שערי עזרה שב

ז"ל דכתב שיגבה המשכיר השכי' מכתובת האשה וכו' והק' עליו מדברי הר"ן ז"ל במ"ש גבי האשה שהלך בעלה למדה"י ועמד אחד ופרנס את אשתו וכו' דהשתא ומה התם שלקחה המעות בידה אפי"ה היא פטורה כ"ש שכר דירה דהבעל לקח הבית לדור בה עם אשתו וכו' והניחה בצ"י עש"ב. ומני"ר יצ"ו תמה עליו טובא דמה ענין שמיטה אצל ה"ס דהתם שאני שכבר פירש דבריו הר"ן ז"ל דזה שעמד ופרנס את האשה אדעתא דבעל קעביד ואמטו"ל פטורה האשה דהוי כאילו אמר בפי' שהוא מלוה להבעל דוקא דאמדינן דעתיה. משא"כ בנ"ד ששניהם איש ואשתו שכרו הדירה והניחו המט' בחצירו מה"ת שלא יהיה דינו שוה לשנים שלוו דחייב כ"א לפרוע החצי ודבריו צ"י עכ"ד יצ"ו. והן עתה נר' לי כרגע ס' לקט יוסף הנד"מ ושם במער' שי'ן אוק"ג הבי"ד מוהרח"ף ז"ל וכתב עליו דנעלם ממנו שקושיא זאת כבר הביאה ה' זל"א ח"ג דק"ל ע"ג בשם מוהרי"ך ז"ל. וסיים וז"ל ולפוק"ד אחהמ"ר אי"כ קושיא דהתם שאני דמתחי' לא נחית כ"א לגבות מבעלה הגם שנתן בידה. אבל נדון מוהרשד"ם מעיקרא כשהשכיר הבית דעתו היה לשניהם כמו שמבואר בדבריו וגם שכשהאדם נכנס שם ומט' דאדעתא דהכי מכניסם שאם לא יפרע לבעה"ב שיעכב המט' ע"ש. ועוד דהר"ן ז"ל סיים שם וכתב וז"ל ולא אסיק אדעתיה נמי שתתחייב היא בהן וכו' אבל הכא כבר כ' דאדעתא דהכי מכניסם. ודוק ג"כ בסוף התשו' ובכן לק"מ ודוק. ועיין לעט"ר הרמ"ז בס' מקור ישראל סיג"ן עכ"ל. גם שם בס' לק"י כשהביא דברי מוהרשד"ם הנ"ל ציין על הכנה"ג סישי"ב ובא"ה סיק"ב והזכל"א דשס"ו וב"י במנהגים ואהל"י דכ"ב וזכל"א ח"ג דק"ל שציין ועיין הר"ן בכתו' וכו' וגם ציין על מוהריט"א ז"ל בס' קה"י או"ח חצירו ש"א דמ"ז ומ"ח דכתב ואף להצד הב' דאין לאשה בשכי' כלל כיון דבשעת מיתת השוכר קם הבית קמי יתמי והם השוכרים איך יזכה בעה"ב תיכף אחר מיתת האיש במע' מדין חצר. הא לדעת כל הפוס' חצר השכורה כיון דשכירות ליומיה ממכר הוי של ימי השכירות חשיב חצירו דשוכר ולא דבעה"ב ואיך יזכה מדין חצר ע"כ. וכתב עליו מני"ר יצ"ו וז"ל אחהמ"ר מה יושיענו אם היתו' הם השוכרים כיון דסו"ס לא פרעו השכי' דבהכי עסיקי' דליכא מידי כדי ליפרע השכי' א"כ הו"ל כמי האשה דכל דלא פרעה השכי' חזרה הבית למשכיר ומשו"ה קנה לו חצירו וכמ"ש ה' חיים שאל וה"ט דבשעת מיתת הבעל באין האשה והמשכיר לזכות כאחד בנכסים ועז"כ מוהרשד"ם דקנתה לו חצירו דהא כל דלא פרעו השכי' יכול המשכיר להוציאם אף תוה"ז כמ"ש מוהרימ"ט ז"ל בתשו' והפמ"א ח"א סימ"ב. ואפש"ל דכונת קושייתו הוא דדוקא גבי האל' דאי אמרי' דאין האל' חייבת בשכי' אזי אמרי' כיון דכספו לא נתן חזרה הבית למשכיר כמ"ש הח"ש. אבל לגבי היורשים דקי"ל דהיורשים חייבים בשכי' כמ"ש עט"ר הרמ"ז ז"ל בס' מקור ישראל בסיג"ן דק"ג וכ"כ המח"א בה' שכירות סי"ה א"כ הו"ל חצירו של היתומים כיון דהם חייבים בשכי' וחצירו ש"א קו"ל. ולהכי קק"ל דאיך כ' מוהרשד"ם דחצירו קנתה לו למשכיר. אלא דכ"ז אינו שוה לי אחרי דמוהרשד"ם ס"ל דאין היורשים חייבים הבי"ד עט"ר הרמ"ז ז"ל בס' מק"י שם והיא תשו' מוהרשד"ם חח"מ סיתט"ו וא"כ הדר דינא כמו אל' דכל דאינה חייבת בשכי' קנתה חצירו למשכיר ומאי קק"ל למוהריט"א ז"ל עכ"ל. הנך רואה דתוכן דבריו הוא דל"ק מה שהק' מוהריט"א ז"ל על מוהרשד"ם ז"ל מאחר דהיורשים והאל' שוים הם דאינם חייבים בשכי' וכיון דלא פרעו השכי' חזרה הבית למשכיר ולכן קאמר מוהרשד"ם דקנתה לו חצירו למשכיר כמ"ש החיד"א בח"ש. וכבר אנן בעניותין לעיל עמדנו על תי' זה מכח דברי הרשב"א והראב"ד ז"ל כנז"ל ושגם ה' לב מבין כתב ע"ד שהתי' הא' איננו שוה לו ולא כתב מאיזה טעם הוא ואולי דכיונתי בקושיתי הנ"ל לדעתו ד"ע. גם אחז"ר בס' אוזן אהרן הנד"מ לה"ה כמוהרא"ע ז"ל במער' שי"ן אוס"ח דהביא לדברי מוהרשד"ם אה"ע סיקפ"ג ומ"ש ע"ד האהל"י ה' מכירה דכ"ב דבמח' שנוי וסיים ואם המט' תוך הבית חצירו זיכה לו בטענת קי"ל ואם אין המט' בבית האשה זוכה ויכולה לומר קי"ל ועיין ישר"ל מער' שי"ן או"ה מוהריט"א בסקה"י. וה' המגיה שם ציין על גנז"ח מערכת שי"ן אוס"א ע"כ. וס' ישר"ל וגנז"ח כעת אינם מצויים אצלי והוק"ל בסיום דברים אלו שסיים ואם המט' תוך הבית זוכה במט' וכו' דאיך כתב כן ופסקיה לדינא בהכי דזוכה לו בט' קי"ל דהלא האל"י קאמר בפי' דאפי' יש מט' בתוך הבית קסברי הגאונים דאי"ג מאשתו וכמו שהבאנו באורך דבריו לעיל דס"ל דלפי סברתם אין לחלק בהכי ומי שירצה לחלק בהכי עליו להביא ראיה וכו' וא"כ מאחר דגם בזה איכא פלוגתא אפי' שהמט' הם בתוך הבית האשה היא זיכה בדינה דיכולה לומר קי"ל וכמש"ל, ורציתי לעיין בס' מט"ש סיכ"ה אוד"ן דכעת נ"ל דיוצא נפקותא לנ"ד ואין הפנאי מסכים עמדי יעו"ש ועיין בס' זכול"א חח"מ דשס"ו מה שציין וכתב ע"ש

המורם מהאמור ומדובר לעיל אם אירע דב"ז בין המשכיר ובין היורשים ורוצים הם לבטל השכי' ושלא לפרוע שכי' דלהבא הרשות בידם לומר קי"ל כמש"ל בשם להקת הפוס' ז"ל שכן ס"ל. ואם הם רוצים לעמוד בשכי' עסה"ז ששכר מורישם ולפרוע השכי' והמשכיר רוצה לבטל השכי' לאו כ"כ והדין עמהם. ודמי השכי' שעבר עד יום שמת מורישם באיזה אופן שיהיה הם חייבים לשלם מנכסים שהניח מורישם ואם החיוב שיש על מורישם אינו מצד חיובו ותנאו כ"א מצד תקחז"ל כמו בימות הגשמים שלא יניחנו ויצא אזי גם מצד הדין יכולים היורשים להניחו ולצאת דכיון שמת מורישם אזד"ל תקחז"ל דלהרע להם לא תקינו להי. ואם אירע דב"ז בין המשכיר ובין האל' אשת המת או שהלך בעלה למד"ה אזי אם יהיה בנכסים של בעלה שיעור פרעון כדי כתובתה ודמי השכי' מחויבת לשלם מהם. ואם אין בהם כדי לזול"ז היא פטורה בטענת קי"ל ואפי' שיהיו המט' בתוך הבית כמ"ש האהל"י ז"ל. ואם היא רוצה לישב בבית עסה"ז ששכר בעלה ואינה רוצה לפרוע שכי' כ"א מיום שמת בעלה ואילך או שהלך למד"ה יכול המשכיר להוציאה קוה"ז עד שתשלם לו כל השכי' שחייב לו בעלה ואז יכולה לעכב לישב בבית עסה"ז שקצב בעלה וזהו כפי מה שפי' האהל"י בדברי הגאונים ז"ל. זהו מה שעלתה מצודתי בעזר צורי וגואלי מושיע ורב לשוני ע"ט ס"ט: סימן ל"ב

טוח"מ סירי"ד סט"ו המוכר בור ודות לבד אין הלוקח צריך ליקח לו דרך וכו'. הריב"ש ז"ל סירמ"ח והוב"ד בדרכי משה ובהגהת ש"ע ס"ב כתב דכל שיש לו דרך אחר אי"ל דרך בביתו של מוכר ע"ש. ופשט דבריו הם שכבר יש לו דרך שהוא עשוי ובנוי מקודם ואי"צ עתה לטרוח לסתור ולבנות ולהוציא הוצאות כדי להיות לו דרך אחר והוא ברור. והוצרכתי לזה יען שראיתי להמט"ש ז"ל בסי' הנ"ל הגה"ט או"כ דהבין בדבריו דאם יכול לעשות ולבנות מחדש דרך אחר צריך