שערי עזרה רפא

אפי' בלא אלא הוי כאומר אלא ול"ק דדוקא בסתמא קנה עש"ב. ואנכי העבד ת'ם אני דמלבד דלא זכר שר מדברי הר"ן במ"ש בכתובות שהם היפך דבריו שבנדרים. עוד זאת קל"ט במ"ש אבל ממה שנרגש אח"כ מהאומר וכו' מוכח דאפי' בלא אלא וכו' דשם בדברי הר"ן ז"ל מ"ש ומיהו כי אמרי' הכי דוקא בקנין ומשיכה וחזקה אבל בקנין שטר קני דהא המקדש את האשה בשטר וכו' הוא דקאמר הכי אליביה דר"א דס"ל בההיא עובדא דשמיט כיפי דל"ק ואליביה הוא דמחלק בין קנין שטר לקנין אחר. אך אליביה דר"ן דס"ל בההיא עובדא דקנה דכיון שאמר סתמא כמאן דאמר מעכשיו ולכי הוי דמי ליתיה להאי חילוקא דבין זה ובין זה קנה וההיא דהאומר לאשה הרי את מקי"ל לאחר ל"י דמקודשת אתייא כוותיה וא"כ כיון דהכנה"ג ז"ל מספק"ל לישנא דהר"ן דכתב בדברי ר"ן אי ה"ד דל"ק עד שיאמר אלא או"ד דייקינן סוף לשון הר"ן ואף בדלא אמר אלא כל דפריש לאח"ז ל"ק ופשיט לה מתוך דברי הר"ן דהכל תלוי באומר אלא כס' ר"ב ז"ל. מעתה מה זו חזרה דחזר בו ממה שנרגש אח"כ מהאומר לאשה וחילק בשם הרשב"א והוכיח מזה דס"ל דהאומר לאחר ל"י גם בלא אלא הוי כאומר אלא ול"ק דמה שנרגש אח"כ מהאומר לאשה וחילק בין שטר לקנין ומשיכה הוא אליביה דר"א. ומאי דמספק"ל איהו בדברי הר"ן הוא אליביה דר"ן ואליביה דר"ן ליכא קושיא מהא דהאומר לאשה כלל ואתייא כוותיה וצ"י

עו"כ שם בבע"ח וז"ל ואיכא למידק על מוהרשד"ם וכו' דכל קנין הוי מעכשיו מלבד דדב"ז במחלוקת וכו' כבר כתב הר"ן בפ"ד דנדרים דאע"ג דכל קנין הוי מעכשיו ה"ד במי שהקנה לחבירו סתם וקנו מידו לאלתר קנה אבל כי אתני אם לא באתי לא משמע דליקני מעכשיו אלא לבתר ההוא יומא ונמצא שאינו קונה כלל ומכלל דבריו אתה למד דס"ל כמוהר"י איסרלאן ז"ל דבסתמא מהני ע"כ. וכבר הבאתי לעיל דברי הר"ן מ"ש בכתובות דס"ל דר"ן דאמר האומר לחבי' משוך פרה זו ול"ת עד לאחר ל"י דקנה ואפי' עומדת באגם היא אפי' בדלא אמר מעכשיו וס"ל כוותיה לפסק הלכה וכו' וא"כ אי"צ ללמוד מכלל דבריו דס"ל דבסתמא מהני דהרי אף בפי' דל"ת עד לאחר ל"י ס"ל דמהני. וכפי הנר' דדברי הר"ן דנדרים הנ"ל הם נגד דבריו שבכתובות הנ"ל אך י"ל מ"ש התם ונמצא שאינו קונה כלל היינו לפי דתלה אותה בתנאי דאם לא באתי ושאם בא ליכא קנייה לכן לא משמע מדבריו דליקני מעכשיו כלל אלא לבתר ההוא יומא וליכא קנייה כלל. ברם בעלמא אם אמר לחבירו משוך פרה זו וכו' דמתכוין הוא לקניה גמורה אך דמרחיב הזמן הוא לזה אף בלא מעכשיו קני אם עומדת באגם דקנה אותה במשיכה הא' וכמדומה לי שחילוק זה הובא בס' ואיני זוכר איה. ועיין לה' שער המלך בה"ג פ"ט ה"א דהק' ע"ד הר"ן ז"ל דפ' הכותב מדבריו דפ"ג דנדרים דכתב שם וק"ס ע"כ במעכשיו הוא וכו' כל היכא דלא קיימא בחצירו דלפי"ד בהכותב מאי איריא חצירו אפי' אגם נמי וי"ל ע"ש. דלא העיר עליו מסוף דבריו שהביא אותם הבע"ח על דבריו דהכותב ובודאי דל"ק מהתם וכדכתיבנא. ברם מה שהק' שם השע"ה ע"ד דהכותב מדבריו שבפ' האומר דדוקא בקידושי כסף וכו' דוקא בישנו בידה וברשותה אבל בר"ה לא וכתב די"ל ע"ש. לע"ד כונת הישוב הוא דמ"ש ברשותה מקודשת אגם נמי חשוב כברשותה ודוקא בר"ה דלאו רשותה הוא כלל אי"מ והכי דייקי סו"ד דכתב בר"ה לא ואם איתא לישמועינן רבותא יותר דאפי' אגם נמי לא

ובדברי הר"ן ז"ל דהכותב דקאמר וכן נמי הא דר"ן אי במעכשיו היא אגם דנקט לאו דוקא דמ"ש אגם אפי' עומד בר"ה ממש או אפי' ברשות נותן נמי קנה וכדמוכח בר"פ המפקיד דל"ד. אנא בריה קלה לא זכיתי להבין מהיכן הוכיח מהתם כן. דשם אמרו איכא בינייהו דקיימא באגם דללישנא קמא קנה כיון דאמר מעכשיו וא"כ י"ל דללישנא קמא דבמעכשיו קנה ה"ד אם היא עומדת באגם אך אם היא עומדת בר"ה דקני ליכא הוכחה מהתם דא"ה לישמועינן שם רבותא יותר דגם בר"ה ללישנא קמא קני. וי"ל בדוחק דה"ה בר"ה ללישנא קמא קני כיון דאמר מעכשיו ומאי דקאמר אגם לאשמועינן רבותא ללישנא בתרא דאפי' אם היא באגם ל"ק. א"נ מאי דנקט אגם הוא משום שכן הוא הדרך ולעולם דגם בר"ה קני. ובחפשי בזה ראיתי להקמ"ר ז"ל ח"א בה' מכירה פ"ב ה"ט דהביא דברי הר"ן ז"ל דהכותב וכתב דע"כ סבר תלמודא דפ' המפקיד דלאיכא דאמרי קמא קני אפי' בר"ה דאי לא"ה מאי הקשה שם א"ה אפי' גיזותיה וולדותיה נמי ע"כ. ולא זכיתי להבין דבריו ואחהמ"ר דבריו תמוהים דמ"ש שם אפי' גיזותיה וולדותיה נמי היינו כיון דאמרן נעשה כאומר וכו' קנויה לך מעכשיו א"כ אפי' גיזותיה וולדותיה קנה אותם כיון דנמצא למפרע דהיתה שלו משעה שבאה לביתו א"כ יזכה אף בגיזות וולדות שהי"ל משבאה לביתו וכמ"ש רש"י ז"ל ומהיכן הוכח יוכיח מזה דלא"ד קמא קני אפי' עומדת בר"ה וצ"י. והנך רואה דהקמ"ר ז"ל בה' אישות פ"ז הי"ב שם הק' על הר"ן ז"ל שתי קושיות אלו שהק' עליו כאן ושם הניחם בקושי ובדבריו כאן ישבם

וחזי הוית בכנה"ג ח"מ סיקצ"ז הגב"י אוי"ג דהק' דברי הר שב"א בחי' שהביאם הר"ן בהכותב אדבריו במיוחסות סי' י"א וישבם באורך והיוצא מדבריו הוא דלהרשב"א אם אמר מעכשיו אפי' בר"ה קני ובלא מעכשיו באגם קני אבל לא בר"ה. ושוב הוק"ל דא"כ מי הכריחו בחי' לומר דהא דר"ן במעכשיו אפי' נימא בלא מעכשיו וה"ד אם עומדת באגם ותי' דשמא דחיקא ליה מילתא לומר בתרי לישני דאתאמרו בחד לישנא לפלוגי בינייהו וכו' נמצא וכו' ולהרשב"א והר"ן בלא מעכשיו דוקא באגם קנה אבל בר"ה או ברשות מוכר ל"ק ע"ש. ונר' מדבריו דס"ל דלענין דינא לא פליגי הרשב"א והר"ן ז"ל ובלא מעכשיו קני באגם דוקא ובמעכשיו קני אפי' בר"ה ומאי דאוקי בחי' לדברי ר"ן במעכשיו הוא כדי לפלוגי בין תרי לישני דר"י ור"ן דאיתאמרו בחד לישנא. וק"ל דהר"ן בהכותב קאמר ע"ד הרשב"א ולדידי לא מחוור האי פיסקא וכו' וכיון דר"ן דקי"ל כוותיה בדיני וכו' נקטי' כוותייהו דאפי' בלא מעכשיו קנה וכו' ע"ש. דמדבריו אלו מוכח דגם בעיקר דינא פליגי דלהרשב"א בלא מעכשיו אפי' עומדת באגם ל"ק ולהר"ן קני. והשע"ה ז"ל הבי"ד הכנה"ג הנ"ל והק' עליו מדברי הרמב"ם דס"ל דבפרה ל"ק ובגט מגורשת כיעו"ש ולא הק' עליו מדברי הר"ן ז"ל בעצמו ולא ידעתי למה

עוד אנוכי אדרוש בדברי הר"ן ז"ל דהכותב שהביא שם בשם חי' הרשב"א ז"ל דכתב וז"ל והילכך לענין גיטין אי אמ"ל מעכשיו ה"ז מגורשת ואי"מ בין הניחתו בצידי ר"ה בין הניחתו בר"ה ממש דמספ"קל דילמא תנאה הוי וכו' ע"ש. וכ"כ בשמו הה"מ ז"ל בפ"ט מה' גירושין ה"א. גם במיוחסות שם כתב דאם אמר מעכשיו קנה אפי' בר"ה ולא מספקינן בחזרה ותנאה כלל. משמע דס"ל כרב דמעכשיו ספיקא הוי אך במקום דאפשר לפרש לישניה דגופא מהיום ופירי לאח"ז מקיימינן ליה ולא מספקינן ליה בתנאה וחזרה. ואילו הר"ן ז"ל בהאומר כתב דהרשב"א ס"ל כר"י דשיורא הוי וגם הה"מ ז"ל בה' אישות הוב"ד במרן ב"י באה"ע סי"מ כ"כ ע"ש. נמצא דדברי הרשב"א ז"ל סתרא"י נינהו וכעת