שערי עזרה רצז

שטרות דר' אפשר דאפי' שטר שאין בו אלא שעבוד הגוף תקנו בו מכירה וכ"כ הטור בשם הר' ישעיה דשטר ראיה בר מכירה הוא אעפ"י שכ' שהרא"ש חלוק עליו מידי ס' שבועה מיהא ל"נ מנחם זה הילכך יש לו להשתדל ולהעמיד המכר ביד חיים כאשר נשבע ע"כ. הרי לך דמרן ז"ל בעצמו כתב כמ"ש ה' ישרי לב דהיכא דאיכא פליגתא בדבר חייב לקיים מכח השבועה וכו' כנז"ל והבאתי מדבריו קצת סיוע למה שחילקתי בעוניי לישב דברי מרן מ"ש בתשו' לגבי אם קיבל עליו אחריות וכו' למ"ש בש"ע וכמש"ל: סימן ל"א

שאלה ראובן ששכר בית לזמן שנה ואחר שדר בבית בו"ג חדשים מת וחלי"ש והמשכיר תובע שכירות כל השנה כולה מהיורשים והיורשים רוצים לפרוע שכירות הזמן שעבר ולבטל השכירות דלהבא ולהניח הבית ולצאת אם הדין עמהם. גם יש לדעת אם היורשים אין רוצים לפרוע מדמי השכירות של השנה כלל לא על הזמן שלעבר ולא על זמן דלהבא ולהיות דרים ע"ס הזמן אם רשאים וזוכים בזה. עוד יש לדעת אם יש הפרש בטענות אלו מאשת המת לשאר יורשי המת ושכמ"ה

תשו' דב"ז כבר הובא בס' הפוס' ז"ל ה"ה בספרתם ואולם הנה אנכי בא בשורותים אלו להציב לי ציונים להקל מעל הקורא כפי אשר תשיג ידי יד כהה הנה האדם הגדול הרשב"א ז"ל בח"א סי' אלף כ"ח כתב שהראב"ד ז"ל פסק שהדין עם המשכיר דכיון ששכר מעון הבית ה"ה כמכר גמור ונתחייב בדמים בין ידור בין לא ידור וכו' ומחויב הוא שלא להניח ביתו לפני זה עד זמנו. ואפי' באומ"ל טרח והבא דיורין אחרים לאו כ"כ וכו' ע"ש. ומב"י ז"ל סישי"ב הבי"ד וכתב שכן דעת התוס' ז"ל בפח"ה דנ"א. והיינו ממ"ש בשם ר"ת דגדול קנינו של שוכר שאפי' מת בתוה"ז המקום מושכר ליורשיו ע"ס הזמן. משא"כ באשה שאם מכרה ונתנה הבעל מוציא מיד הלקוחות ע"כ. ועם דאנא עבדו אמינא אהמ"ר דלפי הנר' אין מדבריהם הכרח דס"ל כהרשב"א די"ל דמ"ש התוס' כן ה"ד ליפוי כח היתומים דאם היורשים רוצים להשאר בבית ויהיה מושכר להם ע"ס הזמן דאינו יכול המשכיר לחזור בו ולבטל השכירות. ברם אם היורשים רוצים לבטל השכירות ולצאת מהבית מהיכן מוכח מדברי התוס' אלו שמחוייבים לקיים שכירות הבית כמו ששכר אותו מורישם דחשבינן להשכירות כמכר גמור כמ"ש הרשב"א ז"ל דדילמא דבריהם שנתנו יפו"כ לשוכר לגבי יורשיו ה"ד לתועלתם ולא לחובתם. אבל מאחר דנפק מפומיה דמרן מלכא ז"ל דהתוס' סל"ה כהרשב"א אנן מה נענה בתריה דודאי דעתינו בטילה לגבי דעתו ד"ע. גם ראיתי בשו"ת מוהר"ש הלוי ז"ל חח"מ סיל"ה דכתב דהסברא נותנת מתוך דברי ר"ת דס"ל כהרשב"א דכשם דלתועלתם של יורשי השוכר אמרי' דגדול כחו של קנין השוכר שלא יוכל המשכיר לחזו"ב. ה"נ אמרי' לחובתם של יורשי השוכר דלא יוכלו לחזו"ב והם חייבים להעמיד השכירות עליהם. משום דאם קנינו של שוכר הוא גדול דחל אפי' אתר מיתת השוכר מהיכא תיתי לומר לחצאין דלתועלת יורשי השוכר חל שכירות אביהם אבל לחובתם דלא יחול. א"ו כיון דס"ל לר"ת דשכירות השוכר חל לתועלת היורשים דהיינו כשהם רוצים בו ה"נ כשהיורשים אינם רוצים בשכירות חייבים להעמיד שכירות אביהם ע"ס הזמן שלקחו אביהם בשכירות ע"ש. ומ"ש דהסברא נותנת וכו' לע"ד אמינא דאדרבא לאידך גיסא דהרי מצאנו בכמה דברים דיפו כח היתומים הרבה וכאן ג"כ הסברא יותר נותנת לומר דאם המשכיר רוצה ליקח מעות מהיורשים נגד רצונם לאו כ"כ מאחר דהם מוחזקים ואם הם רוצים להעמיד השכירות עסה"ז כיון שהם מוחזקים ששוכנים בבית יכולים לומר דכח זכות מורישם הם יורשים ובזה אמרי' שכירות ליומיה ממכר הוי. שו"ר בב"ח סישי"ב בסו"ס שהביא דברי מרן ב"י ז"ל ודחאם וכתב דדוקא אם היורשים רוצים לעמוד בשכירות אזי הדין עמהם וחשיב השכירות כממכר משא"כ אם היורשים אינם רוצים אין מכריחים אותם ושכן נ"ל עיקר ע"ש. והיינו דס"ל כס' מוהר"ם ז"ל שהוב"ד במרדכי פ' האומנין דנשאל על לאה ששכרה בית ומתה ועתה היורשים אינם רוצים והשיב שאם לא נתנה כל השכירות היורשים פטורים מכל מה שלא דרה בו כיון שאירע אונס כדאמרי' בפ' האומנין האי מאן דאגיר אוגורי לדוולא וכו' ה"נ מיתה אין לך אונס גדול מזה ע"כ. גם מוהרשד"ם ז"ל חח"מ סימט"ו בנדונו שרוצה המשכיר לבטל השכירות מן היורשים שהשכירוהו לאחרים שאחר שהביא דברי מוהר"ם הנ"ל ותשו' הרשב"א דפליג עליו כתב וז"ל וכיון דס' הר"ם מסופקת קצת ועוד שאפשר שאפי' מוהר"ם יודה בנ"ד דנהי שאין השוכר חייב להעמיד השכירות אחר מיתה אבל לא יחוייב שאם ירצו היורשים לעמוד זמן השכירות שיוכל המשכיר להוציאם כלל הדברים שאני רואה שהדין עם יורשי השוכר עכ"ד. ברם מ"ש דס' הר"ם היא מסופקת קצת אם כונתו ע"ד מוהר"ם הנ"ל אנכי הדל לא ירדתי להבנת דבריו דמה ספק יש בדבריו דהרי מבואר בדבריו שאין היורשים עומדים במקום מורישם וכו' וכמ"ש הוא ז"ל בתחילה

וה' משחא דרבותא דקפ"ח הביא דברי הב"ח שסתר דברי מב"י ז"ל ושכ"כ הש"ך סישל"ד סק"ב והוק"ל דכיון דס"ל דלא מיקרי שכירות ממכר ולכן אי"ח הבנים לפרוע שאר השכי'. א"כ מה"ט נמי גם המשכיר יכול לדחותו כיון שאינו מכר גמור וכו' ומה נשתנו אלו מאלו. ותי' דהשוכר את הבית זכה לו ולבניו אחריו בבית כל ימי משך השכי' ואי"ל כח למשכיר לדחותם. אבל אם היורשים אינם רוצים לזכות בה אין המשכיר מחייב אותם בדמי השכירות כיון שאינו מכר גמור לכל מילי להתחייב בדמי השכי' אם מת ולא דר. ואף לטעם שכתב מוהר"ם שהי"ל לבעה"ב להתנות היינו לחייב היורשים בשכירות שכיון שהוא מוציא מהם הי"ל להתנות תחילה. אבל לא אמרי' נמי איפכא וכו' וכ"כ מוהרשד"ם וכו' ע"ש

וראיתי לה' מחנ"א ז"ל בה' שכירות סי"ה דהביא דברי מוהר"ם ז"ל דס"ל דהיורשים פטורים ושהרשב"א ז"ל פליג וס"ל דחייבים וכתב דלכאורה יש להביא ראיה לדברי הרשב"א מההיא דהשוכר את הספינה וטבעה בנהר דאם אמ"ל ספינה סתם ויין זה דצריך השוכר לתת כל השכירות כיין דהמשכיר יכול לקיים תנאו והשוכר א"י לקיים תנאו. וה"ה בשוכר בית ומת השוכר שצריך לתת כל השכירות כיון דהמשכיר יכול לקיים תנאו והשוכר א"י לקיים תנאו ע"כ. ויש לעמוד ע"ד חדא במ"ש לכאורה וכו' דנר' דאסיפא דמילתא נדחה קרי לה ושם לא דחה ראיה זאת כלל. שנית ת"ם אני דהא כבר מוהר"ם ז"ל גופיה שהוב"ד במרדכי פ' האומנין תבריה לגזיזיה לראיה זאת דאחר שפטר היורשים כיון שנאנסה לאה וכו' סיים שם וכתב ואע"ג דאמרי' בההוא פרקא השוכר הספינה וטבעה בחצי הדרך וכו' עד אילימא ביין זה וספינה סתם אם לא נתן אמאי לא יתן. שאני התם שגם בעל הספינה איבד הפסד ספינתו. אבל גבי פועלים דלא הפסידו כלום אלא שמתבטלים כיון דהבעה"ב אנוס לא יתן להם כלום. ה"נ מיתה אין לך אונס גדול