שערי עזרה רצד

פ' בסי' קי"ג ס"ב דאין צריך לסיים מקום שקנה אגבו מטלטלים ע"ש. ואני אבאר והלא אי הוה ס"ל כהר"מ ז"ל היל"ל דמט' מנהג אי"צ לסיים וכמ"ש הריב"ש ז"ל בתשו' אל"ו דדעתו מעיקר הדין אי"צ לסיים ונקט כדעת הטור החולק ואע"ג דבתשו' בס' אבק"ר סי' צ"ח נשתמש מט' מנהג היינו משום דכיון שקבלו עליהם דעתו של הר"מ ז"ל הוצרך לבוא מט' מנהג וכטעמו דהריב"ש ז"ל אבל אנן אתינן למידע דעתו להיכן נוטה מאחר שקבלנו דעתו ע"כ אשר יאמר כי הוא זה כגו"ד שפיר יש ללמוד דעתו מדין אגב דלא בעי' סיום מעובדא דפ"ק דקידו' דאמרי' הלך וקנה בית רובע קרקע ואמר טפח על טפח לפ' ועמו מאה צאן וחביות ע"ש ולא סיים מקום הטפח ומזה תמהנו להרשב"א ז"ל דח"ג סי' קי"ד שהוב"ד בב"י סי' ר"ב מ"א דרצה לסייע סברתם מעובדא דמדוני שם בסוגיין דאמר לצפונו ולדרומו ודחה לפי שרצה לתת להם מתנה אפי' הסלע ע"ש ואמאי לא הכרית חילוקו לו' דאלת"ה ק' האי עובדא מהאי ושניהם סמוכין בש"ס

איברא דלדעת הרמז"ל אפ"ל דלא ק"ל מהאי עובדא דכיון דהוא פ' בפכ"א דמכירה מתני' דתנינן חצי שדה אני מוכר לך משמנין ביניהם ונותן חצי שדהו ומיירי דלא הי"ל רק קרקע א' או דפירש שדה פ' חציו אני נותן לך וה"נ כיון דלא הי"ל קרקע והלך וקנה הו"ל כאומר שדה פ' טפח על טפח דמועיל ואין מכאן שום ראיה דלא בעי' סיום היכא דאית ליה קרקעות הרבה והגם דמבואר מדברי הרשב"א ז"ל ומדברי ה"ה ז"ל דמק' מהך מתני' דמוכר חצי שדהו היינו משום דלא ס"ל דמתני' איירי במסיים השדה ומכחישים בעיקר החילוק דאי מועיל בסיום השדה אע"ג דלא סיים החלק ה"ה דיועיל היכא דנתן שדה בין שדותיו דסדנא דארעא חד הוא ועיין להב"ח ז"ל מאי דאסברא לן ואיך שיהיה מדין שפ' מרן בדין אגב דל"ב סיום הגם דאית ליה קרקעות הרבה יש ראיה גמורה לו' בדעתו דלא ס"ל דבעי' מסויים ואין לו' דשניא הקנאה גמורה להיכא דמקנה ע"מ להקנות, מטלטלין אגבו דזה אפ"ל היכא דאתינן מדין מנהג אפ"ל דע"כ לא נהגו היפך הרמז"ל אלא באגב ואמרי' אע"ג דמן הדין לא יועיל יועיל מט' מנהג הסוחרים דלא גרע מסטמותא אבל היכא דלא אתינן עלה מדין מנהג אלא מכח הדין נמצא דנהגו דלא כהר"י ן' מיגש דמשוה דין מכירה לדין אגב וכשלא נהגו באגב ה"ה במכירה והכי מיסתבר ליה להרשב"א ז"ל בהך תשו' הנז"ל. אלא דראינו להר' לח"ר ז"ל סי' קצ"ג דנקט בפשיטו' דאי נהגו דלא כמוהר"י אב"מ ז"ל היינו בקנין אגב ולא נאמר ג"כ היכא שנתן דבר שאינו מסויים והוא בידו שעדין לא נתנו דליפקו מיניה ובמה שנהגו נהגו ע"ש ולא ראה תשו' הרשב"א הנז' וע' בסי' קצ"ב. תו כתב ה' הפוסק שבנדו"ד כבר סיים את הקרקע שמכר לו שליש הבתים והחצר והחנות שבמקום פ' חלקו הנוגע לו וכגו"ד אין לך סיום גדול מזה וכמ"ש הכנה"ג בסי' ר"ט הגהט"ו או"ב שבפי' סיים הרמז"ל אבל אמ"ל חלק כו"כ בשדה פ' הואיל וסיים השדה ושם הכה על קדקד האומר דגם בזה ל"ק ע"ש וגם הפ"מ ז"ל ח"ב סי' צ"א כ"כ ע"ש ושוב נכנס בפלפול ארוך וכל לגבי דידן בדעת מרן קיימינן והוא ז"ל פ' בסי' רי"ח ס"ך האומר לחבירו חצי שדה אני מוכר לך שמים וכו' וכן בסי' רמ"א ס"ד כשהביא דעת הרמז"ל כ' אבל אי אמ"ל חלק כו"ך בשדה פ' הואיל וסיים השדה אעפ"י שלא סיים החלק וכו' ומט' זה לא פקפק מרן ז"ל בתשו' דסי' צ"ח דנתנה שליש הבתים מדבר שאינו מסויים לדעת הרמז"ל שקבלו בדמשק מפני שכבר סיים הבתים מתחילה ע"ש ויש להסתפק בדבריו ולו' דלא אמרו אלא כשכל השדה שלו ומכר ונתן ממנו חציו או חלק ממנו דסו"ס המוכר מבורר חלקו אבל אי הג"ע היו שות' בשדה וקודם חלוקה מכר חלקו או חלק ממנו בזה אפ"ל דלא עשה כלום כיון שלא הוברר חלקו או"ד ל"ש דמצינו בזה פלוגתא בין הדב"מ ח"ב סי' ע"א ובין ה' מח"א ז"ל ריש ה' זכו"מ ע"ש הנה דב"ז נלמוד סתום מן המפו' דכ' בתשו' אבק"ר סי' קי"ד דשם דחה ס' הפוסק דס"ל לדעת הרמז"ל שקבלו סברתו מי שמכר מקום בבית הקברות לקבור משפחתו כיון דלא סיים מידת קרקע ידוע בצפונו או בדרומו אין במכי' זו ממש והוא תמה עליו דזו ליתא דמשנה שלימה שנינו חצי שדה אני מוכר לך משמנין הרי שלא סיים שום צד והמכר קיים ע"ש ואם איתא מאי מייתי מהתם הלא מבואר בשאלה שהיו שותפים קהל אחר עמם בקנין בה"ק וכגו"ד לא אמרה המשנה דמשמנין אל"ו דמיסתמיך ואזיל ע"מ שעתיד לו' לקמן על טענה זו שאינה טענה דשנים שהם שותפים בקרקע אם רצה א' מהם למכור לא' חלקו כולו או קצתו הרשות בידו ע"ש שדחה ט' ק"ק אישקליס שטענו שהם לא נתרצו ה"ה נמי ומכ"ש שהמוכרים עצמם אינן יכולים לחזור מט' שאין מבורר ויפה אמר דאישתמיטתיה משנה ערוכה באופן שנתברר דעתו בכו' המשנה דמוכר חצי שדהו דס"ל דהגם דלא הי"ל אלא חצי שדה וחציו האחר היה לאחר אלא שלא נתברר חלקו דס"ל דהמכירה מכירה והגם דהמשנה לא דיברה אלא בשדה שלו ואתינן משום יד בעה"ש עהת"ח מ"מ נלמוד ממנה הך דינא לענין שהמכר מכר הגם שלא סיים ושהר"מ ז"ל מודה בזה וא"ת הלא הוי פלוגתא דרבוותא אי קי"ל כמ"ש בתשו' ולמ"ד דלא קיבלנו מ"ש בתשו' אכתי אתאן לפלוגתא דהרב ד"מ עם ה' מח"א הנז"ל הא ליתא דאפי' החולק יודה הכא דאינו אלא בירור למה שפי' בש"ע

וכגו"ד אפי' החולק יודה מט' שא"ת דדעתו בש"ע הוא דוקא היכא דמבורר חלקו קשו דבריו אהדדי דסותר למ"ש בתשו' וכ"כ ה' נחפה בכסף ז"ל ח"ב חו"מ ס"ס כ"א ע"ש וע' בס' חוקות החיים למרן החבי"ף ז"ל בדס"ט ע"א ע"ש

וא"ת שאין להעמיס כל זה בכו' התשו' אלא לו' דמילי מילי קא' בתחי' לא נתן דעתו מרן אלא לסתור ס' הפוס' במאי דהוה בעי סיום אף בשדה זו לדעת הרמז"ל ושוב כשבא לט' דק"ק אישקליס כ' מאי דנר' לו שאין טענתם טענה דיכול למכור חלקו וממילא המוכרים אינם יכולים לחזור ולאו הא בהא תליא אפי"ה י"ל מאחר דכ' הדבר בפשיטות דיכול למכור ולא הביא שום ראיה לדבריו מוכרח דס"ל דאין גם א' שיסבור דאינו מכור וס' רשב"ם ז"ל היינו בירושה דממילא וכמ"ש המח"א ז"ל. ולדידן

איברא שהטוח"מ סו"ס רע"ח הביא ס' רשב"ם ודחה ובב"י כ' שכולם חלקו עליו הסברא נותנת דכשפסק בש"ע דיש לבכור קודם חלוקה היינו אפי' בחלק פשיטות דא"ת בחלק פשיטות ס"ל כרשב"ם ק' למ"ש בתשו' דסי' קי"ד הנז"ל בפשיטות דיכו"ל וכן מתברר מתשו' אבק"ר סי' ק"ב במתנת שבעה קרריט מכלל הי"ד שיש לו ע"ש אל"ו דמוכרח לו' דאפי' בחלק פשיטות יכול למכור ואתאן למ"ש ה' נחב"כ ח"ב הנז"ל וכ"ש שה' הפוסק הי"ו הביא ראיות ע"ז דכן ס"ל למרן ז"ל

תו אייתי ראיה ה' הפוסק הי"ו מכח שכתוב בשטר המכר אחריות גו"ש עליו ועב"כ וכו' וגם שעבד כל נכסיו והביא שכ"כ הפ"מ ח"ב סי' ט"ן ובח"א סי' ס"ו ודב"מ ח"ג סי' מ"א בשם מוהרש"ך ז"ל גם הביא