שערי עזרה ל

מהא דסי' ק"ז ס"ד דכתב שם מרן אם קדמו היורשים ומכרו נכסים י"א שגובה מהדמים וי"א שאי"ג ובחאה"ע סי' צ"ג סכ"א לענין מזונות האשה דאם מכרו אינה מוציאה מהלקוחות והיא ניזונית מדמי הקרקע וי"א שאינה ניזונית ע"כ. הרי דסתם מרן שם דהיא ניזונית מהדמים ובחח"מ כי"א בתרא שאינו גובה וזה הוי היפך הכלל שדעתו לפסוק כי"א בתרא. וכמו שאיהו ז"ל בעצמו כ"כ מקודם לזה בדקכ"ו ע"ש ובכאן העלים עין שלא העלה אותו בזכור"ו. ולדידי אמינא דאעיקרא מהא דאה"ע הנז' ליכא ראיה ושנייא היא כאשר יראה הרואה אבל לדידיה לפי סברתו התמיהא עליו היא קיימת וצ"י

והחיד"א ז"ל סבר להאי כללא דדעת מרן לפסוק כס' האחרונה שמביא בש"ע בין כשהיא בל' י"א וי"א בין כשהיא בל' י"א וי"ח דעמ"ש מרן בש"ע או"ח סי' נ"ח ס"ה אם לא קראה ביום י"א וכו' וי"ח כתב שם בס"ה ברכ"י אות ו' נר' דכך ס"ל לדינא למרן לפום מאי דכיילי לן דכי נקיט לה בלשון י"א וי"א דעתו לפסוק כס' האחרונה והכי משמע קצת ממ"ש לקמן סי' ק"ח וכו' ע"ש וכ"כ בארוכה בסי' תרפ"ז ע"ש. ברם ה' קול אליאו ז"ל בח"א חח"מ סי' י"ט דצ"ג ע"א כתב דעת מרן דלא כהי"ח ולכן לא כתב בה וי"א כי היכי דנימא דהלכתא כי"א בתרא ע"ש. ובס' פתחי תשובה בח"מ סי' רמ"א במ"ש י"א וי"ח כתב ע"ז עבה"ט בשם הט"ז וקי"ל כי"ח ועיין בתשו' עבוה"ג סי' קי"ד שכתב דגם דעת המחבר ש"ע כן הוא דאף דכתב בתשו' מ"ע סי' צ"ג שדרך המחבר בש"ע להביא תחילה הדעת היותר מוסכמת וכו' זהו היכא דכתב הדיעה הראשונה בסתם. אבל כשמביא גם הדיעה הראשונה בשם י"א כמו בנ"ד ואח"כ כתב וי"ח נר' יותר שאין דעתו מסכמת לדעה הראשונה דאל"כ הו"ל לסתום ולא לפרש י"א (עיין בהקדמת הפמ"ג ליו"ד בכללים סי' ד' וכו' ע"ש.) ואני הדל ראיתי בהקדמת הפמ"ג ושם באו דבריו על היכא שכתוב בלשון י"א וי"א ולא על כעין זה שהוא י"א וי"ח ובודאי שנר' דס"ל דדמיין אהדדי דבין כשהיא בל' י"א וי"א ובין כשהיא בל' י"א וו"ח דעתו מסכמת כס' האחרונה וכמ"ש החיד"א ז"ל בברכ"י. ובס' שערי רחמים להרי"ף ז"ל בסי' י"ט ד' ל"ב ע"ב ובסי' כ"ג ד' מ"ד ע"א דכשסברא הראשונה בל' י"א והשניה בל' יש מי שחולק ע"ז וכו' נראין הדברים דתפס לעיקר כס' הא' כמ"ש הגו"ר חאה"ע כלל ד' סי' ל' וה' נ"מ ז"ל בכלליו אות קי"א גבי כשכותב סברא הראשונה בל' י"א והשניה בל' יש מי שאומר. ושכן העלה כמוהרמ"פ ז"ל בס' צו"מ סי' ל"ו. ושם בד' מ"ה ע"א דבריו הם שלא בדקדוק דכתב שם ומרן בש"ע תפס להלכה כדבריו והביא סברתו בסתם וסברת החולקים בשם י"א ע"כ. דהאמת הוא דסברא הא' כתבה בל' י"א וסברא הב' כתבה בל' י"מ שחולק. דבזה יש הפרש כמ"ש ה' עבוה"ג דא"כ הו"ל לסתום וכו'. וה' חוט המשולש בסי' כ' דט"ז ע"ג בדין קנין בחוב כתב דמרן בח"מ סי' ר"ד ס"י הביא י"א וי"ח וכפי הכלל המסור בידינו דכשמביא מרן י"א וי"א ס"ל כי"א בתרא ועדיין הלב מהסס כיון שלא גילה דעתו כמאן ס"ל עדיין יש לדוחה לדחות דלאו כללא כיילינן אבל מצאנו ראינו בסי' קצ"ה דשם גילה דעתו בב"י וכן פסק בש"ע וז"ל שכירות ומשכונא וכו' הרי לך בהדיא דסברת מרן דהמכר כשנעשה במלוה ל"ק וכו' ע"ש. הרי דסבר כהחיד"א ז"ל דדעת מרן לפסוק לדינא כי"ח. ומהתימה על ה' קו"א ז"ל דעל דין זה בעצמו כתב דדעת מרן לפסוק כהרמב"ם ממ"ש דין זה בשם י"א וי"ח ולא כתב י"א וי"א שהרי ממה שפסק בסי' קצ"ה נר' דדעתו לפסוק כהי"ח שהביא באח' והוי כי"א וי"א וכמ"ש החיד"א ז"ל וכ"נ מדברי מורם ז"ל בהגהה בסי' קצ"ה ע"ש. גם תימה עליו במ"ש דמ"ש בשם י"א היינו משום דלא מצא ס"ז כ"א לו לבדו כמ"ש האח' ז"ל. דהרי לא לבד הרמב"ם ז"ל קאי בס"ז דרבים הם בס"ו שכן ס"ל לר"ח ז"ל והר"ן כתב שכן דעת הרי"ף גם מדברי הה"מ בפ"ז מה' מכירה נוטה כן דעתו בדעת הרי"ף וכן דעת רש"י כמ"ש הכנה"ג בסי' ר"ד הגה"ט אות ו' ע"ש וצ"י

איברא דהקושיא הראשונה נפול תפול גם על הסמ"ע ז"ל דכתב בסי' קצ"ט סק"ד וז"ל ונתרצו שניהם. ל"ק ע"ל סי' ר"ד ס"י דהמחבר סבירא ליה דחוב הבא מחמת הלואה דינו כאילו היו המעות בעין ביד הלוקח ונותנן למוכר בעד החפץ שקונה ממנו דאין המעות קונות מ"מ חייב במש"פ הה"נ בחוב והיא דעת הרמב"ם ושיש חולקין בחוב והוא דעת הרא"ש וכו' ע"ש. דמה יענה במ"ש מרן בסי' קצ"ה ואיהו גופיה כתב שם ע"ד מרן וז"ל אינם נקנים במלוה משום דשכירות ליומיה ממכר הוי ודין מכר יש לו ולקמן בסי' ר"ד כתב הטור וגם המחבר בס"י ז"ל מי שיש לו חוב וכו' ע"ש. וראיתי בס' זרע אברהם חח"מ סי' ח' דצ"ה דכתב דמרן ס"ל כהרמב"ם ויישב בדוחק דבריו שבסי' קצ"ה כיעו"ש. וישובו עם הדוחק ההוא אינו מתיישב ע"ד הסמ"ע ז"ל שהרי הסמ"ע כתב ע"ד מרן כמ"ש מורם ז"ל עליו וישוב הזר"א ז"ל הוא נגד דברי מורם ז"ל כיעו"ש

נמצא דהט"ז ועבוה"ג וחוט המשולש והחיד"א ז"ל כולהו ס"ל דבי"א וי"ח ס"ל למרן לדינא כי"ח והוי כי"א וי"א דס"ל כי"א בתרא והזר"א והקו"א והסמ"ע בסי' קצ"ט ס"ל דמרן ס"ל כדיעה הראשונה. האמנם בסי' קצ"ה נר' דהסמ"ע שינה את טעמו וז"ל דמרן ס"ל כהי"ח וכנ"ל גם בסי' ס' ס"ז בס"ק כ"א וכ"ב בד"ה ואח"ז כ' לו שטר וכו' מדבריו שם נר' דס"ל בדעת מרן דס"ל לדינא כהי"ח והיינו כדעת הרא"ש ז"ל וע"ו מקשה ומתרץ בדעת מרן ז"ל דאיל"ה קושיא מעיקרא ליתא ע"ד מרן וא"כ דבריו הם נגד מ"ש בסי' קצ"ט הנ"ל ודבריו שבס"ק כ"ב שפי' שטר בקנין וכו' פי' שטר קנין העתיקם הש"ך ז"ל שם בס"ק ל"א והכנה"ג הגה"ט אות מ"ח בסתם ועיין בס' בית אברהם סי"ו וחוט המשולש שם והמט"ש הגה"ט אות ז"ן מה שהעירו בדבריו ולא הרגישו עליו במה שהרגשנו עליו אנן בעניותין ועיין בס' הנד"מ בני בנימין וקרב אי"ש ח"ב סי' מ"ה דקי"ב ע"א בדברי הראש"ל יצ"ו דכתב על ההיא דסי' רמ"א י"א וי"ח דכללא הוא דדעתו כי"ח ע"ש. וכעת נראה לי לשעה ס' לקט יוסף הנד"מ ק"ק ובמער' קו"ף אות ה' הביא דברי ה' קו"א ז"ל ושהחיד"א בברכ"י סי' ח"ן ותרפ"ז כתב היפך וציין על ס' ישמח לב דמ"ד ע"ב ע"ש. וכעת ס' יש"ל אינו מצוי אצלי

ועיין בס' משכה"ר מער' ח' אות ד' דקט"ו ע"ג דכתב דלפי הכלל המסור בידינו דכשמביא מרן י"א וי"א נקטינן כי"א בתרא איברא דמסופקני היכא דכותב י"א וי"ח נר' דהאי לישנא מוכח דס"ל כי"א אלא דלא מצאתי לי חבר בזה במחברי הכללים עכ"ל. והיתה העלמ"ה מע"ק דברי כל הרבנים ז"ל הנ"ל שהבאנו דבריהם דאיכא דס"ל דהוי כי"א וי"א ואיכא דס"ל דמרן ס"ל כדיעה הראשונה ועיין בס' שדי חמד הנד"מ בכללי הפוס' סי' י"ג אות י"ד וט"ו וט"ז דכתב דכשמביא מרן בש"ע שתי סברות בלשון י"א וי"א וכיוצא ללשון זה יש שלשה דעות בזה יש סוברים שדעתו כס' השניה ויש סוברים שדעתו כס' הא' ויש סוברים שאין בדבר הכרע והאריך להביא סברת כל א' וא' עש"ב. ובס' הלכה למשה ה' מכירה פ"ו ה' י"ב ד' פ"ג ע"ג כתב דלא הכריע שכן משמע מדכתב בש"ע או"ח סי' ס"ו ע"ד י"א אחרון והלכה כדבריו מכלל כשכותב י"א וי"א לבד אינו מכריע ע"כ.