שערי עזרה כט

ובזאת ק"ל על בעל המפתחות שבס' עול"ש דגם הוא כתב בניוט דלענין תפי' בע"ב אם יברך או לא וכו' והשכים שלא יברך. והוא היפך מ"ש בפנים. ויתכן שהמגיה בס' ב"ש סמך עצמו על בעל המפת' ולא שלטה עינו במ"ש בפנים וג"ז דוחק. איך שיהיה סו"ס מידי פלוגתא ל"נ ובמידי דברכות שב ואת"ע וכנז"ל

ומכלל האמור יש לעמוד ע"ד ה' כבוד יו"ט דאנון ז"ל בד' יו"ד ע"ב שכ' בדין מי שקידש ביוש"ק על היין ונמצא חומץ דמאחר שמרן ז"ל בש"ע סי' ר"ו ס"ו פסק שמי שנטל בידו פרי לאוכלו ובירך עליו ונפל מידו ונאבד צ"ל ולברך אעפ"י שהיה מאותו המין לפניו יותר כשבירך על הראשון ופשיטא ודאי דאף שהיה בדעתו לאוכלו הדין כן וכו'. ומורם ז"ל שהגיה וז"ל רק שלא היה דעתו עליו לאוכלו היינו משום דפליג עליה וס"ל כר"ת וש"ה דס"ל דלא כהרא"ש וא"כ אנן דגרירנן בתר דברי מרן ז"ל צ"ל ולברך ולקדש. והרדב"ז ז"ל בתשו' ח"ג סי' תל"ז נשאל ע"ז וכתב דצריך לחזור ולקדש עכ"ד. וחזר ממאי דהוה סבור בתחילה דאם היה היין מוכן עה"ש או סמוך לו ודעתיה עילויה דאיצ"ל ולברך כ"א יטעום המקדש והאחרים מאותו יין בלא ברכה כס' הט"ז פי' רע"א סקי"ט והמג"א סקל"ב עש"ב. דבהורמנותיה דמני"ר אמינא דהן אמת דאנן בתריה דמרן ז"ל גרירנן מ"מ מאחר דכבר השרישונו רבני האח' ז"ל דבמידי דברכות סב"ל אף יחיד נגד רבים ואפי' נגד מרן ז"ל וכנז"ל ומורם וש"פ ז"ל ס"ל דאם היה דעתו על המין שהוא לפניו לאוכלו שוב אינו מברך עליו. א"כ יוצא ג"כ לנדונו דאם היין היה מוכן עה"ש או בסמו"ל ודעתיה עילויה דאיצ"ל ולברך כ"א יטעמו כולם מאותו היין בל"ב וכמו שהיה סבור בתחי' וכס' הרט"ז והמג"א ז"ל. וזה הוא לפי דמיונו של ה' כביו"ט ז"ל שדימה דין ההוא של מצות חובת קידוש לההיא דכתב מרן בש"ע סי' ר"ו. ברם דהאמת הוא דלא דמיין אהדדי והגם דבההיא דבסי' ר"ו יש לילך בתר סברת מורם וסי' וכנז"ל מ"מ ההיא דקידוש שניא היא דאיכא מצות חובת קידוש עליו ומתישבים שפיר דברי הרדב"ז דח"ג סי' תל"ז הנ"ל דהצריך לחזור ולקדש וכמו שכבר הוא ז"ל בעצמו ביאר כן בפי' בסי' שט"ו והבי"ד ה' חכמה ומוסר בה' פסח אות ק"ט שכתב שצריך לחזור ולקדש ולא הוי ס' ברכה לבטלה שכל המצות שהם סדורים מדרבנן אם לא עשה אותם כתחז"ל חוזר ולא שייך לומר ס' ברכה לבטלה עכ"ל יעו"ש

ועיניך הרואות דמרן ז"ל בדין ברכת הגומל בס' הקצר בש"ע חשש להא דסב"ל אע"ג דבב"י הוא הכריע להיפך דהנה הטור סי' רי"ט כתב אם בירך בפחות מיו"ד איצ"ל ולברך דלישנא וצריך לאודויי באנפי יו"ד משמע דוקא לכתחי' ומרן ז"ל בב"י כתב זו היא סברת רבינו דדייק מלישנא דגמ' ואין הדיוק נר' בעיני דאדרבא לישנא דצריך משמע שיש עיכוב בדבר וכן דעת הר"י ז"ל ע"כ. והט"ז ז"ל הבי"ד הב"י וכתב וז"ל וגם אני תמהתי ע"ד הטור דהא גם בעיקר חיוב ההודאה נאמר לשון צריכים דהא אמרו ד' צריכים להודות והתם לא קאי דוקא על לכתחי' דהא ודאי לא יצא כ"ז שלא הודה ע"כ. נר' דהוא ש'ר המסכים לדברי מרן דצריך לעיכובא משמע. ואנכי העבד ת'ם אני ע"ד דהא בחיו"ד סי' רע"ד סק"ה הקשה על הרא"ש ז"ל דפוסל אם חיסר הזיונין מהא דאיתא בגיטין ר"פ המביא תניין מה"ד צריך לומר ואם לא אמר כשר קמ"ל בב"א יתירה דפסול אלמא דלישנא דצריך אינה מורה אלא לכתחי' וכאן נקט רבא לישנא דצריך וזה סיוע להרמב"ם עכ"ל. דנמצאו דבריו סתראי נינהו. והרב"ד ז"ל בחא"ח סי' צ"ב האריך ובתחי' הביא ס' הט"ז שבחיו"ד דסבר דצריך לכתחי' משמע ושוב אח"כ הבי"ד שבאו"ח במה שתמה על הטור ודחה תמיהתו ולא העיר עליו דדבריו הס סתראי נינהו. וגם בחיו"ד סי' קל"ג לא העיר עליו בזה. ועל מ"ש מרן ז"ל בב"י שכן דעת ה"ר יונה ז"ל הרב"ד ז"ל בסי' צ"ב כתב דאין מדברי הר"י ראיה דדבריו הוא דוקא בשאין החולה מברך בעצמו אלא אחרים מברכים והוא עונה אמן ואדרבא מדבריו נר' דלכתחי' משמע וכ"כ בסי' קל"ג ע"ש. והנ"ש בסי' רי"ט סק"ז כ"כ מדנפשיה ולא זכר שכ"כ הרב"ד ובסק"ו הקודם זכר עשה לדברי הרב"ד שבסי' צ"ב וקל"ג והא"ר ז"ל בסק"ז הק' על הטור מדבריו שבחיו"ד סי' רע"ד דפוסל בחיסור זיוני שעטנ"ז ג"ץ והניחו בתימה גם בס' שבת ש"מ בקונט' יעקב לחק אות ל"ד הק' כן מדידיה ותמה על מרן שלא הק"ל על הטור מדבריו שבחיו"ד ע"ש. ובחי' הגהות על הטור כתוב בשם מוהרל"ח דדיוק הטור מדקאמר צריך לאודויי ולא קאמר צריך שיהא באנפי יו"ד משמע דדוקא לכתחי' יש להודות ביו"ד אבל בדיעבד אפי' בלא יו"ד יצא וכו' ע"ש. ובפרישה כ' דדיוק הטור הוא משום דאם איתא דהוי לעיכובא הכי הול"ל וההודאה צריכה להיות באנפי יו"ד דכיון דאביי לא בעי למימר שצריך להודות דזה כבר נתבאר בדברי רב אלא אתי למימר באיזה אופן יהיה ההודאה א"כ הול"ל וההודאה צ"ל באנפי יו"ד כדי לסמוך הצריכות לעשרה אלא עכצ"ל דהא דאמר אביי וצריך לאודויי קאי אדלעיל וה"ק אביי דהא דאמרי' לעיל דצריך לאודויי במ"ש ד' צריכין להודות היינו באנפי יו"ד וזהו דיוק רבינו דמשמע דוקא לכתחי' עכ"ל. ולפי"ד ההגהות והפרישה הנ"ל אזד"ל קושיית הא"ר והשש"מ מעל הטור דהוא לא דייק בכאן מתיבת צריך דמשמע לכתחי' אלא או כמ"ש ההגהות או כמ"ש הפרישה וממילא גם תמיהת השש"מ על מרן הב"י ז"ל דלמה לא הק' על הטור מההיא דזיונין אזד"ל די"ל דהתם סמוכה תיבת צריכים לזיונין דמשמע דהיא לעיכובא ולכן לא הק' מרן על הטור מההיא. דבחלקו"ת ישית למו כ"א הוק"ל מכח הסברא דוקא דאין הדיוק נר' לו

ולענין דינא כתב מרן ז"ל בס' הקצר י"א שיצא וי"א שלא יצא וטוב לחזור ולברך בפני יו"ד בלא הזכרת שם ומלכות ע"כ. הנה אע"ג דבס' ב"י פליג הוא על הטור ונסמך ג"כ על הר"י ז"ל עכ"ז בס' הקצר חשש לס' הטור וכתב שיחזור לברך בלא שמ"ו והיינו בודאי הוא משום חשש ספק ברכה לבטלה. ולע"ד דמזה יש להביא דכשכותב מרן בש"ע בלשון י"א וי"א דדעתו לפסוק כי"א בתרא שהרי בכאן הביא מה שהכריע דעתו בב"י כי"א בתרא ורק משום חשש סב"ל כתב כאן דטוב לחזור ולברך בלא שמ"ו. וה' י"מ בכללי הש"ע אות י"ג כתב דיש ראיה דדעתו כי"א בתרא דבאו"ח סו"ס ק"מ כתב י"א וי"א ושם בב"י הכריע כי"א בתרא ע"כ. ולע"ד אחהמ"ר לאו שמה מתייא דעיניך תחזינה בב"י שם דלא הכריע בפי' כי"א בתרא דכתב שם וז"ל והפוס' פסקו כההיא דנסיב תורמוסא לחומרא וכמו שיתבאר בסי' ר"ו בס"ד ולפי דבריהם בההיא עובדא דס"ת צ"ל ולברך כמו שהורו אנשי הדור ההוא ודלא כהרגב"ש עכ"ד. הרי דלא הכריע דעתו בפי' כמאן ס"ל כ"א שכתב דלפי"ד הפוס' ההם כן יעלה הדין. ואדרבא יותר יש להביא ראיה מהא דסי' רי"ט וכנז"ל. האמנם ממקומות אחרים נר' דאין כלל זה מוסכם ועיין בס' י"מ שם. ועיין בס' ב"ד סי' ה"א דכתב דדעת מרן לפסוק כי"א בתרא וכ"נ מדבריו בסי' ת"ט ד' ק"ו ע"ג ויש לעמוד ע"ד שבסי' ס"א ובדברי המגיה שם ולא עת להאריך. וה' ברית אבות ד' קכ"ח ע"א האריך בכלל זה וכתב דאין כלל זה מוסכם דיש לו סתירה מכמה מקומות ע"ש. ואנכי לא ידעתי מדוע כשהביא שם מקומות דמוכח מהם היפך הכלל הנ"ל לא הביא ג"כ