שערי עזרה כח

שם בסי' כ"ד נרגש מסוגיא הנ"ל ואוקמה דמ"ש דאכל שיעורא דרבנן זהו פחות מכזית והאריך בזה ושקיל וטרי וס"ל דעל פחות מכזית חייב בברכה מדרבנן וגם הראב"ד ז"ל בפ"ה נרגש מזה ותירץ תירוץ אחר דההיא דפ' מ"ש לא נאמרו אלא לר' עוירא דאמר כזית דגן מדקדוק שדקדקו ישראל על עצמם עד כזית ועד כביצה אך לדידיה ס"ל דכזית וביצה הוי מדאורייתא וע"ש בהרב כ"מ ז"ל שהאריך בזה. ואיך לא שלטו מאו"ע בכל זה וצ"י

ב'. אנשים רבים שדרים בחצר אחד שיש בו חדרים הרבה ובימי הקיץ הם אוכלים בחצר רחוקים זמ"ז כל או"א על שולחנו בקרן זוית דהדין הוא דצריך שיקבעו עצמם בתחילת אכילתם או קודם גמר אכילתם שיצטרפו לזימון כדי שיוכלו לזמן אח"כ ואם לאו שוב אין יכולים לזמן אח"כ כמ"ש ה' כתונת יוסף חא"ח סי' ז'. אין מועיל לזה קביעות וצירוף לזימון מתחילת אכילתם בקיץ בחצר לכל לילות הקיץ שאוכלים בחצר אפי' שיאמרו בפה מלא ובפי' מתנים ע"ז שבכל לילה ולילה מהקיץ שהם אוכלים בחצר אין צורך שבכל פעם להצטרף ולקבוע עצמם לזימון כ"א שמעכשיו הם מגלים דעתם שרצונם בזה שבכל לילה שהם אוכלים בחצר שיהיו הם קבועים ומצורפים לזימון עכ"ז לא מהני זה, כלל מאחר דיש הפסק והיסח הדעת גדול בין אכילה לאכילה וצריך אמירה וצירוף בכל פעם ופעם שאוכלים כדי שיוכלו לזמן ואם לא אמרו אין מזמנין וראיה לזה יש מדין האזכרות של סתו"מ דצריך בשעת כתיבתם שיאמר שהוא כותבו לשם קדושת ה'. ואינו מועיל האמירה והתנאי קודם תחילת כתיבתם בפעם אחת לכולם אלא צריך שבכל פעם שכותב האזכרה שיאמר בפי' קודם אני כותבו לשם קדושת ה'. והוא משום היסח הדעת עיין בתשו' דב"ש סי' ע"ו באורך מזה דמזה יוצא ראיה במכ"ש לנ"ד דאיכא היסח הדעת גמור וגדול דודאי לא מהני אמירה אחת לכל פעם וצריך כדי לברך ברכת הזימון שיאמרו ויצטרפו בכל פעם ופעם שאוכלים ואם לא אמרו אין מזמנין. ורוב מע' חו"ר הישיבה יצ"ו הסכימו בזה ולע"ד הוא פשוט וברור: סימן י"ב

שאלה. כלי שיש בו בשמים רבים יש מהן שברכתו עצי בשמים ויש מהן עשבי ויש מהן מיני כיצד הדין אם יברך ע"כ א' וא' ברכתו הראויה לו או יברך מיני בשמים ויפטור את כולן בברכה זו

תשובה. הנה הטור ז"ל באו"ח סי' רי"ו כתב אם היו לפניו עצי בשמים ועשבי ומיני ובירך מ"ב פטר הכל שהכל מיני בשמים. ומרן ז"ל בב"י פי' דבריו דלכתחי' יברך מ"ב כדי לפטור הכל והוק"ל ע"ד ובס' הקצר בש"ע פסק כהרמב"ם ז"ל דיברך ע"כ א' ברכתו הראויה לו. ועיין בב"ח ז"ל שהק' עליו ופי' בדרך אחרת. ומורם ז"ל נר' מדבריו ומפרש בהטור דלכתחילה קאמר מדהגיה ע"ד מרן בש"ע אם בירך על כולם מ"ב יצא טור ריש הסי' דנר' מזה דאיהו ג"כ מפרש בהטור דלכתחי' קאמר כמו שפי' מרן ז"ל אך לענין דינא ס"ל כמרן דפסק כר"ע והרמב"ם ז"ל דלכתחי' צריך שיברך ע"כ א' וא' ובא לאשמעי' דבדיעבד אם בירך מ"ב ונתכוון על כולם יצא כמ"ש הטור ריש הסי' וזהו שהוצרך להביא מדברי הטור יען דאיהו ג"כ מפרש בדבריו דלכתחי' קאמר כמ"ש מרן הב"י ז"ל

גם הט"ז ז"ל פי' בדבריו דלכתחילה קאמר וכתב שכן משמע מדברי רמ"א ע"ז ולע"ד נר' דכונתו היא כמו שכתבתי. וסיים דמה שהב"ח ז"ל פי' בדרך אחר וכתב על מרן דשרי ליה מאריה אני אומר גברא דמאריה סייעיה ופירושו אמת. אך מה שהוק"ל מ"ש הפירות לאכילה וכו' ופסק כר"ע בש"ע כבר נתישב בדברינו היטב ע"ש

מעתה אחר האמור הגם דאנן בתריה דמרן ז"ל גררינן ע"כ אשר יאמר כי הוא זה דקבלנו הוראותיו מ"מ כיון דמילי דברכות נינהו, וקי"ל סב"ל שלא לברך אפי' סברת יחיד נגד רבים ואפי' נגד סברת מרן ז"ל ועיין בס' זכו"ל ח"ג בדין ס' ברכות ד' כ"ג שהאריך בזה ע"ש. וכאן כפי מה שפי' מרן ומורם ז"ל בכונ' דברי הטור דלכתחי' קאמר דיברך מ"ב ולא יברך ע"כ או"א בפ"ע והט"ז ז"ל כן הבין בדבריו וכן ס"ל לדינא ויישב תמיהת הב"י ז"ל א"כ לע"ד כן ראוי לעשות לברך מ"ב ויכוין לפטור א"כ ויוצא בזה ולא יברך ע"כ או"א בפ"ע מאחר דאיכא פלוגתא בדבר וס"ב להקל וז"ב

וכבר אני הדל באלפי מזה כמה ימים ושנים כתבתי בדין ברכת תפילין בט"ב בשחרית אם יברך או לא דהרב"ד ז"ל בסי' של"ז כתב לברך ולא הוי סב"ל כיון דהמחלוקת אינו שקול דרבים הם לצד א' דס"ל דחייב ושפיר מצי מברך וציונו שכן ציונו בתורה אח"ר להטות ע"כ. והדב"מ חא"ח סי' ל"ח והשו"ג סי' תקכ"ה כתבו דמידי פלוגתא לא נפיק ע"ש. ולכן מזה כמה שנים מיום ראותי דבריהם נהגתי להניח אותם בלא ברכה מאחר דכבר השרישונו האח' ז"ל דבמידי דברכות אפי' ביחיד נגד רבים וכו' אמרי' סב"ל ושב ואת"ע דברכות אין מעכבות וכנז"ל. ואחז"ר ראיתי לה' אוהל יצחק כהן ז"ל בה' ברכות ד"ח ע"ג שהביא דברי הרב"ד ז"ל וכ' עליו דאם מטע"ז אינו חייב לברך וכו' גם הביא דברי הרב מנח"ש סי' ב' דכתב דצריך לברך אם מניחם דאפי' למאן דס"ל דאין להניח תפילין בט"ב משום שהם אמרו שלא להניח ואם הניחם יכול לברך עליהם וכו' דאיך מביאים עצמם לידי ברכה שאי"צ כיון שפטורים. וכ"ע הר' ז"ל שם דאין מזה הכרח דמשום ספק מניחים ובלא ברכה דברכות אימ"ע וציין על הרדב"מ והשו"ג ז"ל גם בד' ע"ח ע"ג כתב וז"ל איברא דהרב"ד ז"ל בחאה"ע סי' ט"ל חולק ע"ד מוהרשד"ם ז"ל מטעם כיון דרבים סל"ה אין איסור שבועה כאן דאח"ר להטות הרב ז"ל אזיל לשיטתיה דס"ל דבכל ענין אפי' בס' ברכות אח"ר להטות כמ"ש בא"ח סי' של"ז בענין ברכה של תפי' בט"ב אבל ה' כ"ש והדב"מ חולקין וס"ל דמ"מ ספיקא הוי וסב"ל ע"כ ע"ש. גם ה' בית אהרן א"ח מע' תי"ו כ"כ ע"כ. ואל תשיבני לומר דפוק חזי מאי עמא דבר דמנהג דאינשי לברך עליהם ובמקום מנהג לא אמרי' סב"ל כמ"ש הזכו"ל ז"ל בח"א אות ס' בערך ברכות ע"ש. דיל"ד מלבד דכיון דביום ט"ב בשחרית כל או"א מניח התפי' בביתו והוא באחד ומי ישיבנו אף כי נימא שהוא מברך עליהם לא מיקרי מנהג בזה. ועוד כבר החס"ל אלקלעי ז"ל בתשו' חא"ח סי' ח"י דל"ח ע"א כתב וז"ל אפילו במקום שכבר נהגו לברך אף דהם אמרו דבמקום מנהג ל"א סב"ל וכמ"ש בחבורי זכו"ל דח"י וי"ט מ"מ אפשר דה"ד שלא לערער עליהם דמאחר שכבר נהגו אי"כ חשש ברכה שאי"צ. אבל לא לומר שלא יוכלו לשנות מנהגם דאם באולי איזה אדם ירצה לחוש שלא לברך תע"ב וכו' ע"ש. דמזה יוצא במכ"ש בנד"ז דאם ירצה לחוש שלא לברך תע"ב דאעיקרא לא מיקרי מנהג כלל וכנ"ל. גם בס' בתי כנסיות על סי' תקנ"ה כתב בשם ה' עול"ש ז"ל סי' ב' דהסכים שלא לברך ושכ"כ בס' בית הרואה דל"ב בשם הלק"ט סי' ק"מ שכן היה מנהג מ"ז ז"ל להניחם בביתו בל"ב ולקרות ק"ש ושכ"מ בכתבי האר"י ז"ל וכו' ע"ש. ות'ם אני ע"ד דהרואה בס' עול"ש שבס' מנח"ש שם בסי' ב' יראה דאזיל בתר איפכא וס"ל שצריך לברך ונסתייע גם מדברי הרב"ד ז"ל.