שערי עזרה לא

ובס' ויוסף אברהם לכמוהר"א דיין ז"ל בסי' ב' ד' כ"ו ע"א הביא בשם הגו"ר ח"מ כלל א' סי' ב' דכשכותב מרן י"א וי"א כונתו לומר דלא מכרעא ומאן דעבד כמר עבד ומאן דעבד כמר עבד ובודאי שיכול המוחזק לומר קי"ל ע"ש. הנך רואה דלהגו"ר ס"ל דכשכותב מרן בלשון י"א ויש מי שאומר היא עדיפא לומר דס"ל למרן כס' הראשונה יותר מי"א וי"א דס"ל בדעתו דאין הכרע בדבר והמוחזק מצי"ל קי"ל וכנז"ל ואעיקרא גם בכללא דאית לן בדברי מרן בש"ע היכא שמביא סברא הראשונה בסתם והב' בל' י"א דדעתו לפסוק כס' הראשונה שמביאה בסתם אתה מוצא שרבני האח' ז"ל שדו ביה נרגא קודם לכל מ"ש ה' בית דוד ח"א בה' ר"ה דק"ו דכתב דלא אמרי' האי כללא דסתם וי"א דעתו לפסוק כסתם אלא כשכתב בפי' ובפרטות אותו דבר שחולקים עליו ואח"כ כתב וי"א היפך אז ודאי דעתו לפסוק כס' הראשונה. אבל היכא כשכתב ס' הא' לא כ' אלא עיקר הדין סתם ולא פי' בהדיא וכו' ובדברי הי"א פי' החילוק אזי י"ל שדעתו לפסוק גם כהי"א יעו"ש. והפר"ת בה' תולעים סי' פ"ד כתב בשם ה' מנחת יעקב כהרב"ד יעו"ש בדין ד'. והלח"ש ז"ל בקונט' ח"ק סי' נ"ח בד' נ"ד ע"א דחה דברי הרב"ד ז"ל ושם הביא דברי השו"ג בכלליו סי' ח"י דדחה לדברי הרב"ד מטעמא אחרינא והר' אג"ן ז"ל בס' חוקי חיים בסי' ט"ל ד' ע"ג הביא דבריו והאריך בזה ע"ש. גם עיין בס' אגורה באהלך ד' נ"ז בתשו' מוהרי"ש ז"ל ואנא ענייא הן עתה מצאתי שורש לדברי הרב"ד ז"ל בחילוק זה בכנה"ג חיו"ד סי' קס"ד הגב"י אות ח' דכתב וז"ל נ"ב ובס' הקצר הביא ב' הסברות ולא הכריע וכתבתי בתשו' דאין חשש בזה דמסורת היא בידינו דהסברא שמביא בסתם היא העיקרית וכו' ושמא תאמר ה"ד כשהסברא שמביא בסתם הוזכר הפרט ההוא אבל כאן בס' שמביא בסתם אין מוזכר שם שום זכר משכנתא דסורא הא לאו מלתא היא דכיון דהרב כתב מי שהיתה שדהו ממושכנת וכו' נכלל אפי' משכנתא דסורא וכמ"ש בס' ט"ז וכו' ע"ש. הרי מבואר בדבריו דסבר דהא דקי"ל שהסברא שמביא בסתם היא העיקרית ה"ד היכא שהוזכר בסתם הפרט ההוא. ואם לא הוזכר הפרט ההוא בסתם לא אמרינן דקי"ל כסתם. ולכן הוצרך שם לומר דבדבריו שם נכלל בסתם משכנתא דסורא. הרי יש אילן גדול ושורש לחי' הרב"ד ז"ל והוא ז"ל לא זכר לדברי הכנה"ג אלו שאילו זכרם היה סומך צדיק זה ראשו עליו

גם מדברי הכנה"ג ז"ל הנ"ל יש להביא ראיה דכתב שם על מרן כשמביא בש"ע סתם ויש אומרים דלא הכריע אף דאנן קי"ל להלכה כדברי הסתם עכ"ז יאמר עליו דלא הכריע והיינו שלא הביא סברת הסתם לבדה דוקא. ולעולם דאנן קי"ל להלכה כס' הסתם שכן מרן בעצמו ס"ל להלכה כס' הסתם ולכן כתב אותה הסברא בתחילה בסתם. דבזה אזד"ל תמיהת איזה מהפוס' דתמהו על הכנה"ג שבאיזה מקומות כשמביא מרן בש"ע סתם וי"א כותב שמרן לא הכריע. דבדבריו אלו הנ"ל מבואר באר היטב ול"ק ול"מ וכאמור ועיין בס' הי"מ בכללי מרן הש"ע ז"ל

ומלבד האי חילוקא האמור בהכנה"ג והרב"ד ז"ל בהאי כללא דסתם וי"א כנז"ל. עוד אתה מוצא בס' הון יוסף זאמירו ז"ל סי' ח"י ד' ל"א שהאריך בזה וכתב דהפרה"א הביא בפריו סוף ח"ג בשם ה' זר"א ז"ל חיו"ד דל"ז דאין לסמוך על כלל זה דיש ויש כמה מקומות היפך כלל זה והזר"א והפרה"א ז"ל תרווייהו רבנן קדישי הוו תקיפי ארעא דישראל היושבים ראשונה על כסא ההוראה בהר הק' בירוש' וכו' והם אמרו דאין לסמוך על כלל זה. והגם שהנ"מ בח"ב בכללי הפוס' וכו' הרואה יראה דמלבד דלא שלטו מאו"ע בסוף התשו' וכו' נקוט מיהא בידך שני נביאים אדוני הארץ הם אמרו בפירוש דאין לסמוך על כלל זה. יבוא הג' מני"ר ה' בני יעקב ד' רי"ד ריש ע"ג הכי אמר רב וכו' הרי לך סרכין תלתא דקיימי בשי' חדא וכו' ואם קיבלנו עלינו הוראות מרן ז"ל לא קיבלנו עלינו גם כללים הללו בדעתו ושפיר מצי אמר קי"ל וכו' עש"ב. גם ה' נוכח השולחן חאה"ע סי' י"ג ד' י"ד ע"ג כתב בענין סתם וי"א בדברי מרן דמצי המוחזק לומר קי"ל כהי"א וסמך ידיו ע"ד הכנה"ג חיו"ד סי' קס"ד הגב"י אות י"ו ע"ש. ועיין ג"כ בס' פני יצחק ח"ג הנד"מ לה' כמוהר"י אבו' יצ"ו דשם בסי' ד' האריך הרחיב להביא דברי הפוס' האח' ז"ל שדברו בזה ושהנפקותא בזה הוא דמצי המוחזק לומר קי"ל כהי"א עש"ב. ועיין בס' לקט יוסף ק"ק הנד"מ מע' הקו"ף אות ה' שציין בזה על ס' עולת אי"ש למוה"ר ראש"ל יש"א ברכה יצ"ו וס' ישמח לב דמ"ג וכרך של רומי דנ"ה מ"ש בזה. וצריך לעיין בס' שדי חמד בכללי הפוס' סי' י"ג אות כ"ה דלע"ד יש לעמוד עליהם ע"ש. וא"כ כפי האמור ומדובר לעיל יוצא דמכל שכן היכא שכותב מרן בש"ע י"א וי"א או י"א וי"ח בודאי הגמור דמצי המוחזק לומר קי"ל ולית דין צריך בושש

נחזור לדברות הראשונות דהיכא דאיכא בכלי שנים או שלשה מיני בשמים יש מהם שברכתן עצי ויש עשבי ויש מיני דלא יברך ע"כ או"א ברכתו הראויה לו אלא יברך מיני בשמים ויכוין לפטור את כולם מאחר דאיכא פלוגתא בדבר וסב"ל אפי' ביחיד נגד רבים ואפי' נגד מרן שקבלנו הוראותיו וכנ"ל וראיתי לה' דברי מרדכי קרישפין ז"ל בחאו"ח סי' י"ב דכתב דלענין דינא כיון דמדברי הטור אין הכרע לכאן ולכאן ומרן פסק דלכתחי' לברך ברכה הראויה לכל א' ומצטרף לטובה דעת ר"ע שכתב לברך עכ"א ברכה הראויה לו ודאי דהכי נקטי' לברך עכ"א יעו"ש. ואחהמ"ר אנכי לא כן דעתי מאחר דאיכא פלוגתא בדבר סב"ל ואין לברך עכ"א אלא יברך מ"ב ויכוין לפטור את כולם וכנז"ל. ומ"ש שם דנר' שמורם מבין בדברי הטור דבדיעבד קאמר וכו' ואין זה מוכרח וכו' ע"ש. לע"ד דהוא ברור בדברי מורם דמפרש בהטור דלכתחילה קאמר וכנ"ל

גם ראיתי שם בהמגיה שהביא דברי הא"ר סי' רי"ו סק"י באגודה א' עצי ועשבי דהביא בשם הכל בו וש"פ והא"ח דלכתחי' מברכין מיני וכו' וכ"ע דלא הבין כונתו דע"כ ל"פ אלא בשיש ג"כ דבר שברכתו מ"ב. אך בלא"ה הא ודאי דלכ"ע מברך לכ"א ברכתו וכו' ע"ש. ואני בעוניי אומר דדברי הא"ר ז"ל הם נכונים וברורים והיינו דהכל בו והא"ח ז"ל הביאו בתחי' דברי הרמב"ם דאם היו לפניו ע"ב ועש"ב שמברך עכ"א ושוב הביאו דברי הראב"ד ז"ל דכתב שמברך עליהם בורא מ"ב שהיא ברכה שכוללת הכל יעו"ש. והא"ר ז"ל הביא דבריהם וכ' דמזה יש ללמוד באגודה שקורין פישל'א שקשורה עצי עם עשבי דמברך במ"ב יעו"ש. והזכו"ל ח"א בדיני ברכות באות ריח דכ"ב ע"ב הבי"ד הא"ר ז"ל ע"ש. והחיד"א ז"ל במחב"ר סי' רי"ו אות ה' הביא בשם רבני אשכנז דאם יש לפניו עצי ועשבי דנהגו לברך בורא עצי ועשבי בשמים והוק"ל דאיך יכלול וששוב מצא הדבר מפורש בירושלמי והרמב"ם גבי המפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה דכו' בברכה אחת הכל וה"ה הכא ובקונט' אחרון כתב דצריך להתישב בדבר למעשה דיש לחלק ביניהם ע"ש ועיין בס' שיו"ב או"ח מ"ש ע"ד שבמחב"ר ועוד באו בכפל ממש בס' מראית העין בליקוטים סי' יו"ד ע"ש. והבי"ד הרב נחמ"ל ח"א על ירוש' דדמאי פ"ה עש"ב. ויש לעיין בס' חס"ל אלקלעי ז"ל ח"א סי' כ"ב בענין ברכת עירוב ע"ש.