ו הגה"ט אות ב' ובסי' קס"ט הגה"ט אות א'. וליכא תמיהא על ה' ח"ח ז"ל ברם זאת היא שק"ל דמדברי האבודרהם בשער הנ"ל נר' דס"ל דהאיש מברך על היבום מדלא תפס בדבריו כ"א חליצה וגם מהטעם שנתן משום דמצוה ה"ב היא דקא עבר ע"ע דיבום נר' דס"ל דעל היבום האיש מברך. ולכי תידוק שם תמצא שכן מבואר בדבריו שכתב וז"ל ולא דמיא הכנסת כלה לחופה לפדיון הבן דמברכינן עליה דאילו לפד"ה אע"ג דמימנע כהן מלפדות אכתי רמיא מצות פדיון על האב ומחויב לפדות את בנו או לפדות הבן את עצמו. אבל הכנסת כלה לחופה דמשום ג"ח מזדקקינן להו אי מימנעי ולא בעו לן לעיולינהו לחופה מיעקרא לה האי מצוה לגמרי מינן. והאי ליכא למימר ביבום ונישואין דאע"ג דתליא בדעת אחרים ואפשר דמימנעא האשה לא מיעקרא בהכי מצוה מן האיש אלא אכתי רמיא עליה מצות יבום ונישואין לכי משכח עדין דליכא למימר הכי בהכנסת כלה ע"כ. הרי מבואר שם בדבריו דס"ל דעל היבום האיש מברך והם דברי מוהרי"ן