שערי עזרה שי

הסמ"ע והג"ת ז"ל שם וכנז"ל. וה' שמחת יו"ט ז"ל בסינ"ב הבי"ד הה"מ דבשטר קנה וכתב שכן מתבאר מתוך דברי רוב הפוס' ושכ"כ הרשב"א בתשו' שהביא מב"י סוסקצ"א וכו' האמנם מדברי בעה"ת שס"ד ח"ג מוכח דס"ל איפכא דבשטר מכר ל"ק עד שיתן דמים בעין ומלוה ל"מ ושכן ס"ל לה' העיטור באו"פ אפותיקי דמ"ב וכו' אלא דאי פריש אי"ב בשטרא לחוד איקני קני וכו' ושהמבי"ט ז"ל בח"א סירל"ה דכתב דס' בעהע"ט שכתב דמשכנתא בחוב שקדם אסירא דמנה אי"כ וכו' היא ס' יחידאה והאריך בזה לע"ד אינה ס' יחידאה דהרי בעה"ת בשס"ד עומד בס' זאת בפי' דאפי' בשטר ל"ק עד שיתן דמים בעין ולא מלוה זת"ד ז"ל עש"ב. ואני בער לא אדע היאך צירף ס' בעה"ת ז"ל עם ס' בעהע"ט ז"ל דס' בעהע"ט היא דמשכנתא בחוב שקדם אסירא היינו לומר דאסור לאכול הפי' וסתם דבריו דאפי' בקנין ושטר אסירא. ואילו לס' בעה"ת ז"ל בכגו"ד מותר לאכול הפי' דשפיר זוכה בזה לאכילת פי' אבל לא לקנין גמור וכנז"ל ושיש שפי' בדבריו דסומך על דבריו האח' שאפי' בהודאה גרידתא מהני לאכילת פי'. באופן דס' בעהע"ט דמשכנתא בחוב שקדם אסירא לאכילת פי' היא ס' יחידאה כמ"ש המבי"ט ז"ל

גם מוהרש"ך ז"ל ח"ב בנוספות סיל"ד וח"ג סי"כ כתב דמוכר בחוב בשטר קנה. והגם דבנוספות סיכ"ד כתב דלס' הרא"ש והטור דס"ל דשט"ד שט"ר נינהו ואי"נ הקרקע ע"י אין הקרקע נקנה במלוה אפי' שכתב השטר ושצריך לעמוד ע"ז אם יצטרך הלכה למעשה ע"ש. והוב"ד בכנה"ג סיקצ"א הגב"י אוכ"ח. מלבד דמוהרש"ך ז"ל איהו גופיה לא החליט הדבר וכתב דצריך לעמוד ע"ז וכו' וכ"כ הרב"ד חח"מ סיק"ו. עוד עיין בתשו' מוהר"ש הלוי ז"ל סימ"ז דכתב דאפי' לדעת הרא"ש והטור דשט"ד שט"ר הם ולא שט"ק כיון דבזמננו זה אני חוששים להם והוא מנהג בינינו כמו שעינינו הרואות דהעולם אינו נר' בעיניהם שיגמר המקח עד שיכתבו השטר נלע"ד שנהגו לחשוב אותם כשט"ק וכו' וכיון שכן נהגו העולם ונוהגים לקנות בהם המנהג הוא ענין ועיקר גדול ואחריו נלך ולא גרע מסיטומתא וכו' וא"כ נ"ל פשוט דכיון שהוא מנהג עתה בזמננו זה להחשיבם כשע"ק כן ראוי לדונם ולכן אם פירש ואמר אי בעי' בשטרא לחוד איקני קנה גם בשטרות שלנו או שעשה מעשה שהורה שרצונו לגמור המקח בשטר גם בשטרות שלנו מועיל בין שהתנה או עשה מעשה זה המוכר או הלוקח וכו ונגמר המקח על השטר אעפ"י שלא נתן עדין הכסף כמו אם נתן הכסף ולא עשה שטר ופירש ואמר אי בעי' בכספא שמועיל לקנות בכסף לבד וכ"פ מוהרש"ך ז"ל ח"א סיע"ג דבכל גוונא מהני טעמא דפריש ע"כ. והכנה"ג ז"ל שם כתב ע"ד מוהרש"ך ז"ל הנ"ל דבתשו' העליתי דאיני תוקע עצמי בזה דנר' דסוגיין דעלמא אזלא דנקטי' דשט"ד שט"ק נינהו וכ"ש למ"ש מוהרש"ל בח"מ סימ"ז דכן נוהגים העולם הלך אחר המנהג. ואפי' למ"ש דה"ד בדפריש אי בעי' בשטרא איקני וה"ה אם עשה מעשה המורה שרוצה לקנות בשטר כל שהכתיבו השטר וקנו הקרקע חלף חובם כונתם לקנות בשטר וכבר כתב מוהרש"ל שם דאי פריש מהני בין ללוקח בין למוכר ומאחר דאי פריש מהני בין ללוקח בין למוכר ה"ה דמהני עשה מעשה המורה שדעתו להקנות בשטר שהוא נלמד מדין פריש ע"כ. ועוד בה דכבר כתב מוהרש"ך ז"ל גופיה בפי' דלמאן דס"ל דשט"ד שע"ק נינהו מכר בחוב ושטר מהני וא"כ לדידן דבתריה דמרן ז"ל גרירן ואיהו פסק להלכה בש"ע סיקצ"א ס"ג דשט"ד שט"ק הם א"כ בנ"ד קנה הלוקח מאחר דאיכא שטר גם דמכר בחוב. ומ"ש הכנה"ג ז"ל שם בסוף דראוי לפשר בין ב' הכתות. זהו לדידהו דאית להו דגל הקי"ל ויוכ"ל קי"ל כהרא"ש והטור דשט"ד שט"ר הם ואי"נ הקרקע במלוה ואפי' בשטר ואיכא סברת מוהרש"ל ז"ל דכפי המנהג וסוגיין דעלמא שט"ק חשיבי וכנז"ל ונקנה קרקע במלוה בשטר לכן כתב דראוי לפשר ביניהם. משא"כ לדידן דמרן ז"ל פסק בפשיטות דשט"ד שט"ק נינהו קנה הלוקח במלוה ואיכא שטר וכנ"ל. ומה שהאריך הרב"ד ז"ל בסיק"ה וק"ט להשיב ע"ד מוהרש"ל הנ"ל וגם המט"ש ז"ל בסיר"ד הגה"ט א"ו דהביא דברי הה"מ והמש"ל ז"ל והאריך להביא דברי הפוס' מ"ש על דבריהם ואסו"ד כתב דאף דכתב לו שטר כיון דיכו"ל קי"ל כמ"ד דשט"ר הוו שט"ד לא מגנא וקנין בשטר אי"כ דמים אי"כ ע"כ יעו"ש. אינו משלנו לדידן דבתריה דמרן גרירן ואיהו ז"ל פסק דשט"ד שט"ק נינהו

ומ"ש מוהרשד"ם ז"ל חח"מ סירכ"ה דשט"ד הוו שט"ר לכ"ע שכתוב בפי' בפנינו הודה פ' וכו' נר' ודאי דלכ"ע לשון הודאה הוא ולא לשון קנין ע"ש. ומזה תמה הרב"ד ז"ל בסיק"ה ע"ד מוהרש"ל ז"ל ממ"ש איהו גופיה בסינ"א היפך וכתב שנר' שחזר בו ממ"ש בסימ"ז ושאין לסמוך ע"ד שבסימ"ז עש"ב. גם את זה לאו מידי לדידן דכותבים בלשון זה לפ"ע בא הר"פ ואמ"ל אתם הוו עע"ג וקנו מידי קנו"ש וכו' איך היות אמו"ץ שקבלתי מיד הר"פ סך פ' ובו"ב מכרתי לו מקום פ' וכו' דבלשון זה גם מוהרשד"ם יורה יורה דשט"ק הוא ולא לשון הודאה וכמו שכן מוכח שם בדבריו דמאחר שאין כותבין לשון הודאה הגם שהלשון מורה לשון הודאה שמדבר לשון עבר מ"מ לחזק הענין הוא שכותבין כן ובודאי דשט"ק מיקרי. ועיין בהרב"ד ז"ל שכתב ואגב אורחין למדנו מדברי מוהרשד"ם ז"ל אלו שנוסחת שט"ק לכ"ע הוא בזה האופן בפ"ע חו"מ הודה פ' שקבל מפ' ס"פ ואמ"ל לפ' הנז' בפנינו בית פ' שלי מכור לך או נתון לך וכו' שיש כאן לשון קנין לכ"ע וגם נתינת דמים ע"כ. דמדבריו יוצא במכ"ש לדידן דלא כי לשין הודאה כלל דפשיטא דהוי לשון קנין לכ"ע. וכ"ש וק"ו בשטרות הנהוגות בינינו עכשיו שכותבים בהם אח"כ כמה לשונות של מכירה כמו בפנינו אמ"ל זכי וקנה לך בהמקומות הנז' דהוו כמו שדי מכורה לך ויותר וכמו שכתב הרשב"א ז"ל הוב"ד במב"י ז"ל סו"ס קצ"א ע"ש. גם מ"ש הרב באר המים ז"ל בסיק"א וק"ב אינם לדידן דלא כתבינן לשון הודאה ואדרבה כתבינן לשונות מכירה וכו' פשיטא דהוי לשון קנין לכ"ע. גם מצד דאיכא בנ"ד ק"ס ג"כ קנה עיין במע"ש שם או"ח דכתב וז"ל אפי' למ"ד דשט"ד שט"ר הן אי איכא ק"ס קנה בדמי החוב הרב"ד ח"מ סוסק"ו אשדות הפסגה ח"מ סי"ב דפ"ה ע"כ. ועיניך תראינה בעיקר דבריהם מ"ש באורך בזה וירוח לך כי רבת התועלת הם לנ"ד ומפני הטורח והפסד הדפוס לא העתקתים לך נא ראה

גם בנ"ד איכא חזקה ג"כ דמט"ו שנים ויותר מי שקנה מהלוקח הא' הוא מחזיק בבתים ובחצר וסותר ובונה ועושה בהם כרצונו ולית איניש דימחא בידיה. והגם דהמוכר הא' הוא בכ"ז הזמן דר בבירות יע"א עכ"ז בודאי הגמור דקדמה לו ידיעה בכ"ז דעיר בירות ועיר דמשק הם קרובות ושיירות מצוייות תמיד מזל"ז ולא נשמע שום ערעור ממנו כלל והוי חזקה גמורה ועיין במט"ש שם מ"ש בשם מוהר"ב אנגיל ז"ל דאפי' דהוו שט"ר כיון דהא איכא כסף דחוב ואיכא חזקה קנה ע"ש. והגם דמצד חזקה יש לספק ממ"ש מוהרש"ך ז"ל ח"ב סיכ"ד וז"ל ויראה דאפש"ל שאעפ"י שהחזיק הקונה ולא מיחה המוכר מ"מ אי"ח חזקה דמה שמחל ולא ערער מחי' בטעות דלאו כ"ע דינא גמירי דאי"נ קרקע במלוה וכו' ולא ידע נמי פלוגתא דשט"ר אם הקרקע נקנה ע"י וכו' והבי"ד