שערי עזרה רפ

בפ' האשה דפ"ב דהאומר לחבירו משוך פרה זו ולא תקנה עד לאחר ל"י דל"ק בעומדת באגם הוה ס"ד דר"ן דהכא כיון דלא אמר בהדיא דלא ליקני עד דהוי צו"מ ואמר סתמא כמאן דאמר מעכשיו ולכי הוי דמי ור"א דחי ליה דכיון שלא רצה להקנות אלא כי היכי דלקנייה לבר בריה מסתמא לא נתכוון שיקנה עד אותה שעה וההיא שעתא כלתה לה קנייתו וכו' ע"כ והביא דבריו מרן ב"י ז"ל בסיקצ"ה סי"א ע"ש. ואנכי העבד הוק"ל במ"ש דר"ן גופיה מודה במקנה לאחר ל"י דל"ק שכן אמר בכתובות וכו' דהרי הרואה יראה דשם בכתובות דפ"ב לא נזכר ר"ן כלל כ"א הם דברי ריו"ח ולא נזכר ר"ן כ"א בדפ"ו ושם הוא להיפך דס"ל לר"ן דהאומר לחבירו משוך פרה ולא תקנה עד לאחר ל"י קנה ואפי' עומדת באגם. ושם בעא מיניה רמי ב"ח מרב חסדא ה"ז גיטיך ולא תתגרשי בו אלא לאחר ל"י והלכה והניחתו בצידי ר"ה מהו אמ"ל אינה מגורשת מרו"ש אדרבא מגורשת מדר"ן וכו' איכא דאמרי אמ"ל מגו' מדר"ן וצידי ר"ה כאגם דמי וכו' הרי בפי' דס"ל לר"ן דבמקנה לאחר ל"י דקנה. שו"ר דהמשפ"ץ ז"ל ח"ב סיס"ח דקנ"ח הקשה כן דשם בהאשה רבה דקאמר ל"ק הוא ר"י ולא ר"ן אכן בפ' הכותב הוא ר"ן דקאמר דקנה אפי' בעומדת באגם וכתב הר"ן דהוא אף דלא אמר מעכשיו ופי' הראב"ד דחאו ואם וכו' איך כתב הכא דהוא עצמו סבר דל"ק ובא לחלק ע"כ. ומאי דקל"ט הוא דשם בכתובות גבי בעיא דרמי ב"ח כתב ולענין הלכה כתוב בחי' הרשב"א וכו' ולדידי לא מחוור לי האי פסקא משום דלעיל בפ' האשה לאו מסקנא דגמרא היא וכו' וכיון דר"ן דקי"ל כוותיה בדיניה אמר דאפי' בלא מעכשיו קנה ורמי ב"ת ור"ח הכי ס"ל נקטי' כוותייהו דאפי' בלא מעכשיו קנה וכו' ע"ש והובאו דבריו אלה במב"י ז"ל סיקצ"ז. ואילו בנדרים כשהביא דברי הרשב"א דס"ל דדברי ר"ן הם דוקא בדאמ"ל מעכשיו הוא דקנה ואם הקנה לו בשטר א בלא מעכשיו קנה כיון דהשטר קיים ועומד והר"ן ז"ל פליג וקאמר ול"נ דהכא אפי' בשטר ל"מ כיון דהאי גברא מצוה מח"מ ואי בשעתה ל"ק לאח"מ נמי ל"ק דאין שטר לאח"מ משמע דבשאר הקנינים אזיל ומודה לדברי הרשב"א דל"ק כיון דלא אמר מעכשיו. וכפי דבריו דבכתובות היל"ל דאפי' בלא שטר קני כיון דאיהו ס"ל כר"ן דאפי' בלא מעכשיו קני. והגם דנימא דדבריו דבנדרים הם בשם הרשב"א דס"ל דדברי ר"ן הם בדאמ"ל מעכשיו ומאי דסיים דהכא אפי' בשטר ל"מ דמוכח מזה דבשאר הקנינים מודה דבלא מעכשיו ל"ק הם אליבא דרב אשי דס"ל דצריך מעכשיו קאמר הכי וכמו שכן נר' ממאי דסיים שם הר"ן והיינו דקא פליגי ר"א סתמא ע"ש אך איהו ז"ל ס"ל דר"ן דאמר קנה אף בדלא אמ"ל מעכשיו ולדינא קי"ל כוותיה כמ"ש שם בכתובות. עכ"ז עדיין קשה מסוף הלשון דנדרים דקאמר ולענין הלכה בסודר קי"ל כר"ן דסודרא קני ע"מ להקנות הוא ולא מצי מקנה לעכובי מיהו נהי דלענין סודרא קי"ל כר"ן לענין קני ע"מ להקנות משמע דלא קי"ל כוותיה דבהא ר"א פליג עליה לגמרי משום טעמא דסודרא קני ע"מ להקנות מן השתא הוא אבל הכא הדרא סודרא למריה ע"ש. ואילו איהו בכתובות קאמר דלענין הלכה קי"ל כר"ן דקי"ל כוותיה בדיני וגם רמב"ח ור"ח הכי ס"ל נקטי' כוותייהו דאפי' בלא מעכשיו קנה. באופן דדבריו ז"ל דבנדרים קל"ט ולי צ"ע. והמשפ"ץ ז"ל דלא הוקש"ל מזה יען דכבר כתב דפי' הר"ן אין בידו רק מ"ש מוהרי"ק ז"ל בב"י סיקצ"ז. ובב"י בסיקצ"ה כשהביא דברי הר"ן דנדרים לא הביא סיום דבריו מאי דקאמר מיהו נהי וכו' ע"ש אבל מרן ב"י ז"ל דראה דברי הר"ן ז"ל דנדרים וגם הביא דבריו דכתובות בסיקצ"ז ת"ם אני ואיני יודע מדוע לא העיר עליו בזה

והרא"ש ז"ל בנדרים כתב כדברי הר"ן ז"ל דבנדרים וז"ל ונ"ל כפסק הגאון דקני ע"מ להקנות קני, אבל בהאי עובדא דשמיט כיפי נר' דל"ק כדקאמר ר"א לכי הוי בר בריה צו"מ הד"ס למריה דמילתא דפשיטא היא דהמקנה לחבירו שיקנה לאחר ל"י צרין שיאמר מעכשיו ולאחר ל"י אבל אם אמר לאחר ל"י ולא אמר מעכשיו ל"ק דלבתר ל"י הד"ס למריה ע"כ. ולפי"ד אלו נר' דהוא מפרש בההיא דכתובות בבעיא דרמב"ח ור"ח כהראב"ד ז"ל דהיא במעכשיו ולאחר ל"י ומאי דפשיט ליה מדר"ן אף היא במעכשיו ולאחר ל"י. הגם דבדבריו בכתובות אינו מבואר כן כ"א הביא בעיא דרמב"ח ולישנא בתרא דהגמ' וכתב דכן הלכתא כלישנא בתרא. מ"מ כיון דשם בנדרים ביאר דעתו בפי' כן דבלא מעכשיו ל"ק ילמד סתום מהמפורש. וכן בקיצור פסקי הרא"ש בכתובות כתב אמ"ל ה"ז גיטיך מעכשיו ולא תתגרשי בו אלא לאחר ל"י והלכה והניחתו בצידי ר"ה והיה שם ע"ס ל"י מגורשת ע"ש. וה' שער יאודה בחי' על הרמב"ם הלכות אישות פ"ז הי"ב בד"ה ועוד וכו' הקשה על הטור דאיך פסק בסיקצ"ז בח"מ הרפך דעת אביו הרא"ש ז"ל דסובר דאף בלא מעכשיו קנה דהשמיט מימרת ר"י דבפ' האשה שנפלו ומ"ש הכנה"ג בסי' הנז' שדעת הרא"ש דדוקא במעכשיו לא זכיתי להבינו דהיכן ראה בדבריו כן עכ"ל, ותמיהא גדולה עליו דס"ל כן בדעת הרא"ש דסובר דאף בלא מעכשיו קני דאיך לא שלטו מאו"ע בדברי הרא"ש דנדרים דכתב בפי' דבלא מעכשיו ל"ק וגם בקיצור פס"ה בכתובות כ"כ דצריך מעכשיו וכנ"ל. ודברי הכנה"ג בדעת הרא"ש הם שרירים וקיימים

והנה הרמב"ם בה' נדרים פסק כר"ן דבן הבן קנה והטור בחיו"ד סירכ"ג הביא כן משמו. והב"ח ז"ל שם כתב וז"ל ובדברי הרא"ש יראה דמיירי דוקא דהקנה לבנו בק"ס אבל הר"ן פי' לאו דוקא בק"ס אלא כלו' כבר כלתה ההקנאה ומיירי נמי אף בחזקה ומשיכה דל"ק ומיהו בשטר קנה מאחר דהשטר קיים ועומד לכי הוי בן הבן ת"ח והתוס' כתבו דאף בשטר ל"ק וצ"ע עכ"ל. גם בהגהת פרישה כ"כ ממש בשם רש"ל ע"ש. ואנכי לא ידעתי מדוע הוצרכו להתוס' דהרי מאי דכתב הר"ן ז"ל שם דבשטר קני הוא בשם הרשב"א ז"ל אמנם הר"ן הוא פליג עליו שם וכתב דאפי' בשטר ל"ק. ואפש"ל דמה שהוצרכו להביא בשם התוס' הוא משום דמ"ש שם הר"ן דאף בשטר ל"ק הוא מטעם דההיא לפי דעתו במצוה מחמת מיתה היא ואין שטר לאח"מ. דנר' מזה דס"ל בעלמא בשטר מהני לכן הביאו בשם התוס' דהם לא כתבו דההיא במצוה מח"מ אלא בסתם וקאמרי דאף בשטר ל"ק

וראיתי להכנה"ג ז"ל שם בתשו' בע"ח סיק"י דהאריך בדברי הר"ן דנדרים ונסתפק בדעתו דכתב דאף ר"ן מודה דהאומר משוך פרה זו ולא תקנה עד לאחר ל"י דל"ק אי ה"ד כשאומר בפי' ולא תקנה אלא עד זמן פ' אבל כל שלא אמ"ל בל' הזה אעפ"י שאמ"ל קני לאחר ל"י כסתם דמי וקנה או"ד דדוקא כי קאמר סתמא קנה אבל כל דפירש אף בל"א אלא הו"ל כאומר אלא ול"ק וכתב דמתוך דברי הר"ן הוה משמע דס"ל כר' ברוך ז"ל דהכל תלוי באומר אלא וכו' אבל ממה שנרגש אח"כ מהאומר לאשה בשטר הרי את מקודשת לי וכו' וחילק משם הרשב"א דקדושי שטר אינן כמשיכה וחזקה שאינן מתקיימין מוכח דס"ל דהאומר לאחר ל'