שערי עזרה שו

כח"ס ושמנהגנו לעשות תח"ס ז"ל בשטר אחד ש"מ דלא קי"ל כדברי הסמ"ע ז"ל ע"כ. ברם אני תמיה על מנהגנו שאחר שקונים מידו שהוא חייב בסך פ' ע"ד חסז"ל אין קונים אח"כ מבע"ח על הפיטור כ"א בקנין החיוב בעצמו אומרים לו וכשיהיה כך שיקיים וכו' אזי מו"מ מחול לו סך הנז'. דלכאורה כפי"ד הסמ"ע ואף לפי"ד הרבנים הנ"ל נר' דהוי כאסמכתא. ברם עיין בס' קדושת יו"ט סי"ו ד"ט ע"ד בענין סילוק מהנכסים דכל שכתוב בשטר אחד הוי בתוך כ"ד וכדבור דמי והו"ל כאילו מתנה ואומר שע"מ כן הוא עושה וכו' יעו"ש. דמזה יש להביא ראיה גם לדידן דהרי הוא מתחייב ע"ד חסז"ל בסך פ' וכאילו מתנה ואומר שע"מ כן הוא שמתחייב בזה הסך זהו מה שנ"ל כעת

ב. עיין בתשו' מוהריט"ץ ז"ל סוסכ"ח שהביא דברי הרשב"א ז"ל דכתב דכל שקנו מידו אלים כח הקנין שאינו בא על דבר שאב"מ אלא מגוף הקרקע קנו מידו וכמ"ש בפ' הכותב גבי דו"ד אין לי על שדה זו וכו' וכתב הוא ז"ל הרי דאלים כח הקנין לתקן הלשון דהא אע"ג דידור פ' בבית זה ל"מ אם קנו מידו מהני לפי ס' זו של הרשב"א דומיא דהתם דו"ד אי"ל על ש"ז אע"ג דלישנא דלא מעלייא הוא הלשון מתקנו. אע"ג דיש לחלק בין ההיא לידור פ' דבההיא דידור פ' אפשר דיודה הרשב"א דלא מהני משום דלא אשכחן דאישתמיט שום פוסק להשמיענו חידוש זה בידור פ' בב"ז דמהני קנין וגם הרשב"א לא הודיענו חידוש זה. מ"מ בנ"ד מהני קנין דהוי דומיא דהרשב"א ויותר טוב ממנו ע"כ וק"ל דהרי הרשב"א במיוחסות סיס"ז והבי"ד מב"י ז"ל סו"ס קצ"ה על ראובן שנתן דירה לשמעון וכו' חילק שם מהיות הקנין בראשונה להיות הקנין באחרונה וכו' דכשהוא לבסוף מהני ע"ש. וא"כ מהו זה שכתב דבידור פ' בב"ז אפשר דיודה הרשב"א דל"מ משום דלא אישתמיט וכו' וגם הרשב"א לא השמיענו חידוש זה. ומה שעלה בדעתו לומר דבידור פ' דס"ל להרשב"א דאם קנו מידו דמהני כן הוא האמת אבל ה"ד אם קנו מידו באחרונה כנ"ל. ומוהרש"א ז"ל בסיי"ג הק' דברי הרשב"א אהדדי דאמאי בתשו' הרשב"א שהביאה מב"י ז"ל בסירנ"ג לא חילק זה דצריך שיהא הקנין באחרונה. וישב דאולי כתוב היה באותו שטר לבסוף וקנינא וכו'. והפרמ"א ז"ל בח"א סי"ט דכ"ז כתב ע"ז דאילו כתוב היה בשטר השאלה ההיא דהביאה מב"י בסירנ"ג ראוי היה שיזכיר הרשב"א תיקונו ואילו הזכירו למה לא העתיקו הרב"י ז"ל. והוצרך הוא לישב וגם עמד ע"ד הרשב"א שבמיוחסות ושאח"כ מצא אותו במוהריב"ל ח"ד דע"א ע"ש. ושם בדכ"ג בתשו' מוהרש"ג ז"ל כתב דממ"ש מוהרי"ק ז"ל ואם קנו מידו עיין בתשו' הרשב"א והרמב"ן משמע שהרשב"א והרמב"ן חולקין על הטור וסוברים דמהני קנין באויר החצר כמו דמהני בדירה וכו' ע"ש. נר' מדבריו דלהטור ל"מ קנין בדירה כמו דל"מ באויר. ושם בדכ"ח הוא ז"ל כתב דמוהריב"ל כתב דשאר הפוס' חלוקים וכו' ושהב"י ז"ל כתב ע"ד הרשב"א דסבר דאלים כח הקנין וכו' דר' האיי ז"ל חלוק ע"ז וכמ"ש בסיקצ"ה וכן היא ס' העיטור ובעל ההגמ"י ורי"ו וכן יש לדקדק מדברי הטור ואביו ז"ל דאפי' בקנין ל"מ בקנית אויר ודירה משום דהוי דשאב"מ וכיון דלא חילקו בין אם הקנין לבסוף או בתחי' או כשהזכיר ב' קנינין ודאי דאעפי"כ סברי דל"מ הקנין אלא א"כ פי' דמגופה ש"ק קנו מידו עש"ב. וה' בית יאודה חח"מ סי' יו"ד כתב דסברת מב"י ז"ל דלר' האיי ז"ל ל"מ קנין כלל אפי' שהוא לבסוף ואפי' בשני קניינים ודעת מרן בש"ע כוותיה דברי"ם ר"ג ורי"ב סתם ולא חילק כחילוק הרשב"א ושהמש"ל בפ"ה מה' מכירה כתב דרוב הראשונים דסתמו דבריהם חולקים על חילוק הרשב"א והק' שם עמ"ש וכ"ש אם החזיר הקנין למטה בשטר וכו' והצ"ע ע"ש. גם הלח"ש סוסס"ד דס"א הק' כן ע"ש. והב"י ז"ל חזר וכתב כן בסיס"ב בדעת מרן ע"ש. והמשכה"ר מער' מ' סוף אוש"ח דחה דבריו דלא אשכחן למב"י ז"ל דאייתי מאן דפליג אהאי דינא ושמוהר"ש יונה ז"ל ספוקי מספק"ל אי איכא מאן דפליג ע"ד הרשב"א ופשפש ולא מצא ומוהריב"ל ח"ד סיל"ב לא מצא שום חולק אלא מסברא דנפשיה שמיע ליה וכו' ואנן בדידן דגרירן בתריה דמרן בב"י ובש"ע ובמפה אשר עליו אין לנו לזוז מדבריהם וכו' ותמה על מוהר"ם אלשיך ז"ל סיפ"ז דפשיט"ל דשאר פוס' חולקים על הרמב"ן וכוותייהו נקטי' ורבו מרן העתיק תשו' הרמב"ן והרשב"א בלי שום חולק והניח בצ"ע. גם באורט"ו כתב אע"ג דפלוגתא דאמוראי בר"פ הכותב בקנו מידו אי מדו"ד קנו או מגופה ש"ק ועל מבוכה זו ישבו אבות העולם ע"ע מ"מ אנן בתריה דמרן גרירן ואיהו ז"ל פסק באה"ע סיצ"ב כמ"ד דמגופה ש"ק קנו מידו וכדעת הרשב"א בח"א סי' אלף ר"א וח"ב סישס"ב וש"א וח"ג סי"ה וכו' ובב"י בחח"מ סיי"ב ורמ"א ורנ"ג ושי"ו הביא לתשו' הרשב"א הללו בשפה ברורה הלכה פסוקה וכתב דיש מי שרוצה לומר בהיפך בדעת מרן מלשונו ריסל"ז והיא לא נטה דעתו לזה אלא דס"ל בדעת מרן דאלים מילתא דקנין דמגופה ש"ק ק"מ וכו' עש"ב ובמער' א' או"ז האריך ג"כ בדברי הרשב"א והרמב"ן ותשו' מוהר"ם שהובאה בהגמ"י ובדברי מוהריב"ל ח"ג סימ"ג ובח"ד סיכ"ה דנשאל שם לבאר תשו' הרמב"ן ואם היא מוסכמת וכו' ומ"ש הוא ז"ל ע"ד גם הביא מ"ש מוהרש"ח סי"ג דתפס במושלם תשו' הרשב"א והרמב"ן והסכים לזה סברת ר' האיי ז"ל והורה הלכה למעשה כן ובסיח"י כתב דאפי' הרמב"ן אין ולאו ורפיא בידיה. וכתב המשכה"ר דהעיקר מ"ש בסי"ג ושגם מוהרשד"ם חח"מ סישכ"ג קיים המתנה ההיא מתשו' הרמב"ן והרשב"א וגם מוהרש"ך ח"א סיקע"ו אזיל ומודה לסברתם ומוהר"י אדרבי ז"ל בסיקצ"ו שחלק ע"ד מוהריב"ל לא מלאו לבו לחלוק על עיקר דברי הרשב"א והרמב"ן וציין על מוהרח"ש ח"א סיל"ג מה שפלפל בתשו' הרשב"א גם ציין על ה' בי"ע ז"ל ח"א סיס"ב מ"ש בזה וכתב עליו והאמת יורה דרכו והנלע"ד כתבתי עש"ב

והנה בתשו' מרן באבק"ר סיצ"ח בדין קרקע אי"נ אג"ק כתב שם בנדונו דמלבד לשון זה של הקנאת אגב יש לשונות אחרים של מתנה בשט"ז ויש לפרש דלא קיימי אקנין אגב אלא לק"ס שכתוב בסוף השטר קאי עלייהו וכו' ואפי' מ"ש נתתי לה דא"ק ואגבן הקניתי לה יש לפרש דהאי ונתתי לא קאי אקנין אגב לא מילתא באנפי נפשה היא וכו' ע"ש. ואני הדל הוק"ל מדוע נדחק שם להפיץ טענה זו. הרי בלא זה הגם דקי"ל דקרקע אי"נ אג"ק מ"מ בקנין מהני כמ"ש הרשב"א ז"ל ח"ב סיש"א דהקנין מתקן הענין ע"ש והמשכה"ר דקע"א כ"כ ג"כ בשמו ע"ש. וכיון דבנדונו היה קנין בדבר כמ"ש בסוף השטר וקנינו ממרת פ' קגו"ש וכו' הי"ל לקיים השטר מכח זה ולא לומר דהיא מילתא באנפי נפשה. ומה גם דשם כתוב בתחילה וקנו ממני בקגו"ש וכתבו וחתמו בכל לשון ש"ז ויפו"ך וכו' ולבסוף כתוב וקנינא וכו' וה' זרע אברהם חח"מ סי"ו ד"פ כתב דדיינינן ליה כתרי קנינין ולטפויי אתא ושכן הסכימו האח' ז"ל ע"ש וכ"כ במיוחסות להרמב"ן סיס"ז ועיין במשכה"ר די"א. אחז"ר בס' טוב לישראל בשו"ת דטו"ב דהביא תשו' מרן הנ"ל ותשו' הרשב"א ח"ב והאריך בזה והביא דברי מוהר"י עייאש ז"ל חח"מ סיס"ב דכתב דזה אפי' להרשב"א ז"ל