שערי עזרה שיד

נוהגים שמלמדי התינוקות הם לוקחים פרס מהכולל ולא מאבות הבנים. מה שאין זה נהוג בעירנו ולא חשיב זה סמך כלל לתקן מחדש גאבילה וליכא צד היתר כלל ואיסור גמור הוא ועיין בס' מר ואהלות חח"מ סי"ט שהאריך בענין תיקון הגאבילה על האורחים דוקא שחתר הז"ל הרבה כדי למצוא היתר לזה כיעו"ש ומה שטוענים שמא מחמת איחור פרעון המס יהיה איזה שנאה להשררה יר"ה ח"ו. דב"ז איתיה בתקנתא ע"י שישבו שלש כתות ויעריכו לכל א' כפי ערכו ויכולתו כפי האמת והצדק בלי שום פניה ח"ו ואח"כ יעלו בקב'ץ הכל ויקחו השליש ממנו דבזה יצאו ידי שמים ובריות כמו שתקנה זאת היא נהוגה בעירנו מימי קדם ומשנים קדמוניות לעשות עריכה בג' כתות כסדר הזה להוצאות העיר ומילי דצדקות. וגם עכשיו כשעושים כן בעריכת פריעת המס כל א' יפרע מה שיעלה עליו ולא יהיה בזה איחור פרעון. דכל מה שנעשה איחור עד עכשיו מקצת אנשים הוא מסיבת הטענה שאומרים דאינם מעריכים אותם על הסדר האמור והאנשים שמחלקים המס עליהם אינם הולכים כפי האמת והיושר ויש בדבר פניות הרבה. אבל כשעושים העריכה בג' כתות כסדר הנ"ל שוב אין להם פתחון פה לדבר וכל אחד יפרע מה שיעלה עליו ובזה איש על מקומו יבא בשלום ואם עכ"ז אחר עשייתם כסדר הנ"ל המצא ימצא איזה אנשים שממאנים לפרוע המס שהטילו עליהם אזי יכפו אותם ע"י השררה יר"ה ליקח מהם דאינהו אפסידו אנפשייהו ואין אנחנו אחראין להם לבטל מנהג קדום ולתקן גאבילה מחדש דבר שלא היה בעירנו מעולם ולהכניס כל כללות העיר באיסור ח"ו גזל ת"ח ועניים ויתו' ואל' ולעבור על גזירת נח"ש שהטילו הראשונים והאח' ז"ל רבני ארעא דישראל בד' ארצות הק' כ"ח רבנים זיע"א כמובא כ"ז בס' חוקות החיים ע"ש. ומה גם בתיקון הגאבילה בזמנינו זה דנעשה יוקר השערים חיישינן הרבה לקלקולא דהן בעון בלא"ה כו"כ בחירי חמד שפרצו גדר ויאכלו מאכלות אסורות נו"ט ושותים י"נ ואין יכולת בידינו להחזירם ההי"ב וקרוב לודאי דבתיקון הגאבילה ע"י רוב המחיר ודוחק הבשר שיהא פרוץ מרובה ויהיה נתינת יד לפושעים ח"ו אשר מטע"ז די והותר שלא לתקן הגאבילה וכמו שרבני טבריא תוב"ב חשו לזה בתשו' שהובאה בס' חוקות החיים שם. ועיין בס' משא חיים ד"ה בדברי הסכמת הרבנים וז"ל פליאה דעת איך יתכן לתקן גאבילה כזאת מאחר דמילתא כדנא ספרין פתיחו ראש' ואח' והדת ניתנה דאין לתקן גאבילה לפרוע חובות בשום אופן דהוי גזל גמיר ואין מי שיפקפק בדב"ז כלל כנודע ואפי' שתקנו ולא מיחו בדבר ועכשיו יצאו עוררים ורוצים לבטלה שורת הדין נותנת שתתבטל שיכולים לומר עד פה סבלנו ומכאן ואילך אין אנו יכולים לסבול כמפורש מפי סופרים ומפ"ס ע"כ ועיין בס' חוקות החיים דקמ"א וירווח לך. באופן דאין שום צד היתר לדב"ז כלל וטענת היחידים לית בה ממשא והגם דדב"ז הוא פשוט לכל יודעי ספר יען שספרי הפוס' ראש' ואח' הם מלאים מזה לאסור איסר כאשר עיני כל ישר תחזינה משרים בספריהם בחצריהם ובטירותם עכ"ז יען שקצת מהיחידים הם מתעצמים בטענותיהם הנ"ל ורוצים הם ללכת עפ"י ד"ת הק' שתתעלה ולדעת שורת הדין להיכן נוטה לכן הבאנו מקצת מדברי הפוס' להפיס דעתם לבל יכשלו באיסור ח"ו כי הם חפצים ללכת בדרך האמת והיושר בצדק ובכושר ה' עליהם יחיו

וזאת מן המודיעי"ת כי כדי להפיס דעת היחידים יצ"ו ביותר שלחנו את הדברים האמורים לעיל לקצת מערי ישראל לפני כל יודעי דת ודין הרה"ג יצ"ו והיתה תשובתם הרמתה לאסור איסר עשית הגאבילה ככתוב ומפורש לעיל ושכל אחד יחוס ע"ן מעשיתה כי היא נגד התו' וגזל גמור וגם דחיישי' לקלקולא וכנז"ל וישראל קדושים הם רוצים בקיומה של תורה כאשר ניתנה למש"ר מפי הגבורה ועליהם תבוא ב"ט אמן: סימן ל"ח

לענין בכור אם נוטל פי שנים בראוי. הנה מוהרא"ש ז"ל בסיקמ"ט כתב דאם האב חייב למלך כלום מסים ותשחורת אפי' שיהיה החיוב המסים המוטל דבר מועט אין הבכור נופ"ש דבשביל אותו מועט הוו כל הנכסים מוחזקים למלך וראוים אצל יורש וכו' ע"ש והבי"ד הרב"ד ז"ל בסוף המפתחות על אה"ע בדצ"ו וכתב דרבנים אחרים לא סברי כוותיה והאריך בזה ויצא לחלק ממקומו' שיורדים לנכסיו ולוקחים קרקע או מט' למקומות שאינם יורדים לנכסיו אלא שתופסים וחובשים אותו עד שיתן מאליו ואינם שולחים יד בקרקעותיו ומט' דבהכי לא אמרי' כן דהוו הנכסים ראויים אלא דחשיבי הם מוחזקים ונוטל הבכור פ"ש בהם. וחיזק חילוק זה מדברי מור"ם ז"ל והסמ"ע בחו"מ סוסרע"ח דכתבו ודרך המלך ליקח הקרקע בעד המס מיקרי ראוי וכו' וכ' הסמ"ע ז"ל הטעם משום דהוי מלכא כמאן דמוחזק דהא מצי מחית מנפשיה אפי' בדבר מועט וכו' ע"ש וסיים וכבר ראיתי בבני משפחה רמה וחשובה בסלוניק. אירע חלוקה ביניהם עם בכור וכתוב בכתבים הישנים שנתנו לבכור יתרון מה דרך פשרה בשביל טענת הבכורה ע"כ. והדב"מ ח"ג סיח"י כתב ע"ד האח' הנ"ל דאינו מבין אם נעשה כן עפ"י הדין למה עשו פשרה לכן אין למידין ממעשה. או אפשר דה"ט דאכתוב קמן והאריך בחיוב המסים למלך או לחיוב שיש עליהם להמטווילי דהמטווילי חשיב כיש לו חלק שות' בקרקע זה וכו' גם האריך שם בהניח המת אלמנה ונכסיו משועבדים לכתו' ומזו'. וגם אם האחד מהם הוא המוחזק דאז המוחזק יכו"ל קי"ל. ואם אין אחד מהם מוחזק מה הדין נותן וציין על להקת הפוס' המדברים באורך בענין זה עש"ב. ועיין בס' צרור הכסף בדקנ"ו מ"ש על הדב"מ ז"ל והנך רואה דדבריהם הם נאמרים למקומות התופסים דגל הקי"ל כיעו"ש. ברם לדידן דאזלי' בעקבותיו של מרן מוהריק"א ז"ל ע"כ אשר יאמר כה"ז א"כ צריכין אנו לידע להיכן דעתו נוטה והנה הוא ז"ל פסק בש"ע חח"מ סירע"ח ס"ב וז"ל מי שמת והניח בנים ואלמנה ומתה האל' קודם שנשבעה על כתו' כל הנכסים בחזקת היורשים ונוטל בהם הבכור פ"ש ע"כ. וכ"פ בש"ע אה"ע סיק"ה ס"ג וכפי פסק מרן הבכור נופ"ש ולא ידעתי מדוע פוס' האח' ז"ל דבמקומם הם נגררים אחר פסק מרן למה לא ביארו דבמקומם הבכור נופ"ש הגם שהוא פשוט שכן הוא מ"מ כיון דלמקומות התופסים דגל הקי"ל המוחזק יכו"ל קי"ל דאין הבכור נופ"ש הי"ל לבאר זה בפי' דלפי"ד מרן הבכור נופ"ש. ומאי דעלה בדעתי לומר הוא דהגם דמרן ז"ל פסק כן דבהניח המת אלמנה הבכור נופ"ש מ"מ עיקר פסקו של מרן הוא מדברי הרא"ש ז"ל כלל ן' וככר נודע מה שהק' הפוס' ע"ד מדברי רבו מוהר"ם ז"ל שהם היפך דבריו ומוהרשד"ם ז"ל חאה"ע סיקי"א כתב דנקטי' כמוהר"ם ולא כהרא"ש דאין הלכה כתלמיד במה"ר והבאים אחריו נדחקו לישבם עיין בכנה"ג חאה"ע סי"ק הגב"י או"ג ולפי תי' הא' שתי' להשוות דבריהם וכן תי' ה' תורת חסד בסיצ"ד והוב"ד בי"א הגב"י או"ד דנדון הרא"ש שאני דמיירי באלמנה שאי"ל מזונות כגון שתבעה כתו' בב"ד ולא הספיקה לגבות ומתה דהשתא כיון שלא נשבעה בחזקת היורשים קיימי. משא"כ