שערי עזרה רסח

מטעמא דיפה כחו שהוא בא מכח ג' כחות שהוא להקדש והם ב' מקומות דהוי כמוכ"ן וגם דלא היה השות' בעיר ומה גם דמצד זה שלא היה השות' בעיר מצד זה יש לו עדיפות ללוקח כפי דברי מוהרלנ"ח ז"ל שכתב דלדעת הרמב"ם ז"ל שהוא רב בכל אלו הגלילות השותף והמצרן הם שוים בזה ואין לבטל המקח מה"ט דמצי"ל קי"ל כהרמב"ם אף שהוא נגד סברת מרן דבגלילותינו אנו הולכים בעקבותיו וכמ"ש מוהרלנ"ח ז"ל והגם דלדידן בתריה דמרן ז"ל גררינן ע"כ אש"י כה"ז וכבר כתבנו לעיל בשם הבע"ח דמרן ז"ל ס"ל דהיכא דליכא דדב"מ דינא דאחי"ש איכא כמוהר"ם ומוהרי"ל וא"כ נמצא דמרן פליג אהרמב"ם. מ"מ הלוקח שהוא מוחזק מצ"ל קי"ל כהרמב"ם נגד מרן מאחר דגם בתריה אנחנו נגררים כמ"ש בזה במ"א חח"מ סי' ו' בדין מתחייב בדשא"ק דהרב בית אברהם בסי"ס כתב בפשיטות דאף לדידן דקבלנו הוראות מרן מאחר דנמשכים גם אחר הרמב"ם מצ"ל המוחזק קי"ל ועיין בס' אור"מ בסיכ"ה בכללי הקי"ל ע"ש. באופן דכפי הדברים הניתנים לעיל הלוקח זוכה בדינו ואין להוציא מתח"י זהו מה שהשיגה דעתי קלה כמות שהיא והנלע"ד כתבתי לשוני ע"ט ס"ט: סימן כ"ה

מלוה שמכר שטרו לאחר בפחות אם יוכל הלוה לומר אני אקננו לעצמי מדינא דב"מ או לא. הנה ה' זכו"ל חח"מ או"ח דשט"ו כתב בשם מוהרי"ך ז"ל ישראל שקנה חצר מגוי ובתוכו בתים הרבה ובכלל יש בית א' חזקת ישר' ובא ישראל זה לקנות הכל חייב הלוקח ליתנה לו. ול"ד למ"ש הפוס' דאם מככ"ן לית ביה דדב"מ דהתם טעמא משום פסידא דמוכר והכא גוי הוא וכו' ועיין פ"מ ח"ב סיפ"ג וח"ג סינ"ט ורמזו המט"ש סיק"מ הגה"ט סקל"א. והיינו דהפ"מ לא חילק בין מוכר ישראל למוכר גוי ע"ש. ובס' אהל יצחק כהן סיק"י כתב ע"ז מדתירץ הכא גוי משמע מזה דבישראל ליכא דדב"מ לכ"ע. ואינו כן דבמוכר ישר' במח' שנוי דאיכא מ"ד דלא נאמר ד"ז א"ד כשאין המצרן רוצה לקנות הכל אבל אם ירצה לקנות הכל אית ביה דדב"מ וי"ח ע"ז. והפ"מ כתב דבין המוכר גוי או ישר' אם ירצה לקנות הכל חייב לתתה לו. וכיון דאפי' במוכר ישר' איכא פלוגתא אין חילוק בין מוכר ישר' למוכר גוי דיכול הקונה לומר קי"ל אפי' דירצה המצרן לקנות הכל אפי"ה לית ביה דדב"מ והמע"ה ע"ש. וסיים דמזה יש ללמוד במי שמכר כ"כ שטרות לאחר בפחות ובא הלוה משטר א' לומר אני אקננו שטר שלי בסך שקנית אתה אותו דא"י לסלק ללוקח דדמי למוכ"ן בב"א דאין בהם דדב"מ ה"ה במי שמכר כמה שטרות מלווים אחרים ג"כ כולם בב"א עם שטרו. ואפשר דלא מצ"ל קי"ל כהמבי"ט כיון דרבים חולקים עליו עיין בס' זכו"ל או"מ דשכ"ו ושכ"ז ובנדון הנ"ל נר' דאפי' המבי"ט מודה דא"י הלוה לסלק ללוקח משום דמכר הרבה שטרות ביחד משאר לווים. משא"כ בנדון הז"ל דלא מכר לו אלא שטר של לוה זה דוקא ע"כ זת"ד ע"ש. דכפי"ז המוחזק יוכל קי"ל דהיינו אם הקונה מוחזק יוכ"ל קי"ל כהחולקים על המבי"ט כמ"ש הזכו"ל דשכ"ז. ואם הלוה מוחזק יוכ"ל קי"ל כהמבי"ט כמ"ש בס' הלכה למשה בפ"ו מה' מכירה דפ"ב והאהל"י שם. וזה דוקא כשקנה הלוקח שטר או בו"ג שעל לוה זה. אבל אם קנה גם שטרות מלווים אחרים ג"כ בב"א אזי גם להמבי"ט ז"ל לית ביה דדב"מ וא"י הלוה זה לסלקו ללוקח כמ"ש האהל"י ז"ל וכל זה הוא למקומות התופסים דגל הקי"ל. ברם לדידן דבתר מרן ז"ל גררינן ע"כ אש"י כה"ז ומרן הוא פליג על מוהריק"ו ז"ל בב"י סיקע"ה וס"ל דליכא דדב"מ במטלטלים כלל ועיין בהש"ך סקנ"ה והב"ח ריש סיקע"ה הסכים כמב"י גם המש"ל ה' מכירה פ"ו הי"א כתב דבכל הראיות של המבי"ט איכא למישדי בהו נרגא ועיין ג"כ בס' שמ"ץ חא"ח סי' י"ד באורך ובס' ב"י עיאש ז"ל סימ"ט. ממילא יוצא דלדידן דקבלנו הוראות מרן ז"ל הלוקח זוכה במקחו ומוציא מיד הלוה. ועיין בהחק"ל ח"מ ח"ב סי' ו' דכתב וז"ל ולכאורה וכו' וא"כ כ"ש בנ"ד שהוא אח ושותף אלא שהרב"י ז"ל בסיקע"ה חלק, על מוהריק"ו ז"ל בזה דכל שאינו קרקע אין השות' יכול לסלק את הלוקח ואנו בני א"י קבלנו הוראות מרן ז"ל ע"כ

ועיין בס' שמע אברהם לכמוהר"א פאלאג'י ז"ל בסינ"ו מ"ש בזה ושם בסינ"ז תשו' לה' כמוהר"ח רומאנו ז"ל דכתב וז"ל נמצא דעת מרן והש"ך ומוהר"ם בתשו' סברי מרנן דאין דדב"מ במט' וה"ה למכירת שטרות אכן מוהרי"ק ומורם והמבי"ט ס"ל דיש דדב"מ במט' וה"ה במכי"ש וכו' אלא דחזי הוית להשמ"ץ וכו' אלא דלדידן לא נ"מ אפי' אם מוהרי"ק לא ס"ל דיש דדב"מ במט' דפש גבן מור"ם והמבי"ט דסברי דיש דדב"מ במט' וה"ה במכי"ש א"כ אם הלוה הוא מוחזק יוכ"ל קי"ל כוותיהו וכו' ע"ש. ואחהמ"ר ת"ם אני בדבריו דמור"ם הוא אזיל בסברת מוהריק"ו ומחזק דבריו בשותף אם יש בו היזק לשותף השני מצד חלוקת המט' או מצד שיצטרך להיות שותף עם אחר שאין דעתו נוחה בו דהשותף יכול לסלק הלוקח וכמו שכ"כ בד"מ ע"ש. וכונתו היא דאף דאין דדב"מ במט' מ"מ בשותף ויש היזק לשותף יכול לסלק ללוקח וכמו שכ"כ בפי' בהגהה וכן בכל מט' אעפ"י שאין בהם דין מצרנות מ"מ אם שות' הם במט' וכו' אם נר' לב"ד וכו' ע"כ. הרי דמורם ז"ל בפי' ס"ל דליכא דדב"מ במט'. גם המבי"ט ז"ל שם בסיקד"ם קרי בחיל דליכא דדב"מ במט' דכתב וז"ל ועוד אני אומר כי גם שבמט' אין דדב"מ כמ"ש הטור וכו' נ"ד עדיף ממצרנות וכו' עש"ב. וא"כ אם נאמר עפ"י חילוק השמ"ץ דלא אמרה מוהרי"ק כ"א באחו"ש משא"כ באיניש דעלמא לא אמרה דס"ל דאין דדב"מ במט' איך נוכל לומר דפש גבן מור"ם והמבי"ט דסברי דיש דדב"מ במט' וה"ה במכי"ש זה אינו עולה על הדעת ליאמר. ועל הכל דעיקר מטרין שלהם על דברי מוהריק"ו כמו שמבואר בד"מ ובמפה וגם שם בהמבי"ט שהביא דברי מוהריק"ו והוכיח מהם דכ"ש במכי"ש דנ"ד כיעו"ש. וא"כ כשנאמר דמוהריק"ו ס"ל דליכא דדב"מ במט' תו ליכא למימר פש גבן מור"ם והמבי"ט דגופא בתר רישא אזיל, גם מ"ש כמה פעמים וה"ה מכי"ש דאדרבא המבי"ט ז"ל קאמר מכי"ש עדיפא וכיעו"ש ודבריו לי צ"י. גם ק"ל בדברי ה' כמוהר"א פאלאג'י ז"ל במ"ש בסינ"ו וז"ל וכבר ראיתי לג"ה הערה"ש בח"מ סיס"ו אוח"ל שעמד על מח' זה וכתב להלכה דהמצרן הוי מוציא מחבירו והלוקח מוחזק ועל המצרן להביא ראיה ובודאי דנקטי' כהב"י והרדב"ז והב"ח דא"י לסלק הלוקח אם לא שהשני קשה מן הראשון ע"כ. ויש תימה בדבריו דהן אמת דהרעה"ש כ"כ אך סיים בדבריו וכתב אבל הש"ך נר' דהסכים עם הב"י לגמרי ע"ש. דנר' מדסיים וכתב אבל הש"ך וכו' דאזיל בסברת הש"ך דאין לחלק כלל דבכל גוונא הוי המצרן מוציא וזכה הלוקח במקחו גם השמ"ץ ז"ל בדכ"ג האריך להוכיח דמב"י ז"ל דדחה דברי מוהריק"ו ז"ל הוא לגמרי פליג עליו דאף דיש לשותף היזק בשני עכ"ז ליכא דדב"מ דהרי אילו כן הי"ל לחלק. ומ"ש שם וז"ל וגם הב"ה כתב דהדין עם הרב"י לפי מ"ש שם הכנה"ג משמו אף