שערי עזרה רעט

כדי לישב דבריו ולומר בכונת דבריו דאין כונתו כמ"ש הצה"כ ז"ל כ"א שגם הרשב"א ז"ל ס"ל דאינו מקנה לבתו ולבנו דשלב"ל וזהו מכח דבריו שבמיוחסות הנ"ל. אבל לא ס"ל דיש לחלק בין בן לבת אלא דשוין הם ויבואו שניהם. וכמו שכ"כ השעה"מ ז"ל שם בדעת הרמב"ם ז"ל והק' ממנו על המבי"ט ז"ל וז"ל ואני תמיה על המבי"ט ז"ל ממש"ר פ"ו מה' זכו"מ הי"ז וז"ל כבר ביארנו וכו' ואמרו כמה אתה נותן לבנך כו"כ וכו' צריכים שיהיו הדברים שהם פוסקים מצויים ברשותו שאין אדם מקנה דשלב"ל. הרי בהדייא דאפי' גבי בנו ובתו ס"ל דאין אד"מ דשלב"ל ומבואר הוא שדעת רבינו דהמזכה לעוב"ש קנה אפי' בבריא כמ"ש בפ"ז וצ"ע ע"כ. גם עיין בתשו' מוהר"מ אלשיך ז"ל סי' י"ח שנר' דסל"ה דל"ש בן ול"ש בת אמרי' דדעתו ש"א קרובה וכו' ע"ש

ותבט עיני בס' משכה"ר מער' ע' אוע"ג שהביא לדברי המבי"ט ז"ל דס"ל דמקנה לבנו ולבתו דשלב"ל דכי היכי דמזכה לעוב"ש וכו' והק' עליו מסוגיית דפמ"ש אהא דאמר ר"ה המזכה לעובר ל"ק וכו' דלדבריו דכי הדדי נינהו לא אתי לא כר"ה וכו' ולא כשמואל ור"ן וכו' והניח בצע"ר. ועוד האריך שם במחייב עצמו למי שאי"ב והביא דברי הרי"ף בפ' הרבית ובפמ"ש ושלדעתו דבר שלב"ל ודבר שאי"ב כי הדדי נינהו ושלשון הרמב"ם בפכ"ב מה' מכי' ה"י נוטים לזה וכו' עין רואה דלדעת הרי"ף והרמב"ם והרמב"ן והעיטור והרמ"ה ז"ל דשלב"ל ולמי שאי"ב אידי ואידי חד שיעורא הוא ויפה דן יפה הורה המבי"ט ז"ל ואפשוט בעיין להני רבוותא דמצי מחייב נפשיה כיון דגופו איתיה בעולם מידי דהוה אדבר שלב"ל ע"כ. ומהתימה עליו שכתב בדעת הרמב"ם כן שהרי הרמב"ם בהזכו"מ מבואר בדבריו דלאו כי הדדי דאפי' גבי בנו ובתו ס"ל דאין אד"מ דשלב"ל וכמו שהק' ממנו השעה"מ ז"ל על המבי"ט ז"ל וכנ"ל. ונעלם ממנו כל זה וצ"ע

ואחר שכתבתי לעיל דיש לעמוד ע"ד ה"ה כמוהר"מ סוזין ז"ל מדברי מרן ז"ל ממ"ש בתשו' אה"ע ובתשו' אבק"ר סיק"ד במתנת בריא מהיום ולאח"מ דהכונה היא דגופא קני מהיום ק"ג ופירי לאח"מ וכנז"ל. הן עתה ראיתי דגם יש לעמוד ע"ד מדברי מרן בש"ע סירנ"ז ס"ו דפסק בפי' דמתנת בריא שכתוב בה מהיום ולאח"מ היינו שאעפ"י שקנה הגוף מהיום ואינו יכול לחזו"ב אינו זוכה ואוכל פירות אלא לאח"מ. ועעו"ש בסעי"ז ואנן אתכא דמרן ז"ל סמכינן ואפי' לס' מ"ס המלך ז"ל דאזיל בס' השעה"מ מפי השמועה דלא קיבלו כ"א מ"ש בש"ע וכו' הרי זה הדבר הוא מבואר בש"ע שסל"ה ותול"מ: סימן כ"ט

בשו"ע ח"מ סיקצ"א ס"ד בהגה"ה מכר לו קרקע בשטר או במעות ואמ"ל קני לאחר ל"י ונקרע השטר תוה"ז או נאבדו המעות אם אמ"ל קני לך מעכשיו ולאחר ל"י קנה לא אמר מעכשיו ל"ק. וה"ה לקנין חזקה ע"כ. והסמ"ע ז"ל בסק"ט תמה עליו דאדרבא בב"י ז"ל כתב בשם התוס' דבמעות קונה אפי' לא אמר מעכשיו. ויש לישב בדוחק דמ"ש נאבדו המעות ר"ל שאבדו בענין שאינו יכול לחזור ולהתפרע ממנו. ואם נגיה ולמחוק האלף מ"ש או במעות ושצ"ל ובמעות א"ש די"ל מ"ש בסיפא אם לא אמר מעכשיו ל"ק לא כ"כ אלא בקנה קרקע ובמקום שצריך כסף ושטר לקנייתו ומיירי דאבד השטר וכו' ומ"ש ברישא או נאבדו המעות לרבותא דאפי' נאבדו גם המעות אפי"ה קנה כיון דאמר מעכשיו ע"כ והש"ך ז"ל הביא תירוצו הא' וכתב שכן הוא בר"ן בקי' וכו' ע"ש. וכונת דבריו מבוארים בתי' הב' דהיכא דיש המציאות דצריך כסף ושטר דלא קני בא' כ"א עד דאיכא שניהם יחד ומכר לו בשניהם ונאבד השטר אזי אם לא אמר מעכשיו ל"ק ונרגש ממ"ש או נאבדו המעות וכתב דהיא לרבותא וכו'. והט"ז ז"ל הק' על תי' הסמ"ע הא' וכתב די"ל קצת דברי הרמ"א בדר"ז שמכר לו קרקע במקום שקנין בשטר או במעות שצריך שטר ומעות וכנלע"ד עיקר לדינא כיון דגלייה לדעתיה שלא יקנה הכסף אלא בשעה שיקנה השטר אם נאבדו תוה"ז אינו קונה ע"כ. ולע"ד דדבריו הם כלולים בתי' הב' של הסמ"ע ז"ל וכנ"ל. והכנה"ג ז"ל בסיק"ץ הגב"י אומ"ו האריך בדברי מור"ם וכתב דהנכון למחוק תיבת או במעות דהשתא אינו מדבר אלא בקנין שטר וחזקה וששו"ר להסמ"ע הגיה ואם לא אמר מעכשיו בשטר וה"ה לקנין חזקה ונכון. וכן באו דבריו אלי כפולים בס' בע"ח ח"ב סיק"י. ות'ם אני היכן מצא בדברי הסמ"ע שהגיה כן ואם כונתו עמ"ש הסמ"ע בתי' הב' אחהמ"ר לבבי לא כן יחשוב אלא כונתו היא כדכתיבנא לעיל. עור"ל שם בבע"ח דעלה ונסתפק בדברי מור"ם ז"ל אי ק"ס דמי לקנין חזקה דבעי שיאמר מעכשיו עד שיקנה או דמי לקנין כסף דאף בלא מעכשיו קני דמדפרט קנין חזקה ולא פרט קנין חליפין ג"כ משמע דקנין חליפין בכלל ק"כ הוא ול"ב מעכשיו ולזה הצד נטה דעתו יותר כיעו"ש. ואחרי התאבקי בעפ"ר אמינא דאם נאמר דס"ל למור"ם דק"ס דמי לק"כ כמ"ש הז"ל מדפרט וכו' קשה מסיקצ"ה ס"ה דכתב שם מרן ז"ל י"א שאין הקנין מועיל אא"כ מקנה לו החפץ הנמכר או הניתן מיד אבל אם אמ"ל הקונה תקנה סוד"ז ותקנה חפצך לי אחר ל"י ל"ק מפני שבשעה שיש לו לקנות כבר סוד"ז החזירו לקונה. אבל אם אמ"ל ע"מ שתקנה לי מעכשיו ולאחר ל"י קנה וכתב שם מור"ם ע"ז בשם מוהרא"י ובסתם אמרי' דהוי מעכשיו ובאופן המועיל דודאי בכדי לא הוה עביד ע"כ. הרי דס"ל למור"ם כמרן ז"ל דגם בק"ס אם פי' לאח"ז בעי מעכשיו עד שיקנה ואם לאו ל"ק דהרי שם לא הגיה ע"ד כ"א דוקא בענין אם אמר סתמא משמע דאם פי' לאח"ז מודה הוא למרן דבעי מעכשיו עד שיקנה ואם לא אמר מעכשיו ל"ק דדמי לקנין חזקה וכ"כ הש"ך ז"ל בסיקצ"א סק"ה וה"ה לקנין חזקה וכו' וה"ה לקנין חליפין כן הוא בתוס' וכו' ודלא כמרדכי פ' האומר שכתב דחליפין הוי כק"כ ואי"צ מעכשיו ע"ש. ומהתימה שלא זכר מדברי הש"ך אלו כלל וגם לא נרגש מסיקצ"ה דמשמע דס"ל למור"ם דק"ס הוי כקנין חזקה דבעי מעכשיו וכנז"ל. גם מה שהק' שם על המרדכי דס"ל דקנין חליפין כק"כ ואפי' לאח"ז בלא מעכשיו קאי מש"ס דנדרים בעובדא דשמיט כיפי דמוכח דלאח"ז אפי' קנין חליפין ל"מ אפי' לר"ן כ"ש לנהרדעי ע"ש. ואנכי לא ידעתי מהיכן מוכח מהש"ס שם כן דאפי' לר"ן ל"מ דאדרבא משם מוכח איפכא דלר"ן קנין חליפין מהני אף בלא מעכשיו וכמבואר שם בדברי ר"א שהק' על ר"ן וקאמר ועוד סודרא קני ע"מ להקנות וקני מן השתא וכו' משמע דר"ן דאמר קני דהא סודרא וכו' ומדמי ההיא עובדא לסודרא היינו דאפי' דהיא לאח"ז ובלא מעכשיו ס"ל דקני דומיא דק"כ. ומה שהאריך שם לתרץ אליביה דהמרדכי כן לע"ד שהי"ל להכריח מדברי הש"ס שם שכן ס"ל לר"ן וכנ"ל

וראיתי להר"ן ז"ל בגמ' נדרים דמ"ח בעובדא דשמיט כיפי דכתב וז"ל וההיא שעתא הדר סודרא למריה כלו' כלתה לה אותה הקנאה בין שהקנהו בקנין בין שהקנהו בחזקה ור"ן דאמר קני ע"מ להקנות קנה נהי דמודה במקנה לאחר ל"י דל"ק דאיהו גופיה אמר