שערי עזרה רעד

דערכאותיהם דידעי בהו דלא מקב"ש מיהו כיון דאין חותמים אפי' סהדי גוים כ"א הסופר בלבד בדין הוא דהוא פסול. ועו"כ שם שמאחר שאינו עשוי כפי דיננו אף להסוברים כליש"ק דאמר שמואל דד"ד עכ"ז אינו מועיל לכלום מאחר דליכא הקנאה המועילה לפי דין ישר' עש"ב

גם ה' או"ג ז"ל סירי"ח דקי"ד כתב ל"מ להרמב"ם ומרן ז"ל דסברי דאפי' בשטרי מקח וממכר בעי' שיתן המעות בפני הערכאות ויכתבו בשטר בפנינו מנה פ' לפ' כו"כ דמי מכר וגם צריך עדי ישר' שיעידו על עדי השטר ועל השופט שאינם יודעים בקב"ש ואם חסר דבר מזה הוא כחרס ובנ"ד דחסר מאלו התנאים דודאי אין מקום לספק כלל. אלא אפי' להרא"ש ז"ל ודעי' חספא בעלמא הוא מכח דברי האח' ז"ל דכתבו דכל ערכאות שבמלכות תוגרמא מקב"ש נינהו ויטו אחרי הבצע עיין במוהרשד"ם ומוהרש"ך ומוהרש"ח ז"ל הילכך ליכא ד"ד דהואיל ומקב"ש לאו דינא הוא אלא חמסנותא ולכ"ע חספא הוא ע"כ. והחש"ש ז"ל בתשו' ד"ק כתב בשם הנ"י בפח"ז דכתב בשם ר"י ז"ל דכל שאין המלך מכריח וכופה לדון בדינין שלו לא פקע זכותו של ישראל מחמת ד"ד וכו' ולא משום דאין המלך שומע לקנינים שלנו יש לנו לדון גם בין ישר' לחבירו כדין המלך במה שהוא לא גזר ולא הקפיד על כך. ואפי' בד"ד דהמלך מקפיד יש מן המחלוקת דבין ישר' לחבירו לא דייני' וכמ"ש שם מוהריב"ד ז"ל והכר"ש ח"מ סיל"א כ"ש במה שאין המלך מקפיד ואינו מכריח דודאי דיש לנו למעט במחלוקת ולומר דלא דייני' כדיניהם בין אדם לחבירו וז"ב ואפי' העדב"י ז"ל בסיע"ב שנית שדקדק מדברי הר"י ן' פרץ ז"ל שחולק על מהר"י ישראל ז"ל מודה בזה ע"ש דרי"ד עש"ב. גם בסיס"ח הגה"ט אוכ"ט כתב במתנה העשויה בעש"ג דלא כתיב בה כתבוה בשוקא וחב"ב דמוהרשד"ם כתב שהיא פסולה ומוהריב"ל שנר' שחולק ומכשירה עיין בפ"מ ח"א סיס"ד דהשוה דעת מוהריב"ל לדעת מוהרשד"ם דפסולה וכ"כ הכנה"ג בתשו' שהובאה בעדב"י סיע"א וכן דעת התשב"ץ ח"ג סישכ"ה ועיין הרדב"ז סיתק"מ ע"כ. ופשוט דכל דברי הרבנים הנ"ל הם גם לפי המכשירי שטר מתנה עכ"ז מצריכים להיות כתוב בהם כבו"ב. דאילו לדעת הרמב"ם ומרן ז"ל ודעי' הם פוסלים אפי' שכתוב בהם כבו"ב. ועיין בתשב"ץ ז"ל שם שכ"כ בפי' ועוד סיים שם דלא אפשר לאכשורי שטר מתנה דכתוב בלשון ישמעאל ועדי ישמעאל אא"כ הקנה הנותן למקבל בק"ס ועדי ישמעאל כתבו בפנינו הקנה פ' בק"ס קרקעו לפ' וכו' אבל בלא"ה לא מהני כלום שטר מתנה שכתבוהו עדי ישמעאל ואף מתורת הודאה ל"מ וכו' הנה מטע"ז בטלה מתנה זו. והב' שאפי' היה השטר נכתב כהוגן שטר הקנאה ואית ביה ד"ד לאכשורי אפי"ה שטר מתנה זו בטל הוא אפי' חתמו בו ישראלים לפי שבכל מתנה צריך לכתוב כבו"ב דלא תיהוי כמתנתא טמירתא אלא אם היתה מתנה מעכשיו והחזיק המקבל בנכסים מיד כמ"ש הרי"ף בתשו' ובפ' חז"ה קיים דבריו הרמב"ן ז"ל וכ"כ בעהע"ט ז"ל אכל בלא"ה בטילה היא ע"כ

ואעיקרא במתנה העשויה אצל ישראל ולא כתיב בשטר כבו"ב כבר הארכתי לעיל בחלק זה סי"ז להביא דברי הפוס' המדברים בזה לך נא ראה דמידי פלוגתא לא נפקא והמוחזק מצי"ל קי"ל. והמתמצא מדבריהם דבנ"ד לכ"ע לא מהני ול"מ ע"ש. גם ה' פתחי תשובה בסירמ"ב סק"א כ"כ וז"ל עיין בב"י שכתב ב' פי' על סתמא דהרא"ש. הא' שכתוב בשטר סתמא והב' שאמר סתמא כתבו ולא אמר כב"ש מ"מ יכולין לכתוב כן ופי' זה נר' לו יותר ע"ש וכן משמע מדבריו בש"ע כאן ולעיל סיס"א ס"ה גם בסמ"ע סק"י כתב פי' אם לא אמר הנותן לעדים בפי' כב"ש ע"ש ומבואר מזה דבכתוב סתמא ל"מ. ופסול גם האידנא. ועיין בתשו' רע"א ז"ל סיקל"ט שהאריך בזה (וגם למה נקט הש"ע דין זה בל' ימ"ש.) ומסיק שם על נ"ד דלדינא קשה להוציא הקרקע מחזקת יורשים דאף להרא"ש הא לפי החלטת הב"י י"ל דבכתוב סתמא ל"ק וכן העלה לעיקר בתשו' מהרי"ט ח"ג סיד"ן והמשפ"ש סיכ"ה וסיים דאף שהוא ספק ארעא היכא דקיימא תיקום ולזה בודאי ראוי לפשר והפשר יהיה נוטה יותר להיורשים עכ"ל ע"ש. ועיניך תראינה דלעיל סוס"ז הבאתי דברי מרן בתשו' אבק"ר סיפ"ז דאחר שהביא ב' התי' שבב"י כתב והשתא וכו' וכתבתי דבדבריו מוכח דס"ל דבמקום מנהג אף דלא כתוב כ"א בסתם הכתיבה לא מעכבא היפך ממ"ש המשכה"ר בדעתו ע"כ ע"ש. ואמת אגיד דאין הוכחה בדבריו שכן ס"ל דלא כתב מרן דבריו אלו בפשיטות שכן הוא כ"א שכתב אפי' אם היה הדין שבכל שטר סתם נכלל וכו' תנאי זה דח"ס אינו נכלל וכו'. ועיין בתשו' בע"ח ח"ב סיע"ט דנכנס שם בהאי דינא דהאידנא לא חיישי' לסתמא אי אפי' לא נכתב כלל או פי' אין חוששין אם הנותן אמר סתמא וכפי' הב' של הב"י ז"ל ושלזה הסכימו המשפ"ש ומוהרי"ע ומורי ומוהרמד"ב ז"ל ואעפ"י שפי' בל' א' דאף שלא נכתב כלל האידנא ל"ח והסכימו לזה מוהרשד"ם ומוהרש"ח והמשפ"ץ והסמ"ע והב"ח ז"ל מ"מ כיון דפלוגתא דרבוותא היא מידי ס' ל"נ וכו'. כ"ש דבנ"ד לכ"ע היא מתנה טמירתא ופסולה דע"כ לא קאמרי הני רבוותא דהאידנא ל"ח ואפי' שלא נכתב כנכתב דמי א"ד בשטר שנעשה בישר' ועדים ישר'. אבל בשטר העשוי בסופר ועדי גוים כל שלא כתוב בו וכך אמ"ל כבו"ב לכ"ע פסולה כמ"ש מוהרשד"ם בחאה"ע סי"ר ובח"מ סיש"ד ומוהר"ש עוזיאל שם והמשפ"ש סיק"ג והרדב"ז ומוהר"א מוטאל בתשו' כ"י. וגם האריך שם להוכיח דבמתנת בריא שצריכה לכל דרכי הקניות אין להכשיר מתנה זו שנעשית בפני גוים וכו' עש"ב

אחז"ר נד"מ ס' ויקן יוסף למוהר"י בורגיל יצ"ו וראיתיהו בהעברה בעלמא ושם בדקנ"ח הביא ע"ע שטר מתנה דלא כתיב ביה כבו"ב וכתב דבין של בריא ובין של ש"מ דהאידנא ל"ח לסתמא משום דנהיגי למיכתב בכל שטרי מתנתא כמ"ש מרן בסירמ"ב ס"ה ועיין בסמ"ע סק"י ועיין בב"י ז"ל דהסכים כפי' הב' דאף שאמר הנותן בסתמא ל"ח האידנא למפסליה בדיעבד וכ"ש בשטר שיצא לפנינו כתוב בסתמא דהאידנא ל"ח למפסליה וכן מפורש בהב"ח דהאידנא חזר ד"ז כדין האחריות דט"ס הוא וכו' וכ"נ מדברי מוהרשד"ם סיש"ד דאי לאו משום דכתוב בעש"ג הוה מכשר ליה וכו' וכן מוכח בהמשפ"ץ ח"א סינ"ב. וכן אנו רואים מעשים בכל יום בשטרי צוואות ש"מ ראשונים ואח' דלא כתיב בהו וכך אמ"ל כבו"ב ועיין בס' משפט"י סיס"ט דעלה בהסכמה דבשטר ש"מ אצ"ל כבו"ב ע"ש וביותר אם הש"מ הוכה בדבר רח"ל דחשבינן ליה כמצווה מח"מ דאצ"ל כבו"ב וכו' זת"ד יעו"ש. והגם דאחה"מ דבריו לא באו בדקדוק דיש לעמוד עליהם דכפי פי' הב' דמב"י ז"ל דהסכים עליו הוא יוצא דלאמירת הנותן האידנא ל"ח אף שאמר בסתמא. אבל מ"מ כתיבה מיהא בעי ושכן משמע בדבריו במה שפסק בש"ע וכן הסכימו כמה מרבני הפוס' המפורסמים וכנז"ל. ואיך כתב הוא יצ"ו דשטר דלא כתוב בו כבו"ב האידנא ל"ח לסתמא כפי' הב' של הב"י שהסכים עליו וכפ' בש"ע וכ"ש בשטר שיצא לפנינו וכו' דאדרבא לפי"ד מרן ז"ל הוא בהיפך דלאמירת הנותן האידנא ל"ח