שערי עזרה רסה

דאין חילוק בין אם הוא מצרן לכל או אם הוא מצרן לא' מהם בכל גוונא לית ביה דדב"מ גם שרוצה לקנות הכל יחד דלדידהו ודאי דברי מרן שבתשו' קשים למ"ש בש"ע וכנ"ל. אלא גם לס' האר"מ והקצה"ח דחילקו ביניהם כנז"ל דברי מרן שבתשו' קשים הם מאחר דנדונו הוא לסברתם אינו מצרן כ"א לא' מהם והיינו להמאגאזין שהוא דר בו דוקא א"כ כל אפייא שוין דגם אם רוצה לקנות הכל לאו כ"כ. ועיין בס' פ"מ בח"ג סינ"ד דכתב וז"ל וכל זה אפי' כשהלוקח הוא איש נכרי עאכו"כ בנ"ד שהלוקח הוא מצרן לכל החצר שלקח בחובו והשוכר אף לפי דבריו אין לו קדימה כ"א בבית אחת של החצר שהיתה מושכרת לו שלדעתו נקרא מצרן בה וכו' וכו' אכתי אף למ"ד דשוכר מצרן מיקרי לא מיקרי מצרן כ"א לבית אחת שדר בו לבד ע"ש. גם בס' שמ"ץ בתשו' שנביא אותה לקמן ע"ש שקרא לשמעון המצרן מצרן למרתף דוקא. וא"כ כיון דבנדון מרן ז"ל שבתשו' הוא מצרן לא' מהם גם לפי"ד האר"מ והקצה"ח אכתי דברי מרן שבתשו' ההיא לא יתישבו עם דבריו שבש"ע ודבריו שגבו ממני ולי צ"י. ומהתימה על המט"ש בהגה"ט אוד"ן דהביא דברי מוהרש"ך ז"ל בראובן שי"ל בתים תחתיים שניים ושלישים ומכרן לא' שאעפ"י שהמצרן רוצה לקנות כל הבתים אי"מ אותם מיד הלוקח ושנמשכו אחריו הבע"ח והבנ"א ז"ל וכתב דמדברי מרן בתשו' אבק"ר סקי"ט משמע דאם רוצה לקנות הכל אית ביה דדב"מ וכו' ע"ש דאיך לא הוק"ל דדבריו שם הם סתראי למ"ש בש"ע וכנז"ל. והעולה על דעתי לישב בדוחק דמרן ז"ל שם בתשו' תפס הטעם האמת והמרווח שיש בנדונו ולא נחית כלל לדיוקא משא"כ בש"ע דבא לעלמא לפסוק הדין אשמועי' בפי' דגם אם רוצה לקנות הכל לית ביה דדב"מ ושכן הוא ז"ל סל"ה לדינא ומוכר"ל כן בדבריו שלא יהיו סתראי למ"ש בש"ע ודלא כהמט"ש שכתב דנר' מדבריו בתשו' דס"ל דאם רוצה לקנות הכל אית ביה דדב"מ דלע"ד ליתא וכאמור

וראיתי בס' חוט המשולש שבתשב"ץ בח"א סיט"ל בחצר שמעון הסמוכה לחנות ראובן וראובן מכר החנות ללוי ובא ש' לזכות בחנות מדדב"מ. שהשיב דליכא דדב"מ והביא ראיה לזה מדברי מב"י ז"ל דבמח' הפוס' אי איכא דדב"מ בבתים או לא כתב ולכאורה היה נ"ל שאם הבית היה חלוק בסלע שא"א לערב הבתים יחד ליכא דדב"מ וכו' אך מצאתי במרדכי וכו' א"ו בכל בתים איכא דדב"מ וטעמא וכו' וכתב הז"ל דלא חזר בו מרן מסברתו הראשונה אלא מצד שמצא מציאות להיות תשמיש ב' הבתים יחד וכו' ובנ"ד ב' ההמצאות לא שייכי שאין תשמיש החנות עשוי לצרכי תשמיש הבית לעצם ושמן וכו' כי תשמיש החנות הוא לסחורה ולמשא ולמתן והבית תשמישו לדירה ולצרכי הבית א"כ לא הוו כבית אחד. וכן ג"כ א"א לעשות להם חצר להקיף ב' יחד וכו' עש"ב. והב"י ז"ל במנהגי ארגי"ל בדיני מצרנות ס"א כתב וז"ל אם מכר בעל החצר את חצירו אין בעל החנות הסמוכה לה יכול לזכות מכח מצרנות וכן להיפך דלא שייכא טענת ן' המצר אלא אם היתה דירתם שוה. והכא אין דירתם שוה ואין לחוש שיעשה מהחנות בית ויפתח פיה לתוך החצר כן שמעתי מפי מורי ז"ל וכתב שכן מצא בחוט המשולש סיט"ל ע"ש. והמשכה"ר מער' מ' אוקנ"א הבי"ד בקיצור. ותמיה לי מילתא דאיך קא פסיק ותני בדעת מרן ז"ל דבחנות ובית כיון שאין עיקר תשמישם שוה לא שייכא טענת ן' המצר. הרי במחו"ל בב"י נדונו הוא בחנות ובית ורוצה השוכר בית לזכות בחנות מדין מצרן והאריך שם בטעמים שונים לבטל טענתו יעוש"ב. ואם איתא לדברי החוט המשולש הי"ל למרן לומר בפשיטות בקיצור דכיון שהם בית וחנות ואין תשמישם שוה דהחנות היא לסחורה ולמו"מ והבית הוא לדירה לא הוו כבית א' ולא שייכא טענת ן' המצר ולמה לו להאריך לקיים דבריו דליכא דדב"מ. או לפחות שיזכיר ג"כ טע"ז. א"ו נר' בבירור דס"ל למרן ז"ל דגם כי הם חנות ובית ואין עיקר תשמישם שוה עכ"ז שייך בהם דדב"מ דהוא משתמש עכשיו בחנות תשמישים הנצרכים לבית והוו כבית א' ולכן הוצרך במחו"ל לטעמים אחרים ודברי החוט המשולש צ"י. ומהתימה על הב"י ז"ל והמשכה"ר שלא העירו מזה

והנה מור"ם ז"ל בסיקע"ה סנ"ח כתב י"א דלמלוה דין מצרן י"ל וכן נר' עיקר. והב"ח ז"ל בתשו' סיס"ח הק' עליו דא"כ היאך פסק בסנ"ז הקודם במלוה על בית ולא הלוה על המרתף שתחתיו אין לו שייכות במרתף ואם קנה המרתף המצרן מסלקו דסתראי נינהו ויצא לחלק דבמלוה בבית ומרתף כיון דאין תשמיש של בית כתשמישו של מרתף אין למלוה שום שייכות ושום זכות במרתף וגרע כח המלוה בה מכח המצרן ע"ש. ונר' מדבריו שם דלא חילק חילוק זה כ"א לגבי המלוה דבלא"ה דין המלוה בפלוגתא מתנייא. משא"כ לגבי המצרן אין חילוק כלל כיעו"ש. וראיתי בס' שמ"ץ בחח"מ סיל"ה דט"ל בראובן שקנה בית ומרתף ושמעון טוען לזכות מדדב"מ חקר הז"ל אי בית ומרתף נידון כב' שדות או כשדה א' וכתב דלכאורה נר' דטפי איכא לדונו כשדה א' שהרי המרתף הוא חלק מהבית וכלול עמו ובתריה גריר וכ"כ יש לדמותו לא' שלקח מב' שדה א' ובא המצרן לסלקו מחציו שלקח מן הראשון שאינו יכול לסלקו אא"כ מסלקו בכולה או מניחו בכולה וכו' ואפי' נימא דשאני בית ומרתף משדה א' כמ"ש הב"ח בתשו' סו"ס ס"ט מטעם דאין תשמישו של בית כתשמישו של מרתף ואי הכי מצי שמעון המצרן לסלק ראובן הלוקח מהמרתף ולהניחו בבית אכתי וכו' ע"ש. ואחהמ"ר ילה"ק ע"ד דהרב"ח ז"ל נר' מדבריו דלא חילק כן א"ד גבי מלוה משא"כ במצרן ממש ונדונו הוא ז"ל במצרן ממש וליכא לחלק בזה כלל. ותו ק' במ"ש ואפי' נימא וכו' ואי הכי מצי שמעון המצרן לסלק הלוקח מהמרתף ולהניחו בבית. מאחר דנדונו שהלוקח לקח הבית והמרתף מא' כמו שמבואר בשאלה א"כ איך המצרן יוכל לסלקו ממרתף ולהניחו בבית וכמו שנתרחבו הדברים רח"ב רח"ב בשאלה שם. גם מה שבתחי' רצה לדמות נ"ד לאחד שלקח מב' שדה א' וכו' איך יכון לעלות על הדעת נדון זה מאחר דבנדונו המקח היה מא'. ותו ק"ל בדבריו שכתב שם מוכ"ן דלית ביה דדב"מ וזוכה הלוקח מה"ט ושוב שדי בה נרגא דמידי הוא טעמא במוכ"ן דלית ביה דדב"מ הוא דחשו לפסידא דמוכר לפי שאינו מצוי שיקנה כ"ן כאחד וכו' ובנ"ד שהמוכר הוא גוי לא איכפת לן מפסידא דידיה ע"כ זת"ד ע"ש. דמאחר דבתשו' ההיא הביא דברי הפ"מ ח"ב סיפ"ג ונסתייע מדבריו שם הרבה כיעו"ש איך לא שת לבו גם לזאת דהפ"מ שם בתשו' ההיא כתב בפי' היפך דבריו דגם במוכר גוי חשו לפסידא דידיה ולא פלוג רבנן ואם יש בו דינא דמוכ"ן לית ביה דינא דבר מצרא והיתה העלמ"ה מעי"ק ז"ל. ועיין בס' מטה שמעון סי' קע"ה הגה"ט אות נ"ה ונ"ו. ובס' אהל יצחק כהן חח"מ סיק"י. ובדברי הפ"מ ח"ג סינ"ט כתב וז"ל כי רואה אני בא בשאלה שמה שהחליטו ב"ד לש' בעד חובו הוא חצר וסתם חצר הוא שיש בו בתים רבים תחתיים שניים ומצאנו ראינו למוהרש"ך ח"א סימ"ג דהיכא דהמקנה היא חצר שיש בו בתים מחולקים הו"ל כמוכ"ן לא' דלית ביה דדב"מ. וא"כ בנ"ד אף אילו הונח שבשעה שהחליטו ב"ד החצר לש' תיכף ומיד ערער עליו לוי