שערי עזרה ש

כבר הובא בגדולי הפוס' ז"ל ויש דפטרו את היורשים אפי' דשכר מורישם לזמן והאח' ז"ל כתבו דיכולים היורשים לומר קי"ל, שו"ר דה' אהל יצחק כהן ז"ל בחח"מ סינ"ט הק' עליו כן וז"ל ונר' דאישתמיט מיניה כל הני רבוותא דס' דאפי' בא לו מכח חיובו אפי"ה יורשיו פטורים כיון שנאנס דהו"ל להתנות וכו' ואי מיירי נדון שלו בענין שהתנה בפי' העיקר חסר והו"ל לפרש ע"כ. ומה שעלה בדעתו לישב דבריו על נקלה וכתב דאי מיירי נד"ש בענין שהתנה אחהמ"ר אין לומר זה בכונת דבריו כלל דמפשט דבריו מבואר דקאמר בדרך כלל וס"ל בפשיטות דכל שהוא לזמן חייבים היורשים לשלם מאחר שנשתעבדו נכסיו. ובודאי דהיתה העלמ"ה מעי"ק סברת הפוס' ז"ל דפטרום ויכו"ל קי"ל. דכבר נתבאר דד"ז במח' שנוי מערכה לקראת מערכה ומוהר"ש הלוי ז"ל הוא מסופק בדבר אם היורשים יכו"ל קי"ל כמוהר"ם ז"ל והתוח"ס ז"ל כתב בפשיטות דיכו"ל קי"ל וכ"כ הפרמ"א ז"ל וכ"ש לפי מ"ש דר"ת והתוס' ז"ל מסכימים עם מוהר"ם וכ"כ הב"ח והש"ך ז"ל. וכ"כ הבנ"א ז"ל וה' אהל יצחק ז"ל וכ"ש בהגלות דברי הריטב"א ז"ל שהביאם הבנ"א ז"ל בודאי דיכולים היורשים לומר קי"ל ופטורים

מעתה ניהדר אנפין לידע אם אירע דבר כזה וליכא יורשים רק אלמנת השוכר והיא רוצה לבטל השכירות אם יהיה דינה כדין היורשים ופטורה מדין קי"ל או לא. הנה מוהרשד"ם ז"ל בחאה"ע סיקפ"ד נשאל ע"ז אם האל' חייבת בשכירות או לא ובתחילה הביא דברי הרשב"א ז"ל דסי' אלף כ"ח הנ"ל וכתב למדתי מכאן שנכסי השוכר ערבים בשבילו ואעפ"י שיצאו הנכסים מרשותו כיון שמת והיה יכול לומר בנו ביתך איני רוצה להבא אפי"ה חייב וכ"ש וק"ו למה שעבר. מה יש כאן שהאשה אומרת בעלי חייב השכי' וחייב לי כתו' אני רוצה לתפוס המט' בעד כתו' לזה אני אומר דאע"ג שנניח שכתוב בכתו' מט' אג"מ מ"מ וכו'. וא"כ ידוע שכשאדם נכנס לדור בבית אחד ומכניס שם נכסיו ומט' דאדעתא דהכי מכניסם שאם לא יפרע לבעה"ב שבעה"ב יעכב המט' ולא יניח להוציאם עד יפרע לו השכי' וז"פ. ועוד אני אומר שאפי' נניח שאינו מכניס המט' אדעתא דהכי מ"מ חצירו וביתו ש"א קו"ל והנה הוא קדם בתפיסה יותר מן האשה. וזה שלא ימנע מהחלוקה או נאמר שהאיש והאשה שוכרים הבית. או נאמר שהאיש לבדו הוא השוכר לא האשה כלל. אם נאמר שהאשה והאיש שוים בשכי' הרי היא ג"כ חייבת כשנים שלוו וכו' ואם אין לאשה בשכי' כלל נמצא שתיכף ומיד במות האיש חצירו וביתו של בעה"ב קנה לו המט' וזכה בהם להפרע מהם ואעפ"י שלא אמר תזכה לי חצירי מהני כמי שאמר וכו' ע"ש

וראיתי לה' עוגת אליאו ז"ל בסיל"ד דמוהר"א ז"ל שלח אליו דהוק"ל ע"ד מוהרשד"ם ז"ל מסוגית השואל דק"ב דאמרי' בזבל של בעה"ב ואוקמוה בתורי דאתו מעלמא וחצר דלא מוגרא לפירש"י ז"ל דמשמע מינה הא לא"ה לא קנה לו חצירו אפי' בתורי דאתו מעלמא ולדברי מוהרשד"ם ז"ל תיקני לו חצירו ואפי' להרמב"ם שפי' היפך פירש"י אכתי יכולה האשה לומר קי"ל כרש"י והראב"ד ז"ל גם קי"ל שכירות ליומיה ממכר הוי. וכמוהרא"י ז"ל ישב דמאי דקאמר דחצירו ש"א קו"ל וכו' הוא בחלוקה שניה דאין לאשה בשכירות כלל אזי תיכף במות האיש קנה לו המט'. ולא אמר כן בחלוקה הא' דאף אם יש לאשה בשכי' דהאיש והאשה שוים בשכי' אעפי"כ קנה לו המט' דאם היה אומר כן אז היה קשה טובא הקושיא הנ"ל. ועוד דאף כי נימא דאף אם האיש לבדו שוכר הבית אפי"ה לא תיקני לו המט' יש לישב דבריו דבגמ' שם אמרו אילימא בחצר דאגיר ליה לשוכר ותורי דשוכר אמאי של בעה"ב. והכונה היא דכיון דמעלה לו שכר אמאי יהיה של בעה"ב. אך אמנם בנדון מהרשד"ם ז"ל דמה שרוצה ליקח המט' הוא כנגד השכי' אה"נ דקנה לו המט' וז"ב. דבזה נסתלקה התמיהא השנית מהא דקי"ל שכירות ליומיה ממכר דמאי דאמרי' הכי היינו כשמעלה לו שכר וכמ"ש הרא"ש הבי"ד הטור בח"מ סיר"ם ס"ג. אכן בנדון מוהרשד"ם דלא היה מעלה לו שכר הא ודאי יפה כתב דקנה לו המט' כנגד דמי השכי' ע"כ. ואנא זעיר"א הוק"ל ע"ד בתשו' הרשב"א ז"ל הנ"ל מבואר דאפי' אינו מעלה לו שכר אמרי' ביה שכירות ליומיה ממכר שהר שם בנדונו השוכר עדיין לא פרע השכי' ומת בתוה"ז והבן טוען דביתו אינו רוצה ושכי' אינו משלם אלא לפי חשבון שדר בו אביו. וכתב שהראב"ד ז"ל פסק שהדין עם המשכיר דכיון ששכר שמעון הבית ה"ה כמכר גמור ונתחייב בדמים בין ידור בין לא ידור ע"ש. וכ"כ בתשו' הגאונים סיר"ץ הוב"ד בכנה"ג תח"מ סישי"ב הגה"ט או"ה. וכיון שכן דמוהרשד"ם בתחילה הביא דברי הרשב"א אלו וסמך את ראשו עליו דשכי' ליומיה ממכר הוי הגם דלא העלה לו שכר חזרה הקושיא לדוכתה איך קאמר הז"ל דקנה המט' דחצירו ש"א קו"ל ודבריו שגבו ממני וצ"י

וחזי הוית להחיד"א ז"ל בסח"ש ת"ב סי"ב או"ג דהביא קושיא הא' הנ"ל ותי' בתירוץ הא' קרוב להנ"ל וז"ל דהא דרש"י והראב"ד סברי דאם השכירה אף בתורי דאתו מעלמא הזבל לשוכר דהו"ל חצירו דשכירות ליומיה ממכר היינו בשוכר שקנה בדין קנית הקרקעות כדת מה לעשות. אמנם בנדון מוהרשד"ם השוכר ל"ק הבית כי היכי דנימא דהו"ל חצירו לשוכר ולא למשכיר דהא בחזקה ל"ק דלא כיוין לקנות בחזקה וכו' וכספו לא נתן. ושטר אפשר דלא הוה ואת"ל דהוה אינו קינה שטר לחוד וכיון שכן דינו של מוהרשד"ם אליבא דכ"ע דהשוכר ל"ק וקרקע בחזקת בעליה וחצר המשכיר קו"ל. א"נ כיון שמת השוכר לכי אמרת דהאל' אינה חייבת כיון דהשוכר לא פרע אף דנשאר מזמן השכי' פקע זכותו והדרא בחזקת בעליה אחרי מות השוכר ובו בפרק קנה לו חצירו דמשכיר למט' דשוכר עכ"ד ז"ל. ואחהמ"ר מעצ"ה תי' הא' דחוק הרבה דלפי"ז מוכר"ל דתשו' הרשב"א והראב"ד ז"ל ותשו' הגאונים דסיר"ץ דקאמרי שכירות ליו"מ היינו בשוכר שקנה בדין קנית הקרקע בחזקה ושטר כדת מה לעשות ושלזה חייבו היורשים לשלם השכי' וכל כי הא לא הו"ל למיסתם סתומי כל כך. ותו דלפי"ז דנדון מוהרשד"ם הוא חלוק דל"ק השוכר את הבית וכנ"ל היאך בתחילה דעדין לא נחית להך דינא דחצירו ש"א קו"ל למד לדינו לחייב האשה בשכי' מדברי הרשב"א והראב"ד ז"ל מאחר דנדונו הוא חלוק מנדונם. שו"ר דה' לב מבין ז"ל בחי' על ה"ש דקע"א שכתב ע"ד התיד"א ז"ל דהתי' הא' אינו שוה לע"ד כמו שיראה המעיין וקיים התי' הב' ע"ש. ואפשר שאנכי בעוניי כיוונתי בהקושי לדעתו ד"ע. ושם האריך להגדיל הקושי בתחי' ע"ד מוהרשד"ם דאפי' לדברי הרמב"ם לא א"ש דהכא דמי לתורי דשוכר דקני השוכר הזבל ההוא וא"כ נמצא דדין זה אינו לא לדעת הרמב"ם ולא לדעת הראב"ד ז"ל. גם הוק"ל ע"ד במה שהביא ראיה לדינו מתשו' הרא"ש כ' צ"ב וכו' דאדרבא מתשו' הרא"ש משם ראיה להיפך והוצרך לתרץ ולישב דבריו כתי' הב' של החיד"א ז"ל ותמה על הח' השואל להחיד"א דעדיפא מינה הו"ל להק' דאפי' לדעת הרמב"ם לא אתי וגם הק' עליו דמה הבין בדברי מוהרשד"ם במה שהביא ראיה מדברי הרא"ש והצ"ע