שערי עזרה רעז

מהיום ופירי לאח"מ. וגם הק' מהירוש' פ' מי שאחזו גבי מתני' ה"ז גיטיך וכו' דאמר אי לא במתנה כיון שאמר מהיום מתנה גמורה היא לאיזה דבר כתב לה לאח"מ לשייר בה אכילת פירות. והוצרך שם לישב בדוחק יעוש"ב. והקושיא מהירוש' כבר החק"ל מ"ב חח"מ סי"ד הוק"ל כן ועינו ל'ו ראתה דבריו כמש"ל מזה כשהוק"ל מדברי הטור כתב וכמו שכן הק' החק"ל מ"ב וכו' ע"ש וגם בכאן היל"ל כן ולא לומר בסתמא כאילו הוא דבר חדש מדידיה

היוצא מהאמור דבאומר מהיום ולאח"מ או מעכשיו ושאק"מ בפלוגתא היא מתנייא דאיכא דס"ל דגופא קני מהיום ק"ג וא"י לחזו"ב ופירי לאח"מ או שאק"מ. ואיכא דס"ל דנהי דא"י לחזו"ב הנותן מ"מ המקבל אינו זוכה בגוף המתנה אלא לאח"מ או שאק"מ וקנין גוף ופירות באים יחד וממילא המוחזק יכו"ל קי"ל כידוע. והיכא דאיכא קנין בשטר בשניהם לדעת הבנ"א והכנה"ג כפי"ד הבנ"א ז"ל לכ"ע קני הגוף משעת הקנין וכנז"ל. ומרן ז"ל בתשו' אה"ע סי"ה ובטור אה"ע סיקי"א בב"ה כתב בפי' ע"ד הרמב"ם שכתב מתנת בריא שכתוב בה מהיום ולאח"מ ה"ה כמש"מ. אין הכונה שתחשב כמש"מ אלא לענין הפירות בלבד שאינן שלו עד לאח"מ אבל הגוף מתנת בריא היא משעת המתנה ע"כ. ובתשו' אבק"ר סיק"ד כתב דמתנה מהיום ולאח"מ פשיטא דצריכה קנין דהא אמרי' בגמ' קני גופא מהיום ופירי לאח"מ ואם אין שם קנין במאי קני גופא מהיום ואפי' אם הוא משכ"מ דקי"ל בעלמא דאיצ"ק אם מתנה זו היא מקצת נכסיו צריכה קנין דקי"ל משכ"מ במקצת צ"ק עכ"ד. ולפי דברי רבני האח' דאנן בתריה דמרן ז"ל גררינן לא לבד במ"ש בש"ע אלא גם בב"י ובתשו' לדידהו זכה מקבל המתנה משעת נתינה זכיה גמורה בגוף ופירי לאח"מ. גם במעכשיו ושאק"מ הוי הכי גוף קני מעכשיו ק"ג ופירי שאק"מ. והא דמ"ס המלך ז"ל דהוב"ד בסח"ח פקפק במקבלי המתנות וכו' וכתב דהאשה ההיא חזרתה חזרה והבאנו דבריו לעיל הגם דנדונו הוא באשה הנותנת והיא בירוש' כמה שנים כמובא בשאלה וציון היא בכלל מה שקיבלו עליהם דעת מרן ז"ל. מ"מ הוא אזיל כפי סברתו דסבר כמ"ש ה' שער המים מפי השמועה דלא קבלו עליהם כ"א מ"ש בש"ע דוקא ועיין שם בסח"ח סיט"ל וכבר אני הדל הארכתי בזה במ"א. ברם זוהי שק' עליו מאי דהקשינו לעיל דנדונו בשטר ההוא איכא קנין ולדעת הבנ"א לכ"ע קני גופא מהיום וכנז"ל. ולא אכחד דבעיקר דברי הבנ"א דכתב כיון דאיכא בשט"ז מהיום וקנין אין מי שיאמר דל"ק ושכן בא הדבר בכנה"ג וכו'. דיש לעמוד דאם אין שם קנין במאי קני גופא מהיום כמ"ש מרן באבק"ר ובהכרח הוא דאיכא קנין. ואולי כיון דאיכא שטר איכא קניה בשטר ואיכא פלוגתא בזה אימתי קני הגוף ק"ג. ועז"א דאי איכא בשט"ז מהיום וקנין אין מי שיאמר דל"ק וכו'

אתאן לנ"ד דבשטר כתוב מעכשיו ושאק"מ ואיכא קנין כפי"ד האח' ז"ל דבתריה דמרן גרירן גם בתשו' א"כ משעת הקנין וכתיבת השטר קנה הגוף ק"ג. ואפי' הרמ"ס ז"ל דפקפק לדעת הסוברים בל' הרמב"ם דבמתנת בריא ה"ה כמש"מ דל"ק גופא מהיום כ"א לאח"מ וכו' ה"ד במתנה לאחר וכן הוא במעכשיו ושאק"מ הוי הכי. ברם בכותב לבנו ודאי קני הגוף מהיום ופירי לאח"מ וכן הוא במעכשיו ושאק"מ וכמו שכן מבואר שם בדבריו והט' דדעתו ש"א קרובה אצל בנו כמו שכ"כ מוהריט"ץ והמ"מ ז"ל בפי' יעו"ע. וא"כ בנ"ד דכתב לבתו הוי כמו שכותב לבנו דקני הגוף ק"ג מעכשיו ופירי שאק"מ דכמו שדעתו ש"א קרובה אצל בנו כן ה"ה קרובה אצל בתו כמ"ש המבי"ט ז"ל ח"א סיקס"ב מכח סוגיית הגמ' אם תלד אשתי זכר וכו' ע"ש. ובס' פ"מ ח"א יש רבותא יותר דשם בסי"צ בתשו' הריה"ק ז"ל הביא בשם המבי"ט ז"ל ח"א סישל"ט דדוקא באב אמרו שדעתו קרובה וכו' אבל באם לא אמרי' כן ושגם מוהרש"ך ח"ג סיצ"ד יש לספק בדבריו והפ"מ בסיצ"א כתב דס' המבי"ט היא דחויה מכל הפוס' וגם מוהרש"ך מורה דפליג הוא עליו ג"כ. ונדונם שם הוא באם המזכה לעובר שלה וס"ל דדעתה קרוב לבתה שילדה אח"כ ואפי' לבת בין הבנים כיעו"ש. ועיין בכנה"ג ח"מ סיר"י בהגה"ט אוט"ו דהביא בשם המבי"ט דמזכה לבתו אפי' במקום בן אמרי' דעתו קרובה וכו' ע"ש. ברם חזות ק"ל דנר' דברי המבי"ט ז"ל סותרין זל"ז דבסישל"ט כתב דדוקא אב לבן דעתו קרובה אבל לא אם לבן. ואילו בח"ב סיקל"ז נר' דס"ל דשוין הם אב ואם דשם נדונו הוא באם שנתנה פי' החתול לבתה והחתול לבנה וקאמר דזכתה הבת הגם שהוא דשלב"ל משום דדעתו ש"א וכו' ואע"ג דלא משיירא לאחר בעי"פ משיירא לבתה דקרוב אדם אצל בנו והביא דברי הש"ס ע"ז יעו"ש. ומהתימה מהכנה"ג דבאוט"ו שם הבי"ד המבי"ט שבח"ב סיקל"ז לענין דאפי' בת במקום בן ובאוי"ו הבי"ד שבח"א סישל"ט דדוקא אב לבן אבל לא אם לבן ואיהו ז"ל פליג עליו וכתב דכיון דהטעם הוא משום דדעתו ש"א קרובה אצל בנו ה"ה אם האם זכתה לעובר שלה קנה ע"ש. ולא העיר עליו דדבריו נר' דסותרין זא"ז. גם הפ"מ ז"ל בסיצ"א כשדחה דבריו דסישל"ט לא הק' עליו דבח"ב סיקל"ז דבריו נר' דסותרין זא"ז ולא ידעתי למה

וסה"ב שאחר החיפוש מצאתי שהבנ"ח חאה"ע סינ"א הביא בשם ה' מוצל מאש שהק' כן ושמוהרמב"ח ז"ל תי' דראיתו דסיקל"ז לאו למימרא דס"ל דמקנה האם לעוברה אלא מייתי ראיה כעין מדרגות וכו' וכתב עליו שאין תי' מספיק יעו"ש. וה' שעה"מ בה' מכירה פכ"ב ה"י תי' דבח"א סישל"ט דכתב דבאם לא אמרי' דעתה קרובה ה"ד במזכה לעוברה מחיים והיינו כפי הטעם דנתן שם בסוהס"י דהתורה ירדה לסוף דעת האב ולסוף דעת האם וטפי רחים האב על הבן מאם על הבן במידי דאיכא דררא וכו' דהאב עושה מלאכה וכו' דאית ליה רווחא באומנות. משא"כ האשה דאי"ל חכמה אלא בפלך ולכן בנדונו שם דלאה נכנסה ערבנית לכתובת בנה בעודה בחיים אדם קרוב א"ע ולא גמרה ומקנה. אמנם בח"ב בנדונו דלאה ציותה מח"מ דהתם ודאי כיון דלמיתה אזלא לא שייכא ביה טעמא דחביבה לה ממונה טפי ומשו"ה אמרי' דדעתה קרובה וכו' ע"ש. ולע"ד אחהמ"ר תי' זה הוא מהדוחק דבסיקל"ז נר' דמילתא פסיקתא קאמר בין בבריאה בעודה בחיים ובין מח"מ דעתה קרובה וכמו שכן מוכח ממאי דהביא סוגית הגמ' המזכה לעובר וכו' הואיל ודש"א קרובה אצל בנו וכו' וההיא גם בבריא ס"ל שהדין כן. וכמו שיעויין בפ' אלמנה שלא נראו לו דברי הרמב"ן ז"ל שס"ל דז"ד בש"מ משום שלא תטרף דעתו עליו אבל בבריא לא והק' על דבריו והסכים לדברי הראב"ד ז"ל דכתב בין בבריא ובין בש"מ הטעם הוא משום דדש"א קרובה אצל בנו יעו"ש ובס' פ"מ ח"א סי"צ וצ"א. וגם הראיה שהביא לדבריו מההיא דבן לוי שמכר לישראל שדה וכו' נר' דל"ש ליה בין עודה בחיים לממח"מ. וכן נר' דהפוס' ז"ל כן הבינו בדבריו שהביאו מאי דס"ל דמקנה דשלב"ל ולמי שלב"ל כי הדדי נינהו ושקלי וטרו בסברתו ולא נחתו לחלוק בהכי מוכח דס"ל בדעתו דמילתא פסיקתא קאמר וכמו שיעוין בדבריהם ז"ל

וראיתי בס' קה"י במדות חכמים מער' ד' או"א שהביא דברי הכנה"ג אה"ע סיע"ד דהביא