שערי עזרה רעב

ולאפקועי איסורא דכי עבדי הם. דהא במי שמונע הריוח מחבירו שלא ירויח יותר אינו חייב לשלם כמ"ש מוהר"מ מפאדוה סיס"ב ומוהרח"ש ז"ל בתשו' שהובאה במוהר"ש הלוי ז"ל סיט"ל ועיין בכנה"ג סישפ"ו הגה"ט אוס"ט דכ' וז"ל גם מוהרש"ך בח"א סיקל"ט כתב דכל שאין שם מיעוט ממון אלא מניעת הריוח אין חיוב מדינא דגרמי והא דכתוב במשרים נתל"א ח"ב הביאו רבי' במחו"א על ראובן שהלוה לארמי מעות ברבית ובא שמ' ואמר הילך בפחות ופרע לראובן אינו חייב לשלם דלא בריא היזקא דנר' הא בריא היזקא חייב לשלם אע"ג דלא הוי אלא ריוח שהלוה מעותיו ברבית אינו חולק ע"ז דכיון דנדו' רבי' ז"ל נקבל הגוי מעות של ראובן ברבית וזקף עליו קרן ורבית לאו קיפוח ריוח מיקרי אלא הפסד קרן מיק' ע"כ. גם ה' ארעא דישראל מער' מ' אול"ה ציין על כמה פוס' שסל"ה דמניעת הריוח לא הויא גרמא להתחייב בה אפי' משום קנסא וכתב דרי"ו נתל"א נר' דחולק יעו"ש ולא זכר ש"ר דכבר הכנה"ג נרגש מזה וכתב דאינו חו' ע"ז ובחלקו'ת ישית למו כמש"ל. הרי מוכח מהכנה"ג דדוקא גבי גוי דזקף עליו הקרן והרבית במלוה אזי הו"ל קיפוח קרן מיקרי. אבל לגבי ישר' שאינו זוקף הריוח עם הקרן אף אי בריא היזקא מיקרי קיפוח ריוח ופטור. ויוצא לנו לדין המתעסק אף אי בריא היזקא בחזרת המעות שיפסיד הריוח שהיה מגיע לו מהם עסה"ז לא פקע איסורא דכי ע"ה ויוכל לחזו"ב בתוה"ז דלא חשיב כדבר האבד משום דלית פסידא בממונו אלא הוא מניעת הריוח שהיה מגיע לו מהם. וכ"ר בס' ארעא דישר' מע' פ' או"ט דכתב בנו ז"ל וז"ל ועפי"ז ניחא נמי מ"ש התוס' והרא"ש ז"ל ופסקוהו הטור ומרן ז"ל סיקע"ו דהמקבל עיס' וכו' יכול לחזו"ב כדין פועל וסתמא משמע אפילו אי איכא פסידא לבעה"מ חוזר בו. ואמאי ולפום מאי דאמרן לק"מ דאע"ג דאיכא פסידא לבעה"מ יכול לחזו"ב משום דליכא פסידא בממונו אלא מניעת הריוח ולא חשיב הפסד לענין זה עכ"ל, ועעו"ש דה"ה מהא דשיירא שעמד עליה גייס וכתב ודבר תימה הוא היכי מצי הדר ביה מאחר דמטי ליה פסידא בחזרתו. ואחר החיפוש מצאתי להמחנ"א ז"ל דפ"ד דכתב ואין להק' וכו' ותירוצו ק' להבין דנר' שהבין דמ"ש רש"י ז"ל ואינן יכולין להציל קאי אפועל ולז"א דכיון שאין הפועל יכול להציל הרי נתייאשו הבעלים וכי הדור פועלים והצילו מסרו עצמם למיתה ואין הדבר כן וכו' ע"ש. ולע"ד אי"כ מקום תימה כלל דדברי המחנ"א ז"ל ברורים וכונתו היא לומר דכיון שהבעלים א"י להציל וכמו שפי' רש"י ז"ל א"כ כבר הם מתיאשים הבעלים מהם ואזי כי הדרו בהו פועלים ואמרו לעצמינו אנחנו מצילים והלכו ומסרו עצמם והצילו הנכסים לעצמם הצילו כיון שהבעלים ע"י שאינם יכולים להציל כבר נתיאשו מהם כיעו"ש בד"ק

ומוהרי"מ ז"ל בנתיבות משפט תי' לקושית האו"ת ז"ל וז"ל ונר' דמיירי כעין העיס' שעושין בזמן שמתפשרין עצמם עם המקבל לתת יו"ד לק' לשנה וכשחוזר בו נהי דיוכל לחזו"ב מלהתעסק מ"מ מחויב הוא ליתן יו"ד לק' כל דמי הפשר מכל השנה וכשאינו רוצה ליתן לו כך מחויב לבוא לחשבון העיס' ולישבע כמה הרויח בז' וליתן החצי וא"י לומר אתן לפ"ע כיון שהזמן איקבע לטובת המלוה יכול המלוה לומר לו נתפשרתי בסך זה רק משום קביעות זמן שהוקבע לטובתי עכ"ד. דלפי"ד יוצא לנ"ד דנהי דיכול לחזו"ב מלהתעסק עוד מ"מ מחויב הוא לתת לו סך הפשר של כל השנה וכשאינו רוצה ליתן כך מחויב הוא לבוא לחשבון העיס' ולישבע כמה הרויח בז' וליתן לו. וכ"ז הוא אי אמרי' דעיס' דנ"ד היא דמיא לדין העיס' שכתב מרן וראובן המתעסק הוא מיקרי פועל. ברם אי אמרי' כמ"ש בעניותין עפי"ד החק"ל ז"ל דראובן המתעסק בנ"ד ל"ד למ"ש מרן א"כ אין טענת ראובן כלום וא"י לחזו"ב בתוה"ז

עו"ר ה' שם חדש בתשו' שהיא בתחילת הס' דכתב וז"ל ועוד דבהאי דינא דהמקבל עיס' יכול לחזו"ב כדין פועל יש בו חילוק דה"ד אם המתעסק לא הטיל מממונו כלום בתוך כיס העסק דאז אין השעבוד חל אלא על הגוף וכתיב כי לי בנ"י עבדים וכו' אבל אם גם הוא הטיל בתוך כיס העסק שום קרן א"כ השעבוד של השיתוף חל על המעות שנשתעבדו המעות לאותו השיתוף ואז אעפ"י שאינו מתעסק במעות אלא אחד לבדו א"י לחזו"ב קו"ז השות' ולא שייך בו דין פועל עכ"ל מוהרי"ע בשו"ת ב"י דקי"ח רמזו המט"ש ח"ב סיקע"ו בהגב"י אוקי"ז וכו' ע"ש. ועיין ג"כ במוהרא"ש ז"ל שכ"כ בתשו' בשם א' מגדולי הדור וז"ל דאיכא לפלוגי דבשלמא גבי מקבל עיס' דאי"ל באותה עיס' קרן כו"ע כ"א שט"ו לישא וליתן בנכסי הנותן ולחלוק בריוח וכיון שכן כיון שאי"ל שעבו"ן כ"א שעבוד גופו יכול לחזו"ב כדין פועל. אמנם שותף המשעבד נכסיו וכו' יעו"ש. דנר' מדבריו דאם המקבל עיסקא נתן לכיס העסק שום קרן מממונו והוא נו"נ לבדו בכולם כיון שי"ל שעבו"ן א"י לחזו"ב בתוה"ז דלא דמי לפועל. ולא ידענא מדוע מוהרי"מ ז"ל וה' שם חדש לא זכרו דברי מוהרא"ש ז"ל להביא סיעתא מדבריו לדבריהם. ועיין במוהר"י קצבי ז"ל סי' י"ט דס"ב

וכיון שכן דון מינה וא"ב בנ"ד שהמתעסק מניח קרן משלי ג"כ ומתעסק בהכל יחד אע"ג דבהשט"ע אינו כתוב דמניח קרן משלו ג"כ מ"מ מתעסק הוא בקרן שלו ג"כ ומערב יחד מעותיו עם מעות השט"ע כדי להרויחן יחד ואינו מניח סך העיס' לבדו ומתעסק בו לבדו וא"כ ליכא טעמא דכי לי בנ"י עבדים וכו' שהרי בלא"ה הרי הוא עושה סחורה בכמה מיני סחורות בשיתוף מעותיו עם סך העיס' ואינו טורח יותר בשביל מעות העיס' כיון שהכל הם מעורבים יחד מעותיו ומעות העיס' והו"ל כאילו בפי' הניח קרן וכתוב בשט"ע וחל השיעבוד על נכסי השות' וא"י לחזו"ב כמ"ש מוהרי"ע ז"ל יעו"ש זת"ד ז"ל, הרי בהדיא דהז"ל קאמר דרך עיס' דנ"ד אינה בכלל מ"ש מרן ז"ל דהמקבל עיס' מחבירו יכול לח"ב בתוה"ז ונ"ט לשבח למה שא"י לחזו"ב. ולדעתי הקלושה י"ל דהך עיס' דנ"ד עפי"ד הז"ל היא אתיא במכ"ש שא"י לחזו"ב דכך נוהגין לכתוב בשט"ע היות אמו"ץ שכבר זכיתי והקניתי לבעה"ס הנז' משפר עסקי דאית לי תחות שמיא כשיעור סך עיס' הנז' זכיה וקניה מעליא לפו"ד ומעכשיו מתחייב אני בחגו"ש לפו"ד להתעסק בשפ"ע הנז' בז' הנז' בכל מאמצי כחי ויכולתי לקרב התועלת ולרחק הנזק וכל מין שבח וריוח שיזמין לי האלי"ת בשפ"ע הנז' בז' הנז' קודם כל אקח אני מהם בעד שט"ו סך פ' והנשאר וכו' דלפי"ז הו"ל כאילו כתב בפי' בשטר העיס' שהוא מניח קרן מכיסו וממונו לתוך כיס העסק ושוב השעבוד הוא חל על המעות וא"י לחזו"ב מטעם כי לי בנ"י עבדים וכו' כמ"ש מוהרי"ע ז"ל. ועפ"י דרכו של הש"ח ז"ל אפשר לע"ד לתרץ קושית האו"ת ז"ל ולומר דמאי דכתב הש"ג ז"ל דא"י לחזו"ב הוא משום דכיון דבלא"ה הוא מתעסק בקרן שלו ועכשיו רוצה לערבן יחד ולהשתתף בסך העיס' ג"כ ולהרויחן יחד אזי ליכא טעמא דכי לי בנ"י עבדים וא"י לחזו"ב. וזהו מאי דרמז הש"ג בלישניה שכתב שההלואות בז' בעלי חניות וכו' לומר דכיון שהמה בעלי חניות והחנות פתוחה ובלא"ה הם מתעסקים ועושין סחורות בכמה מינים ועכשיו רוצים ללוות ולהשתתף בסך העיס' ג"כ א"כ חל השיעבדו