שערי עזרה רסד

גם ממאי דהק' הד"מ ז"ל ע"ד מב"י ז"ל במחול"ו והניחה בצ"ע והט"ז ז"ל ישבה בדוחק וכנז"ל ולא חילקו בהכי בין אם הוא מצרן לאחת מהם ורוצה לקנות הכל ובין אם הוא מצרן לכל ורוצה לקנות הכל נר' דס"ל בדעת הרא"ש ודעי' במכ"ן ליכא חילוק כלל וכאמור. ועיין בס' בתי כהונה ח"ב סי' י"ט שהאריך וכתב להלכה ומורין כן דל"ד כל ולא שני לן בין לא שייר לשייר ואפי' לא מכר אלא שנים מכל תרי כמאה ומאה כתרי בכל גוונא לית דדב"מ ותמה על הב"ד השני שלא רצו לפסוק כהט"ז בטוענים שהוא יחיד בדב"ז דאדרבא הוא משוה החלקים וכו' ומ"ש עוד דבאתרייהו גרירי בתר פסקי מרן בש"ע אם דבריהם כלפי מה שסמכו הב"ד הא' ע"ד הט"ז זו אינה משנה אלא כל היכא שגילה דעתו מרן. משא"כ הכא שאין כאן אלא העתק לשון הרמב"ם ז"ל וכשם שאנו אומרים בל' הש"ס י"ל בלשונם ז"ל וברור ע"ש בלשונו הזהב. ונעלם מעי"ק דברי הד"מ הנ"ל ודברי הפ"מ ז"ל ח"ב סיפ"ג וח"ג סינ"ט דאילו זכר שר לדבריהם לא היה מהצורך לבוא בארוכה. עו"ש האריך להוכיח דגם אם המכירה לא היתה לאחד אלא לשנים ביחד בקניה אחת זהו בכלל מכ"ן לאחד. והשוה שם טעם רש"י והרא"ש ז"ל יחד דהם נכללים יחד זב"ז ויוצא דגם אם רוצה המצרן לקנות הכל עכ"ז ליכא דדב"מ. ואיברא דבהג"א דקדק מדברי רש"י דלא כהרא"ש גם מב"י דקדק כן והביא דברי התה"ד ושרצה לומר דהכי משמע מדברי הרמב"ם מ"מ לא מיכרעא מילתא וכו' והרי מרן בש"ע הביא דינו של הרא"ש ולא נזהר מלהעתיק קודם לו לשון הרמב"ם גם בסי"ג הביא דברי הרמב"ם דפי"ג עכ"ל דלא שמיע ליה עיקר דברי התה"ד וכו' עש"ב. ובלומדי בדב"ק הוק"ל מאחר דלפי דעתו ז"ל כשכתב מרן בש"ע הדין הוה ס"ל דתרי טעמי דרש"י והרא"ש הם נכללים יחד זב"ז ובכל הנפקותות בין אם ירצה המצרן לקנות הכל ובין אם יצאו מצרני כולם וערערו ובין אם המוכר מתרצה בכל גוונא לית ביה דדב"מ. א"כ איך הסמ"ע בסקס"ד עמ"ש מרן בש"ע ואפי' אם המצרן ג"כ רוצה לקנות כ"ן בכ"מ שהן אינו יכול לסלקו. הביא שם דברי ההג"א דלפי' רש"י אם יצאו מצרני כולם וערערו מסלקים ללוקח. ואם המוכר מתרצה אעפ"י דלא יבואו כל המצרנים כ"א מצרני א' מהם נמי מסלקינן ליה הואיל שהוא בעבור המוכר והרי הוא נתרצה ע"כ. שו"ר דכעין זה הק' ה' בני יאודה ז"ל בסיס"ה על הסמ"ע דשם אזיל בסברתו דרש"י והרא"ש הם פליגי בטעמייהו ומרן בש"ע פסק כהרא"ש ז"ל וממילא אותם הנפקותות שכתבו ההג"א ז"ל הם בטילות לדעת הרא"ש ובכל אופן ליכא דדב"מ ואיך הסמ"ע העתיק דברי ההג"א ז"ל על לשון הש"ע והניח בצ"ע ע"ש. ונדון הבני יאודה הוא ניהו נדון הב"כ והסכימו יחד לדינא כמ"ש בס' בנ"י בסוף התשו'. וכפי דברי שניהם ז"ל במה שפי' כל א' מהם לפי"ד הרמתה במ"ש רז"ל מכ"ן ע"ע ממילא אזד"ל תמיהת המט"ש ז"ל בהגה"ט אוג"ן דאמאי נקט הש"ס מכ"ן הו"ל למינקט מכר ב' שדות דהוי רבותא טפי ע"ש. דלפי דבריהם ל"ק כלל ומינח ניח"ל ומהתימה דהוא ז"ל בעצמו בהגב"י אות יו"ד ציין לדברי הרבנים הנ"ל וכאן הניח בתימה ולא זכר לדבריהם שכתבו דאין בו מהקושי כלל. ואמת יהגה חכי דמדברי הבנ"י והב"כ ז"ל בהבנ"י בד"ה ועוד דגם לטעם הרא"ש וכו' ובהב"כ בד"ה ומעתה עפי"ה וכו' מכח דיוק דבריהם נר' דאם המצרן הוא מצרן לכל השדות שנמכרו אזי אית בהו דדב"מ כיעו"ש. ברם כבר כתבנו לעיל בשם השי' מקו' לרב"א בשם הרמ"ך ז"ל שכתב הברצלוני ז"ל בפשיטות לדינא דאע"ג דקיימי כולהו נכסי אמצרא דהאי גברא לית בהו דדב"מ. ואילו ראו הרבנים הנ"ל דברי הרמ"ך ז"ל הנ"ל היו מודים דרבנן לסברתו ז"ל. וכבר השרישונו הפוס' ז"ל דהלוקח חשיב מוחזק ויכו"ל קי"ל דגם בכה"ג לית ביה דדב"מ. גם הפ"מ ז"ל בח"ב סיפ"ג נר' דסל"ה דבמכ"ן לית ביה דדב"מ גם כי הוא מצרן לכל השדות שכן בנדונו שם בראובן שהי"ל חזקת ב' בתים סמוכים זל"ז משני תוגרמים וצירף מקום מהבית הא' לב' להרחיבו וכו' ואתי עלה הז"ל מדינא דמכ"ן דלית ביה דדב"מ וכו' ואם יאמר שמעון שהוא, קונה הכל הגם דאף גם זאת בפלוגתא מתנייא ולהרא"ש ודעי' גם בזו לית ביה דדב"מ ויכול לוי לומר קי"ל מ"מ בנ"ד גם הרא"ש ודעי' יודו דהדין עם שמעון דטעמם הוא משום דלא שכיח שיקנה איש א' כל השדות וחששו לשמא יחזור בו הלוקח ובנ"ד דהכל בית א' אלא שחלקו ראובן לב' לא שייכא ה"ט דהרא"ש דבבית א' שיטא דשכיחי כמה קונים. והגם דמוהרש"ך בח"א סימ"ג. בא' שמכר בתי חזקותיו הגם שהיו כולם בחצר א' ובמקום א' להיות שהיו בתים מחולקים תחתיים שניים ושלישים דין מכ"ן יהיב להו ולית בהו דדב"מ. מ"מ נ"ד עדין גרע מנדון מוהרש"ך דהתם אע"ג דכל הבתים במקום א' ובחצר א' היו מ"מ כיון שהבתים מחולקים היו וכל או"א בית בפ"ע סובר הז"ל דדין מכ"ן אית להו. אבל בנ"ד שהכל בית אחת אטו משום שחלקו ממנו קצת מי איכ"ל דזה נקרא מוכ"ן הא לא תסברא וכו' עש"ב. מדבריו אלה מוכח דס"ל דבמכ"ן גם שהמצרן הוא מצרן לכל השדות לית ביה דדב"מ מדהוצרך לתת טעם בנדונו מאחר דהכל בית א' וכו' גם הרא"ש יודה וכו' ואם איתא דס"ל אליביה דהרא"ש ודעי' דהיכא שהוא מצרן לכל השדות אית ביה דדב"מ אמאי איצטריך בנדונו לה"ט היל"ל בפשיטות מאחר שהוא מצרן לכל גם הרא"ש ודעי' ס"ל דאית ביה דדב"מ וגם מנדון מוהרש"ך ז"ל לנדונו יש לחלק בהכי כפי הנר' מלשון מוהרש"ך שהוב"ד שם דספרו אינו מצוי תח"י. א"ו נר' דס"ל בדעת הרא"ש ודעי' דליכא לחלק בכך ובכל גוונא במכ"ן גם שהוא מצרן לכל לית ביה דדב"מ דזיל בתר טעמא דלא שכיחי קונים ויהיה פסידא למוכר וכיון שכן אין חילוק כלל וכנז"ל ולכן הוצרך לטעם אחר לחלק בנדונו. גם ה' בני אהרן ז"ל בסיכ"ז סל"ה דגם אם הוא מצרן לכל ורוצה לקנות הכל לית ביה דדב"מ דבנדונו שם ראובן היו לו חנויות והם שכורות לשמעון ומכרם ללוי ובא טעון ש' לזכות בה מדדב"מ וכ' הז"ל דזכה הלוקח במקחו דדמייא הא מילתא למכ"ן דלית ביה דדב"מ גם כי רוצה לקנות הכל והגם דיש לומר דהיכא שהם עומדות במקום א' וסדר א' דלא יקרא זה מכ"ן מדברי מוהרש"ך ז"ל נר' דאין חילוק בכך עש"ב. הרי מבואר דס"ל ז"ל דהגם ששמעון הוא מצרן לכל ורוצה לקנות הכל והם במקום אחד וסדר אחד עכ"ז מטעמא דמכ"ן דלית ביה דדב"מ זיכה להלוקח במקחו

ודעת ממני נשגבה במש"ר בתשו' מרן בס' אבק"ר סיקי"ט בשמעון שקנה בית ובכללו קנה המאגאזין וראובן היה שכור בידו המאגאזין ועתה רוצה לזכות בו מדדב"מ והשיב הז"ל דאפי' היה דין מצר לשוכר לקנות הבית שהוא דר בו בנ"ד אין לו זכות משום שלא קנה: שמעון המאגאזין לבדו אלא כל הבית קנה ובכללו המאגאזין ואין השוכר רוצה לקנות אלא המאגאזין לבדו לית ביה דדב"מ דהא רעה למוכר וכו' ועוד נתן טעמים אחרים ולבסוף כתב דכל חד מהני טעמי סגי לסלק שוכר זה מדדב"מ ע"ש. דמבואר בדבריו דאם רוצה המצרן לקנות הכל יחד אית ביה דדב"מ. וזה סותר דבריו שבש"ע דשם בסל"ו פסק אפי' אם המצרן ג"כ רוצה לקנות כ"ן בכ"מ שהן אינו יכול לסלקו. ומלבד דלס' הפוס' הנז"ל דס"ל