שערי עזרה רעא

והרב תורת חסד סירס"א ס"ל כהריב"ש גם הרב"ד ז"ל בח"מ סיקמ"ג כן הסכים דאפי' בקנין חוזר וכתב וז"ל ועוד דאם לא יוכל לחזו"ב מחמת הקנין א"כ איסורא למיעבד הכי שהרי כתבו התוס' במצי' ד"י וז"ל כי לי בנ"י עבדים נ"ל דמ"מ מותר אדם להשכיר עצמו דדוקא ע"ע שא"י לחזור בו ואינו יוצא קודם זמנו אלא בשטר שחרור עובר משום עבדי הם ע"כ. הרי דכל מה שאינו עובר על עבדי הם הוא משום שיכול לחזור בו ואם בקנין א"י לחזו"ב א"כ נמצא עושה איסור ע"ש. ולע"ד אי מהא לא אירייא דאנא אמינא דכונת דברי התוספו' היא לומר דדוקא ע"ע שא"י לחזור ואינו יוצא קודם זמנו אפי' ברשות אדונו בלא שטר שחרור אזי קא עבר על כי עבדי הם אבל אחר שכיר ופועל שיכול לחזו"ב ואי"צ שטר שחרור יכול להשכיר עצמו באופן שא"י לחזו"ב כגון בקנין או שבועה ואפי"ה אינו עובר על אי' כי ע"ה כיון שאי"צ שטר שחרור וכמו שנר' שהת"ח בסי' הנז' מפרש כן בכונת דברי התוס' ז"ל. ואגב ראיתי לו להת"ח ז"ל שם דהק"ל על תשו' הרשב"א סי' תתע"ג דמפ"ק דמצי' ד"י לפי"ד התוס' מוכח בהיפך דפועל לא דמי לע"ע יעו"ש. ואנכי הדל תמיה לי דמה לו כי יזעק מדברי התוס' להרשב"א ז"ל דרב חיליה ור"ג. שוב ראיתי למוהר"ב אנגיל ז"ל בשי' על מצי' שפירש בכונת דברי התוס' כמ"ש בעניותין. והרב שפת הים חח"מ סי"ג הק' דבתשו' הרב"ד סיס"ח נר' כסותר מ"ש בסיקמ"ג דכתב כהריטב"א ורבותיו דאם נשתעבד בקנין אינו חוזר ע"ש והרב מנחת זכרון מער' פ' אות ו' תירץ לזה דמ"ש בסיס"ח שם איירי בשות' דנשתתפו וכו' ולפי"ז ל"מ מיהדר דלאו עבדים מיקרו. ברם התשו' דסיקמ"ג איירי על ל' הריטב"א ומ"ש הריב"ש ז"ל דהוא בפועל דעבדים מיקרו דאז אפי' בקנין יכול לחזור עכ"ד. ועמו הס"ר דדבריו ק"ט דהרואה יראה בדברי הרב"ד בסיס"ח דהם גם כן אפועל דכתב וז"ל ואם משום דפועל יכול לחזו"ב משום כי לי בנ"י עבדים כבר כתב מוהרא"ש ז"ל דהיינו דוקא כשנתחייב בלא קנין וכ"כ הרב"י ז"ל בסי' של"ג משם הריטב"א ורבותיו וכו' ומ"מ לענין הדין אינו מעכב כי כבר כ' מוהראד"ב ז"ל דהריב"ש יחיד הוא נגד הריטב"א ורבותיו יעו"ש

מעתה כפי דברי הפוס' ז"ל דפסקו דהמוחזק שהוא הפועל מצי"ל קי"ל עיין בס' זל"א חו"מ ערך עיס' ופועל ושותף ושטר מה שציין ע"ז א"כ בנ"ד יוכל ראובן לחזור בו אפי' בתוה"ז ושמעון א"י לעכב מלקבל המעות. האמנם לעד"נ דיש לדון בהאי שט"ע דנ"ד ול"ד למ"ש מרן ז"ל דהמקבל עיס' מחבירו לזמן קצוב דיכול לחזו"ב. דראיתי להגאון החק"ל ז"ל חיו"ד ח"ב סי' נ"ב דכתב וז"ל ולכאורה יש להשיב מה נשתנה קבלן והרי כיון שא"י לחזו"ב ה"ה כעבד. אכן נ"ל דרז"ל מצאו מק' כתוב וכו' כע"כ פשיט להו שאין האדם העושה עבודה לחבירו בשכר חשוב עבד בכך שאינו עושה עמו אלא לשכר וקבלן הוא מסוג זה שלא השכיר עצמו לחבירו אלא השכיר עצמו למלאכה והשכר גובהו מתוך המלאכה וכו' אבל שכיר יום או חדש או שנה אין שכירותו למלאכה אלא לחבי' שאין בידו לעכב המלאכה בעד השכר שלא נתחייב אלא לחבירו. וראיה שאם ירצה משנהו לשכיר לעבודה אחרת כל שאינה קשה מהראשונה. וכיון שכן הרי הוא עבד ליום וכו' אלא דיש לחקור בשכיר וקבלן וכו' כי ע"כ צ"ל דדוקא בשכיר יום שאין ביד השכיר לבטל מעצמו אפי' מעט כמ"ש הטח"מ סי' של"ז וגם בתוס' הביאוה הרי"ף והרא"ש והטור ז"ל שאין השכיר יכול לעשות מלא' בלילה ולהשכיר עצמו ביום ולא ירעיב ויסגף עצמו מפני ביטול מלאכת בעה"ב גם בפ' היה קורא אי' דהפועלים וכו' ובתענית אמרי' אמ"ל שכיר יום הואי ואמינא לא איפגר וכל אלו הדברים הם המורים עבדות. משא"כ קבלן שאינו מוזהר בכל אלו וכיון שאם ירצה לסלק עבודתו מעליו אפי' שעה אין מעכב עליו והרי הוא רשאי בעצמו ואין לאחר רשות בו וכי עובד מרצונו עובד להנאתו לבד וע"כ אין בידו לחזור כיון דבלא"ה לאו עבד חשיב כנ"ל ע"כ. ואנא זעיר'א יש לי להביא ראיה לדבריו ז"ל ממ"ש הסמ"ע ז"ל בסישל"ג סקי"ו וז"ל ואם הוא קבלן שקבל עליו מלאכה בכך וכך פי' ואינו כעבד דמלאכת רבו מוטלת עליו לעשות בו כל היום בלי הפסק אבל זה גומר המלאכה שקיבל עליו איזה שעה ביום שירצה וכדרך כל ב"ה העושה במלאכה למכור ולהשתכר בה מ"ה גם הוא א"י לחזו"ב וכו' ע"ש ובש"ך סירנ"ז סק"ך מ"ש משם התה"ד סי' שכ"ט

אשר מזה דן אנכי בנ"ד לפי דרך הגאון החק"ל ז"ל דמ"ש מרן ז"ל דהמקבל עיס' יכול לחזו"ב הוא דוקא בנדון דהוא משועבד בכל אותו הזמן בקנית סחו' ומכירתם וכן עזה"ד המקבל העיס' הוי כעבד לישב תמיד להתעסק בסך שקיבל בכל הימים אשר קצבו ביניהם ואינו יכול להיות יושב ובטל מדעתו ואפי' מעט בשום זמן מהזמן הנ"ל ושוב אח"כ מה שיעלה ריוח מהעסק יתחלק ביניהם כפי תנאם אזי הוי דומה כפועל דיכול לחזו"ב ואפי' בקנין הוא נכנס בסוג המחלוקת כנז"ל. ברם בעיס' דנ"ד דנוהגים פה לתת דבר קצוב בלא חש' לכל הזמן המוגבל והמקבל עיס' הוא כרצונו אם ירצה לעסוק בהסך שלקח בזמן מה רב או מעט עד שיגיע ויעלה הריוח הקצוב ביניהם ורשותו בידו לסלק עבודתו מעליו שעה אחת ושתים ואין מי שיעכב בידו. וגם אחר שעלה הריוח הקצוב עליו אין מחויב עוד להיות מתעסק והוא יושב ובטל ואין מי יאמר לו מה תעשה. א"כ הגם שלא קיבל עליו לעסוק במלאכה ידועה ומיוחדת לא הוי דומה לפועל שיוכל לחזו"ב כ"א יש לדמותו כמי שקיבל קמה לקצור שעושה אותה בזמן רב או מעט שאם הוא בקנין משתעבד וא"י לחזו"ב כנז"ל. והא דנוהגים לכתוב בשט"ע דידן שמתחייב להתעסק בכל ימי משך זמן העיס' הנז' הוא לאפוקי שלא יהיה יושב ובטל בכל ימי משך זמן העיס' ואחר כלות הזמן יטעון שלא עלה ריוח. אבל כל שנתעסק עד שעלה ריוח הקצוב ביניהם שוב אח"כ יהיה יושב ובטל כפי רצונו וליכול וליחדי

ואחזה אנכי מ"ש מרן ז"ל בחו"מ סיע"ד ס"ג חוב דמשכונא דקא אכיל מיניה פירות באתרא דלא מסלקי עד שיגיע הזמן אם רוצה אינו מקבל המעות קודם הזמן וכתב הסמ"ע ז"ל ה"ט דזמן זה לא לתקנת הלוה לבד נקבע מתחי' אלא גם לטובת המלוה כדי שיאכל הפי' עד הזמן ההוא. ומה"ט נמי כתב הש"ג פ' הגוזל בתרא דמ"ז שההלואות שעושין בזה"ז בעלי חניות וקובעין זמן ביניהם ליתן להם ע"ז פ'. זמן זה הוקבע נמי לטו' המלוה ומצי המלוה לעכב מלקבלן דניכר לעינים הוא הפסדו ע"כ והב"ח בס"כ והש"ך בסקי"א וי"ב והכנה"ג הגה"ט אוי"ב כתבו להא דהש"ג להלכה ע"ש. מעתה מצאה הקפידה מקום לנוח דזה סותר הנמשך בסיקע"ו דפסק מרן דהמקבל עיס' יכול לחזו"ב וכבר האו"ת הק' כן ע"ש וראי' בס' בית אברהם ובההג' שסביב סמ"ע למוהרי"ש ז"ל שכתבו דמדיוק לשון הש"ג דכתב שניכר לעינים הוא הפסדו וכ"ע בזה"ל שאם יחזירם לו בתוה"ז יעמדו שביתין אצלו ולא ירויחו לו המעות כלום ויפסיד הריוח שהיה מגיע לו מהם ע"ס הזמן דבכה"ג וכו' נר' דהוי כדבר האבד דבכה"ג גם פועל א"י לחזו"ב בתוה"ז יעו"ש. ולדידי אחהמ"ר מעצ"ה נר' שאין תי' זה מספיק דבשביל פסי' הריוח שהיה מגיע לו מהם נאמר דחשיב כמו דבר האבד