שערי עזרה שטו

היכא די"ל מזו' הוי ראוי אפי' לא נשבעה מטעם דהנכסים משועבדים הם להאל' מתנאי ב"ד דהלכה כאנשי גליל ויודה הרא"ש למוהר"ם ז"ל בזה ע"ש. א"כ כפי"ז י"ל גם דברי מרן ז"ל בש"ע דפסק דאם מתה הא' קודם שנשבעה הבכור נופ"ש הם מתפרשים באופ"ז דמיירי באי"ל מזו' כגון דתבעה וכו' מאחר דעיקר שורשוהי הוא מדברי הרא"ש וכמו שנפרש בהרא"ש כן נפרש בדברי מרן ז"ל ואל' דעלמא דאית לה מזו' גם מרן נוכל לומר דס"ל דאין הבכור נופ"ש. אבל אין זה מספיק דכל כי האי אין מדרכו של מרן ז"ל לכתוב בסתמא דנר' דס"ל דבכל גוונא נופ"ש. ועעו"ש בכנה"ג שתי' תי' אחר והוק"ל מכח דברי מוהרשד"ם ז"ל גם הוק"ל ב' תשו' מוהר"ם דסתרי אהדדי ורצה לישבם ולבסוף לא עלתה בידו והניח בצ"ע ע"ש. והי"א ז"ל שם האריך להביא כמה חילוקים שנאמרו בהפוס' לישוב תשו' מוהר"ם אהדדי דמכל א' וא' נ"מ לענין דינא עש"ב

ורגע אדבר במה שהוק"ל אני הדל בדברי הכנה"ג שכתב ולכל הפי' לכ"ע בחיי האל' אין האשה גובה כתו' ואין הבכור נופ"ש. ומיהו אפשר דהבכור נופ"ש אעפ"י שאין האל' נוטלת כתו' והטעם דבשלמא באל' אם אתה אומר שכלתה תטול כתו' מפסדת חמותה וכו' אבל בבכור בין יטול פ"ש בין לא יטול סך הנכסים אחד הוא וכו' ע"ש. דהרי דברי הרא"ש ומרן ז"ל בש"ע הם מבוארים בפי' דדוקא אחר מיתת האל' הוא דהבכור נופ"ש שכ"כ מי שמת והניח בנים ואל' ומתה קודם וכו' ונוטל בהם הבכור פ"ש הרי דקרו בחיל דאחר שמתה האל' הוא דהבכור נופ"ש ולא קודם. והכנה"ג ז"ל בחו"מ סירע"ח הגה"ט או"ב חזר ושנה דבריו אלו ע"ש. ואחהמ"ר לע"ד דבריו קשים וצ"י. והי"א שם באה"ע סי"ק הגב"י או"ד הביא דבריו ולא העיר עליו בזה

ועיין בס' פרח שושן אה"ע כלל ד' סי"א שהאריך בדברי הפוס' והרא"ש ומרן ז"ל שבאה"ע סיק"ה וחח"מ סירע"ח וכתב דלדידן דקי"ל דאין היורשים יכולים לסלק האל' כל הנכסים הם ראויים לגבי היורשים ואפי' לא נשבעה שבו' האל' ואין הנכסים בידה עכ"ז נקראו ראויים לגבי היורשים ואין בעל הבת יורש מהם כלום ולא אשת הבן גובה מהם וכ"ד מוהרשד"ם ומרן ומור"ם ומוהריק"ש ומוהרא"ט ומוהרש"א ז"ל ואם נשבעה הזקנה וגבתה כתו' ונשאר שם עודף לענין כתו' אל' הבן חשיבי הנכסים ראויים ואין אל' הבן גובה מהם וכדעת רוב הפוס'. אמנם לענין ירושת בעל הבת נכסי היכא דקיימי קיימי דכל המוחזק בהם יוכ"ל קי"ל ע"ש. והחק"ל ז"ל בח"מ ח"ב סינ"ב האריך עם כמוהר"א ז"ל ובדפ"ו האריך עמו ע"ד הכנה"ג במ"ש בחאה"ע ובח"מ ע"ע ולא העירו שני המאורות הג' הנ"ל ע"ד הכנה"ג במה שהעירותי אני הדל לעיל. והביא שם החק"ל ז"ל מ"ש הב"י ז"ל באה"ע סי"ק שהביא תשו' מוהר"ם ז"ל דפ"נ שהובאה במרדכי גם הביא דבחח"מ סירע"ח פסק כתשו' הרא"ש ושלהקת הפוס' ס"ל דחשיבי ראוי ודמידי ספיקא ל"נ וגם הוא ז"ל סל"ה גם לגבי בכור דמידי ס' ל"נ והן בכלל ציין ע"ד ה' בית יאודה ח"מ סיג"ן דנקיט בפשוט דשעבוד המזו' חשיבי הנכסים ראוי ושכ"כ בחאה"ע סיכ"ד ע"ש. ושם תראה בעיקר דברי הב"י ז"ל בסיג"ן דכתב דלגבי שעבוד המזו' חשיבי הנכסים ראוי ואין היבם נופ"ש בנכסי אביו מכח ירושת אחיו וכו' ומטע"ז גם אחד מן האחים שמת ולא מצאה אלמנתו לגבות כתו' במושלם מנכסי בעלה דאין גובה מנכסי חמיה שנפלו לבעלה אחר מיתת אמו דהוו הנכסים ראוי ואין כתו' נגבית מהראוי. ומיהו דוקא בעיקר כתו' ותוס' אבל אם היה החסרון מן הנדוניא הוייא כב"ח דעלמא דקי"ל דבע"ח נוטל אפי' בראוי דלא כס' מור"ם ז"ל בטוח"מ סוסק"ד עיין בהש"ך ז"ל ע"כ. ומאי דחילק הז"ל בין עיקר כתו' ותוס' לנדוניא מוכר"ל דה"ד היכא דלא צירפו הנדוניא יחד עם הכתו'. משא"כ היכא דצירפו הנדו' עם הכתו' יחד אזי לאו מילתא פסיקתא היא דההיא תלייא בפלוגתא וכמ"ש מוהריק"ו ז"ל שוצ"ה בשם רש"י ז"ל דכל שצירף הנדו' עם הכתו' שהם ק' ור' דינם ככתו' דגם הוא מיקרי תנאי ב"ד ע"ש. והב"ש בסיצ"ו ססק"א כתב בפשיטות דבזה"ז שכוללים הכל בסכום אחד לכ"ע צריך שבועה אפי' אם הכל בעין כיון שהחוב שלה הוא על סך מעות. ובתשו' מוהרלנ"ח ובתשו' מוהר"י הלוי כלל ג' סיי"ט לא משמע כן ע"ש. והרדב"מ ח"ג סי"א האריך בזה שדבר זה בפלוגתא מתנייא ע"ש. ועיין בס' חוקי חיים סימ"ה בדברי מוהר"י ישראל ומוהרמ"ס ז"ל ובמ"ש האג"ן ז"ל שם רבותא דאפי' לא כללם יחד כל שהעלם עליו בכתו' נעשו תנאי ב"ד ומיקרי צירוף וצריכים שבועה וחיזק דבריו מוהריט"א ז"ל בקונ' נאות יעקב סי"ג שכן ס"ל עש"ב. וא"כ לפי"ד ל"מ אם צירף הנדו' עם הכתו' יחד דס"ל להרבה פוס' דהוי דינא ככתו' ובעיא שבועה אלא גם דלא צירפה יחד כ"א דהעלם עליו בכתו' לדעת מוהריט"א והאג"ן מיקרי צירוף ובעיא שבועה. וכיון שכן דבעיא שבועה על הנדו' לכדי שתוכל לגבותה מעתה גם לענין ראוי חזר דינה כדין עיקר כתו' ותו'. ומה גם אעיקרא דין הבע"ח אם נוטל בראוי היא בפלו' מתניא וכמו שכן מבו' שם בהש"ך ז"ל שציין הוא ז"ל עליו. גם הב"ש בסיקי"ג סק"ז כ' דהמרד' ס"ל דבע"ח גובה מהראוי והרא"ש ס"ל דאין גובה מהראוי ע"ש. שו"ר בס' לב מבין דר"י דכתב שהמט"ש סיק"ד הגה"ט אוע"ד תמה על הב"י כן ע"ש. וק"ל על המט"ש ולפי מ"ש מקודם לזה דמרן פסק דאי"ג בראוי א"כ הי"ל להק' עליו דאיך פסק נגד ס' מרן, והם גרירי בתריה דבזה הויא הקושיא חזקה יותר ולא להק' עליו מכח דאיכא מח'. ועוד יש לעמוד ע"ד דהגו"ר ז"ל חאה"ע כלל ד' סיבו"ג האריך לענין שעבוד כתו' ומזו' לגבי בכור אי מיקרו הנכסים ראוי או מוחזק ומסיק דהוו מוחזק ועעו"ש בסיי"ט וכ'. והב"י חאה"ע סיכ"ז כתב דוקא אם השעבוד מכח תנאי כתו' משא"כ אם משעבד נכסיו בשטר למזו' אלמנתו חשיב ראוי. וכ"כ לגבי יבם אם יורש בראוי דשעבוד בשטר חשיבי הנכסים ראוי ושכן ראוי להורות ע"ש. הרי בכאן חילק גבי שעבוד מזו' דדוקא אם השעבוד בשטר ולא מכח תנאי כתו' אזי חשיבי הנכסים ראוי ואין היבם נוטל וכו' ואיך בסיג"ן לא חילק בזה וכתב בסתם דלגבי שעבוד מזו' חשיבי ראוי ואין היבם נופ"ש וכו' באופן דבין בדין הנדו' אם צירפה עם הכתו' ואפי' שלא צירפה כ"א שהעלם עליו בכתו' ובין בעיקר דין הבע"ח אם נוטל בראוי הם במחלוקת שנויים וכיון שכן לא הו"ל להב"י ז"ל לפסוק דינא בסכינא חריפא לומר דהויא כבע"ח דנוטל בראוי דמאחר דיש פלוגתא בזה מהראוי הוא לפסוק דהמוחזק יכו"ל קי"ל ועיין בס' לב מבין דרי"א ואילך שגם הוא ז"ל האריך בזה. והמשכה"ר מער' מ' אוש"ג בשאלה שם דכתב כמה דיות נשתפכו וכמה קולמוסין נשתברו אי בע"ח גובה מהראוי או לא ובדעת מרן בש"ע הגדילו התערובו'ת א"כ מאן ספין ומאן רקיע להוציא ממון וכו' ע"ש

אשובה לדין הבכור דהגאון החק"ל ז"ל כתב דמידי ס' ל"נ. והאג"ן ז"ל בחוקי חיים סי"מ אחר שהביא דברי הטור ומרן ז"ל שבחאה"ע סי"ק ושבח"מ סירע"ח עוד האריך להביא דברי פוס' ראש' ואח' ז"ל המדברים בזה ואסיק לדינא דאין הבכור נופ"ש מכח שעבוד כתו' ומזו' של האם ויכול הפשוט לומר קי"ל ואין כח ביד הבכור להוציא מיד הפשוט דהפשוט חשיב מוחזק