שערי עזרה רעג

על המעות ומעתה א"י לחזו"ב ועם שאינו מבואר בפי' נרמז הוא ברמז. ואודה ה' מאוד בפי שהאיר את עיני וראיתי לה' שבות יעקב ח"ב סיקפ"ד דנשאל הז"ל כשאלתינו ממש והשיב דהדין עם שמעון בעה"מ ואין בטענת ראובן המתעסק כלום וז"ל נ"ל פשוט דאין בטענת ראובן כלום וא"י לחזו"ב כלל דהא כתב הש"ג וכו' והוב"ד אלו בסמ"ע גם הש"ך והכנה"ג לפסק הלכה בלי שום חולק וכ"כ בג"ת סוף שער ל' כל היכא דאיכא הנאה למלוה בקביעות הזמן לא מצי לוה לכופו שיפסיד בקבלתו המעות קוה"ז וא"ס ה"ה בזה. ואם יאמר האומר מנ"ל לדחות דין זה דסיקע"ו מפני זה הלא גם ד"ז הוא מוסכם והוא מהתוס' והרא"ש דפ' המקבל. כד מעיינת שפיר י"ל דא"כ סתירה כלל דהתם מיירי בעיס' שמשוו עבד בעל המקבל העסק להתעסק עם העיס' ולא למישתיה ביה שכרא. אבל בשטר עיס' שנהגו פה שנותן לו דבר קצוב בלא חשבון כלל רק שהברירה בידו אם ירצה לישבע בכל חדש שלא הי"ל ריוח א"כ אי"כ עבדות כלל ובהכי מיירו ג"כ בעל הש"ג וסי' ע"כ. הגם דבמה שכתב דבהכי מיירי הש"ג דיש בו מהדוחק דהרי אין בדברי הש"ג ז"ל שום רמז מזה דמדבר בענין שיש בו שבועה וכו' כמ"ש הוא ז"ל. מ"מ לדינו של הז"ל כבר פסקיה בסכינא חריפא דאין בטענת ראובן כלום וא"י לחזור בו בתוה"ז. ומה גם דרבו יתירא אשתכחת ביה דכתב וכבר נהגו פה הב"ד הצדק לפסוק עפ"י הגדולים אשר בארץ המה שאם נמשך העיס' חדש אחד בשנה השנית שצריך לקיים אותה עד תשלום כל השנה כפי האופן ותנאי שהוזכר בשטר כמובא בשאלתו של הז"ל ומעשה רב

היוצא מהמקובץ זאת תורת העול"ה בשט"ע דנ"ד המובא בשאלה הן מצד מ"ש השבו"י ז"ל והן מצד מ"ש הש"ח כפי"ד מוהר"יע ז"ל גם נטפל להם מ"ש אני הדל בעניותי לחלק עפי"ד הגאון החק"ל ז"ל במותב תלתא כחדא שריין בנ"ד ואין בטענתו של ראובן כלום וא"י לחזור בו עד תשלום הזמן הקצוב ביניהם. זהו מה שעלתה מצודתי ודעתי הקלה כמות שהיא להלכה ולא למעשה עד אשר יסכימו עמדי רבנן סבוראי העומדים על מדין אזי אהיה נטפל עמהם לסניף לשוני ע"ט ס"ט: סימן כ"ז

שאלה ראובן שנתן לבנו קטן חלק מאחוזת החצר שיש לו ע"י כתיבת נייר טאבו בשררה יר"ה שכתב רביע החצר בשם בנו הקטן והיא בתורת מתנה שנתן אותו הרביע הנז' לבנו ולא תפס קנין ולא כתב לו שטר כ"א כתיבת הטאבו הנז'. וראובן חלי"ש והניח אחריו יתו"ק אחרים שאחר כתיבת הטאבו נולדו לו בנים ג"כ. יש לספק אם הבן שנכתב הנייר טאבו בשמו זכה בהמתנה ההיא וחולק עם אחיו ג"כ בשאר החצר. או"ד מאחר דהמתנה ההיא נעשית בלתי ק"ס ועדי ישראל ושטר כפי דין תוה"ק כ"א דוקא בכתיבת נייר הטאבו שנכתב בשמו ע"י ערש"ג לא מהנייא ולית בה מששא כלל. נדעה נרדפה הדין כיצד נותן

תשו' דב"ז שורשו פתוח בש"ס בפ"ק דגיטין דתנן כל השטרות העולים בעש"ג כשרים חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים. ובגמ' פריך קא פסיק ותני ל"ש מכר ול"ש מתנה בשלמא מכר מכי יהיב זוזי קמייהו קנה לא מתנה במאי קני בהאי שטרא האי שטרא חספא בעלמא הוא אמר שמואל דינא דמ"ד ואיבע"א תני חוץ מכגיטי נשים. ופירש"י חוץ מכגיטי נשים כל שטרות שהם כגיטי נשים שע"י השטר הדבר נגמר דהיינו נמי שטר מתנה ע"כ. ורוב הפוס' פסקו כלישנא בתרא וכתב הבע"ח ז"ל ח"ב סימ"ח אע"ג דיש פוס' ג"כ כלישנא קמא המעיין בפוס' יראה כמה תנאים צריך בדינא דמ"ד מה שלא נמצא בזמנינו זה. ומה גם כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא אית לן לאוקומי אדינא דאורייתא והן פסולים וכמ"ש מוהרשד"ם ז"ל חח"מ סיש"ן ומוהר"י הלוי ז"ל סי"ע. אלא מיהו כבר הסכימו הפוס' דאפי' שטרי מתנות לא פסילי אלא היכא שעיקר הקנין נעשה ע"י השטר כגון שדי נתונה לך שדי מכורה לך. אבל אם הנותן הקנה למקבל בק"ס השטר כשר דאינו אלא לראיה בעלמא כמ"ש בעה"ט ח"מ סיס"ח ויראה שאין חולק ע"ז והב"י ז"ל כתב שכן משמע מלישנא דגמרא וכו' אשר ע"כ אם המתנה הזאת לא הקנה אותה הנותן למקבל באחד מדרכי ההקנאות והשטר שכתב לו בעש"ג הוא שטר הקנאה ולא שטר ראיה הא ודאי שט"ד חספא בעלמא הוא ולא זכה מקבל המתנה. ואפי' שהחזיק בקרקע ג"ש עכ"ז מאחר שהחזקה היא נסמכת על השטר ונמצא השטר בטל גם חזקתו בטילה וכו' ומה שטוען המקבל שבדין מחזיק בו והראיה שבשעת צואתו ציוה על הכל ולא ציוה ע"ז אין זו טענה דאפשר דהנותן היה סבור דמצד הדין זכה מקבל המתנה ואין לו חלק ונחלה באותה מתנה. אבל אם היה יודע שהמקבל לא זכה היה מצווה גם על קרקע זו. ואפי' תימא שרצון הנותן לתתה לו למקבל מה בכך כיון דמצד הדין ל"ק הא למז"ד לש"מ שמניח מתנה לפ' ומצד המתנה לא זכה מקבל מתנה שאין במתנתו כלום אפי' שאנו יודעים שרצון המצווה היה שיקנה המקבל מתנה. הילכך כללן של דברים בנ"ד דלא זכה מקבל המתנה ותחזור הקרקע ליורשים עם כל הפירות שאכל זת"ד עש"ב

ומרן ז"ל בש"ע ח"מ סיס"ח פסק כלישנא בתרא דשטרי מתנות כגון שדי נתו"ל שעיקר הקנין נעשה ע"י השטר והם חתומים בו אעפ"י שיש בו כל הדברים שמנינו ה"ה כחרם ע"כ. וא"כ בנ"ד דליכא שום הקנאה אחרת אלא שנתן הקרקע במתנה ע"י כתיבת נייר הטאבו בשררה אפי' אם היה בו כל הדברים שמנה אותם מרן ז"ל בתחי' הסי' עכ"ז לא מהני מכ"ש עכשיו דלא היו בו הדברים הנז' דהוא חשיב כחרס ול"מ. ולפי"ד מרן החבי"ב ז"ל אפי' שיהיה חזקה שהחזיק מקבל המתנה לאו כלום היא מאחר דהשטר בטל גם החזקה בטילה וחוזרת הקרקע עם הפי' שאכל ליורשים. ואפי' שהנותן לא חזר בו מהמתנה כיון שמת נפלו נכסי קמי יתמי וחולקים בהם בשוה. והגם דמצאנו ראינו בתשו' מרן באבק"ר סיע"ב וע"ג בראובן שהיה עליו חובות ונתיירא שמא יטלו הבע"ח ביתו ועשאם וואקו"ף ונתנם במתנה לבנו בעש"ג דכתב דשפיר הויא מתנה ע"ש. י"ל דוקא התם שעשאם וואקו"ף ואיכא טעמים בדבר כמ"ש שם. משא"כ בנ"ד דהיא מתנה לבנו כבר כתב מרן בש"ע דהשטר חספא בעלמא הוא ול"ק. ובלא"ה עמ"ש מרן שם באבק"ר דאלו המולא'ש שנוטלים ליום פרס מהמלך פשוט דלא מקבלי שוחדא. כבר הכנה"ג שם בהגה"ט אוי"ג הביא מ"ש הפוס' ז"ל מיהו האידנא כולהו ערכאות מקב"ש נינהו וכ"כ המט"ש הגה"ט או"ח בשם פוס' אחרים ג"כ. ובהגב"י אוכ"ב כתב ע"ד מרן שבתשו' הנ"ל אפשר דבזמנו היה כן ע"ש. ובס' גב"ע סי"ז דציין עליו שם כתב בדמ"א דבזמנינו זה כבר הסכימו כל האח' ז"ל דהשטרות העשויין בעש"ג לא מעלו כלל אפי' לשטר ראיה והבי"ד הפוס' שכ"כ וסיים ולדעת כולם בזה"ז לא מעלו לא לקנין ולא לראיה אפי' בשטר מכר כ"ש בשטר מתנה וכיוצא ע"ש. ובכלל הביא שם בשם מוהריב"ל ס"ג סיק"י שכתב כמה ריעותות שיש בחוגיטי'ש שבזה"ז מ"ש הבעה"ת שס"ז ח"ד דהאידנא אע"ג דעבידי בשטרות