שערי עזרה שד

למלאת תחי' הפרעון במה שצריך לתת הרבית לגוי ולא אתא למעוטי אלא היכא דחבירו לבד הוא המתעסק וז"ב עכ"ד יצ"ו. ותמיהא גדולה שהרי הט"ז ז"ל בתחילת דבריו קרי בחיל דכששניהם מתעסקין יחד והא' לוה מהגוי ברבית לצורך השות' ונותן הרבית מהשות' שזהו ר"ק לדעתו ואיך קאמר הוא יצ"ו דלא אתא למעוטי אלא היכא דחבירו לבד הוא המתעסק. ועיין במט"ש סיקע"ו הגב"י מאורכ"ג ואילך דהביא שם דברי הט"ז ז"ל והאריך בהם ומבואר באר היטב כמו שכתבתי והוא פלא. והיותר תימה דהוא בעצמו יצ"ו בתחי' התשו' כ"כ בפי' דלהט"ז הוי ר"ק אלא דלדידן נר' דאינו אלא אבק"ר כמ"ש מוהרא"ש ז"ל בסיקע"ז בשם גדולי הדור ושכן תפסו להלכה המבי"ט ח"ג סיע"ב והרדב"מ חיו"ד סיכ"ב. ואיך בכאן שינה טעמו בדברים הללו, ואם יעלה על הדעת לומר דבמה שציין אח"כ להמחנ"א הלכות שות' סיי"ב וי"ג ושפת הים חיו"ד סיי"ב ולהחקק"ל ח"א סימ"ד ולהמט"ש סיקע"ו וכתב דצריך עדין להתישב בזה היינו לומר דאחר דברי הרבנים הנ"ל חזר בו מדבריו הראשונים ולכן כתב דעדיין צריך להתיישב בזה. זהו מהדוחק העצום דכל כי האי הו"ל להרחיב הדבור ולבאר באר רחב ולא לקצר ועז"א מקום שאמרו להאריך וכו' ומה גם מלבד דברי הרבנים מעיקר לשון הט"ז ז"ל הראשונים הי"ל לחזו"ב מצוה בחזר'ת באופן שדבריו יצ"ו הם בצע"ר: סימן ל"ד

מעשה היה בראובן ושמעון שהסכימו ביניהם להשתתף יחד במלאכת התומבאק לקנות ולמכור להשתכר ונתן ראובן לשמ' סך ש' גרוש לקנות בהם לאמצע השות' ותפסו שניהם קנין גו"ש לקיום השות' הנ"ל בפני עדים וגם נתחייבו בהקנין כ"א מהם לחבירו בסך ש' גרוש מו"מ בתורת חוב גו"ש לפו"ד ע"ד ח"ס ז"ל ושלא יהיה פיטור מחוב זה כ"א בקיום והעמדת השות' לזמן פ' וכו' וביום הב' קודם שנכתב שטר השות' קודם שהתחילו העסק חזר בו שמעון וראובן שכנגדו טוען או שיקיים השות' עד הזמן שקבעו ביניהם או שיפרע לו סך הש' גרוש של החוב. ויש שרוצה לפוטרו מטעם כיון דשות' אי"כ דעדין לא התחילו בעסק והקנין הוא קנין דברים כמ"ש מרן ז"ל בסיקע"ו גם חיוב אי"כ דאין לו ע"מ לחול דהשות' מעיקרא היא בטילה. ואנכי בעוניי נלע"ד דחייב שמעון לשלם סך ש' גרוש של החוב. וראיה לזה מדין הקטן הפחות מבן כ' שנה המוכר בקרקעות שירש מאביו שאין ממכרו ממכר והפוס' ז"ל כתבו תיקון לזה כדי שלא יוכל לחזו"ב שיחייב עצמו בקנין חוב גו"ש ע"ד ח"ס ז"ל כמו שהוב"ד בס' זכו"ל חח"מ או"ק ונ"ד הוי דומה בדומה. ועיין ג"כ בהחק"ל חאה"ע סי"ל דכתב דק"ד רבו הסוברים דקנין מעכשיו לא חשיב ק"ד ואף שיש חולק ע"ז הנה בלשון חיוב רבו הסוברים דמהני כמבואר בכנה"ג הגה"ט אול"ג ומה גם די"ל דבקנין ומעכשיו ובחיוב כ"ע יודו דמהני ע"ש. גם בס' דובר משרים דס"ט האריך בלשון חיוב דמהני לכל מילי לדשלב"ל ואסמכתא ודבר שאינו בידו ודשאי"ק ולק"ד וכו' לחייבו ושאין דבר שיוכל לעמוד נגד לשון חיוב ומה גם כשנתחייב בקגו"ש כתחז"ל בקנין ובת"כ ואחריות עש"ב. והחק"ל ז"ל שם בדס"ג כתב חיוב שמתחייב לדעת ח"ס ז"ל דבעי קנין אינו אלא במתחייב בפ"ע בע"פ בלי שטר אבל במתחייב בשטר ל"ב קנין ומינה כשהעידו עדים שנתחייב פ' וציוה לכתוב שטר אי"צ קנין וכי נהגו ח"ס לעשות החיוב בקנין הוא כדי שיועיל לכ"ע אף שלא כתב החיוב בשטר וכו' ע"ש. ועיין בתשו' מרן אה"ע סי"ט במי שהוסיף על כתובת אשתו דכתב מרן ז"ל הטענות הללו אינן נראות בעיני דהטענה הא' שחיוב ממון אי"ב שלא כתב שחייב עצמו לתת ולפרוע הא ודאי חיוב ממון יש כאן מאחר שאמר שהוסיף לה על כתובתה ק' סולטאניש וכו' ועוד יש להוכיח ולהכריח שתוס' זה לשון חיוב שמחייב עצמו הוא ממ"ש הרשב"א על ראובן ואשתו שעשו תנאי ביניהם בקנין שאם תפטר היא בחייו יחזיר כל מה שהביאה וק' זהובים יותר. והשיב כל שאמר לכשירדו גשמים אתן לך כו"כ וקנו מידו קנה אעפ"י שלא אמר בל' חיוב דקנין מילתא אלימתא היא ומתקן הענין כאילו מחייב עצמו באותו דבר שאמר ליתן ע"כ הילכך נר' שאל' זו גובה ק' וכו' ע"ש. ובתשו' אבק"ר סיפ"ז ופ"ט שם נר' דעת מרן ז"ל ומוהר"ש ן' וירגא ז"ל דכל דודאי נעשה קנין ע"ד ח"ס ז"ל אין פוטר גם כי לא נכתב השטר דסתם קנין לכתיבה עומד עש"ב. ובס' חוקי חיים סיט"ל לענין ק"ד דבלשון חיוב מהני ומוהרמ"ס ז"ל כתב ע"ז דמאי דמהני לשון חיוב לק"ד וכו' היינו דצריך שיאמר בפי' הריני מחייב את נפשי. גם מאי דמהני לשון חיוב למטבע דנקנה בחליפין ודשלב"ל וכו' ה"ד לגבות מב"ח אבל לא ממשעבדי והאג"ן ז"ל הרבה להשיב ע"ד אלו יעו"ש. וה' אזן אהרן ז"ל במער' קו"ף אול"ח כתב דאחהמ"ר אין דברי מוהרמ"ס ז"ל נראין ושכבר השיג עליו האג"ן ז"ל וסוגיין דעלמא כוותיה דהאג"ן ז"ל ושכן דנים בכל הב"ד מעשים בכ"י דבלשון חיוב מהני ע"ש. אשר מכל הנז"ל נר' דבנ"ד דאיכא לשון חיוב וקנין גו"ש לפו"ד ע"ד ח"ס ז"ל דחייב שמעון בסך ש' גרוש של החיוב דדומה ממש לשידוכין וקאמר מרן בתשו' אבק"ר הנ"ל דכל דודאי נעשה קנין עדח"ס ז"ל אין פוטר אפי' שלא נכתב השטר וכו'. והנך רואה דמ"ש מוהרמ"ס ז"ל דמאי דמהני לשון חיוב לק"ד וכו' היינו דצריך שיאמר בפי' הריני מחייב א"נ והאג"ן ז"ל הודה לו בזה במודים דרבנן דאם לא אמר כן דל"מ ול"מ כיעו"ש. מתשו' מרן אה"ע סי"ט הנ"ל אין נר' כן דכתב דהטענה הא' שחיוב אי"כ שלא כתב שחייב עצמו לתת ולפרוע הא ודאי חיוב יש כאן מאחר שאמר שהוסיף לה וכו' דלשון תוס' על כתובתה משמע שנתחייב בק' סולטאניש כמו שנתחייב בכתו' שזה משמעות לשון תוס' וכו'. ועוד יש להוכיח ולהכריח שתוס' זה לשון חיוב שמחייב עצמו ממ"ש הרשב"א בראובן ואשתו שעשו תנאי ביניהם בקנין וכו' והשיב כל שאמר אתן כו"כ וקנו מידו קנה אעפ"י שלא אמר בל' חיוב דהקנין מתקן הענין כאילו מחייב עצמו וכו' ומינה למד מרן ז"ל שם לנדונו שהאל' גובה ק' סולטאניש וכו'. גם מ"ש מוהרמ"ס ז"ל שם וז"ל ועוד בה שכיון שמת פקע חיובו וכו'. והגם דבנדון כזה איפליגו מרן עם מוהרי"ץ ז"ל ודעת מרן דגם שמת גובה מהיורשים הנה מלבד הכלל בידינו שלא קבלנו הוראותיו כ"א מ"ש בש"ע מלבד זה הרי בנדון מרן חייב ליורשיו אחריו כמפורש בתשו' מרן עכ"ל. אחד הרואה שם דהן אמת דנדון מרן כן הוא דחייב ליורשיו אחריו כנ"ל. מ"מ מבואר שם ג"כ דדעתו גם בדליכא חיוב ליורשיו אחריו גובה מהיורשים שכ"כ שם וז"ל ויש לתמוה עמ"ש שכיון שמת אין בידו לקיים מממון אחר. שאפי' לפי"ד חייבים היורשים לפרוע חו"ז שהרי כתוב בשטר שידוכין ואומר שט"ז קבלנו עלינו ועל יורשינו אחרינו הרי שחייב את יורשיו בפי' וכו' ואעפ"י שלשון זה אינו מדוייק אצל החתן מ"מ לגבי אבי הכלה למה לא ידרשנו אפי' לפי הקדמותיו ודבריו כ"ש שנתבאר שהקדמותיו אינם כן עכ"ד. הרי בסיום דברי מרן ז"ל מבואר דס"ל דגם בדליכא חיוב ליורשיו אחריו גובה מהיורשים וכ"כ בפי' בסי"ט