שערי עזרה רפב

לא ראיתי מי שהעיר בזה. ומהתימה מהשע"ה ז"ל בה' אישות פ"ט שהביא דברי הר"ן שכתב ולדברי הפוס' כר"י דשיורא הוי המקדש בשטר מעכשיו ולאחר ל"י צריך שיהיה השטר קיים וכו' ותמה עמ"ש הה"מ בפ"ט מה"ג ה"א והר"ן בפ' הכותב משם הרשב"א דלהלכה גט ופרה שוים ואם אמר מעכשיו בפרה קנה ובגט מגורשת ואי"מ דמספק"ל אי חזרה אי תנאה. דלפי מ"ש הר"ן בפ' האומר דהרשב"א פסק כר"י נר' דבנקרע הגט או עומד בר"ה אינה מגורשת כלל ממ"נ דאי ס"ל כדעת הר"י והרמב"ן דלר"י לא גמרו עד לאחר ל"י א"כ נראה כל דנקרע הגט בתוך שלשים יום אינה מגורשת כלל. ואם לפי מה שהסכימה דעתו שם ובתשו' הנז' דלר"י גמרי קדושיו מעכשיו אלא דשיורא שייר נר' דבגט אפי' הגט קיים אי"מ דהו"ל גט שיש בו שיור והניח בצ"ע ע"ש. דיותר הי"ל להק' בפשיטות דהר"ן בהאומר כתב דהרשב"א פסק כר"י דמעכשיו שיורא הוי. אך בהכותב כתב בשמו דבמעכשיו מגורשת ואי"מ דספיקא הוי אי תנאה אי חזרה וכ"כ המגיד פ"ט דגירושין דמשמע מזה דפסק כרב וכנ"ל. דמאי דהוציא הוא ז"ל בדעת הרשב"א בחי' לענין גט וכו' והק' ע"ז ממ"ש הר"ן בהכותב לע"ד ל"ק והיינו די"ל דאף שהרשב"א פסק כר"י דמעכשיו שיורא הוי וס"ל דלר"י נגמרו הקי' מעכשיו אלא דשייר זמן כמ"ש בחי'. מ"מ לענין גט אם אמ"ל מעכשיו ולאחר ל"י והגט עדיין קיים לא הוי חשיב גט שיש בו שיור כמ"ש התוס' בקידושין ד"ס דבכה"ג הוי כריתות. ומ"ש כל גיטא דמשייר לאו כלום הוא היינו במהיום ולאח"מ כיון שאינו יכול להיות נגמר אלא אח"מ אינו גט דאין גט לאח"מ וכ"כ המש"ל ז"ל בה' גירושין שם. ומאי דלא מקישינן יציאה להויה היינו דבקי' המקדש בשטר מעכשיו ולאחר ל"י אפי' נקרע השטר בתוך ל"י מקודשת משא"כ בגט. ברם מה שהקשינו דכיון דפסק כר"י היאך כתב דמספק"ל אי תנאה אי חזרה דזה אתי כרב זה עדין קשה. גם את זה ק"ל דבנדרים דמ"ח כתב הר"ן בשם הרשב"א דיש חילוק בין שטר לשאר קנינים דבשטר אף אם לא אמר מעכשיו קני כיון דהשטר קיים ועומד דהא המקדש אשה בשטר ואמ"ל הרי את מקו"ל לאחר ל"י מקודשת אם לא נאבד השטר ולא נתקתו וכן לענין הגט ע"ש. נר' דבגט אף בלא מעכשיו אם הגט קיים לאחר ל"י מגורשת כמו בקידושין וחלוקים הם מדין פרה דבמשיכה. ואילו הר"ן בהכותב והה"מ ז"ל כתבו בשמו דגט ופרה שוים הם לדינא

ועיין בדרישה ח"מ סיקצ"ה אוי"א דכתב דהרא"ש והרי"ף ז"ל פסקו הלכתא כר"י דמעכשיו שיורא הוי ושם הק' על הרא"ש דנדרים דלא הזכיר ע"מ משמע דס"ל דמעכשיו לחוד קניא ובפ' האומר פסק הוא עצמו כר"י דמעכשיו שיורא הוי והוצרך לישב ע"ש. ות'ם אני דשם בפ' האומר הרי"ף והרא"ש ז"ל פסקו כרב כמבואר שם והוא היפך ממש, והשע"ה ז"ל בה"ג פ"ט בד"ה והטור כתב בסה"ל וז"ל ובהכי ניחא מה שהק' הדרישה סי' הנז' לדברי הרא"ש דנדרים ודוק. דנר' מדבריו דמודה הוא לו דהרא"ש בפ' האומר פסק כר"י וגם עליו קשה כנ"ל, ועו"ק עליו כיון דמקודם זה כתב בשם הטור דדעת אביו לפסוק כרב היאך אח"כ נר' דמודה הוא להדרישה דהרא"ש פסק כר"י דשיורא הוי וצ"ע. ומ"ש שם בשם הטור אה"ע סי"מ דר"ח והרי"ף פסקו כר"י ע"ש. אחהמ"ר זה אינו דמ"ש שם הטור דהרי"ף ס"ל דצריכה גט משלשתן לאו משום דס"ל כר"י דשיורא הוי אלא כמ"ש שם מרן ב"י ז"ל ע"ש ותרוה צמאונך ולעולם דס"ל כרב דמספק"ל כמ"ש הרי"ף בפ' האומר בפי' דהלכתא כרב ע"ש וכ"כ הב"ח סי"מ

וראיתי להמש"ל ז"ל בהלכות גרושין פ"ו ה"ג בד"ה אך כד מעינינן וכו' דכתב וז"ל אך אליבא דר' ז"ל דפסק דמאמצעי נמי צריכה גט וע"כ אית לן למימר או דפסק כר"י דרווחא שבק לחבריה או דלית ליה לדאביי אלא האי לישנא משמע תנאה ומשמע חזרה והנה אליבא דר"י פשיטא ואף בתוה"ז כולם צריכין לגרש משום דמספקינן ליה לקמא בחזרה ולבתרא בתנאה וכו' ע"ש. ואנכי העבד דבריו שגבו ממני דהיאך אפש"ל דרז"ל פסק כר"י דמדברי רבינו דתפס בלשונו כסדר הזה וגם כתב ספק מקו' היא לכולם נר' דפסק כרב. דאילו לר"י דאית ליה רווחא שבק לחבריה ס"ל דמקו' בודאי לכל א' וא' וכמ"ש הר"ן ז"ל בפ' האומר. ועוק"ל במ"ש אליבא דר"י מספק"ל לקמא בחזרה ולבתרא בתנאה דהא אליבא דר"י לא מספק"ל כלל בזה כ"א דס"ל דכ"א רווחא שבק לחבריה. וליכא למימר דהמש"ל ז"ל ס"ל בפי' דברי הרמב"ם כמ"ש מרן הכ"מ ז"ל בה' אישות פ"ז דרבינו ס"ל כר"י אך טעמיה לאו משום דכ"א שבק רווחא לחבריה כ"א משום דהאי לישנא משמע תנאה ומשמע חזרה כיעו"ש. דהרי המש"ל ז"ל בתחילת דבריו כתב דע"כ אית לן למימר או דפסק כר"י דרווחא שבק לחבריה. וכפי פי' הכ"מ בדברי הרמב"ם ליתיה להאי טעמא דכ"א רווחא שבק לחבריה ודבריו צל"ת. והה"מ ז"ל בה' אישות כתב דרבי' פסק כרב ונקט לכולהו חומרי וכו' וכ"ע הכ"מ ז"ל דבמ"ש יש כדאי להשיב כל הספיקות שנסתפקו המפ' ע"ד רבינו חוץ מספק אחד וכו' ע"ש. ולע"ד דעדין ק' לפי"ד הה"מ במה שתפס רבי' בלשונו קידושי כולם תופסין בה דמתיבת תופסין משמע דס"ל כר"י דקידושי כולם תופסין בה בודאי ולא משום דמספק"ל בתנאי וחזרה וכמ"ש רש"י והתוס' והר"ן ז"ל וכיון שרבי' פסק כרב כמו שסיים בלשונו וצריכה גט מכ"א מפני שהיא ס' מקו' ונקט כולהו חומרי כמ"ש הה"מ היאך כתב בתחילה קידושי כולם תופסין בה ובדברי הר"ן ז"ל היא מתבארת ביותר קושיא זו. ולא ידענא היאך יותר הספק הזה דנר' דזה הספק איני מתיישב עדין לפי"ד הה"מ ז"ל והקמ"ר שם הביא דברי הכ"מ הנ"ל ולא העיר בזה, שו"ר להב"ח ז"ל בחאה"ע סי"מ דכתב דהרמב"ם ס"ל כרב כהה"מ ומ"ש האי לישנא דר"י הוא לאורויי דל"ד קאמר רב אב"ג אלא אפי' הם מאה כולם תופסין מספק על הסדר הזה ע"ש. ולע"ד אחהמ"ר אין בו כדי שביעה דהר"ן ז"ל אין דקדוקו ממ"ש הרמב"ם אפי' הם מאה שהוא כלשון דכתב ר"י מזה הוכיח דפסק כר"י אלא ממ"ש הרמב"ם תופסין בה דזה הלשון אינו נאמר כ"א על קידושי ודאי דעל הס' אינו נאמר לישנא דתופסין מזה הוכיח הר"ן דפסק כר"י והק' עליו דהיאך כתב אח"כ שהיא מקו' מס' דזה הוא אתי אליביה דרב וא"כ גם שנאמר דהרמב"ם כתב לישנא דר"י הוא כדי לאורויי דאפי' הם מאה עדיין ק' איך כתב לישנא דתופסין שהיא מורה דמקו' בודאי וכר"י. אחכ"ר למוהרימ"ט ז"ל בחי' דכתב כהה"מ דהרמב"ם פסק כרב דלא כאביי והוק"ל לישנא דתופסין ותי' דלהרמב"ם ז"ל אין הכרע מלשון תופסין דה"ק אפי' מאה נתפסין לאפוקי אביי דאמר וכו' אלא אפי' בק' מספקין דתפסי ורב משרשיא לטעמא דאביי קאמר דלא ס"ל דמספקינן בהאי תנאה ובהאי חזרה ע"ש. ועיין בס' שער יאודה בחי' שם דעמ"ש הכ"מ ע"ד הה"מ דבדבריו יש כדאי להשיב עכה"ס חוץ מס' אחד וכו' לפי מ"ש משם שיטת לא נודע למי שפיר נקט רבי' אפי' הם ק' על הסדר הזה וכו' ע"ש. ודבריו הם ק"ט דאדרבא יגדל התימה דכיון דהה"מ כתב דהרמב"ם פסק כרב דלא כאביי וחייש לכולהו חומרי. ולפי"ד שיטת לא נודע למי דלרב אפי' לאח"ז ל"י א"כ למה נקט