שערי עזרה רעח

דברי המבי"ט דסישל"ט דדוקא אב ולא אם ושכ"כ מוהרש"ך ח"ג סי"פ וכתב דאיהו בח"מ סיר"י פליג עליו וס"ל דגם האם וכו'. ותמה עליו איך לא זכר תשו' המבי"ט עצמו דח"ב סיקל"ז דהביאה הוא עצמו בסיר"ט הגה"ט אוכ"ט שס"ל דדש"א קרובה לבנו ולבתו וכו' הרי דהרב עצמו בתשו' ח"ב תבריה לגזיזיה ע"ש. וק' מדוע לא הק' עליו רבותא יותר טפי מזה דבסיר"י בעצמו הגה"ט אוט"ו ציין על תשו' המבי"ט ח"ב סיקל"ז לענין אף בת במקום בן ובאוט"ז שאחריו הביא דבריו שבסישל"ט ופליג עליו ולא העיר עליו דדבריו בעצמם הם סתרא"י נינהו וכדאקשינן בעניותין אנן לעיל דזה הוא קשה יותר דבאותו פרק ובאותו מקום ממש

עוק"ל ע"ד במה שהביא דברי הכנה"ג שבאה"ע הנ"ל דציין ע"ד מוהרש"ך ח"ג סי"פ דס"ל בדין המשיא לב"ג דדוקא אב ולא אם כס' המבי"ט ז"ל. וכתב ע"ז דאיהו דידיה הכנה"ג בח"מ סיר"י כתב דהטעם הוא מפני שדעתו ש"א קא"ב ה"ה האם אם זיכתה לעובר שלה קנה וכו' ות'ם אני דמקרב את הרחוקים ולא ראי זה כר"ז לדעת הכנה"ג דהגם דבההיא דהמשיא לב"ג אמרי' דוקא אב ולא אם. מ"מ לא דמיא לה ההיא דמזכה לעובר שלו דנימא דוקא אב ולא אם דש"ה ההיא דהמשיא לב"ג דאעיקרא היא הויא הלכתא בלי טעמא והבו דלא להוסיף עלה ואמרי' דוקא אב ולא אם. משא"כ בההיא דהמזכה לעובר שלו דטעמא הוי משום דש"א קרובה א"ב ל"ש אב ל"ש אם כמו שכ"כ הפ"מ סי"צ בדעת מוהרש"ך דהגם דהוא חילק בסי"פ בההיא דהמשיא בין אב לאם מ"מ בסיצ"ד גבי המזכה לעובר שלו לא חילק והוא מה"ט. גם הפ"מ בסיצ"א כתב דהגם שהיה מקום לדחות דאפשר דל"פ מוהרש"ך על המבי"ט גם גבי הקנאה וכו' אך האמת יורה דרכו דפליג ולא הוא לבדו דפליג רק כל שאר חכמי ישר' ג"כ ע"ש. והכנה"ג ס"ל דשנא שנא ולכן באה"ע גבי המשיא לב"ג הביא דברי המבי"ט ומוהרש"ך בסתמא דדוקא אב ולא אם. ואילו בח"מ גבי המזכה לעוב"ש פליג על המבי"ט וס"ל דל"ש מאחר דטעמא הוי משום דדש"א קרובה וכו'

ובלומדי דברי המבי"ט ז"ל בשני המקו' דסתרן אהדדי הראיתי אותם לעט"ר אדוני אבי יצ"ו וכה דבר אלי דאפשר דלא סתרן אהדדי דההיא דסיקל"ז היא באם שהקנתה לבתה וס"ל להמבי"ט דכמו דדש"א קא"ב כן האם דעתה קרובה לבתה אבל אם לבנה לא. ושו"ר שכן ישב הקה"י בל' חכמים מער' א' או"ז ע"ש. דכפי"ז נמצא לס' המבי"ט דהאב דעתו קרובה בין לבנו בין לבתו אבל האם דעתה קרובה לבתה ולא לבנה וזהו נגד דברי המשכה"ר מער' ב' אול"ד דכתב על שם המבי"ט בסיקל"ז דס"ל דדש"א קא"ב ל"ש לבנו ל"ש לבתו ואב נמי ל"ד אלא ה"ה אם ע"ש עכ"ד. ולפי דבריו לא ידענא מה יענה לסתירת דבריו דהמבי"ט ז"ל ומוהרמ"ע מפאנו ז"ל בסינ"ח דדש"א קא"ב ולא לבתו. והקה"י ז"ל בדקצ"ב כתב עליו דלכאו' נר' דחיליה מדקדוק לשון המשנה אם תלד אשתי זכר דאוקימנא בעובר שלו דדש"א קא"ב ומשמע ליה דקרובה אצל הזכר ולא אצל הנקבה ע"כ. ואחהמ"ר דבריו ק"ט דבאותה מתני' בעצמה קאמרה ואם נקבה תטול ק' ואוקימתא דש"ס בעוב"ש היא בין על הזכר בין על הנקבה. שו"ר דה"ה כמוהרי"א יצ"ו בס' קה"י אחר הק' עליו כן בכ"י על הגליון. וגם בדקי"ח הק' הוא יצ"ו בכ"י ע"ד מוהרמ"ע ז"ל דחילק מבן לבת דמה יענה לראית המבי"ט דלא חילק ביניהם מכח אותה משנה דמבואר דל"ש בן ל"ש בת והניח בצע"ג ועיין בס' שי למורא סימ"ג דכתב על מוהרמ"ע ז"ל דהפריז על המדה הרבה דודאי בנות הם כבנים דבנות בכלל בנים נינהו מ"ל בנים מ"ל בנות ע"ש. ומהתימה שלא העיר לדחות דבריו מכח לישנא דמתני' וכנ"ל. באופן שס' מוהרמ"ע דחילק, בין בת לבן נידחה קראו לה וס"ל ל"ש בן ל"ש בת דש"א קרובה להם. גם מוהריק"ו ז"ל בשורש צ"א כ"כ דרש"א קרובה אצל בנו ובתו. גם בתשו' מרן אה"ע סי"א ובתשו' מוהרי"ץ ז"ל שם סל"ה דל"ש ע"ש וע' במוהרשד"ם אה"ע סיכ"ג והרדב"מ ח"ב סיס"ט הביא דברי המבי"ט ז"ל דס"ל דאין הפרש ממקנה למי שלב"ל למקנה דשלב"ל וכי היכי דמקנה לעוב"ש שדעתו קרובה אצלו כך מקנה להם דשלב"ל. והק' עליו טובא ושמצא תשו' להרשב"א הביאה מוהריק"ו ז"ל דנר' דחולק עליו דכתב שם על צואת ש"מ שכתוב בה תנו אלפיים דינרים לבתי דצריך שיהיו לו מעות טבועין וכו' וא"ת והלא אין אדם משטה בשע"מ וכ"ש בבתו שדעתו קרובה אצלה י"ל דבכה"ג חיישי' לק' קבור. וכ' מוהריק"ו ז"ל ואפי' בבתו שדש"א קרובה אצלה פסק כן כ"ש באיניש אחרינא. הרי מבואר דאפי' בבתו חיישי' לק' קבור וכו' א"כ הה"נ דאם הקנה לבתו דבר שלב"ל דל"ק דדא ודא חדא היא כמו שנר' מלשון המפה סירנ"ג סי"ט ובס' בנ"ח אה"ע סינ"א עכ"ד. ובס' צרור הכסף סיכ"א כתב ע"ז דאדרבא מהכא משמע דהרשב"א ס"ל כהמבי"ט מדאמר מר ז"ל ובנדון שלפנינו אין לה כלום אא"כ יש מעות בעין דפי' הוא דאם אין לו מעות בעין זה הוי דבר שלב"ל ואין אדם מקנה דשלב"ל וחזר וכתב והלא אין אדם משטה וכו' וכ"ש בבתו שדעתו קרובה אצלה וכו' וליכא בזה משום דשלב"ל דהא הכא מיירי בבתו שדעת אביה קרוב אצלה דהיינו כמ"ש המבי"ט דלגבי הבן אדם מקנה דשלב"ל ואין היקש למחצה לא שהרשב"א כתב אח"כ דמשום דיש לחוש לק' קבור וכו' והמבי"ט לא חש להאי חששא ונמצא דבהא לבד חולק הרשב"א על המבי"ט. משא"כ בענין אדם מקנה לבניו דשלב"ל דמודה לו הרשב"א ז"ל זת"ד ע"ש. וה"ה כמוהר"י אב"א יצ"ו כתב עליו על הגליון וז"ל עיין בתשו' הרשב"א במיוחסות סיק"ו דכתב בפי' דאין אדם מקנה לבתו דשלב"ל. והיא נעלמה מה' המח' ז"ל דכפי התשו' הנז' א"א לפ' כפי' הזה בהאי תשו' הרשב"א שהביא הרד"מ ז"ל כלל וכמובן. וכבר השעה"מ ז"ל בה' מכירה פכ"ב ה"י הק' מתשו' המיוחסות הנז' להמבי"ט והצ"ע ע"ש ולענ"ד לו' דהרשב"א מחלק בין בן לבת דבבת ל"א דעתו קרובה אצלה כס' הרמ"ע ז"ל סינ"ח ובהא לחוד אתי המבי"ט דלא כהרשב"א ז"ל עכ"ד יצ"ו. ואנא זעירא אומר דמה שהק' עליו מתשו' הרשב"א במיוחסות הא ודאי קושיא אלימתא היא. ברם מ"ש דהרשב"א מחלק בין בן לבת כס' הרמ"ע סלח נא אנכי מבקש דעל הראשו' אנו מצטערים דס' הרמ"ע בעצמה היא נידחה קר"ל מכח דברי המשנה וכמו שכן הק' מע' יצ"ו בעצמו עליו והבאנו דבריו לעיל. וגם דה' שי למורא כתב עליו דהפריז עה"מ וכנ"ל. אלא שבא לחלוק עלינו את השוין וליחס להרשב"א דס"ל כהרמ"ע לא מן השם הוא זה. מה גם דאיך אפשר דהרשב"א ס"ל דבבת ל"א דעתו קרובה אצלה דהרי באותה תשו' בעצמה הרשב"א ז"ל קרי בחיל ואמר וכ"ש בבתו שדעתו קרובה אצלה והיינו דכיון שדש"א קרובה אצל בניו מקנה להם אפי' דשלב"ל וא"כ אפי' ליכא מעות בעין והו"ל דשלב"ל ומהראוי הוא דקנתה הבת המתנה מאחר שהיא בתו ודעתו קרובה אצלה. אבל מכח חששת ק' קבור לא זכתה במתנה וזה מבואר ומוכרח בדבריו כמ"ש ה' צרור הכסף שם. ומה שהק' על הצה"כ מתשו' המיוחסות אנא דאמרי' דלא על הצה"כ ז"ל תלונותיו כ"א ע"ד הרשב"א ז"ל דנראין דבריו שבשתי תשו' הנז' כסותרין זא"ז. ומוכרחים אנו לידחק