שערי עזרה רצה

שכן מבואר בתשו' מרן אבק"ר סו"ס צ"א ושוב הוק' לו דברי התשו' זו דנר' היפך ממה שפ' בש"ע סי' ס' ס"ו ונתחבט בזה לישב דבריו בדוחק ואני החותם הראשון מצאתי כתוב אצלי בכ"י בזה התשו' וזה נוסח דברי תחי' נרגשתי במ"ש שאין יורשיה יכולים לערער שאם אדם אחר בא לערער מחויבים לסלקו כ"ש שאין להם כח לערער עליה ולכאורה ק' דהרשב"א במיוחסות סי' ס"ז הוי היפך דכ' דאין אחריות אלא מחמת עוררין אבל לגבי הנותן בעצמו וכו' ל"מ ול"מ ע"ש וא"כ זה הכח יורש יורשו ויכול לערער ואין לו' דאעיקרא ס' הרשב"א היא היפך הסברא מההיא דכתו' ד' צ"ז ע"א דאמרי' אחריות דנפשך מי לא קבילת ע"ש דשאני התם דהוי מדין טירפא וק"ל. וי"ל דשאני נדון מרן דקפיד ואמר אחריות שט"ז קבלתי וכו' נמצא דקבל להעמיד המתנה ושלא להפיל כח השטר כגו"ד ודאי כ"ש הוא שהוא או יורשיו אין יכולין להפילו. וא"ת אעיקרא איך חל השעבוד לא עליו ולא על אחרים כיון שהן עתה קעסיק הרב שאם לא קנה מט' שאינו מסויים קנה מט' אחריות והלא פ' בש"ע סי' ס' ס"ו מכר דשלב"ל או שאינו מצוי אינו מועיל אחריות ושעבוד. וי"ל דשניא בעיקר המתנה כאן אין שום ריעותא אלא דנפל הריעותא על הקנין דהוא האגב דלא סיים ואפי' היה מסיים אין קרקע נקנה בו לכן האחריות מועיל בו אבל מרן בש"ע קאי בשרש המכר והמתנה הריעותא. וכן הרשב"א ז"ל במיוחסות סי' ס"ז נפל הריעותא במה שנתן דלא נתן אלא דירת בית דלא תפיס בה קנין וע"ז קבל אחריות לכן אמרינן מתנה אי"כ אחריות אי"כ אבל הכא עיקר המתנה דקאי השעבוד עלה נקנה וניתן הוא והריעותא בא לו ממקום אחר מכח הקנאת אגב שעשה שלא כהלכתו ובא לבטל השטר מכח זה שלא נכתב כהלכתו אז אמרי' דאחריות שקבל להעמיד המתנה ושלא לבטל השטר מועיל לו ודוק

והנה הלח"ר ז"ל בסי' קצ"ב הק' דברי הרמב"ן ז"ל אהדדי דאילו הבעה"ת שהביא הב"י בסי' ס' נר' דפליג להרי"ף ז"ל וס"ל דשעבוד מהני ואילו בתשו' הריטב"א ז"ל שהביא הב"י שם תשו' ק' בשטאנטי'ש כ' בשם הרמב"ן דצריך חיוב הא לא"ה אעפ"י שכ' בה אחריות לא מהני ע"ש ותי' ב' תי'. ותי' השני דהתם הוי אחריות להעמידה בידו והוי מילתא באנפי נפשה שהוא חיוב אחר שמחייב ומשעבד עצמו להעמיד המתנה בידו אבל הכא אין זה אחריות להעמיד המתנה בידו אלא שיגבה אותה מתנה מנכסים משועבדים וזה ודאי אינו כלום דמתנה אי"ך שעבוד אי"ך דאיך יגבה אותה מנכסים משועבדים אם אינם מתנה מעיקרא ועדין צ"ע את"ד. ולפי מה שאנחנו מבינים מ"ש הרשב"א ז"ל בתשו' ח"ב סי' קצ"ד שאם חייב עצמו ונכסיו עכשיו בקנין שאם לא יפרעו הלווים שיהא רשות לכופו לשלם מנכסיו כל אותו הסך וכו' שאין אחריות תלוי במה שהדין נותן שקנה אול"ק ותדע לך וכו' ומ"ז שכ' ה' העיטור תשו' הרי"ף באו' לחבירו נתתי לך כו"ך זהובים בקנין וכתבתי לך שעבוד ע"ן שתגבה מהן אלו הזהובים דאינו מועיל השעבוד וכו' מסתברא שאינו דומה לזה וכו' ואף העיטור נר' שאינו מודה לו ע"ש. נר' דההיא דהרי"ף דאמרי' כל דעיקר המתנה בטילה גם השעבוד והאחריות בטל היינו היכא דנקנין גוף הקנאה שיתף נמי האחריות ולפיכך מתבטל האחריות שנגרר אחר המתנה אבל נדון הרשב"א גוף דבר הנקנה הוא בפ"ע ושוב אח"כ כ' עליו אחריות הגם שהוא על אותו דבר מ"מ גוף דבר הנקנה הוא בפ"ע והיינו הראיות שהביא הוי באופן זה ע"ע ובכן י"ל דגם הרמב"ן שמביא בב"י משם בעה"ת היינו בכה"ג וזהו שמרן ז"ל מייתי אותם סמוכים זל"ז וכותב בדין הראשון דברים ברורים הן והיינו כחילוק הלח"ר ז"ל ולשיטתו זאת הלך גם בתשו' ההיא דסו"ס צ"ח ואילו היה רואה דברי הרשב"א הללו לא היה מניח הדבר בצ"ע עד שמפני זה נדחק שם בסי' קנ"ח ועשאן חלוקים ע"ש

וראה ראינו למרן בב"י סי' ס' סט"ו דכ' נר' מדברי רבינו שהרא"ש חולק להרי"ף ולנו נראה שאינן ענין זו לזו דמודה להרא"ש שאדם יכול להתחייב אפי' שאין לו נכסים לפי שגופו מחייב ומשעבד והרי"ף מיירי דלא חייב עצמו אלא הודה שנתן במתנה כך זהובים ואם לא היו מצויים בידו אין כאן מתנה כלל וכי שעבד נכסיו לגבותם מאי הוי כיון דמתנה אי"ך שעבוד לאו כלום הוא וכיוצא לזה כ' הרשב"א ז"ל ע"כ והק' המשל"מ פכ"ב דמכירה ה"ח מתשו' הרשב"א דח"ב סי' קצ"ד הנז"ל והצ"ע וכונתי להק' דאיך כ' דהרשב"א סל"ה והלא באותו נדון דהרשב"א דמיירי במוכר ונותן שט"ח הגוים בלא כתו"מ דמתנתו לאו כלום היא ואפי"ה כ' דמהני השעבוד ואיך כ' משם הרשב"א דסו' כחילוקו

איברא דכ"כ הרשב"א כיוצא לזה וכיוין לההיא דמיוחסות סי' ר"ז דכ' דירה אי"ך שעבוד אי"ך והיינו כההיא דהרי"ף ז"ל אלא דקשין אהדדי דבמיוחסות הוי ממש כנדון הרי"ף שנתן דירה באחריות נמצא שגוף המתנה תלאה באחריות וכבר הרשב"א עצמו בח"ב הנז"ל נרגש מתשו' הרי"ף וכ' מסתברא שאינו דומה לזה והיינו החילוק כדאמרן והגם דסיים דהעיטור נר' חולק לאו למימרא דס"ל כוותיה אלא לו' ולהסביר נדונו דכ"ע יודו כדי למעט המחלוקת דכגו"ד אף הרי"ף ז"ל מודה דכללא הוא אפושי פלוגתא לא מפשי' ועיין לה' דברי אמת ז"ל בקונט' ז' דס"ו ע"ג דכ' שהרשב"א רצה לחלק כהש"ך ז"ל דמיירי בכותב אחריות בחיוב ע"ש ולע"ד מדסיים באחריות נר' דהחילוק ביניהם כדאמרן. וע' להרשב"א ח"ב סי' ר"מ דכ' אילו נתנו חלק ידוע וקבלו אחריות אין אחריות בטל ומפני שלא נתנו חלק ידוע אלא כל חלק וזכות שיש להם בבתים ויצא שטר מתנת דודם שהבתים יהיו לאחיהם נמצא שלא קבלו אחריות אלא ממה שנתנו ואם לא נתנו כלום גם האחריות בטל ע"ש ולא ידענו החילוק דאפי' היו נותנים חלק ידוע ונמצא שאינו שלהם איך יתחייבו מפני האחריות ונר' דמיסתמיך ואזיל עמ"ש בסי' קצ"ד דכ' נמצאת שדה שאינה שלו ולקחה יש לו מעות וי"ל שבח מפני האחריות והיינו היותה שדה מסויים ועדין צריך להתישב בה ועי' תשו' הרשב"א ז"ל ח"ה סי' ק"פ ע"ש כעין המיוחסות דסי' ס"ז. סו"ד הכל נשמע דלפי ע"ד הדין עם ה' הפוסק הי"ו דהמכר מכר ככל אשר כתב וצור ישר' י"מ אמן הכ"ד החותמים פעה"ק ירושלים תובב"א בש"א לח' אב הנחמות תרל"ד ברוב עז ושלום: הצעיר הצעיר הצעיר אברהם אשכנזי שלום משה יעקב שאול ס"ט חי גאנין אלישר ס"ט (מקום החותם) ס"ט בא סי' יש"א ברכה הי"ו

ומהודענא כי אנכי הצעי'ר הח"י ס"ט הארכתי קצת בקונטריסי ע"ד הנעימים להתעלס באהבים. ואולם הדבר הנוגע לענין דינא הנה הוא כלול בכלל הדברים הנאמרים למעלה ודי בזה על הדין ועל האמת וש"ב

ואנכי הדל באתי בשורות שתים להשתעשע באמרותיו הקדושים של עט"ר מרן מלכא יצ"ו בדרך לימוד במ"ש ע"ד תשו' מרן אבק"ר סו"ס צ"א דתחילה נרגש במ"ש שאין יורשיה יכולים לערער וכו' דלכאורה ק' דהרשב"א במיוחסות סיס"ז הוי היפך וכו' ואי"ל דאעיקרא ס' הרשב"א היא היפך הסברא מההיא דכתו' דצ"ז דאמרי'