שערי עזרה רפח

מצוי אצלו ואינו ברשותו מחייב. להביא שם דברי הרמב"ן דהכי ס"ל דשם הוא מקור ד"ז ולא להביא דבריו בשעמ"ג שאינו מדבר שם בדין חיוב כלל. ותו דאם פי' דברי הרמב"ן כן קשה דהוי העיקר חסר מהספר כיון דבזה תלוי עיקר הדין. דלע"ד מהדוחק לומר כן בדברי הרמב"ן ודבריו שגבו ממני. ומוהראד"ב ז"ל בסיקצ"ב נר' שמפרש בדברי הרמב"ן כמו הש"ך ז"ל דהק' התם ע"ד ממ"א דס"ל דמתנת מעות ל"ק אפי' שכתוב בה אחריות ואמאי הא באותו סי' הביא הב"י בשמו דהמוכר וכו' הרי אע"ג דמתנה לא מהניא אחריות מהניא ה"נ נימא הכי ותי' בתי' הב' דהתם הוי האחריות להעמידה בידו והוי מילתא באנפיה נפשה שהוא חייב אחר שמחייב ומשעבד עצמו להעמיד המתנה. אבל הכא אין זה אחריות להעמיד המתנה בידו אלא שיגבה אותה המתנה אפי' מנכסים משועבדים וזה ודאי אינו כלום דכיון דמתנה אי"כ שעבוד אי"כ דאיך יגבה אותה מנכסים משועבדים אם אינה מתנה מעיקרא ע"ש. ואחכ"ר להז"ל בסיקנ"ח שהאריך בדברי הרמב"ן ושאר האח' ז"ל ומסיק דהרמב"ן והעיטור הם פליגי על שאר הפוס' ז"ל וכמ"ש הג"ת דדברי הרמב"ן שהביא מב"י ז"ל הם חולקין על הרי"ף ובעה"ת ז"ל. וה' דברי אמת קו"ז סי"ב האריך והביא דברי הת"ת סירל"ז דקאי בס' הש"ך שדברי הרמב"ן שהביא מב"י אינם חולקים ע"ד הרי"ף והביא תשו' הרשב"א ח"ב סיקצ"ד שהבי"ד מב"י סיס"ו מחול"ה וקיים פסק מוהרימ"ט מכח דברי הרמב"ן והרשב"א עש"ב. ובס' תו"ח שם כתב בפי' כיון שאמר לשון חיוב אפי' נאמר שלא כתב לשון חיוב אלא באחריות כיון דאלומי לאותו שעבוד ואחריות דאינו יכול לחזו"ב מפני שחל עליו חיוב גמיר אמרי' נמי שחל על עיקר המתנה וכו' עש"ב. ונודע מ"ש הרבה מהפוס' ז"ל דאם כתוב בשטר וכח וחומר שט"ז וכו' הו"ל כאילו כתוב בל' חיוב דמהני עיין במור"מ סי' ובחש"ש סי"ס אוכ"ד ובמט"ש אוז"ך ע"ש

מעתה לפי"ד הש"ך והת"ח ז"ל שפי' בהרמב"ן נוכל לפרש דברי מר"ן ז"ל כי היכי דלא ליהוו סתרא"י דשם בתשו' אבק"ר נדונו היה שקבלה ע"ע אחריות להעמיד המתנה וכתוב בשטר הצואה שכך אמ"ל להעדים שאחריות וחו"ח וכו' כאחריות וחו"ח וכו' ושעב"ן לקיום המתנה. א"כ הו"ל כאלו קיבלה שעבו"ן וגם חייבה עצמה בפי' להעמיד המתנה ביד בתה וחייבת להעמיד המתנה מכח החיוב והשעבו"ן ולזה חייבה שם מכח האחריות להעמידה ביד בתה. ולע"ד דזה מדוייק בלשונו שם דכתב ועוד שכיון שכתוב שאם יבוא בן וכו' ויערער וכו' עלי לסלק וכו' וכך אמ"ל אחריות וחו"ח וכו' קבלתי עלי וע"נ וכו' הרי שעבדה עצמה ונכסיה להעמיד המתנה וכו' ע"ש. דלמה סיים וכך אמ"ל אחריות וחו"ח וכו' מאחר שכבר כתב שכיון שכתוב שאם יבוא ויערער וכו' עלי לסלק וכו' היה די בזה לומר שכיון שקבלה אחריות ע"ע ושעב"ן מתחייבת להעמיד המתנה. מדסיים להביא ג"כ מה שכתוב וכך אמ"ל אחריות וחו"ח וכו' וגם שעב"ן וכו' בא לומר דהו"ל כאילו חייבה עצמה בפי' על האחריות בלשון חיוב ממש וחייבת להעמיד המתנה ביד בתה כיון שחייבה עצמה בקבלת האחריות. זה נוכל לומר כפי מה שתי' הש"ך לקושית הג"ת על מב"י דהרמב"ן מיירי בהכי וכו' וכנ"ל

וראיתי להמשפ"ץ ז"ל ח"ג סינ"ב בנדונו דשקיל וטרי בדין אין מטבע נקנה בחליפין ודאפי' שעבד לו נכסיו אפי"ה לא מהני והביא דברי מב"י ז"ל מ"ש בסי"ס בשם בעה"ת ושוב כתב דמ"ש כן הוא בשהקנה לו בק"ס ואח"כ יבוא שעבו"ן ואחריות וליכא ק"ס אח"כ. משא"כ בנ"ד אפי' שבתחי' שטר המתנה כתוב שהקנה לו ל' אלפים עיק"ס דלא מהני. מאחר שאח"כ כתוב שעבו"ן ואחר השעבוד כתוב קנין אחר דקאי על השעבוד כמ"ש וקנינא וכו' לקיים כל הנז' א"כ מחמת שעבו"ן שהקנין בא אליו קני ראובן וכו' וכיון שכתוב שעבו"ן ואח"כ בא הקנין עליו לקיים כל הנ"ל ליכא לערער ולומר של"ק מטעם דאימ"ט נקנה בחליפין וכו' ובזה נתבטל מה שיש לגמגם עוד במתנת ל' אלפים דאולי לא היו ברשותו בשעת המתנה וקי"ל דאא"מ דבר שאינו ברשותו וכו' דאחר שכתב לו שעבו"ן ובא הקנין עליו אפי' שלא הי"ל בשעת המתנה הל' אלפים מדודים בעין כמ"ש הרי"ף קני מכח השעבו"ן ול"א דמי למ"ש הריב"ה סי"ס הנותן מתנה וכו' אפי' כתב לו שעבוד וכו' אינו כלום וכו' דהתם הוא כשנותן עי"ק ואח"כ כתב שעבוד וכו' משא"כ בנ"ד דהגם שלא יזכה מחמת הקנין אם לא היו מצויים אצלו וברשותו מאחר שאח"כ כתב שעבו"ן וקנין אחר קני וכו' וראיה שקנין אחר שעבו"ן מועיל הן לענין מטבע דאינו נקנה בחליפין והן למה שאא"מ דבר שאינו ברשותו ממ"ש הרשב"א הביאו מב"י סיקצ"ה וז"ל ומה שטענה שאין המתנה מתנה מפני שלא נקנה אלא באגב ואי"ק נקנה באגב אינה טענה שהרי כתוב בסוף השטר וקנינו מידו ע"כ מש"ל ואין אחר קנין כלום וכו' א"כ הרי ראיה למ"ש דאחר דיש קנין אחר השעבוד בא על השעבוד שמשע"ן ומועיל כמו הקנין שבא בסוף וכו' עש"ב. דמבואר בדבריו דרוצה לפרש מ"ש הטור בסי"ס הנותן מתנה דשלב"ל וכו' אפי' שיעבד או קיבל אחריות דל"מ היינו אם מכר או נתן אותם בקנין ושוב אח"כ שיעבד או קיבל אחריות בלא קנין להכי ל"מ. אבל אם אחר השעבוד או האחריות תפס קנין מהני מכח השעבוד והאחריות שבא עליו קנין באחרונה כמ"ש הרשב"א דאמרי' מגופה ש"ק קנו מידו. מעתה גם דברי מרן שבתשו' יתישבו ולא הוו סתרי למ"ש בש"ע דכיון דנדונו היה דבתחי' נתנה לה במתנה דא"ק ואגבן הקנתה לה וכו' ואח"כ קיבלה ע"ע אחריות ושעבו"ן ונטלה קגו"ש ע"כ מש"ל בשטר והו"ל הקנין שבא באחרונה בא על האחריות ושעבו"ן אזי הגם דמעיקר הדין אינו זוכה במתנה. מ"מ מכח מה שקיבלה ע"ע אחריות ושעבו"ן וקיבלה קנין ע"ז המתנה קיימת וחייבים להעמידה בידה. משא"כ בש"ע דפסק דל"מ האחריות והשעבוד הוא מטעם דליכא קנין אחר האחריות והשעבו"ן. והגם דיל"ע בתי"ז דאם מפני כך מרן ז"ל שם בתשו' קיים המתנה ההיא א"כ כשאמר שם ועוד שכיון שקיבלה אחריות וכו' היל"ל ג"כ וקיבלה קנין ע"ז ג"כ ולא לקצר בלשונו כיון דזהו העיקר מ"מ כדי להעמיד דבריו נוכל לסבול דוחק זה דכיון דכבר בא מפורש בשאלה דיש קנין באחרונה בשטר ועליה הוא דן לא הוצרך לבאר ג"כ עוד. ועיין עוד לו שם בסי' יו"ד דנר' מדבריו דהיכא דאיכא תרתי שעבו"ן ואחריות מהני ובהכי פי' דברי הרמב"ן ז"ל שכ"כ שם ומ"ש מוהרי"ק בשם הרמב"ן וכו' היינו היכא שנשתעבד באחריות ושעבוד נכסים וכו' ע"ש. ולפי דבריו אלו יתורץ דברי מרן ג"כ שבתשו' דהתם נמי איכא תרתי אחריות ושעבו"ן ולזה חייבה לקיים המתנה מכח שתים אלו. משא"כ בסי"ס דפסק דל"מ הוא מטעם דליכא כ"א אחריות או שעבו"ן והוא באחד. ועיין בס' בני יעקב דצ"א שהאריך בדברי הרמב"ן וכתב שדין חדש בא להשמיענו ושלזה מב"י ז"ל הבי"ד אחר דברי הטור ובעה"ת ע"ש. ובס' חש"ש סי"ס הביא ישוב בשם כ"י ע"ש

עוד אפש"ל לע"ד דיש לחלק בין היכא דהדין הוא פשוט לכל הפוס' דל"ק הלוקח או מקבל מתנה