שערי עזרה רעו

שינה את טעמו דכתב שם וז"ל ועוד יש לפקפק במקבלי המתנות דאף לדעת הפוס' דלשון זה דמעכשיו ושע"א קו"מ הוי כאומר מהיום ולאח"מ מ"מ איכא ריעותא לדעת מוהריט"ץ בסינ"א והמ"מ בסיט"ז דס"ל דבמתנת בריא שכתוב בה מהיום ולאח"מ דאמרי' דהכונה היא גופא מהיום ופירי לאח"מ היינו בכותב לבנו דוקא. אמנם לאחר אינו מקנה לו גופא מהיום גוף כלל וכונת מהיום היינו אם לא אחזור בי והכל הוא לאח"מ. וא"כ אף אנו לומדים למהיום ושאק"מ כשהוא לאחר דהכונה היא מהיום אם לא אחזור בי עד שאק"מ. ולדעתי הוא במכ"ש דבמהיום ולאח"מ דקאמר בהדיא דהכונה היא גופא מהיום ופירי לאח"מ כתבו הרבנים הנז' בדעת הרמב"ם ז"ל דלא אתמר הכי אלא בבנו ולא באחר כ"ש וק"ו בלשון זה דלא נמצא לא בש"ס ולא בפוס' ראשונים דודאי דנוכל לפרש הכונה דהיינו אם לא אחזור בי. וא"כ בנ"ד דכבר חזרה האשה הנותנת בפה מלא חזרתה חזרה ויתבטלו כל המתנות שנתנה בלשון הזה וכבר הקדמנו לעיל מ"ש הרשב"א ז"ל דאפי' בל' חיוב כל דידעינן דלא היתה חייבת הוי כמתנה לכל דבר כאשר כ' רמ"א ז"ל כנז"ל עכ"ד. גם שם סוע"ג כתב וז"ל ובלשון זה דמעכשיו ושאק"מ נסתפק מוהר"י בסאן ז"ל בסיע"ג מכח תשו' הרא"ש כלל ע"ד דאין הכונה גופא מהיום ופירי לאח"מ אלא הכונה מהיום אם לא אחז"ב גם ה' בני אברהם סיצ"ד הגם שלא זכר שר תשו' מוהריב"ס הנז' הביא לנו תשו' מוהראנ"ח ז"ל בח"ב וגם מדברי הר' ז"ל דל' זה ל"מ ול"מ יעו"ש עכ"ל. ובדבריו יש כמה שינוים ממ"ש בס' חק"ל הנ"ל דבסח"ח כתב דדעת מוהריט"ץ והמ"מ בדעת הרמב"ם דמהיום ולאח"מ בבריא לאחר אינו מקנה לו גוף מהיום כלל כ"א היינו לומר אם לא אחזו"ב והכל לאח"מ ומינה למד במכ"ש ללשון מעכשיו ושאק"מ דכן היא הכונה אם לא אחזו"ב. ומלבד דמוהריט"ץ והמ"מ ז"ל לא כ"כ כ"א שכתבו דהוי כמש"מ דאינו קונה גם הגוף ק"ג אלא לאח"מ אבל לעולם מעכשיו א"י לחזור בו. ומאי דהוי כמש"מ היינו לענין כתובה ומזו' דגובים מהם מאחר דאינו נקנה גם הגוף ק"ג אלא לאח"מ וחיוב הכתו' ומזו' הם, קודמין כיעו"ש. עוד בה דבהחק"ל שם בסי"ג דקע"ב אוי"ד כתב דהפרי הארץ ח"מ ח"ב סי' י"א והרדב"מ ח"ג סיט"ו כתבו דאם כתוב בשטר שיפרע סך החיוב שאק"מ דנמצא דבעודו בחיים שאק"מ הוי למקבלים קודם שיפלו הנכסים קמי יורשים לכ"ע חייבים היורשים לפרוע ובנ"ד הרי כתוב מעכשיו ושאק"מ וא"כ החיוב לכ"ע קיים גם במיתתו וכו' ועע"ש בעמוד ב' אוי"ב ובעמ"ד מ"ש החק"ל. וע"ז השיב עליו המ"ס ז"ל והוב"ד בסי"ד אוטו"ב דיש לעמוד במ"ש מוהריב"ס סיע"ג דמעכשיו ושאק"מ ל"ד למהיום ולאח"מ וכו' לא די לנו זה הצער אלא שראיתי למוהריט"ץ סינ"א שכתב שגם במהיום ולאח"מ לא נאמר אלא בבנו אמנם באחר אינו מקנה לו שום דבר מהיום לא גוף ולא פירי והכונה שלא יוכל לחזור וכ"כ המ"מ סיט"ו ד"ן. וע"ז השיבו החק"ל כנ"ל. הרי דגם מ"ס המלך ז"ל מבין במוהריט"ץ והמ"מ ז"ל שהבינו בהרמב"ם ז"ל דהכונה היא שהוא כמש"מ ואינו קונה גם הגוף ק"ג כ"א לאח"מ ולעולם דא"י לחזו"ב. דלא כמ"ש בסח"ח דהיינו אם לא אחזו"ב ושעל זה ביטל בנדונו המתנות מאחר שכבר חזרה בה וחזרתה חזרה. ועיינתי בדברי מוהריט"ץ והמ"מ ז"ל בשורשם וראיתי שכ"כ בפי' שא"י לחזו"ב הנותן ודברי המ"ס ז"ל שבסח"ח לי צ"י

עוק"ל דשם בסח"ח כתב דהבנ"א בסיצ"ד הגם שלא זכר תשו' מוהריב"ם ז"ל הביא בשם מוהראנ"ח וה"ה ז"ל דל' זה דמעכשיו ושאק"מ ל"מ ול"מ. והרואה יראה בסבנ"א דאחר שהביא דברי מוהראנ"ח בדברי המ"מ ז"ל, כתב דאף לפי מה שנסתפק מוהראנ"ח ז"ל כיון דאיכא בשטר זה מהיום וקנין אין מי שיאמר דל"ק וששו"ר בא הדבר מפו' דבקנין מאותה שעה גמר ומשעבד נפשיה בכנה"ג הגב"י או"ה ואסיק כן לדינא בנ"ד דאליבא דכ"ע זכו מקבלי המתנה גופה מהיום ופירי שאק"מ ע"ש. וא"כ מאחר שנדון הח"ח היה בקנין לפי"ד הבנ"א תו ליכא ריעותא וא"כ מה זה שכתב גם הב"א הגם שלא וכו' הביא תשו' מוהראנ"ח וה"ה ז"ל דל"מ ול"מ. דדברים אלו הם תמוהים דשם כתב בפי' הבנ"א ז"ל דבקנין אין מי שיאמר דל"ק דמודו כ"ע וכן אסיק לדינא

גם ק"ל דמ"ס המלך ז"ל כתב דבנ"ד שכתוב מעכשיו ושאק"מ דפשיט ליה להבנ"א דהוי דינו כמהיום ולאח"מ והכי פשיט ליה למני"ר דיש לעמוד במ"ש מוהריב"ס ז"ל דמעכשיו ושאק"מ ל"ד למהיום ולאח"מ כאשר עמד כת"ר בזה בהחק"ל ח"מ סיל"ב וכו'. וראה תראה שם בסיל"ב דלא עמד בזה כלל כ"א אדרבא דס"ל בפשיטות דמעכשיו ושאק"מ הוי פי' גופא מהיום ופירי שאק"מ דדמי למהיום ולאח"מ ושגם התוס' יודו בזה וציין על ס' דברי אמת בקונט' כ"ט שכן ס"ל כיעו"ש. ועוד דבס' החק"ל הרמ"ס ז"ל אזיל ומודה מודים דרבנן בפה מלא לדברי החק"ל וחזר בו מסברתו. ואילו הכא בסח"ח אזיל בתר איפכא וכתב דבמעכשיו ושאק"מ במכ"ש וק"ו דנוכל לפרש דהכונה היא אם לא אחזו"ב וכנז"ל. באופן שדבריו שבסח"ח המה באו בכמה שינוים וגם יש לעמוד בהו טובא וכנז"ל

ועיין בהמ"מ ז"ל שם שאחר שפי' בדברי הרמב"ם ז"ל בדרך הנ"ל כתב וז"ל שוב מצאתי למוהר"מ אלשיך ז"ל בתשו' סיח"י דל"ח דכתב דהכותב נכסיו מהיום ולאח"מ משייר לעצמו בגוף הקרקע ע"כ. ואני בער ולא אדע מה מציאה מצא דהתם קאי במחלוקת ר"י ור"ל בכותב נכסיו לבנו לאחר מותו ומכר הבן בחיי האב ומת הבן בחיי אביו דרי"ס ל"ק ורל"ס קנה לוקח ופליגי בק"פ אי כקהג"ד או לא והוק"ל בדברי ר"ל והוכרח לישב פלוגתייהו וסיים וכתב דאין ספק שהענין הוא דהמקנה קרקע מהיום ופירי לאח"מ משייר לנפשיה כח מהקרקע ליניקת הפירות. מידי דהוה אמוכר קרקע ומשייר האילנות דאמרי' משייר מקום האילנות ומשו"ה קאמר ר"י דכקהג"ד ומביא וקורא האדמה אשר נתת לי ומשו"ה, קאמר דל"ק לוקח וכו' ולר"ל לאו כקהג"ד וכאילו לא נשאר לאב שום כח בגוף וכו' וכל כח הקרקע היה לבן וכו' עש"ב. מעתה מה ראיה מייתי ממאי דמישב הז"ל אליביה דר"י דס"ל דאפי' במקנה קרקע בפי' מהיום ופירי לאח"מ דמשייר לנפשיה כח מהקרקע. לדידן דקי"ל כר"ל דק"פ לאו כקהג"ד כאשר האריך מוהרמ"א ז"ל שם. וק"ל יותר לדבריו דמוהרמ"א ז"ל אמרה למילתיה גם באב הכותב לבנו. ואילו איהו המ"מ ז"ל בחלקות ישית למו בדעת הרמב"ם בין כותב לבנו או לאחר דבבנו קנה הגוף מהיום ק"ג והפי' הוו לאב עד שימות. ובנותן לאחר אפי' הגוף אינו קונה עד לאח"מ. ואם נאמר דהמ"מ ז"ל כונת דבריו היא דכמתלמד מדבריו אמרה למילתיה זה אינו במשמעות דבריו כאשר ישר הולך בפשטיות דבריו באופן שדבריו לי צ"י

וראיתי בס' כפי אהרן חח"מ סי' י"ג בתשו' שהובאה שם לכמוהר"א אשכנזי ז"ל דהביא דלרוב הפוס' באומר מהיום ולאח"מ קנה הגוף מהיום ק"ג ופירי לאח"מ וא"י לחזו"ב. ויש מהפוס' ומכללם הרשב"ש סיק"ץ ומוהריט"ץ והמ"מ ז"ל ס"ל דהויא כמש"מ דאין המקבל זוכה בגוף אלא לאח"מ ונותן א"י לחזו"ב. והק' על ס"ו מדברי הש"ס דבתרא דקל"ו דקאמרה וכי כתב לה מהיום ולאח"מ מאי הוי וכו' התם מספק"ל הכא ה"ק גופא